יעל שלזינגר נ. אם אייץ' אר 1 ניהול השקעות בע"מ

4 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 1216/23 לפני: כבוד השופטת ד' ברק-ארז כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופט י' כשר המערערים: 1. יעל שלזינגר וכ-355 אחרים נ ג ד המשיבים: 1. אם. אייץ'. אר 1 ניהול השקעות בע"מ 2. אפ. איי. טי גרמניה השקעות בנדל"ן 3. אף. איי. טי 2 וודגאסן גרמניה השקעות נדל"ן 4. אף.איי. טי 3 דרמשטדט גרמניה השקעות נדל"ן 5. אף. איי. טי 4 שינדלפינגן גרמניה השקעות בע"מ 6. אף. איי. טי 5 בד ננדורף גרמניה השקעות נדל"ן 7. אף. איי. טי 6 קייזרסלאוטרן גרמניה השקעות נדל"ן 8. אף. איי. טי 7 באדן באדן גרמניה השקעות נדל"ן 9. אף. איי. טי 8 דובנק גרמניה השקעות נדל"ן 10. אף. איי. טי 9 סלב גרמניה השקעות נדל"ן 11. אף. איי. טי 10 סאארברוקן גרמניה השקעות נדל"ן 12. אף. איי. טי 11 הילדן גרמניה השקעות נדל"ן 13. עו"ד אסף אוסלקה 14. עו"ד יצחק מנחם 15. רשות ניירות ערך 16. הממונה על חדלות פירעון ושיקום כלכלי ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת א' לושי-עבודי) מיום 14.12.2022 בחדל"ת 60392-09-22 תאריך הישיבה: כ"ג בכסלו התשפ"ד (6.12.2023) בשם המערערים: עו"ד עמית לדרמן; עו"ד דורית קרני בשם משיבה 1: עו"ד איתן ארז; עו"ד רז מנגל; עו"ד מור בן שושן; עו"ד אוריין רום בשם משיב 13: בעצמו בשם משיב 14: בעצמו בשם משיב 16: עו"ד רועי נירון פסק-דין השופט ד' מינץ: בית המשפט המחוזי (השופטת א' לושי-עבודי) דחה את בקשת המערערים למתן צו לפתיחת הליכים נגד משיבה 1 (להלן: המשיבה). נקבע כי לא הוכח שהמשיבה חבה חוב כלשהו למערערים וכי הללו מהווים נושים שלה, באופן המאפשר להם להגיש בקשה למתן צו לפתיחת הליכים בעניינה. כן נקבע כי הליכי חדלות הפירעון אינם האכסניה המשפטית והדיונית הנכונה לבירור טענות המערערים ומקומן של טענות אלה בהליכים אזרחיים "רגילים". עיינו בטענות הצדדים ושמענו בהרחבה את טיעוניהם בעל-פה בדיון שהתקיים לפנינו והגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות לפי תקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2019. נוסיף אך מספר מילים. פסק דינו של בית המשפט המחוזי נסוב על שאלת קיומה של מחלוקת כנה בין הצדדים בעניין חובות המשיבה כלפי המערערים. המערערים טענו כי לפחות בחלק מהמיזמים שנוהלו על ידי המשיבה ושבהם הם השקיעו כספים רבים, לא יכולה להיות מחלוקת שהגיעה השעה לקבלת תמורה על השקעותיהם או למצער השבת כספיהם. המשיבה טענה מנגד כי עוד רחוקה הדרך להתאבל על המיזמים וכי היא רחוקה מלהיות מוגדרת כחייבת בחדלות פירעון. כאמור, בית המשפט המחוזי לא השתכנע כי קיימת עילה להכניס את המשיבה לגדרי הליך חדלות פירעון שעה שלא הוכח כי היא חבה חוב למערערים שאין מחלוקת כנה לגביו, ושותפים אנו למסקנה זו. טענות המערערים מעוררות אמנם תמיהות מסוימות על אודות התנהלות המשיבה בחלק ממיזמי ההשקעה, ברם טענות אלו דינן להתברר באכסניה אחרת מבית המשפט לחדלות פירעון. ראשית ייאמר כי כלל עתיק יומין נקוט בידינו הוא כי לבית המשפט של חדלות פירעון מסור שיקול דעת רחב, ולא בנקל תתערב ערכאת הערעור בהחלטותיו (וראו לאחרונה: ע"א 4401/21 אמיתי נ' קרויז, פסקה 68 (15.11.2023); ע"א 6061/22 דגן נ' מרמושטיין, פסקה 9 (22.2.2023); ע"א 6244/22 אבו טריף נ' יעקב זיסמן (הנאמן) בתפקידו כמנהל מיוחד, פסקה 9 (13.2.2023); רע"א 8316/22 בבא נ' מחאמיד תופיק – חברה לבניין ופיצוח בע"מ, פסקה 27 (22.6.2023)). דברים אלו נכונים על דרך קל וחומר שעה שמדובר בשיקול הדעת המופעל בעת שנבדקת העילה שבעקבותיה מבוקשת פתיחת הליך חדלות הפירעון נגד חייב (וראו לעניין שיקולי בית המשפט בעניין זה: ע"א 8263/16 אור סיטי נדל"ן מקבוצת ענבל אור בע"מ נ' עו"ד איתן ארז, פסקה 55 (19.3.2018) (להלן: עניין ענבל אור)). עניין זה אינו נכנס לגדרם של אותם מקרים המצדיקים התערבות. שנית, כפי שנקבע בפסק הדין המנחה בעניין ע"א 5737/08 חברת בלוק הסלע האדום-מפעלי בלוקים בע"מ נ' חברת פ. נעאמנה לשיווק ומסחר בע"מ (28.6.2011): "ככלל, מקום בו עומדת בבסיס בקשת הפירוק שאלה עובדתית בדבר עצם הנשייה, הדרך המקובלת לכפות את קיומו של חיוב כספי היא באמצעות הגשת תובענה כספית, ולא באמצעות הגשת בקשת פירוק. הגשת בקשת פירוק היא דרך מתאימה וראויה לכפות את קיום החיוב רק אם אין מחלוקת אמיתית וכנה לגבי החבות ולגבי שיעורה (ע"א 13/73 ריבק נ' חברת חלקה 708 בגוש 6199 בע"מ, פ"ד כח(1) 179, 182 (1973); ע"א 312/07 ערבות פיתוח הנגב והשפלה (1995) בע"מ נ' מנור (2.2.2009)). הטעם להלכה זו נעוץ, בין היתר, בכך שהליכי הפירוק עלולים לשמש כלי לסחטנות בידי נושים, על-מנת לאלץ חייב להודות או להתפשר בקשר לחוב שהוא כופר בו, וזאת משום שעצם פתיחת הליך פירוק נגד חברה עלולה להסב לה נזק רב. גם מבחינה דיונית, בקשת פירוק אינה הדרך המתאימה ביותר לבירור מחלוקות עובדתיות" (שם, פסקה 8). דברים אלו, אשר נאמרו עוד בעת שפירוק חברות הוסדר בפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983, נכונים גם בימינו אנו בהם דיני הפירוק מוסדרים בחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018 (להלן: חוק חדל"פ או החוק) ולא נס ליחם (וראו גם: ע"א 4950/08 ד"ר דב בירן אחזקות בע"מ נ' אגף מס הכנסה, פסקה 2 (18.7.2011); ע"א 2234/16 ריאר נ' ברבי, פסקה 12 (12.7.2017); רע"א 4301/22 גולבד ניהול ופיקוח בע"מ נ' איי.אי סי. פרויקט תמ"א 110 (2018) בע"מ, פסקה 6 (30.6.2022)). בענייננו כאמור, קיימת גם קיימת מחלוקת כנה בנוגע לרוב ככול רכיבי טענותיהם של המערערים המייחסים חובות למשיבה. זאת ועוד, נוכח רצונם של המערערים לזכות במתן סעדים ובתוכם סעדים זמניים שבדרך כלל אינם קלים להשגה בהליך אזרחי המתנהל תחת חסותן של תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, קיים חשש כי במקרה זה הליכי חדלות הפירעון שננקטו נועדו כדי להעניק למערערים יתרונות הדיוניים (ומהותיים גם יחד) המתלווים להליכים אלה שהגמישות היא אחת ממאפייניהם העיקריים (ראו למשל בעניין סמכויות הנאמן בסעיפים 50-41 לחוק חדל"פ; וסמכויות בית המשפט בסעיפים 292-279 לחוק חדל"פ). מתן אפשרות למערערים להיכנס בשערי הליכי חדלות פירעון במקרה כזה עלול לדרדר אותנו למדרון חלקלק שבסופו השימוש בהליכי חדלות פירעון יהפוך לדרך מקוצרת של בעל דין המעוניין להשיג יתרונות דיוניים ומהותיים כאחד נגד יריבו, תחת מעטה מלאכותי של נקיטת הליכי חדלות פירעון. מעבר לכך. לא די בקיומו של חוב כדי שתביעה תידון בהליך חדלות פירעון. על נושה של תאגיד לעמוד בסעיף 7(א)(1) לחוק חדל"פ הקובע כי התאגיד "נמצא בחדלות פירעון או שהצו יסייע למנוע את חדלות פירעונו". "חדלות פירעון" מוגדרת בסעיף 2 לחוק כ"מצב כלכלי שבו חייב אינו יכול לשלם את חובותיו במועדם, בין אם מועד פירעונם הגיע ובין אם לאו, או שהתחייבויות החייב, לרבות התחייבויות עתידיות ומותנות שלו, עולות על שווי נכסיו". תיבות אלו פורשו בעניין ענבל אור (שם, פסקה 58) כבאות לשלב בין "המבחן התזרימי" (בדיקת יכולת פירעונה של החברה בנקודת זמן מסוימת, שהיא נקודת הזמן שבה נדרש פירעון חובותיה) ו"המבחן המאזני" (בחינת סך נכסי החברה וכלל משאביה, בהשוואה למכלול התחייבויותיה) הנותנים תשובה ראויה לשאלה אם מדובר בגוף חדל פירעון. וכפי שציינתי בעניין ע"א 1734/21 ברוט נ' חברת השקעות דיסקונט בע"מ (27.4.2023): "האופן המדויק שבו יש ליישם את השילוב בין שני מבחנים אלה הוא תלוי הקשר ונסיבות. פעמים רבות יישום מבחן אחד לבדו עשוי להציג תמונה חלקית וצרה. כך למשל, המבחן התזרימי מבקש להתחקות אחר יכולת הפירעון של החברה במועדים מסוימים, וזאת בהתבסס על תזרים המזומנים הנוכחי והעתידי של החברה. אך מטבע הדברים, ככל שמדובר בהתחייבויות שמועד קיומן רחוק יותר, כך גובר הקושי להתחקות אחר היכולת לפרוע אותן באותו המועד בו נבחנת חדלות הפירעון [...]. משמעות הדבר, כי גם אם חברה עומדת לכאורה במבחן התזרימי, שילוב המבחן המאזני עשוי להוביל למסקנה כי החברה יכולה לעמוד בהתחייבויותיה במהלך הטווח הקצר בלבד, אך היא לא תעמוד בהתחייבויותיה ארוכות הטווח [...]. יתכן גם מצב דברים הפוך, היינו כי חברה נקלעה למצוקה תזרימית זמנית, אך בראיה מאזנית ארוכה יותר יתברר כי יש בנכסיה כדי לעמוד בהתחייבויותיה העתידיות" (שם, פסקה 6 לחוות דעתי). במקרה זה לא התברר כלל אם המשיבה עומדת במי מהמבחנים של חדלות פירעון. כל שנטען בערעור שלפנינו הוא כי אחד ממנהליה אישר שאין לה נכסים למעט מניות בחברה זרה וכי אין לה תזרים מזומנים שאינו מכספי המשקיעים. טענה זו לא זכתה לתימוכין כלשהם ונזרקה אך לחלל האוויר. סופו כתחילתו. פיהם של המערערים מלא טענות כרימון נגד המשיבה. ייתכן שיש בטענות אלו ממש וייתכן שלא. כך או כך, דינן להתברר בהליך אזרחי "רגיל" ולא בהליך חדלות פירעון. ככל שהמערערים יחפצו בכך, דלתות בית המשפט יהיו פתוחות לפניהם. המערערים יישאו בהוצאות משיבים 1, 14 ו-16 בסך של 5,000 ש"ח לכל אחד מהם. ניתן היום, ‏כ"ד בכסלו התשפ"ד (‏7.12.2023). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 23012160_N14.docx הב מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1