פלוני נ. מדינת ישראל

2 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 12167-05-25 לפני: כבוד השופט יוסף אלרון כבוד השופט חאלד כבוב כבוד השופט יחיאל כשר העותרים: 1. פלוני 2. פלוני נגד המשיבה: מדינת ישראל עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרים: בעצמם פסק-דין השופט יחיאל כשר: עניינה של העתירה שבפנינו, בהשגתם של העותרים, בתו ונכדו של המנוח, מר איגור לוין ז"ל (להלן: המנוח), על החלטתו של השופט החוקר מבית משפט השלום בפתח תקווה (השופט ד' באומן), מיום 30.4.2025, ב-חס"מ 61768-04-25, שלא להורות על פתיחה בחקירת סיבות מוות, על פי סעיף 19 לחוק חקירת סיבות מוות, התשי"ח-1958, בגין מותו של המנוח (להלן, בהתאמה: השופט החוקר, ו-חוק חקירת סיבות מוות). רקע ביום 11.4.2025, נפטר המנוח (בן 94 במותו) בבית החולים "מאיר" בכפר סבא (להלן: בית החולים), לאחר שהיה מאושפז בו במשך כחודש. ביום 22.4.2025 הגישו העותרים תלונה במשטרת ישראל, בגין גרימת מוות ברשלנות, אשר נסגרה ביום 23.4.2025. לאחר מכן, ביום 27.4.2025, הגישו העותרים בקשה לפי סעיף 19 לחוק חקירת סיבות מוות, במסגרתה ביקשו כי השופט החוקר יורה על נתיחת גופתו של המנוח. בהחלטתו מיום 30.4.2025, לאחר שקיים בפניו דיון בנוכחות העותרים ובנוכחות נציג מטעם תחנת משטרת כפר סבא, דחה השופט החוקר את בקשת העותרים. השופט החוקר עמד על כך שסעיף 19 לחוק חקירת סיבות מוות עוסק במצבים בהם מתגבש יסוד סביר לחשש שמותו של אדם אינו טבעי או שמותו נגרם בעבירה, וכי "טענותיהם של [העותרים – י' כ'] אינן לגרימת מותו של המנוח בעבירה, ומכל מקום אף אם טענה כזו הושמעה בשפה רפה – אין לכך יסוד סביר". על כן, קבע השופט החוקר כי לא קמה לו סמכות להורות על פתיחה בחקירת סיבות מוות. בעתירה דנן תוקפים העותרים את החלטתו של השופט החוקר ואת סירובו של בית החולים להעביר את גופת המנוח לנתיחה שלאחר המוות. בעיקרו של דבר, טוענים העותרים כי המנוח מת כתוצאה מרשלנות פלילית. כך, לטענתם, רופאת המשפחה של המנוח התעלמה, במשך שנים ארוכות, מגידולים ממאירים שבחלל בטנו, ומשכך המנוח לא נשלח לבדיקות וטיפולים מתאימים. לצד זאת, לטענתם, גם בית החולים התרשל בכך שלאחר שהמנוח נותח, הוצאו מבטנו צינורות הניקוז, כך שנאלץ לעבור ניתוח חירום נוסף. עוד טוענים העותרים, כי לא ניתן לשלול כי מותו של המנוח נגרם ממתן לא מורשה של סמים נרקוטיים. נוכח האמור, לשיטתם של העותרים, המקרה דנן נופל בגדר המקרים החריגים שבהם יש להתערב בהחלטת שופט חוקר, שכן השופט החוקר לא ערך חקירה, לא שמע עדים, ולא בחן את התיק המשטרתי (אשר ספק אם קיים). עוד מלינים העותרים על התנהלות בית החולים, שכן, לטענתם, היה על בית החולים למסור את גופת המנוח למרכז הלאומי לרפואה משפטית, בהתאם לתקנה 2(4)(ב)-(ד) לתקנות בריאות העם (הודעה על פטירות ואירועים מיוחדים), התש"ם-1980 (להלן: תקנות בריאות העם). לצד זאת, מבקשים העותרים כי תינתן להם גישה מלאה לתיקים ולמסמכים של שירותי בריאות כללית ושל בית החולים. דיון והכרעה לאחר עיון בעתירה ובנספחיה, דעתי היא כי דין העתירה להידחות, על הסף, בהעדר עילה להתערבותנו, ומטעמים נוספים. סעיף 19 לחוק חקירת סיבות מוות קובע תנאי סף, לפיו שופט חוקר יורה על חקירת סיבת המוות כאשר מת אדם ו-"יש יסוד סביר לחשש שסיבת מותו אינה טבעית או שמותו נגרם בעבירה" (חלופות אחרות, המנויות גם הן בסעיף הנ"ל, אינן רלוונטיות לענייננו). לצד זאת, סעיף 26 לחוק חקירת סיבות מוות קובע תנאי נוסף כדי לצוות על בדיקתה או ביצוע ניתוח שלאחר המוות, לפיו: "הדבר דרוש לבירור סיבת המוות בחקירה לפי סעיף 19" (וראו ניתוח מקיף של הוראות אלו במאמרו של חברי: י' אלרון "השופט החוקר על פי חוק חקירת סיבות מוות, תשי"ח-1958" ספר שמגר (כרך ב', תשס"ג) 329, 337-332). כפי שנקבע בפסיקתו של בית משפט זה, מתחם ההתערבות בהחלטותיו של שופט חוקר לפי חוק חקירת סיבות מוות, הינו מצומצם ביותר. כך, נקבע כי על אף האופי השיפוטי של החלטותיו, השופט החוקר הינו גורם מנהלי, אשר החלטותיו כפופות למבחני הביקורת המנהלית הנהוגים בבית משפט זה (ולא לביקורת האופיינית לערכאת ערעור). יתר על כן, הודגש כי שיקול הדעת המסור בידי שופט חוקר הינו רחב, ומשכך בית משפט זה ייטה שלא להתערב בהכרעותיו אלא במקרים חריגים בלבד, בהם ברור, על-פניו, כי נפל בהן פגם מהותי, או שאין הן סבירות באורח קיצוני (בג"ץ 1952/06 שרייבר נ' היועמ"ש, פסקאות 10-9 (27.7.2006); בג"ץ 6306/22 נוף נ' בוגדאנוב, פסקה 5 (6.10.2022)). לדעתי, המקרה דנן אינו בא בקהלם של המקרים החריגים המתאימים להתערבותו של בית משפט זה בהכרעתו של שופט חוקר. להשקפתי, לא נפל פגם מהותי בהחלטתו של השופט החוקר והיא אף אינה בלתי סבירה באורח קיצוני: החלטתו של השופט החוקר ניתנה לאחר שבחן את בקשתם של העותרים ואת נסיבות המקרה, ולאחר ששמע את טענות העותרים בדיון שנערך בפניו, ולא מצא כי יש בהן כדי להצביע על קיומו של יסוד סביר לחשש שמותו של המנוח נגרם בעבירה, ועל כן לא מצא מקום לפתוח בחקירה. עיון בעתירה דנן ובנספחיה, כמו גם בחומר שהוגש לשופט החוקר, מעלה כי הקביעה, לפיה העותרים לא ביססו את קיומו של יסוד סביר לכך שמותו של המנוח נגרם בעבירה, הינה סבירה (ראו והשוו: בג"ץ 750/23 ווילמוט נ' המרכז הלאומי לרפואה משפטית אבו כביר, פסקה 13 (29.1.2023)). על כן, איני סבור כי יש מקום להתערב בהחלטתו של השופט החוקר. בהקשר זה, אוסיף, למעלה מן הצורך, כי אף אם העותרים היו צולחים את המשוכה שעניינה בקיומו של יסוד סביר לחשש שסיבת המוות אינה טבעית או שהמוות נגרם בעבירה, על מנת לקבל את מבוקשם – הוראה על נתיחת גופתו של המנוח – עומדת בפניהם משוכה נוספת, בדמות התנאי הקבוע בסעיף 26 לחוק חקירת סיבות מוות, שלפיו הדבר דרוש לבירור סיבת המוות. סעד נוסף המבוקש בעתירה הוא, כי תינתן לעותרים גישה מלאה למסמכי שירותי בריאות כללית ובית החולים בעניינו של המנוח. גם חלק זה של העתירה דינו להידחות על הסף: ראשית, העותרים אינם מפרטים מהם המסמכים אשר אינם מצויים בידם, ואינם מבהירים כי פנו בפנייה מתאימה לקבלת מסמכים אלו ופנייתם נדחתה. על כן העותרים לא מילאו, בהקשר זה, את חובתם למיצוי הליכים קודם לפניה לבית משפט זה (ראו, בין רבים: בג"ץ 36282-05-25 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' הממונה על הילולת הרשב"י (14.5.2025)). שנית, העותרים אף לא צירפו את בית החולים ואת שירותי בריאות כללית כמשיבים לעתירה (בג"ץ 5118/24 היימן נ' היועצת המשפטית לממשלה, פסקה 12 (25.8.2024); בג"ץ 7973/20 מנגל נ' מנהל מחלקת עררים בפרקליטות המדינה, פסקה 18 (7.6.2021)). טענה נוספת, אותה מעלים העותרים כנגד התנהלות בית החולים, היא כי היה עליו למסור את גופת המנוח למרכז הלאומי לרפואה משפטית, וזאת בהתאם לתקנות בריאות העם. עם זאת, העותרים לא הניחו תשתית מספקת לכך כי אכן התקיימו, בנסיבות העניין דנן, תנאיהן של תקנות 2(4)(ב)-(ד) לתקנות בריאות העם (ומהודעת הפטירה שצירפו לעתירה עולה, כי בית החולים קבע כי "הפטירה אינה עונה על הגדרת אירוע מיוחד", ועל כן אין מקום לשקול את הצורך בביצוע נתיחה שלאחר המוות). בהקשר זה יוזכר כי העותרים אף לא צירפו את בית החולים כמשיב לעתירה. סוף דבר: דין העתירה להידחות, על הסף, בהעדר עילה להתערבותנו, ומיתר הטעמים שפורטו לעיל. אין צו להוצאות. משתתפים אנו בצערם של העותרים על פטירתו של יקירם, ומקווים כי ימצאו מזור לכאבם. ניתן היום, כ' אייר תשפ"ה (18 מאי 2025). יוסף אלרון שופט חאלד כבוב שופט יחיאל כשר שופט