ע"א 1212-12
טרם נותח
מיכאל גוטמן נ. יצחק שרון (תשובה)
סוג הליך
ערעור אזרחי (ע"א)
פסק הדין המלא
-
פסק-דין בתיק ע"א 1212/12
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א 1212/12
וערעור שכנגד
לפני:
כבוד המשנָה לנשיא מ' נאור
כבוד השופט ח' מלצר
כבוד השופט א' שהם
המערערים:
1. מיכאל גוטמן
2. ר.מ. גוטמן יועצים בע"מ
נ ג ד
המשיבים:
1. יצחק שרון (תשובה)
2. El-ad Group Ltd
3. El-ad Properties NY LLC
4. El-ad US Holdings Inc
5. El-ad Group (Canada)Inc
ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 29.12.2011 ועל החלטות שונות בת"א 5181-02-09 שניתנו על ידי כבוד השופט א' יעקב
תאריך הישיבה:
כ"ז בסיון התשע"ג
(5.6.2013)
בשם המערערים:
עו"ד בנימין ברץ; עו"ד קרין וישינסקי;
עו"ד לירון פוגל
בשם המשיבים:
עו"ד רם כספי; עו"ד ירון קוכמן;
עו"ד ליאור פורת; עו"ד הראל שחם
פסק-דין
המשנָה לנשיא מ' נאור:
לפנינו ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית המשפט המחוזי ב-ת"א 5181-02-09 ועל מספר החלטות שניתנו במסגרת הליך זה.
רקע עובדתי והשתלשלות ההליכים הרלוונטית
1. בשנת 2009 הגיש מיכאל גוטמן (להלן – המערער) נגד המשיבים כתב תביעה בשמו ובשם חברה שבשליטתו על סך 3 מליון ש"ח (להלן – התביעה). בכתב התביעה טען המערער כי הוא הגה יחד עם אחר תוכנית ייחודית לחסכון במס לתאגידים הפועלים במקומות שונים בעולם, בין היתר בארצות הברית ובקנדה (להלן – התוכנית). כפי הנטען בתביעה, המערער העביר למשיבים את המידע בדבר אופן ניצול התוכנית. בתביעה טען המערער כי למיטב ידיעתו המשיבים עשו שימוש בתוכנית האמורה והם מתחמקים מלשלם לו את התמורה עבור יישום התוכנית. המערער ביקש הן בגוף כתב התביעה והן בבקשה נפרדת רבת היקף גישה למסמכים רבים, רבים עד למאוד, של המשיבים. למעשה ביקש המערער כי המשיבים יאפשרו לו גישה כמעט בלתי מוגבלת למסמכים שלהם לרבות מסמכי מס, והכל כדי לברר האם חשדו, נוכח נסיבות שפורטו בתביעה, כי נצלו את תוכניתו – נכון הוא.
2. בכתב ההגנה, טענו המשיבים כי מדובר בתביעה חסרת שחר המבוססת על ספקולציות וכי ה"תוכנית" של המערער לחיסכון כביכול במס כלל לא נבחנה על ידי המשיבים, לא נשקלה, לא אומצה וממילא לא יושמה על ידם.
3. במסגרת ההליכים המקדמיים בתביעה, אשר על פרטיהם אין צורך לעמוד, הסכימו הצדדים על בירור המחלוקת בהתאם למנגנון מוסכם, שמטרתו הכרעה בשאלה האם התוכנית יושמה אצל מי מהמשיבים אם לאו. המנגנון שנקבע הוא מינויו של בודק מוסכם (להלן – הבודק). מתווה עבודתו של הבודק והנהלים שלאורם יפעל נקבעו בכתב מינוי מיום 21.10.2010 (להלן – כתב המינוי). כתב המינוי אושר על ידי בית המשפט המחוזי. לבודק ניתנו סמכויות נרחבות והתאפשר לו ול"בודק זר" (רואה חשבון אמריקאי שמונה על מנת לסייע בהליך הבדיקה; להלן – הבודק הזר) עיון רחב במסמכי המשיבים, וזאת תחת חיסיון תוכנם מפני המערערים. מנגנון עיון זה היווה פשרה בין בקשתו הנרחבת של המערער לעיון במסמכי המשיבים לבין סירובם של המשיבים ליתן למערער לעיין במסמכים אלה. כן נקבעו נהלי הבדיקה, וביניהם נוהל הקובע באיזה אופן ייערכו פגישות בין הבודק לבין צדדי ג' שיש בידם לסייע בבדיקה (סעיף 6 לכתב המינוי). לפי הנקבע בכתב המינוי, לאחר סיום הליך הבדיקה, יקבע הבודק האם המשיבים יישמו את תוכניתו של המערער אם לאו. סוכם מראש כי החלטה זו לא תהיה מנומקת, אלא תסומן כתשובה אחת מבין מספר תשובות אפשריות בטופס שהוגדר על ידי הצדדים.
4. בהמשך, ערכו הצדדים מסמך נוסף (מע/6), אשר יכונה להלן "נוהל הראיונות". מסמך זה כלל, בין השאר, התייחסות נוספת לאופן בו ייערכו הפגישות בין הבודק לבין צדדי ג' (סעיף 3 לנוהל הראיונות). על כך יפורט בהמשך.
5. לאחר חודשים רבים של עבודה מאומצת (וגם יקרה) של הבודק וכן של הבודק הזר, ולקראת המועד בו הייתה אמורה להימסר חוות הדעת של הבודק, נקטו המערערים בשורת פניות לבית המשפט המחוזי בהן ביקשו להעביר את הבודק ואת הבודק הזר מתפקידיהם; לאסור על הבודק ליתן את חוות הדעת; ולקבוע כי המערערים אינם חבים עוד לבודק תשלום שכר טרחה (מדובר בסכומים נכבדים כיוון שהבדיקה הייתה בעיקרה בארצות הברית ובקנדה). ביסודן של בקשות המערערים עמדה הטענה כי הבודק הפר את האמון שניתן בו, בכך שלא קיים את החובה שהוטלה עליו בסעיף 6 לכתב המינוי בקשר לקיום פגישות עם צדדי ג'. סעיף 6 קובע:
"הבודק יהיה רשאי, לשוחח ו/או להיפגש עם כל צד שלישי אשר הוא יסבור כי יהיה בידי אותו צד שלישי כדי לסייע לו ליתן את חוות הדעת. במידה והבודק ייפגש עם צד שלישי כאמור, ביחידות, הבודק יהיה מחויב להודיע מראש לשני הצדדים אודות קיום הפגישה. הצדדים יהיו רשאים להפנות את הבודק לצד שלישי כלשהו אשר הם סבורים שיש בידו לסייע לבודק ליתן את חוות-דעתו ואולם הבודק, לפי שיקול דעתו, יהא רשאי להחליט אם ברצונו להיפגש עם אותו צד שלישי – אם לאו."
כפי הנטען, הבודק הפר את סעיף 6 לכתב המינוי בכך שקיים פגישות עם צדדי ג' שלא ביחידות אלא יחד עם עובדי המשיבים, ובכך שנמנע מלהודיע למערערים מראש על קיומן של פגישות אלה. המערערים הוסיפו והסתמכו על הסיפא לסעיף 3 לנוהל הראיונות, הקובע:
"למותר לציין כי על הפגישות שלך עם הצדדים השלישיים המנויים בסעיפים 7-4 למכתבך מיום 30.11.10 (למעט עו"ד פנחס רובין שאליו מתייחס סעיף 4 במכתבנו זה), יחולו הוראות סעיף 6 של הבקשה המוסכמת, לשון אחר: פגישה ביחידות שלא בהשתתפות הצדדים ובאי כוחם." (ההדגשה הוספה – מ"נ)
לטענת המערערים, הסיפא של סעיף 3 לנוהל הראיונות מצביעה על כך שכוונת הצדדים מלכתחילה הייתה כי הבודק יהיה רשאי לקיים פגישות עם צדדי ג' אך ורק ביחידות (בלי נציגי בעלי הדין). המשיבים, מצידם, טענו כי נוהל הראיונות אינו בעל תחולה כללית, ואין הוא בא להחליף את כתב המינוי או לפרשו. לטענתם, סעיף 3 לנוהל הראיונות, המחייב את הבודק להיפגש עם צדדי ג' ביחידות, חל רק על פגישות עם מרואיינים ספציפיים, אשר שמותיהם פורטו ברישא לנוהל הראיונות.
6. בקשות המערערים נדחו על ידי בית המשפט המחוזי. בהחלטה מיום 21.8.2011, היא ההחלטה עליה נסב עיקר הערעור (להלן – החלטת הביניים מיום 21.8.2011), קבע בית המשפט המחוזי כי לפי לשון סעיף 6 לכתב המינוי כפשוטה, הבודק לא חויב לקיים פגישות עם צדדי ג' ביחידות, אך אם בחר לעשות כן היה עליו להודיע מראש על קיום הפגישה לבעלי הדין. עם זאת, כך קבע בית המשפט המחוזי, מקריאת הסיפא לסעיף 3 לנוהל הראיונות, "מתברר" כי חרף לשון סעיף 6 לכתב המינוי, כוונת הצדדים מלכתחילה הייתה לחייב את הבודק לקיים פגישות עם צדדי ג' אך ורק ביחידות. בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי הבודק "לא הופנה" כנראה לנוהל הראיונות וברור שתוכנו של סעיף 3 לנוהל הראיונות "לא היה לנגד עיניו כאשר ניהל את הבדיקה". נוכח האמור, הסכים בית המשפט המחוזי עם טענת המערערים לפיה הבודק הפר את סעיף 3 לנוהל הראיונות (מכיוון שנפגש עם צדדי ג' שלא ביחידות), אך קבע:
"6. נשאלת כעת השאלה האם יש בעובדה זו כדי להשליך על המשך כהונתו של הבודק ועל מתן חוות הדעת על ידו.
לצורך זה ראוי להשוות את מעמדו של הבודק למעמדו של בורר על פי חוק הבוררות.
בורר יכול ויועבר מתפקידו למשל, אם גילה משוא פנים כלפי צד זה או אחר או אם פעל שלא בתום לב.
התרשמותי היא שהבודק, על אף שהפר את הוראות סעיף 3 לנספח 2 לבקשה [נוהל הראיונות – מ"נ], לא פעל שלא בתום לב ולא גילה משוא פנים כלפי צד זה או אחר.
יש לזכור כי מסקנותיו של הבודק צריכות להישען לרוב על המסמכים הרבים שהומצאו לו.
יש לזכור כי השאלה אשר הועמדה בפניו היתה האם הנתבעים עשו שימוש בתוכנית העסקית של התובעים.
עניין זה נלמד בעיקרו מדוחות מס וממסמכים אחרים שהומצאו לבודק.
מכאן, שלהתרשמויותיו האישיות של הבודק מאדם זה או אחר קיים משקל נמוך, אם בכלל, במסגרת מכלול השיקולים שעליו לשקול.
כפי שראינו, עיקר מסקנותיו של הבודק צריך להישען על מסמכים, ולכן גם קטן החשש שלפגישה כזו או אחרת יהיה משקל משמעותי כאשר יבוא הבודק להסיק את מסקנותיו.
7. מאחר והגעתי למסקנה שהבודק לא פעל שלא בתום לב ולא גילה משוא פנים כלפי צד זה או אחר, ומאחר ועיקר מסקנותיו של הבודק צריך לנבוע ממסמכים – אינני רואה כל סיבה להעביר את הבודק מתפקידו, לכן אני דוחה את הבקשה על כל ראשיה."
7. על דברים ברוח זו חזר בית המשפט המחוזי בהחלטה נוספת בעקבות ניסיונות חוזרים ונשנים של המערערים לגרום לו לשנות את החלטתו. בהחלטה הנוספת מיום 12.9.2011, שאף עליה נסב הערעור נקבע: "השתכנעתי כי הבודק פעל בתום לב וללא כל כוונת מרמה ונחה דעתי כי הסטייה שלו מן הנוהל לא היה בה כדי לגרום לסטייה במסקנות הבדיקה".
8. בקשת רשות ערעור על החלטות הביניים של בית המשפט המחוזי (רע"א 7045/11) – נדחתה בבית משפט זה בלא לבקש תגובה, אך תוך שמירת טענות המבקשים (שהם המערערים בפנינו) במידת הצורך לערעור (החלטתי מיום 18.10.2011).
9. משנדחו בקשות המערערים, ניתנה חוות דעתו של הבודק. בחוות הדעת נקבע כי המשיבים לא עשו שימוש ברעיון העסקי של המערער. מדובר כאמור בקביעה של הבודק שסוכם מראש שלא תהייה מנומקת, אלא תסומן כתשובה אחת מבין מספר תשובות אפשריות בטופס שהוגדר על ידי הצדדים בכתב המינוי של הבודק.
כפועל יוצא מכך נדחתה התביעה.
10. כך הוגש הערעור המונח עתה לפנינו, בו מבקשים המערערים לבטל את פסק הדין ואת החלטות ביניים שקדמו לו בעניין אי העברת הבודקים מתפקידיהם, וממילא לבטל גם את החיוב בהוצאותיהם של הבודק והבודק הזר.
הערעור
11. ההחלטה המרכזית הנתקפת בערעור היא החלטת הביניים מיום 21.8.2011. פסק הדין עצמו הוא פועל יוצא מקביעת הבודק בחוות דעתו לפיה המשיבים לא עשו שימוש בתוכנית העסקית שהגה המערער.
12. המערערים מלינים בערעור על קביעת בית המשפט המחוזי לפיה חרף התנהלות הבודק והפרתו את נוהל הראיונות, אין מקום להעבירו מתפקידו. טענתם המרכזית של המערערים היא כי הם עמדו על קיום של פגישות הבודק עם המרואיינים שהם צדדי ג' ביחידות דווקא, כדי לאפשר למרואיינים לדבר בחופשיות, ללא ביקורת של המשיבים, שכן חלק מהמרואיינים תלויים במשיבים לפרנסתם. המערער טען לפנינו כי המרואיינים עמם קיימו הבודק והבודק הזר את הפגישות שלא ביחידות לא הובאו בפני בית המשפט קמא וממילא לא נחקרו באופן המאפשר לבית המשפט להשתכנע באופן בלתי אמצעי כי אכן התנהלות הבודק לא השפיעה על המידע אותו מסרו המרואיינים לבודק. גם המשיבים לא נחקרו. המערערים התרעמו גם על קביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה הבודק לא היה ער לנוהל הראיונות, שכן לטענתם הבודק קיבל נוהל זה לידיו. לדברי המערערים, כיוון שבערכאה הדיונית לא נשמעו עדים אין לבית המשפט המחוזי יתרון על פני בית משפט זה והם קוראים לנו להתערב בקביעותיו של בית המשפט המחוזי ולקבוע כי היה מקום להעביר את הבודק והבודק הזר מתפקידיהם ולבטל את החיוב בתשלום הוצאותיהם.
13. המשיבים, מצידם, תמכו בפסק הדין של בית המשפט המחוזי ובהחלטותיו, ובפרט בממצא כי הבודק פעל בתום לב ובלי כוונת מרמה. בפיהם הסתייגות מסוימת מהחלטת הביניים מיום 21.8.2011 עליה עמדתי: לדבריהם נוהל הראיונות (מע/6) נועד כל כולו לראיונות ספציפיים המנויים ברישא של נוהל הראיונות, ואין בסעיף 3 לנוהל הראיונות כדי לשנות את סעיף 6 לכתב המינוי. כלומר, לטענתם, בניגוד לקביעת בית המשפט המחוזי, הבודק לא שגה בכך שנפגש לעתים עם צדדי ג' לא ביחידות, אלא יחד עם עובדי המשיבים (שלא היו, אגב, המשיב 1 או ראשי התאגידים המשיבים 5-2).
14. עמדתי על עיקרי המחלוקת. לכמה עניינים נוספים שעלו אתייחס להלן בפרק הדיון וההכרעה.
דיון והכרעה
15. כמתואר בטענות המערערים, האירוע שהצית את המחלוקת סביב התנהלותו של הבודק התרחש בחודש מאי 2011: ב"כ המערערים תאר בבקשה להעביר את הבודק מתפקידו וגם בדיון שהתקיים בפנינו, ובלא מעט דרמטיות, מכתב שהגיע למשרדו ביום חמישי בשבוע, ה-26.5.2011, עת כבר לא נמצא במשרדו. במכתב זה הודיע לו הבודק כי הוא מעדכן כי ביום 30 במאי 2011 תתקיים בטורונטו, קנדה, פגישת עבודה שלו ושל הבודק הזר עם רואה החשבון החיצוני של המשיבים בקנדה. מכתב זה, אותו ראה ב"כ המערער רק ביום ראשון בשבוע, ה-29.5.2011, הוא שהצית, מבחינת המערערים, את הלהבות וגרר שורה ארוכה של התכתבויות, חקירות, דרישות וטענות. במכתב תשובה מיום 29.5.2011 הביע ב"כ המערערים צער על אופן ועיתוי משלוח המכתב של הבודק, דהיינו בפקסימיליה ולא בדואר אלקטרוני. אולם – עיון במכתבו זה של ב"כ המערערים מעלה כי יש בו טענות על האורכות שניתנו למתן חוות הדעת ועל הוצאות הנסיעה הנובעות מהצורך בנסיעה נוספת לחו"ל, אך אין בו הסתייגות מעצם עריכת המפגש שאמור היה להתקיים למחרת היום בקנדה. אף אין בו דרישה שלא לקיים את המפגש. גם לא הייתה פניה לבית המשפט המחוזי ביום א', ה-29.5.2011, לאסור על המפגש. בין כך ובין כך, על עצם הכוונה להיפגש עם רואה חשבון חיצוני שחתם על דוחות המס הקנדיים הודיע הבודק עוד ביום 30.11.2010, כחלק מרשימה שלמה של מרואיינים שנמסרה לב"כ המערער (נספח 28 לבקשה לצו מניעה זמני ולהעברת הבודק מתפקידו (מע/9); וראו גם סעיף 13 למכתב הבודק מיום 9.8.2011 – נספח ה למוצגי המשיבים)). כלומר, המערערים ידעו מבעוד מועד על כוונתו של הבודק להיפגש עם אותו רואה חשבון. הדבר לא נודע להם אך ימים ספורים לפני הפגישה עצמה.
16. המערערים הציגו את האירוע הנזכר לעיל ככזה שעורר את חשדם לראשונה בדבר תקינות התנהלותו של הבודק ותום ליבו, והובילם לגילוי ההפרות הנטענות של כתב המינוי ושל נוהל הראיונות. ואולם, נוכח האמור עד עתה, קשה שלא להתרשם כי בעניין זה ראו המערערים צל הרים כהרים, וייחסו שלא בצדק כוונות נסתרות ופסולות לכך שמכתבו של הבודק נשלח בפקסימיליה ביום ה' בערב, במקום באמצעות דואר אלקטרוני. נראה כי לפחות מרגע חלופת המכתבים בנוגע לפגישה האמורה בקנדה, לא חדל המערער מלכתוב שורה ארוכה של מכתבים שלא אעמוד על פרטיהם, המבטאים חשדות וחוסר אמון כלפי הליך הבדיקה בכלל וכלפי הבודק בפרט. כלה ונחרצה הייתה עימו להפסיק את הליך הבדיקה. דבר זה בא לידי ביטוי גם בבקשה מאוחרת יותר של המערער להעברת הבודק מתפקידו, בה העלה המערער טענות שלא היה בהן ממש על קשרים, כביכול, בין רעיית הבודק למשרד עו"ד גורניצקי ושות' שייצג את המשיבים (אין צורך להרחיב בעניין זה משום שהמערער משך בסופו של דבר את הבקשה הנוספת).
17. הדברים המצוינים לעיל מהווים רקע להתרשמותו הכוללת של בית המשפט המחוזי לפיה אין ממש בחשדות המערערים כי הבודק נהג כלפיהם בחוסר תום לב או במשוא פנים. גם בהנחה שאין לערכאה הדיונית יתרון על ערכאת הערעור בנסיבות העניין שלפנינו, אין התרשמותי מהמסמכים המונחים לפנינו שונה מהתרשמותו של בית המשפט המחוזי.
על רקע הדברים האמורים לעיל, אפנה לבחינת ההפרות הנטענות של הבודק ולהשלכותיהן על תקפות הבדיקה.
18. עיינתי ברשימת "ההפרות" שמנה המערער (ע/24), אשר צורפה כנספח לבקשת המערערים להעביר את הבודק מתפקידו. ראשית, אבהיר כי רשימה זו ראויה ל"דילול" משמעותי, מפני שאין לראות כל שיחת טלפון בגדר "מפגש שלא ביחידות". אשר לסטיית הבודק מנוהל הראיונות: בפתח הדברים אדגיש כי אני מקבלת את טענת המערערים לפיה הבודק קיבל את נוהל הראיונות. הבודק לא טען מעולם אחרת. אמירתו של בית המשפט המחוזי לפיה "הבודק לא הופנה כנראה" לנוהל הראיונות, איננה משקפת את מה שתיאר הבודק עצמו. הבודק התייחס לעניין זה לאחר מתן החלטת הביניים של בית המשפט המחוזי מיום 21.8.2011 – במסגרת הבהרה שנתן בקשר לבקשת המערערים לעיון חוזר באותה החלטה (מוצג ו למוצגי המשיבים). הבודק הסביר שם כי להשקפתו נוהל הראיונות (וכלשונו: "ההסכמה הדיונית") לא נועד לשנות את כתב המינוי והוא חל רק על שלושת האנשים שנמנו ברישא לנוהל הראיונות. הוא הוסיף והבהיר כי אם שגה בהבנת נוהל הראיונות – מדובר בטעות בתום לב. לדבריו, הצדדים לא ציינו בפניו כי הם משנים את כתב המינוי וספק אם הם היו מוסמכים לעשות כן. הבודק הבהיר גם כי לאחר שסיים את הפגישות עם המרואיינים הנזכרים ברישא לנוהל הראיונות הוא לא עיין יותר בנוהל הראיונות, ולא לקח עמו בנסיעה לקנדה נוהל זה, להבדיל מאשר את כתב המינוי עצמו. הנה כי כן – הבודק קיבל את נוהל הראיונות ומעולם לא טען אחרת.
נוסף על כך, מקובלת עלי פרשנותו של בית המשפט המחוזי את סעיף 6 לכתב המינוי. אילו סעיף זה היה עומד לבדו – לא הייתה מתעוררת לשיטתי שום בעיה, שכן לשונו של סעיף 6 כשלעצמה אינה מחייבת את הבודק לקיים פגישות עם צדדי ג' אך ורק ביחידות. יחד עם זאת, במסמך המאוחר – נוהל הראיונות – קבעו הצדדים כי הוראות סעיף 6 לכתב המינוי משמעותן היא, ב"לשון אחר", פגישה ביחידות בלבד. קביעה זו שופכת לכאורה אור על כוונתם המקורית של הצדדים באשר למשמעותו של סעיף 6 לכתב המינוי עצמו. נוכח האמור לעיל, אני מוכנה להניח, כמו בית המשפט המחוזי, כי סעיף 3 לנוהל הראיונות מעיד על כוונת הצדדים בסעיף 6 לכתב המינוי. לכך מצטרפת העובדה שהבודק לא ייחס לנוהל הראיונות את המשמעות שניתנה לו בבית המשפט בדיעבד. כפועל יוצא מכך, אני מוכנה להניח כי הבודק סטה סטייה מסוימת מנוהל הראיונות (בכך שערך פגישות עם צדדי ג' שלא ביחידות). ואולם, גם תחת הנחות אלה – אין בכך כדי לשנות את מסקנת בית המשפט המחוזי לפיה אין לפסול את העבודה הרבה שעשו הבודק והבודק הזר או את מסקנתו כי הבודק פעל בתום לב וללא משוא פנים.
19. עיינתי בכל חלופי המסמכים והכתבים ודעתי בעניין זה כדעתו של בית המשפט המחוזי, קרי, כי סטיית הבודק מנוהל הראיונות לא גרמה לסטייה במסקנות הבדיקה וכי הדבר נעשה בתום לב. הבדיקה שערכו הבודק והבודק הזר היא בסופו של יום בדיקה על פי מסמכים, בחלקם – אולי בעיקרם – מסמכי עבר כמו דוחות מס שהוגשו ואין יכולת לשנותם או לעשות בהם מניפולציות בדיעבד. הבודק והבודק הזר נברו ב"ים" של מסמכים, ביצעו עבודה רבה והבודק הגיע למסקנה שהגיע לפיה המשיבים לא עשו שימוש בתוכנית של המערערים. היה זה הליך מורכב וסבוך בו הושקעו מאמצים ומשאבים רבים. בנסיבות אלה, משקלן של פגישות עם צד ג' כזה או אחר – פוחת. יתר על כן, מן המסמכים עולה שהמערער הערים קשיים עד בלי קץ ועד בלי די, אך לא עולה מהן כל אינדיקציה לכך שהבודק נהג בחוסר תום לב. קשה שלא להשתחרר מהרושם שהחל משלב מסוים, החליט המערער לבטל את הליך הבדיקה בכל מחיר, ולצורך כך "נתפס" לטעויות טכניות של הבודק שמשקלן, בהתחשב בהליך הבדיקה הכולל, מועט ביותר. בסופו של יום אין לבטל במחי יד את כל העבודה שנעשתה, ואת כל ההוצאות שהוצאו, ולחזור לנקודת ההתחלה, כאילו כלום, בשל דקדוקי עניות.
גם אם עלה בידי המערער למצוא ניסוח לא מוצלח בהחלטת בית המשפט המחוזי, לפיו תשומת לב הבודק "לא הופנתה" לנוהל הראיונות, אין פירוש הדברים שיש להפוך את הקערה על פיה. צריך לראות מהו העיקר ולא אם בפרט זה או אחר נפלה שגגה. כך לגבי החלטות בית המשפט המחוזי, וכך לגבי דרך פעולתו של הבודק.
20. סוף דבר – תמימת דעים אני עם מסקנתו של בית המשפט המחוזי שגם אם הייתה סטייה כזו או אחרת מצד הבודק, אין לכך נפקות לעניין תקפות הבדיקה והשארת הבודקים בתפקידם. חרף ניסיונם של המערערים להציג את התנהלותו של הבודק כבעייתית, אין המדובר כפי שהוצגו הדברים בתחילה כמעילה באמון מצידו. לכל היותר, מדובר באי הבנת הבודק את כוונת הצדדים, אשר אינה מעידה על חוסר תום לב או משוא פנים, וממילא לא חיבלה בהליך הבדיקה. על כן, דין הערעור להידחות.
לעניין הערעור שכנגד:
21. הערעור שכנגד עניינו הוצאות ושכר טרחת עורך דין. בכגון דא אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב, ולא נסטה ממנהגנו זה. על כן נדחה גם את הערעור שכנגד. לעומת זאת ראינו מקום להטיל הוצאות הולמות בערכאתנו, כפי שיפורט.
סיכום:
22. אציע כאמור לחבריי לדחות את שני הערעורים. המערער כנראה משוכנע, מבחינתו הסובייקטיבית, כי עשקו אותו ועשו מאחורי גבו שימוש בתוכניתו העסקית. אולם, גם בכתב התביעה לא הניח המערער תשתית לכאורה לכך אלא חשדות. את עיקר יהבו הטיל המערער על כך שאם ישים ידו על מסמכי המשיבים, יוכל להראות את השימוש הפסול לכאורה שעשו בתוכניתו. עם זאת, אעיר כי ספק רב בעיני אם היה המערער זוכה לגילוי המסמכים, שניתן לו בעקיפין באמצעות הבודק, אילו היה מנהל את ההליך בדרך ה"רגילה". לא בנקל יאפשר בית המשפט לצד לדרוש מהצד שכנגד לחשוף את כל מסמכי המס שלו על יסוד תשתית כמו זו שהונחה כאן (ראו והשוו: רע"א 8147/10 לוסטיגמן ייזום ובניה בע"מ נ' בכר (החלטה מיום 22.2.2011); רע"א 6649/07 המועצה המקומית שלומי נ' שכטמן ושות' חברה לבנין ופיתוח בע"מ (החלטה מיום 25.12.2007)). המערער צריך היה לקבל את הדין ולהניח לעניין, אך הוא עומד על טענותיו. לכך יש ליתן ביטוי בהוצאות.
הערעור והערעור שכנגד נדחים. בערכאתנו יישאו המערערים בשכר טרחת עורך דין של 75,000 ש"ח (כולל מע"מ). בערעור שכנגד לא יהיה צו להוצאות.
המשנָה לנשיא
השופט ח' מלצר:
אני מסכים.
ש ו פ ט
השופט א' שהם:
אני מסכים.
ש ו פ ט
ניתן היום, י"ט בתמוז התשע"ג (27.6.2013).
המשנָה לנשיא
ש ו פ ט
ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12012120_C03.doc עע+הג
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il