עו"ד יורם ל. כהן, מפרק אדאקום טכנולוגיות בע"מ נ. נשיונל קולס

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 1211/96 בפני: כבוד השופטת ט. שטרסברג-כהן כבוד השופטת ד. דורנר כבוד השופט י. טירקל המערער: עו"ד יורם ל. כהן מפרק אדאקום טכנולוגיות בע"מ (בכינוס נכסים ובפירוק) נ ג ד המשיבים: נשיונל קונסלטנטס (נטקונסלט) בע"מ ואח' ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 7.12.95 בת.א. 168/94; תיק פירוק 115/94; המרצה 989/95 שניתן על ידי כבוד השופטת ב. גילאור תאריך הישיבה: כ' בשבט תשנ"ז (28.1.97) בשם המערער: עו"ד יורם כהן בשם המשיבה 1: עו"ד עופר בר-און; עו"ד א. קורנרייך-כהן בשם המשיב 2: עו"ד יעל בליליוס פסק-דין השופטת ט' שטרסברג-כהן העובדות 1. אדאקום טכנולוגיות בע"מ (להלן: "אדאקום") הייתה חברת הי-טק שעסקיה היו מסועפים ביותר ולה כ15-20- חברות בת. החברה קרסה באופן פתאומי, תוך שהיא מותירה חובות העולים על 160 מיליון ש"ח. החברה נכנסה לכנוס נכסים ולפירוק והמערער מונה כמפרק קבוע שלה (להלן: "המפרק"). המפרק פנה אל המשיבה - חברה העוסקת בביצוע הערכות כלכליות של חברות - בדרישה שתעביר לידיו את הערכת השווי של אדאקום, שהוכנה על-ידה כששה חדשים בלבד קודם שהוגשה בקשת הפירוק (להלן: "הערכת השווי"). לטענת המפרק, העריכה אז המשיבה את שוויה של אדאקום וחברות הבת שלה בכ150- מיליון דולר. המשיבה סירבה לחשוף בפני המפרק את הערכת השווי והמפרק פנה לבית המשפט בבקשה לחייבה לעשות כן. בית המשפט דחה את בקשתו ומכאן הערעור. הטענות 2. פנייתו של המפרק לבית המשפט נעשתה מכוח סעיף 288 לפקודת החברות (נוסח חדש), התשמ"ג1983- (להלן: "הפקודה"). לטענתו, מעניק לו סעיף זה סמכויות רחבות של חקירה ודרישה וביניהן סמכות לדרוש מכל אדם להגיש לו מסמכים שברשותו או בשליטתו המכילים כל מידע הקשור לחברה שבפרוק ולאו דווקא מידע שהיה שייך לחברה הפעילה. לטענתו, הדרישה לקבלת הערכת השווי נובעת מהצורך לחקור את נסיבות קריסתה המדהימה של אדאקום וממידע המצוי ברשותו, לפיו, הערכת השווי יכולה לשפוך אור על פעילות החברה, על מסחרה, עסקיה ונכסיה לפני הפירוק. להערכת המפרק, נעשתה הערכת השווי על ידי המשיבה עבור אחד משני נושיה הגדולים של אדאקום - בנק לאומי לישראל (להלן: בל"ל) שהוא גם בעל עניין באדאקום ובעל מניות בה, והוא זה שהגיש את הבקשה, לכנוס נכסיה. לטענתו, המשיבה היא חברה בבעלות ישירה ומלאה של לאומי ושות' בנק להשקעות בע"מ שהיא חברה בבעלות מלאה ובלעדית של בל"ל ועל ידי כך היא בשליטתו העקיפה של בל"ל. לפיכך, אין המשיבה שהכינה את הערכת השווי עבור בל"ל בבחינת "צד שלישי" שאין לו נגיעה לאדאקום ועל כל פנים חובת הגילוי חלה עליה גם אילו הייתה "צד שלישי". לעומתו טוען ב"כ המשיבה, כי תכליתן של סמכויות החקירה שהוענקו למפרק על פי סעיף 288 הינה - לתת בידי המפרק, הבא בנעליהם של מנהלי החברה, כלים שיאפשרו לו להגיע - באמצעות אלה שהיו במעגלי קרבה לחברה - לכל המידע שהיה בידי החברה כחברה פעילה, ערב הפירוק. על-פי תפיסתם, סמכויות החקירה ניתנות למפרק בתוקף מעמדו כמורשה החברה והן מתייחסות אך ורק למידע שהיה מצוי בידי החברה ו/או בידי נושאי מישרה בתוכה, ערב הפירוק. מכאן, שביחס למידע שלא היה מעולם בידי החברה ושנמצא בידי צד שלישי שלא היה קשור לחברה, אין למפרק סמכות לחקור ולדרוש מסמכים. זאת ועוד, לטענתו עומדת למשיבה כצד שלישי, זכות לפרטיות הן כזכות שבחוק מכוח חוק הפרטיות התשמ"א1981- והן כזכות חוקתית מכוח חוק יסוד: כבוד האדם וחרותו. כמו כן טוען הוא כי למשיבה עומדת הזכות לשמירה על סודיות במסגרת היחסים החוזיים שלה עם הלקוח שהזמין את הערכת השווי, יחסים אשר לטענתו מעמידים לטובתה חסיון גם בהליכי חקירה של מפרק. הכרעת בית משפט קמא 3. בקבלו את עמדת המשיבה, קבע בית משפט קמא (כב' השופטת ב. גילאור) כי האינטרס בחשיפת המידע צריך להישקל אל מול אינטרס המשיבה שלא להפר את חובת הסודיות במסגרת יחסיה החוזיים עם מזמין הערכת השווי וכי באיזון בין השניים בנסיבות העניין, יש להעדיף את האינטרס האמור של המשיבה ואת זכותה לסודיות ולפרטיות, שאיננה עולה בקנה אחד עם דרישת המפרק. עוד קבע בית משפט קמא כי מאחר והמשיבה היא במעמד של 'צד שלישי' שלא היה קשור ישירות עם החברה שבפירוק, אין זה מובן מאליו שבית המשפט מוסמך להורות לה למסור מידע לידי המפרק מכוח סעיף 288 לפקודה, שכן, הגורמים אליהם מתייחס הסעיף במפורש הינם כאלה הקשורים ישירות עם החברה, כגון: נושאי מישרה בה וכו' ולא צדדים שלישיים כדוגמת המשיבה. בית המשפט הביע ספק אם הפסיקה הישראלית אימצה את ההרחבה הפרשנית בה נקטו בתי המשפט באנגליה, לפיה חלה ההוראה גם כלפי צדדים שלישיים שלא היו קשורים עם החברה בפירוק. לפיכך, דחה בית המשפט את בקשת המפרק לחשיפת הערכת השווי שבידי המשיבה. ראוי שאומר כבר בשלב זה, כי אין דעתי כדעתו של בית משפט קמא ולטעמי דין הערעור להתקבל. סעיף 288 4. השאלה להכרעה היא גדר סמכותו של המפרק לדרוש מסירת מסמכים במסגרת הליכי חקירה בענייני החברה שבפירוק. מקור הסמכות הוא סעיף 288 לפקודה אשר זו לשונו: סמכות לחקור 288(א) בית המשפט רשאי בכל עת, לאחר שמינה מפרק חשודים זמני או לאחר שנתן צו פירוק, להזמין נושא מישרה בהחזקת נכסי בחברה או כל אדם הידוע כמחזיק נכסים של החברה החברה או החשוד בכך או הנראה כמי שחייב לה כסף או שהוא יכול, לדעת בית המשפט, למסור מידע בדבר ייזום החברה, ייסודה, מסחרה, עסקיה או נכסיה, ורשאי הוא לחקור אותו באזהרה בכל העניינים האלה, בעל פה או בשאלון שבכתב, לרשום את תשובותיו ולדרוש שיחתום עליהן. (ב) בית המשפט רשאי לדרוש מאדם שהוזמן לפי סעיף זה להגיש לו מסמכים שברשותו או בשליטתו בנוגע לחברה..." (ראוי להעיר כי כל שיתייחס להלן לחקירה, יחול גם על דרישה להגיש מסמכים). קודם שאדון בסמכות המהותית המוענקת על ידי סעיף 288, מוצאת אני להתייחס לטענה דיונית שהעלה המפרק ואשר לטענתו מייתרת את הדיון בשאלה המהותית. השאלה הדיונית 5. טוען המפרק כי די בכך שהמשיבה לא תמכה את היסודות העובדתיים שבטענותיה בתצהיר, כמתחייב מתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984- (להלן: תסד"א) ותקנת החברות (פירוק), התשמ"ז1987-, כדי לקבל את ערעורו ולדחות את התנגדותה לבקשתו. הטענות העובדתיות המהוות תשתית לטענות המשיבה, הן: היותה של המשיבה צד שלישי חסר קשר לאדאקום; קיומו של הסכם בינה לבין לקוח עלום שהזמין את הערכת השווי המחייב אותה בסודיות; ופגיעה בשמה הטוב ובעסקיה, העלולה להסב לה נזק. לטענת המפרק, משלא צורף תצהיר ובו העובדות המהוות תשתית לטענות אלה, לא ניתן לבדוק את אמיתותן ושגה בית משפט קמא משסמך עליהן כאילו הוכחו כדבעי. מאחר והמפרק ציין בבקשתו במפורש כי המשיבה נשלטת באופן עקיף על ידי בל"ל שהוא אחד משני הנושים הגדולים של אדאקום וגם בעל מניות ובעל עניין בה, וכי להערכתו הוא זה שהמשיבה הכינה את הערכת השווי עבורו, נשאל בא כוחה של המשיבה על ידי בית משפט זה, אם מוכן הוא להוסיף פרטים לעניין מעמדה של המשיבה. תשובתו הייתה שהוא מבקש להימנע ממסירת כל מידע נוסף וכי הוא מעדיף שהנושא יוכרע במישור העקרוני וכך אכן ייעשה. עם זאת יוער, כי ראוי היה שתונח תשתית עובדתית המרחיקה את המשיבה מחוג אותם אנשים שאין לגביהם מחלוקת כי הם באים בגדר מי שהמפרק רשאי לחוקרם או לדרוש מהם מסמכים מכוח סעיף 288. ניתן היה לעשות כן ללא חשיפת הלקוח והימנעות מכך פוגעת בטענה כי המשיבה היא 'צד שלישי' ואולי אף שומטת את הקרקע מתחתיה. אף על פי כן, לא נראה לי לקבל את ערעור המפרק על בסיס הטענה הדיונית בלבד וראוי שהנושא ידון לגופו וילובן כדבעי. לשם הדיון הענייני, אצא מתוך הנחה שהמשיבה היא אכן 'צד שלישי' לחברה בפרוק אלא שגם אם כך הוא, סבורה אני שניתן לחייבה לגלות את הערכת השווי למפרק. להבהרת עמדתי אתייחס לסעיף 288 על כל היבטיו. תכליתן והיקפן של סמכויות החקירה מכוח סעיף 288: 6. סעיף 288(א) מקנה לבית המשפט סמכות - לאחר שמינה מפרק זמני או נתן צו פירוק להזמין לחקירה כל אדם הנכנס תחת אחת החלופות המנויות בו או לדרוש ממנו להגיש מסמכים שברשותו או בשליטתו בנוגע לחברה: הסמכות יכולה להיות מופעלת כלפי ארבע קבוצות של בני אדם: כל אדם שהוא (א) נושא מישרה בחברה; (ב) ידוע כמחזיק נכסים של החברה או חשוד בכך; (ג) חשוד כמי שחייב לחברה כסף; (ד) יכול - לדעת בית המשפט - למסור מידע, בדבר ייזום החברה, ייסודה, מסחרה, עסקיה או נכסיה. מבין ארבע החלופות הנזכרות בסעיף 288(א) ובהנחה שהמשיבה אינה באה בגדר שלוש הראשונות, הרלבנטית לענייננו היא החלופה הרביעית. "...כל אדם... שהוא יכול לדעת בית המשפט למסור מידע בדבר ייזום החברה ייסודה מסחרה עסקיה או נכסיה..." לפי סעיף 288(ב) רשאי בית המשפט לדרוש מאדם כאמור בסעיף 288(א) "להגיש לו פנקסים שברשותו או בשליטתו בנוגע לחברה". 'פנקסים' לפי סעיף 1 לפקודה, באים לרבות "חשבונות שטרות כתבים ומסמכים". דעתי היא כי המשיבה באה בגדר החלופה הרביעית, גם אם אינה באה בגדר שלוש החלופות האחרות ועליה לחשוף בפני המפרק את הערכת השווי שבידיה. מסקנה זו מתבקשת, לשיטתי, הן מפרשנות מילולית של סעיף 288, הן מפרשנות תכליתית של ההוראה שבו, הן ממעמדו ותכליתו של הליך הפרוק ושל הסמכויות המוענקות לשם הגשמתו והן ממעמדו של המפרק. הפרשנות המילולית 7. לעניין חובת מסירת המידע, אין הסעיף מבחין בין גורמים הקשורים לחברה המחזיקים במידע ובין כל אדם אחר המחזיק בו, או בין מידע שהיה "שייך" לחברה ערב הפירוק ובין מידע אחר. מבחינה מילולית פשוטה מתייחס הסעיף לכל אדם ולכל "מידע" רלבנטי. משמעות זו מתחזקת לנוכח העובדה שהקטגוריה של "כל אדם" היכול למסור מידע, הינה קטגוריה חלופית לקטיגוריות הקודמות לה, שעניינן גורמים הקשורים עם החברה (נושא משרה או מחזיק נכסים בחברה או חייב לחברה). לפיכך, אין נוסח הסעיף תומך בטענת המשיבה, אלא ההפך משתמע ממנו. גם טענתה לפיה הערכת שווי איננה 'מידע' כאמור בסעיף 288 איננה מקובלת עלי. הערכת השווי כוללת מידע שנאסף זמן קצר יחסית לפני התמוטטות החברה ושבהסתמך עליו נעשתה ההערכה. סביר להניח כי במסמך זה קיים "מידע" בדבר ייזום החברה, ייסודה, מסחרה, עסקיה או נכסיה" וכי מידע זה יתרום למפרק אינפורמציה חיונית להבנת מצבה של החברה ועסקיה ערב קריסתה ואולי אף להבנת הגורמים שהביאו לקריסתה. עם זאת לא נסתפק בבחינה המילולית, שכן, הפרשנות המילולית היא רק שלב ראשון בו יצעד הפרשן בבואו לפרש הוראת חוק. מתחילים בה ואין מסיימים בה. אין בה במקרה דנן תשובה מספקת לנוכח הטענות שניתן להעלות נגדה. לפיכך נעבור ממנה לפרשנות התכליתית, שתביאנו - לשיטתי - לאותה תוצאה. הפרשנות התכליתית 8. סעיף 288 נועד לתת בידי המפרק הנכנס לתפקידו כזר שאינו בקיא בענייניה ובעסקיה של החברה, כלים לבדוק את עסקי החברה, את האירועים שהביאו לקריסתה ואת שאלת קיומה של תשתית לגיבוש עילות תביעה מצד החברה. כל אלה באים על מנת לאפשר לו לבצע את תפקידו לשם הגשמת תכליתו של הפרוק, במהירות ביעילות ובעלות כספית מינימלית. על מהותו של סעיף 288 לפקודה עמד בית המשפט העליון בעניין ע"א 2907/90 אריאל מיכלמן נ' שלמה זיו, פ"ד מו(4) 725 (להלן: פס"ד מיכלמן), בעמודים 729-728, לאמור: "ההליך של פירוק חברה, כשהוא מתנהל ע"י בית המשפט, כמוהו ככל הליך שיפוטי, ואם אין הוראת דין הקובעת אחרת, חל על הליך זה הכלל כאמור. לכך יש להוסיף, שבהליכי פירוק יש חשיבות לאיסוף ולגילוי של כל אינפורמציה כדי לאפשר גילוי ומימוש נכסים של החברה שבפירוק... מטרת החקירה לפי סעיף 288 היא לאפשר למפרקים, אשר לעתים קרובות מצויים בנחיתות אינפורמטיבית, לברר אם יש יסוד להגשת תביעות אלו או אחרות. אכן דרך מקובלת היא, שבית המשפט מעביר את ביצוע החקירה לפי סעיף 288 לפקודה למפרק, ומתפקידו של האחרון לברר ולגייס את כל האינפורמציה האפשרית בחקירה כזו". ובספרו של פרופ' א. פרוקצ'יה, "דיני חברות חדשים בישראל - דין נוהג, דין רצוי והדרך לחקיקה", (המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי ע"ש סאקר, תשמ"ט), בעמוד 630-631 נאמר: "במצבת נכסים של החברה שבפירוק יכול שתהיינה זכויות מוחזקות או ראויות, שהעילה לקיומן מטושטשת מבחינה עובדתית. חיוני להעניק לבית המשפט כוח לחקור כדין עילות עובדתיות שכאלה, על מנת שאם תמצאנה נכונות, יוכל המפרק לממש את זכויות החברה: לתפוס את נכסיה המוחשיים ולאכוף את חיוביה כנגד צדדים שלישיים. הדין הקיים יוצר שני מסלולים נפרדים לליבונן של עובדות אלה. האחד, החרות בסעיף 288 לפקודה והקרוי (ללא אסמכתא סטטוטורית) "חקירה פרטית", מסמיך את בית המשפט לחייב כל אדם היכול "למסור מידע בדבר ייזום החברה, יסודה, עסקיה או נכסיה" לבוא ולהעיד בשבועה על הידוע לו. מטרת הסעיף היא ליצור תשתית עובדתית לגיבושן של עילות תביעה מצד החברה... שני הסעיפים האלה ממלאים צורך חיוני באכיפת החיובים המגיעים לחברה". על מטרת סעיף 288 לפקודה עמד הנשיא מ. שמגר, בע"א 3322/92 אברהם פלוק נ. משה זינגל, עו"ד, תקדין עליון, כרך 94(4) 180, 183 (להלן: פס"ד פלוק) באומרו: "בידי המפרק סמכות לזמן לחקירה פומבית נושא משרה או גורמים אחרים, אשר להם ידע על החברה (סעיף 298 לפקודת החברות) או לחקירה פרטית (סעיף 288 לפקודת החברות). מטרתן של חקירות אלה היא ליצור בידי המפרק, הבא אל החברה מן החוץ ואשר אינו מתמצא במצב עסקיה, מנגנון דיוני שיאפשר לו להגיע למידע הנחוץ לו... מגמה זו היא שמכתיבה את הגדרת סוגי האנשים אותם ניתן להזמין לחקירה, הכולל, בחקירה פרטית, כל אדם "היכול לדעת בית המשפט, למסור מידע בדבר ייזום החברה, יסודה, מסחרה, עסקיה או נכסיה";... הסמכויות כוללות לא רק סמכות לחקור אלא גם את הסמכות לדרוש הצגת מסמכים, ואף לאכוף דרישות אלו על ידי מעצר אדם המסרב להיענות לדרישות (ראה בעניין זה, H. RAGAK, COMPANY. (304 LIQUIDATIONS (LONDON, 1988), 297. הסמכויות על פי סעיפים אלו הן רחבות. הן אף כוללות שלילה של הזכות להימנע מהפללה עצמית..." בברע"א 10/89 פקר נ' פ.י.ט. חברה פיננסית לתעשיה ולמסחר בע"מ (בפירוק), פ"ד מב(4), 573, 576 (להלן: פס"ד פקר) המאוזכר בפס"ד פלוק אמר בית המשפט כי: "מטרת החקירה היא - בין השאר - לאפשר למפרקים, אשר לעתים קרובות נמצאים בנחיתות אינפורמטיבית, לברר האם יש יסוד להגשת תובענות אלו או אחרות ואין למנוע מהם את האפשרות לקיים בירור כזה ובלבד שלא הוכח כי מטרת החקירה המבוקשת איננה אלה לסייע למפרקים בניהולה של תובענה קיימת או עתידה". בשני פסקי הדין הנ"ל מוצא ב"כ המשיבה תימוכין לעמדתו, ולא היא. בשני פסקי דין אלה לא עמדו על הפרק שתי שאלות מהותיות שמעלה הסוגיה הנדונה בפנינו. האחת, סמכותו של המפרק לחקור צד שלישי זר לחברה או לדרוש ממנו מסמכים; השניה, מהותם של המסמכים אותם זכאי המפרק לקבל. בעניין נשוא פס"ד פלוק עמדה על הפרק שאלת הגשת תובענה נגד בעלי מניות בחברה בפירוק, שכיהנו גם כדירקטורים בה. שם נטען על ידי הדירקטורים עצמם כי לא היה מקום ליתן רשות להגשת תובענה נגדם לפי סעיפים 373, 374 לפקודת החברות קודם שתיערך חקירה לפי סעיף 288 או 289 לפקודה. בית המשפט שלפירוק התיר את הגשת התובענה ובית משפט זה - קבע, בדחותו את הערעור - כי אין הגיון לקבוע שהגשת תביעה רגילה נגד בעלי המניות מותנית בביצוע חקירה מוקדמת. אין בפסק הדין קביעת הגבלה על סמכויות החקירה ודרישת מסמכים על ידי המפרק, לחוגים מסוימים של בני אדם או לחומר מסוים. בית המשפט לא נדרש לכך משום ששאלה זו לא עמדה לפניו. בהמשך, מציין הנשיא שמגר כי "מידע זה אשר עובר לפירוק החברה היה מצוי בידי מנהלי ובעלי תפקידים אחרים בה, מן הראוי שיהיה גם בידי המפרק, כדי שיוכל לנהל את החברה בצורה הטובה ביותר, ועל מנת שנזקם של בעלי התביעות כתוצאה מהפירוק יהיה קטן ככל האפשר. רואים את המידע כמידע השייך לחברה, ועל כן מן הראוי שיהא מצוי בידי נציג החברה הוא המפרק, משום כך הוענקו למפרק סמכויות רחבות מהרגיל לשם קבלת מידע זה". מדברים אלה מבקש ב"כ המשיבה ללמוד כי המפרק רשאי לקבל לידיו רק מידע אשר עובר לפירוק החברה היה מצוי בידי מנהליה ובעלי תפקידים אחרים בה. אינני סבורה שכך הוא. ראשית, לא עמדה על הפרק בפני בית המשפט השאלה אם ניתן לקבל מידע מעבר לזה שהיה מצוי בידי החברה עובר לפירוק ולא עמדה בפניו השאלה אם ניתן לקבלו מצד שלישי זר לחברה. שאלות אלה לא היו רלבנטיות להכרעה. שנית, הדברים לא נאמרו בצורה חד משמעית ובהמשך דבריו אומר הנשיא שמגר, כי על פי סעיף 288 ניתן לחקור כל אדם: "היכול לדעת בית המשפט למסור מידע בדבר ייזום החברה, יסודה, מסחרה, עסקיה או נכסיה". שלישית, הדברים נאמרו כשלנגד עיני בית המשפט הייתה הלכה אנגלית בנושא זה, שצוטטה על ידו, ושנהפכה על פיה בפסק-דינו של בית הלורדים שיובא להלן. רביעית, אף אם ניתן להסיק מן הדברים הנ"ל את אשר מבקש ב"כ המשיבה להסיק מהם, מבקשת אני בכל הכבוד לחלוק על גישה זו המתבטאת באמרת אגב מבלי שהנושא נדון לגופו. ואולם, עם כל ההבדלים האמורים בין פס"ד פלוק לענייננו, מצויות בו הערות כלליות בנושא החקירה, שיש לתת עליהן את הדעת. בית המשפט ציין כי רשות לבצע חקירה תינתן רק לאחר שנעשה איזון בין הצורך בחקירה לשם ביצוע תפקידו של המפרק מחד גיסא ובין מידת הפגיעה בזכויותיו של הנחקר מאידך גיסא. על קביעה זו אין חולק והיא מקובלת על הכל. בית המשפט הוסיף וציין את מטרתה של החקירה ואת חשיבותה ליצירת מנגנון שיאפשר למפרק להגיע למידע הנחוץ לו. גם על כך אין איש חולק. ואולם השאלה האם המידע אותו רשאי המפרק להשיג כולל גם מידע שלא היה בידי החברה עובר לפירוק ואם יכול הוא להשיג מידע זה מצד שלישי, כלל לא עמדה על הפרק ולפיכך אין לראות בפסק הדין משום נקיטת עמדה שלילית לגבי אלה. גם פסק דין פקר שאוזכר בהסכמה בפסק דין פלוק, אינו מסייע למשיבה. נהפוך הוא, מסתמנת מתוכו גישה מרחיבה באשר למטרת החקירה האפשרית כלפי כל מי שנכנס לגדר אחת החלופות שבסעיף 288. השאלה מה הוא החומר אותו ניתן לדרוש במסגרת זו, לא עמדה גם שם על הפרק וההערות שהעיר בית המשפט בעניין חקירה לצורך איסוף חומר לשם הגשת תביעה - המקובלות עלי כלשעצמן - אינן רלוונטיות לענייננו. עולה מהן כי דרישת המפרק היא לגיטימית גם אם כתוצאה מקבלת החומר ניתן יהיה להגיע להחלטה להגיש תביעה כזו או אחרת. הנה כי כן, רואים אנו כי אין בפסיקה המקומית כדי לתמוך בגרסת המשיבה. בהעדר הלכה מקומית בשאלות העומדות על הפרק, ראוי לפנות למשפט משווה, לשם השראה. המשפט האנגלי סעיף 288 לפקודה מקביל מילולית ופונקציונלית לסעיף 236 לפקודה האנגלית Insolvency Act, 1986, שקדם לו סעיף 268 לCompanies Act, 1948-. פסק הדין האנגלי שדן בסוגיה שבפנינו בצורה יסודית ומקפת וקבע את ההלכה הרווחת כיום באנגליה, הוא פסק דינו של בית הלורדים בעניין British & Commonwealth Holdings PLc. V. Oppenheiom, The Weekly Law Reports 13 November 1992 p.853. (להלן: פס"ד Commonwealth) המקרה נשוא פסק דין זה, נדון בארבע ערכאות בהן הובעו דעות שונות והסתמנו גישות שונות של השופטים שישבו על המדוכה בסוגיה הנדונה. בסופו של דבר, גובשה ההלכה על ידי בית הלורדים שאישר את פסק דינה של ערכאת הערעור, פה אחד. על פי פסק דין זה, אין סמכותו של המפרק מוגבלת בצורה כלשהי והוא מוסמך לחקור כל אדם לרבות צד זר לחברה כדי להשיג כל מידע רלבנטי לפירוק, לרבות כזה שאיננו בגדר שיקום מאגר המידע של החברה קודם לפירוקה. עם זאת, בהיות הסמכות רחבה ואוצרת בחובה כוח רב, מוטל על בית המשפט לבחון בכל מקרה ומקרה לגופו אם הפעלת הכוח הזה, מוצדקת בנסיבות העניין. זאת ייעשה בית המשפט תוך איזון האינטרסים המשמשים בזירה, בכל מקרה לגופו. מחד גיסא, ישקול הוא את האינטרסים של המפרק ואת סבירות דרישותיו לצורך מילוי תפקידו, מאידך גיסא, ישקול הוא את האינטרסים של הנחקר שלא להיות נתון לחקירה בלתי סבירה, בלתי נחוצה או ללחץ יתר ולהכבדה בלתי ראויה. ראוי לצטט מדבריו של לורד Slynn of Hadley בעמ' 862 לפסק הדין, המקובלים עלי: “I am therefore of the opinion that the power of the court to make an order under section 236 is not limited to documents which can be said to be needed "to reconstitute the state of knowledge” even if that may be one of the purposes most clearly justifying the making of an order. At the same time it is plain that this is an extraordinary power and that the discretion must be exercised after a careful balancing of the factors involved - on the one hand the reasonable requirements of the administrator to carry out his task, on the other the need to avoid making an order which is wholly un reasonable, unnecessary or "oppressive" to the person concerned... The protection for the person called upon to produce documents lies, thus, not in a limitation by category of documents ("reconstituting the company’s state of knowledge") but in the fact that the applicant must satisfy the court that, after balancing all the relevant factors, there is a proper case for such an order to be made". כיצד יפעיל בית המשפט את שיקול דעתו לעניין אישור החקירה והדרישה והיקפה? גם בנושא זה קבע בית הלורדים בפסק דין Commonwealth כללים. העקרונות והכללים שנקבעו באותו פסק דין רוכזו בספרו של Palmer’s Company Law Vol 3p. כדלקמן: “1. The discretion conferred on the court by section 236(2) is an unfettered and general one; 2. that discretion nevertheless involves balancing the requirements of the office - holder against possible oppression to the person from whom information is sought; 3. The power conferred by the section is an extraordinary one whose existence is due to the fact that the office holder usually comes as a stranger to the relevant events; 4. The power can be used not merely to obtain general information but to discover facts and documents related to contemplated claims, whether proceedings have been started or not, against the proposed witness or someone connected with him; 5. The power is directed to enabling the court to help the office holder to complete his function as effectively and with as much expedition as possible and to discover with as little expense and as much case as possible, the facts surrounding any possible claim; 6. Great weight is to be given to the views of the office holder, who will have detailed knowledge of what problems exist and what information he needs." ובתמצית, בתרגום חופשי, קובעים הכללים, כי שיקול הדעת המוענק לבית המשפט הוא כללי ובלתי מוגבל. שיקול דעת זה מחייב איזון בין דרישות המפרק לבין חשש מפני הכבדת יתר על האדם שממנו נדרשת האינפורמציה. הסמכות חריגה בהיקפה משום שהמפרק בא כזר לכל העובדות הרלוונטיות. הסמכות ניתנת להפעלה לא רק כדי להשיג מידע כללי אלא כדי לגלות עובדות ומסמכים המתייחסים לתביעות צפויות בין אם הוגשו ובין אם לאו. הסמכות מיועדת לאפשר לבית המשפט לסייע בידי המפרק למלא את תפקידו ביעילות במהירות ובהוצאות קטנות ככל שניתן. יש לייחס לעמדתו של המפרק משקל מכריע, באשר הוא בעל הידע ביחס לבעיות הקיימות ולמידע הנחוץ לו. 10. אין לי כל היסוס לאמץ את הגישה המוצאת ביטוי בפסק דינו של בית הלורדים על הנמקותיו. ראשית, הפקודה המקומית יונקת את שורשיה וחיותה מהפקודה האנגלית וסעיף 288 זהה לסעיף 236 לחוק האנגלי ואף שאין אנו חייבים עוד לפרש את הוראות הפקודה תוך פניה למשפט האנגלי ואנו חופשיים לפרשה כראות עינינו, אין כל סיבה שלא לשאוב השראה פרשנית מסעיף תאום, שלידתו בחוק תאום, המתקיים בשיטת משפט דומה בכלל ובסוגיה הנדונה בפרט. שנית - ומה שחשוב יותר - הפרשנות האנגלית לסעיף זה היא - בעיני - פרשנות נכונה המשקפת מדיניות משפטית ראויה בכל הנוגע לפירוק, ליעדיו ולאופן הפעלתו לשם השגתן. שלישית, פרשנות זו משרתת את תכלית הפירוק ואת תכלית הוראת החוק הנדונה. היא הולמת את מעמד המפרק ואת מטרת תפקידו לסיים את הליך הפירוק ביעילות, במהירות, במינימום הוצאות ותוך ירידה לחקר האמת הנוגעת לפירוק. כל אלה משרתים את טובת הנושים, בעלי המניות, כל בעלי האינטרסים הנוגעים בדבר וטובת הציבור בכלל. רביעית, אינני מוצאת כל הגיון משפטי כלכלי או אחר, למנוע מהמפרק להגיע למידע שלא היה חלק ממאגר המידע של החברה ערב הפירוק, המצוי בידי כל אדם. יכול ודווקא במידע חיצוני יש כדי לשפוך אור חשוב ורלוונטי על עסקיה ונכסיה של החברה, על הגורמים לקריסת החברה, על הפעילות שהביאה לכך ועל האופן שבו התרחשו הדברים שבסופם הגיעה החברה למצב אליו הגיעה. שלילת מידע כזה מן המפרק עלולה לפגוע בצורה משמעותית במילוי תפקידו וכתוצאה מכך בהשגת יעדי הפירוק לטובת כל הנוגעים בדבר. חמישית, הסמכות לבצע חקירה ולדרוש מסמכים, מועברת למפרק על ידי בית המשפט. אין למפרק יד חופשית ובלתי מבוקרת בביצוע תפקידו. בידי בית המשפט הפיקוח על פעולותיו. חזקה על בית המשפט שיעמוד על משמר זכויותיהם של כל המעורבים, לרבות הנחקרים, ויאזן נכונה בין האינטרסים השונים. 11. ראוי לציין כי המצב בארה"ב דומה. שם, בנוסף ל- Bankruptcy Reform Act 1978, הותקנו כללים, Federal Rules of Bankruptcy Procedures מכוח סעיף 2075 של ה- .Judicidal Code 28 USC . כלל 2004 שכותרתו "חקירה" (“examination”) משמש כלי חקירה טרום - התדיינותי (pre-litigation tool) בכלל זה נקבע מי רשאי לבקש חקירה ומי יכול להחקר. נקבע בו, כי כל צד מעוניין יכול לבקש חקירה וכל צד שלישי יכול להחקר אם בחזקתו מידע על פעולות החייב או על התנהגותו או על העניינים הפיננסיים הנוגעים להליכי הפירוק. “Fed.R.Bankr. P. 2004(a) allows the court, upon motion of any party in interest or upon an ex-parte basis, to order the examination of any entity. The examination “may relate only to the acts, conduct, or property or to the liabilities and financial condition of the debtor, or to any other matter which may affect the administration of the debtor’s estate, or to the debtor’s right to discharge.”... Third parties are also subject to examination under this rule if they possess knowledge of the debtor’s acts, conduct or financial affairs which relate to the bankruptcy proceeding. ... The scope of this examination is admittedly “unfettered and broad” ..., and indeed is commonly recognized as more in the nature of a “fishing expedition.” ... The purpose of such a broad discovery tool is to assist the trustee in revealing the nature and extent of the estate, and to discover assets of the debtor which may have been intentionally or unintentionally concealed. ... It is properly used as a pre-litigation device to determine whether there are grounds to bring an action to determine a debtor’s right to discharge or the dischargeability of a particular debt.”... (In re The Bennett Funding Group, Inc., in 37 Collier Bankruptcy Cases, second series, p. 184, 189). (ראו אסמכתאות הנזכרות שם). 12. לסיכום האמור לעיל אומר, כי אין לדעתי מגבלות קטגוריות על סמכויות החקירה של מפרק מכוח סעיף 288 לפקודה. אין הגבלה על חקירת צדדים שלישיים או על חקירה שמטרתה חורגת מהמטרה המצומצמת של שיקום מאגר הידע של החברה קודם לפירוק. ביצוע החקירה מותנה באישורו של בית המשפט. על בית המשפט לעשות איזון נכון בין האינטרסים השונים המשמשים בזירה בכל מקרה ומקרה לגופו. מעמדו של המפרק 13. טעם נוסף להגדרה המרחיבה של הסמכות שבידי המפרק נגזר ממעמדו. אבהיר, אפוא, מעמד זה. סעיף 288 - המהווה את הבסיס המשפטי לדרישת המפרק - מעניק את סמכות החקירה והדרישה, לבית המשפט וכשההליך מתנהל על ידי בית המשפט כמוהו ככל הליך שיפוטי רגיל. בית המשפט מוסמך להעביר סמכות זו למפרק: "ואכן דרך מקובלת היא, שבית המשפט מעביר את ביצוע החקירה לפי סעיף 288 לפקודה למפרק, ומתפקידו של האחרון לברר ולגייס את כל האינפורמציה האפשרית בחקירה זו". (פסק-דין מיכלמן, בעמ' 729; ראה גם ספרו של פרופ' א. פרוקצ'יה, "דיני חברות חדשים בישראל - דין נוהג, דין רצוי והדרך לחקיקה", המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי ע"ש סאקר, תשמ"ט בעמ' 630-631). 14. המפרק המתמנה על ידי בית המשפט, קונה סמכויות לא רק כמורשה של החברה או כנאמנם של הנושים אלא גם ואולי בעיקר כפקיד של בית המשפט. "... תפקידו העיקרי [של המפרק ו/או כונס הנכסים] הוא אמנם איסוף הרכוש כולו בגדר האפשרויות החוקיות הפתוחות בפניו, אך ביחד עם זאת הוא פקיד בית המשפט ומוטלת עליו חובת האוביקטיביות במילוי תפקידו באופן שאינו חייב להילחם על האינטרסים של הגוף שהוא מייצג כמפרק או ככונס נכסים אם לפי דעתו, מידת הצדק נמצאת בניגוד לאינטרסים אלו (המרצה 1388/67 י-ם שור נ' אנשיין, פס"מ סא, 132, 135). "תפקיד המפרק הוא תפקיד שיפוטי ועליו לדון בהוכחת חוב כדרך שבית המשפט היה דן בתביעה. כבר פסקנו בע"א 136/50, פ"ד ח, 958, 967 כי הוכחת חוב שהובאה בפני המפרק מפקיעה את עילת התביעה, ממש כמו שעילת התביעה מתמזגת בפסק דין של בית המשפט שנתן פסק דין לגביה" (ע"א 505/62 שותפות אחים מאיר, חיפה נגד מפרק חברת אשראי לעם בע"מ (בפירוק), פ"ד י"ז(2), 833, 839). "החלטת המפרק כמוה כהחלטת שופט..." (ע"א 136/50 עזבון המנוח זיברט נגד בית ונחלה בע"מ (בפירוק) ואח', פ"ד ח(2) 958, 968). על ההיבט המעין-שיפוטי של תפקיד המפרק כפקיד בית משפט ראה: Halsbury’s Laws of England, Fourth Edition, 1996 Reissue, 7(3) Companies עמ' 1628, 1627, ס' 2326, 2329 וכן דברי James L,J, שנאמרו לפני למעלה מ100- שנה ולא נס לייחם. “In truth it is of the utmost importance that the Liquidator should, as the officer of the Court, maintain an even and impartial hand between all the indviduals whose intrests are involved in the winding up. He should have no leaning for or against any individual whatsoever. It is his duty to the whole body of shareholders, and to the whole body of creditors, and to the court to make himself thouroughly aquainted with the affairs of the company, and to suppress nothing and to conceal nothing which is material to ascertain the exact truth in every case before the court. And it is for the Judge to see that he does his duty in this respect...”. (James, L,J, In Re The Contract Corp. Gooch’s Case (1871), L.R. 7 Ch. App. 207).. מן ההיבט המעין שיפוטי של תפקיד המפרק ושל הליך החקירה המופעל על ידו, נגזרות סמכויותיו הרחבות ונגזר אופי ההליך שכמוהו כהליך שיפוטי בבית משפט, בשינויים המחוייבים. הזכות לפרטיות ולסודיות 15. משקבענו את היקפן הרחב של סמכויות המפרק לפי סעיף 288 לפקודה, עלינו לבחון את האיזונים אותם על בית המשפט לעשות בבואו להחליט אם ועד כמה להרשות את החקירה המבוקשת או את מסירת המסמכים הנדרשים. האיזונים נעשים כאמור, בין האינטרסים השונים המשמשים בזירה. בענייננו נטען כי האינטרסים של המשיבה, המעוגנים בזכויות יסוד לפרטיות ולסודיות, גוברים על האינטרסים של המפרק. אינני סבורה כן. ומדוע? 16. אשר לטענת הפגיעה בפרטיות, יש להתייחס אליה בשני מישורים: המישור העקרוני והמישור הפרטני. במישור העקרוני, בהגדרתה הרחבה ביותר, מגלמת הזכות לפרטיות את אינטרס היחיד שלא להיות מוטרד בצנעת חייו על ידי אחרים (סגל זאב: "הזכות לפרטיות מול הזכות לדעת", עיוני משפט ט' 175, 204). מבחינה רעיונית מדובר באינטרס היחיד לשמור לעצמו מידה של אנונימיות ואינטימיות כך שענייניו הפרטיים יהיו חסויים מעין הזולת. (שם, 176). הזכות לפרטיות הוכרה על ידי שיטתנו המשפטית עוד בטרם חוקק חוק הפרטיות וחוק יסוד: כבוד האדם וחרותו ומעמדה התחזק על ידי חוקים אלה. אלא שהשמירה על הפרטיות אינה ערך מוחלט (רע"א 1917/92 יעקב סקולר ואח' נ' ניצה ג'רבי ואח', פ"ד מז(5) 764 (להלן: פס"ד סקולר); א. ברק בספרו "פרשנות במשפט", כרך שלישי, עמ' 361, וכן בג"צ 3815/90, 3816/90 גילת ואח' נ' שר המשטרה ואח', פ"ד מה(3) 414, בעמ' 423 בו נאמר: "אין ספק בדבר, שבבואנו לפרש הוראת דין, נביא בחשבון שהזכות לפרטיות היא זכות חשובה, אך לא נהיה פטורים מלבחון את מכלול הגורמים והערכים הנוגעים לעניין אשר שיקלולם, במסגרת הוראות הדין, עשוי להביא אותנו לתוצאה המתחייבת לפי הדין". אחד האינטרסים המרכזיים שמפניו נסוגה זכות זו, הוא האינטרס והערך החברתי של עשיית הצדק במסגרתם של הליכים שיפוטיים (פס"ד סקולר 272, 273). על האינטרס הציבורי הגלום בנורמה המטילה חובה על אדם לבוא ולהעיד בהליך שאינו צד לו, עמד הנשיא שמגר באומרו: "החובה להעיד היא אחת מאבני היסוד של ההליך המשפטי. בלעדיה יהפוך ההליך מבירור על יסוד כל המידע הרלוואנטי לאיסוף אקראי של נתונים מפי אלו המוכנים לנדבו מרצונם. האינטרס של בעלי הדין הרוצים בגילוי האמת הוא, בדרך כלל, בכך שכל אדם, הכשר להעיד והיכול להביא לפני בית המשפט עדות השייכת לעניין, אכן יחוייב לעשות כן. יתרה מזאת, הזכות להשמעת עדותו של אדם כאמור היא לא רק זו של בעל הדין אלא גם זו של הציבור. תקינות הפעולה של המערכת החברתית כולה תלויה הרי, בין היתר, בקיומם של הליכים משפטיים, המשרתים את מטרתם ומשיגים אותה, ואם מסירת העדות היא חלק מהותי מן ההליכים, אשר בלעדיה ההליכים לא ייכונו ולא ניתן לקיימם כיאות, הרי יש לראות במסירתה של העדות אינטרס ציבורי כולל, החורג מן האינטרס הצר יותר של בעלי הדין" (ב"ש 368,298/86 ציטרין ואח' נ' בית הדין המשמעתי של לשכת עורכי הדין במחוז תל-אביב ואח', פ"ד מ"א(2) 337,358). אמנם, החובה להעיד בבית משפט נקבעה בחוק ואילו אנו מצויים במסגרת הפעלת שיקול דעתו של בית המשפט אם להרשות חקירה על ידי מפרק או הצגת מסמכים לו, ואין השניים היינו הך. עם זאת, בבוא בית המשפט לשקול את מתן הרשות, עליו לתת את הדעת לתכלית שלשמה ניתנת הרשות, שכמוה כתכלית קבלת מידע או מסמכים מפי או מידי עדים בבית משפט. אשר על כן, מהבחינה העקרונית דין הזכות לפרטיות לסגת מפני חובת מסירה לידי המפרק של מידע או מסמכים הנוגעים לחברה בפירוק. (במאמר מוסגר ראוי להעיר כי ספק אם הזכות לפרטיות חלה על תאגיד. ראה: סעיף 3 לחוק הפרטיות התשמ"א1981-, וע"א 5893/91 טפחות, בנק משכנתאות לישראל בע"מ נ. נתן דבאח, תקדין עליון 94(2), 394). 17. ומן המישור העקרוני למישור הפרטני: ראשית, לא הונחה תשתית עובדתית לקיומה של זכות פרטיות של צד שלישי כלשהו. שנית, לא ברור בפרטיות של מי עסקינן, שהרי הערכת השווי מתייחסת לשווי של החברה בפירוק ופרטיותה כלל אינה עומדת על הפרק. שלישית, נטל הוכחת הפגיעה בפרטיות כמו בכל זכות חוקתית, על הטוען לפגיעה כזו (ברק, פרשנות במשפט, כרך שלישי עמ' 374; וכן ע"א 6821/93 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ. מגדל כפר שיתופי, תקדין-עליון, כרך 95(3), תשנ"ה-תשנ"ו. רביעית, כנגד טענת הזכות לפרטיות עומדת - בהפעלת סעיף 288 לפקודה - טענה נגדית לזכות יסוד אחרת שהיא זכות הקניין; שהרי הסעיף נועד לאפשר למפרק לבדוק את ענייניה של החברה ואת עילות התביעה הקיימות לה ולהתחקות אחר רכושה, על מנת להגן על קניינם של נושיה ובעלי מניותיה. אשר על כן, נראה לי כי הטענה הרופפת והבלתי מבוססת בדבר פגיעה בזכות הפרטיות איננה יכולה לעמוד במקרה זה, בפני האינטרס של המפרק ושל הפירוק. 18. אשר לטענת הפגיעה בסודיות, גם אליה יש להתייחס במישור העקרוני ובמישור הפרטני. כבר נקבע בפס"ד סקולר, כי מבחינה עקרונית, האינטרס הציבורי לעשיית צדק והוצאת האמת לאור, גובר על הפגיעה הבלתי נמנעת בפרטיות ובסודיות. באותו מקרה נדונה סוגיית הסודיות במערכת הבנקאות, מערכת הבנויה על חובת הסודיות של הבנק כלפי לקוחותיו. למרות זאת, נקבע שם, כי האינטרס של חשיפת האמת בהליך השיפוטי, גובר על חובת הסודיות. ניתן ללמוד משם גזירה שווה לענייננו, בו האינטרס הפרטי והציבורי של איסוף מידע הקשור בחברה שקרסה וחשיפת האמת ככל שניתן, על מהלכיה, גוברים על חובת הסודיות של המחזיק במידע. במישור הפרטני, לא השכילה המשיבה להצביע על התשתית העובדתית לטענת הסודיות. לא נחשף ההסכם שלה עם הלקוח העלום וזאת אף כאשר הועלתה טענה שלא נסתרה, כי הוא נושה ובעל עניין באדאקום. האינפורמציה שבהערכת השווי היא מידע על החברה בפירוק עצמה! אם נניח שהטענה מתייחסת לסודיות שבין המשיבה לבין הלקוח שהזמין אצלה את הערכת השווי ושאין היא נובעת מהוראה מפורשת בהסכם אלה מהוראה מכללא בו, עדיין אינני רואה בטענת הסודיות בנסיבות הנדונות, טענה היכולה לגבור במשקלה על חשיבות מסירת החומר לידי המפרק. ניתן היה למזער את הפגיעה - אם נגרמת כזו - על ידי כך שהערכת השווי היתה נשמרת בידיעת בית המשפט והצדדים להליך בלבד. דרך זו הוצעה על ידי המפרק ונדחתה על ידי המשיבה. 19. טענה אחרת שהועלתה על ידי המשיבה הייתה נזק לשמה הטוב. גם כאן, האמירה היא סתמית, מעורפלת וחסרת תשתית עובדתית. לא ברור על מה ולמה ינזק שמה הטוב של המשיבה אם תמציא - על פי החלטת בית משפט - את הערכת השווי לידי המפרק. 20. כאמור, סבר בית משפט קמא, כי מסירת הערכת השווי תפגע בפרטיות ובסודיות - מבלי לפרט את מהות הפגיעה ובמה תתבטא. הוא הוסיף וקבע כי יהיה בכך משום "הפעלת לחץ בלתי סביר על המשיבה". לא ברורה מהותו של הלחץ לא מהבחינה העובדתית ולא מהבחינה המשפטית. אם הכוונה היא להכבדה או הטרדה, הרי שלא הוכחה כזו ולמען האמת גם לא צפויה כזו. אם מדובר בטרחה הכרוכה באיסוף החומר, אין בכך כדי להוות נימוק ראוי להתנגדות למסירת חומר. כאן ראוי לציין, כי, לכאורה, אין מסירת הערכת השווי צריכה להיות קשורה בקושי מיוחד ועל כל פנים קלה היא יותר מכל הבחינות מאשר זימון עורכי ההערכה לחקירה בעל-פה (ראו בעניין זה פס"ד: Mclsaac and Wilson, Petitioners 1995 SLT 498 (Outer House). וכן, Cloverbay ltd V.B.C.C.I Ltd (1990) 3 W.L.R 574, בעמ' 574 מול האות C). בפסק הדין Commonwealth, הנ"ל, חייב בית הלורדים את רואי החשבון הנתבעים, שלא היו רואי החשבון של החברה שבפירוק, למסור למפרק דו"ח שהכינו עבור הבורסה לניירות ערך בעניין חברה אחרת שנרכשה על ידי החברה בפירוק לפני הפירוק. אחת הטענות של רואי החשבון הייתה, כי מדובר בדו"ח עב כרס הכולל מסמכים רבים ובנטל כבד עליהם בכך שיאלצו לאסוף ולמסור את כל המסמכים. בית המשפט החליט לחייב את רואי החשבון למסור את המסמכים על אף אי הנוחות המשמעותית הכרוכה בכך ואף שהכיר בקושי, בטרדה ובאי הנוחות, נתן הוא את הצו המבוקש (ראו פס"ד Commonwealth בעמ' 863 ופס"ד Cloverbay הנ"ל, בעמ' 583). גישה זו מקובלת עלי. 21. סוף דבר, במישור העקרוני שעליו נסב הדיון, על המשיבה למסור למפרק את הערכת השווי. יחד עם זאת, לא נטענו על ידי המשיבה טענות במישור הפרטני כגון טענות חסיון למיניהן וטענות אחרות, אם ישנן כאלה, המתייחסות להערכת השווי הספציפית העומדת על הפרק או לחלקים ממנה, לזהות מזמין ההערכה והקשר שלו לאדאקום וכל טענה אחרת הנותנת בידי המשיבה - לטענתה- זכות לאי חשיפת הערכת השווי או חלק ממנה. כל זאת בכפוף להכרעות שבפסק-דין זה בקשר לסוגיות שנידונו בו ושאין לפותחן מחדש. לפיכך, יחזור התיק לבית המשפט המחוזי, ותינתן למשיבה הזדמנות לטעון טענות כאלה אם ברצונה לעשות כן. במקרה כזה, תימסר הערכת השווי לעיונו של בית המשפט בלבד, על מנת שתהיה לנגד עיניו בהכריעו באותן טענות. כפוף לכך, הערעור מתקבל. המשיבה 1 תשלם למערער הוצאות בקשה זו בסך 25,000 ש"ח. ש ו פ ט ת השופט י' טירקל: 1. סעיף 288 (להלן - "הסעיף") לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג1983- - שכותרת השוליים שלו היא "סמכות לחקור חשודים בהחזקת נכסי החברה" - בא לתת בידי בית המשפט, אחרי מינוי מפרק זמני או אחרי מתן צו פירוק, את הכוחות הדרושים כדי לגלות, בדרך של חקירות, נכסים של החברה. נאמר בסעיף כי: "288. (א) בית המשפט רשאי בכל עת, לאחר שמינה מפרק זמני או לאחר שנתן צו פירוק, להזמין נושא משרה בחברה או כל אדם הידוע כמחזיק נכסים של החברה או החשוד בכך או הנראה כמי שחייב לה כסף או שהוא יכול, לדעת בית המשפט, למסור מידע בדבר ייזום החברה, ייסודה, מסחרה, עסקיה או נכסיה, ורשאי הוא לחקור אותו באזהרה בכל הענינים האלה, בעל פה או בשאלון שבכתב, לרשום את תשובותיו ולדרוש שיחתום עליהן. (ב) בית המשפט רשאי לדרוש מאדם שהוזמן לפי סעיף זה להגיש לו פנקסים שברשותו או בשליטתו בנוגע לחברה; ...". (הסיפא לפסקה זאת וכן פסקה (ג) לסעיף אינן צריכות לעניננו). סמכותו של בית המשפט לפי הסעיף הוגבלה בשני מעגלים: האחד - לפי האנשים שנגדם רשאי הוא להפעיל את סמכותו; השני - לפי הענינים, או סוגי המידע, שרשאי הוא לדרוש. המעגל הראשון מקיף ארבעה סוגי אנשים - "נושא משרה בחברה", "אדם הידוע כמחזיק נכסים של החברה או החשוד בכך", אדם "הנראה כמי שחייב לה כסף" וכן אדם "שהוא יכול --- למסור מידע". בליבו של המעגל שלושה סוגי אנשים שיש להם זיקה מיוחדת, אישית או רכושית, לחברה. מרוחק מאלה, בהיקפו של המעגל, מצוי סוג האנשים שאין בינם לבין החברה זיקה כזאת, אלא שבית המשפט סבור, מטעם כלשהו, שבידיהם מידע. בסעיף הוגדרו חמישה סוגי מידע, שבהם מותנית הפעלת סמכות החקירה של בית המשפט נגד הסוג האחרון, ואשר עליהם רשאי הוא לחקור את כל סוגי האנשים שהוגדרו בסעיף: "ייזום החברה", "ייסודה", "מסחרה", "עסקיה", "נכסיה". לפי השקפתי, מתוות הגדרות האנשים והגדרות הענינים שבסעיף, גם את גבולותיה של החקירה לגבי כל אחד מסוגי האנשים ואף את עומקה של החקירה. כאשר מדובר באנשים שיש להם זיקה מיוחדת, אישית או רכושית, לחברה, הרי שבאיזון בין האינטרסים המתנגשים בחקירה - של מפרק החברה, מצד אחד, ושל הנחקרים, מצד שני - תהיה הכף נוטה לטובתו של המפרק ולחובתם של האחרונים. לעומת אלה, כאשר מדובר באנשים שאין להם זיקה מיוחדת כזאת לחברה, וכל שמצדיק את החקירה הוא שקיים יסוד לדעה שבידיהם מידע באותם חמישה ענינים, תהיה הכף נוטה לטובתם ולחובתו של המפרק. הטעם לכך הוא שאינו דומה מי שנהנה, או היה אמור להנות, מן החברה, לפני שמונה לה מפרק זמני או לפני שניתן נגדה צו פירוק, לזר שכל "הנאתו" היא המידע שברשותו. הראשון, ראוי לו שחשיפתו בחקירה תהיה מירבית, בגבולות הרלוונטי לחקירה; השני, ראוי לו שחשיפתו בחקירה תהיה מוגבלת בתחומיהם של חמשת סוגי המידע הנזכרים ומצומצמת ככל האפשר. 2. ומן הכלל אל הפרט. המשיבה, כפי שהיא מעידה על עצמה, היא חברה העוסקת בביצוע הערכות כלכליות של חברות וביעוץ כלכלי בתחומים שונים. אין היא נמנית על אלה שיש להם, או שהיתה להם, זיקה מיוחדת, אישית או רכושית, לחברה שבפירוק (להלן - "החברה"), אלא על אלה שבית המשפט סבור שבידיהם מידע אודותיה. סברה זאת יסודה בכך שששה חודשים, לערך, לפני הגשת בקשת הפירוק הכינה המשיבה - לפי הזמנתו של גורם עלום - הערכת שווי (להלן - "הערכת השווי") של החברה. כפי שנראה להלן, יש כנראה יסוד לסברה כי הערכת השווי כוללת מידע שהוא בגדר חמשת סוגי המידע המפורטים בסעיף. לפיכך מוסמך בית המשפט להפעיל נגד המשיבה את סמכות החקירה שבידיו, אך זאת בצמצום ובזהירות, תוך העדפה, במקרה של התנגשות, של האינטרסים שלה על פני אלה של המפרק, לפי הקווים ששורטטו למעלה. 3. ניתן לשער כי כמו בכל חוות דעת, שומה או הערכה, בעניינים שבמדע, במחקר, באמנות או במקצוע, יש בהערכת השווי שני חלקים עיקריים: חלק התשתית העובדתית, הבנוי מ"חומרי הגלם" שהיו בידי עורכה, וחלק ההערכה, או חוות הדעת, המושתת על "חומרי גלם" אלה. בית המשפט מוסמך לחקור את המשיבה וכן לקבל מידיה אותם חלקים של התשתית העובדתית שהם בגדר "מידע בדבר ייזום החברה, ייסודה, מסחרה, עסקיה או נכסיה". אולם, אותו חלק בהערכת השווי, שהוא רק בגדר הערכה או חוות דעת של עורכה, אינו בגדר "מידע". הוא יצירה מקורית, פרי עמלו, רוחו ומומחיותו של מי שערך את הערכת השווי מטעם המשיבה. הוא נכס, אולם נכס זה הוא רכושה של המשיבה ולא של החברה. אין לדרוש מן המשיבה למסור חלק זה ואין לחקור אותה עליו. עם זאת, אם שזורה התשתית העובדתית בתוך ההערכה, או בתוך חוות הדעת, כך שאי אפשר להפריד ביניהן, יהיה מקום לדרוש מן המשיבה למסור את הערכת השווי בשלמותה ולחקור אותה עליה. הוא הדין בזהותו של המזמין של הערכת השווי, שגם היא, לכאורה, איננה בגדר חמשת סוגי המידע הנזכרים. בהיעדר יסוד סביר לטענה שעצם ידיעת הזהות היא מידע כמשמעותו בסעיף - שזאת על מפרק החברה להראות - אין לדרוש מן המשיבה לגלות את זהותו של המזמין ואין לחקור אותה בענין זה. אין בכך, כמובן, כדי למנוע ממפרק החברה לטעון שמטרת גילוי זהותו של המזמין היא להראות שהוא נמנה על שלושת סוגי האנשים שהם בעלי זיקה מיוחדת לחברה, על כל המשתמע מכך, כאמור לעיל. בית המשפט יברר את הטענה בדרך שימצא לנכון, לרבות הגשת תצהיר מצד המשיבה שבו ייאמר, ללא נקיבת השם, שהמזמין נמנה או איננו נמנה על אלה. 4. יש להדגיש כי סמכותו של בית המשפט להורות למשיבה לחשוף את המידע שברשותה אינה מוגבלת רק בתחומים שתוארו לעיל, אלא היא כפופה, כמובן, גם לטענות חסיון העומדות למשיבה וכן למזמין חוות הדעת, אם יחליט בית המשפט שיש לגלות את זהותו. עוד נוטה אנוכי לדעה כי המשיבה זכאית לתשלום שכרה והוצאותיה עבור מלאכתה, תוך התחשבות בכך שקבלה, כנראה, שכר מאת המזמין של הערכת השווי. תמיכה בכך מצויה, דומני, בסעיף קטן (ג) שבסעיף, שבו הותנתה הבאתו הכפויה של אדם לחקירה בכך שהוזמן "והוצע לו סכום סביר לכיסוי הוצאותיו". אם בהתייצבות לחקירה כך, במסירת הערכת השווי על אחת כמה וכמה. 5. באי כוח בעלי הדין לא העלו טענות לענין ההבחנות השונות שבין חלקיה ומרכיביה של הערכת השווי, שעליהן עמדתי, או לענין הצורך בגילוי זהותו של המזמין. כמו כן לא העלו טענות חסיון או טענות בענין שכרה והוצאותיה של המשיבה. גם בית המשפט המחוזי לא דן בכל אלה במסגרת החלטתו לדחות את בקשתו של מפרק החברה לחשוף את הערכת השווי. לפיכך סבורני גם אני שיש לבטל את החלטתו של בית המשפט המחוזי ולהחזיר את הדיון אליו על מנת שידון ויחליט מחדש בבקשתו של מפרק החברה על פי העקרונות דלעיל. ש ו פ ט השופטת ד' דורנר: אני מסכימה לפסק דינה של חברתי, השופטת שטרסברג-כהן ולהערותיו של חברי השופט, טירקל. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק דינה של כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן. ניתן היום, ל' בשבט תשנ"ח (26.2.98). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן /מזכיר ראשי חז/96012110.J01