מדינת ישראל נ. פלוני

פסק-דין בתיק ע"פ 121/16 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 121/16 לפני: כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופטת ד' ברק-ארז המערערת: מדינת ישראל נ ג ד המשיב: פלוני ערעור על גזר הדין של בית המשפט המחוזי לנוער בנצרת (כב' השופטת י' שטרית) בת"פ 48809-05-14 מיום 22.11.2015 תאריך הישיבה: כ"ט בשבט התשע"ו (8.2.2016) בשם המערער: עו"ד תומר סגלוביץ' בשם המשיב: עו"ד מוחמד סולימן אגבאריה בשם שירות המבחן לנוער: גב' טלי סמואל פסק-דין השופט ע' פוגלמן: בית המשפט המחוזי לנוער בנצרת (כב' השופטת י' שטרית) השית על המשיב עונש של 7 חודשי מאסר בפועל (בניכוי ימי מעצרו); מאסר על תנאי כמפורט בגזר הדין; ופיצוי לשני נפגעי העבירות שבביצוען הורשע בסך כולל של 15,000 ש"ח. לפנינו ערעור המדינה על קולת העונש. רקע והליכים קודמים 1. המשיב הורשע לפי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בשני אישומים. במסגרת האישום הראשון הורשע המשיב בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 333 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) בנסיבות סעיף 335(א)(1) לחוק זה; ובעבירה של פציעה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 334 לחוק העונשין בנסיבות סעיף 335(א)(1) לחוק זה. במסגרת האישום השני הורשע המשיב בעבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו לפי סעיף 275 לחוק העונשין. כעולה מכתב האישום המתוקן, ביום 17.5.2014 פרץ סכסוך בין המשיב, שהיה קטין בן כ-17 ומחצה באותה העת, לבין אדם אחר (להלן: ו'). באותו היום, בסמוך לשעה 23:40, נסע המשיב יחד עם דודו (להלן: הדוד) ברכבו של הדוד בכפר בועיינה-נוג'ידאת. מולם, ברכב אחר, נסעו ו' ובן אחותו (להלן: ע'). כאשר הבחין המשיב ב-ו' ברכב שנסע מולו יצא המשיב מרכבו כשהוא אוחז חפץ חד בידו האחת ומיכל גז מדמיע בידו השנייה במטרה לתקוף את ו'. הדוד ירד בעקבותיו מן הרכב וניסה למנוע ממנו – בגופו – לממש את כוונתו. 2. בשלב זה, ע' – שהיה חברו הטוב של המשיב עד אותו אירוע – יצא מהרכב וניגש לכיוון המשיב במטרה להרגיעו. בסמוך לכך ירד ו' מהרכב וניגש לכיוונו של המשיב. המשיב ריסס בגז מדמיע את ו'. כאשר התקרב ע' אל המשיב דקר אותו הלה שלוש פעמים בחלק העליון של גבו. לאחר מכן ניגש המשיב אל ו', דקר אותו בגבו ובידו ונמלט מהמקום. כתוצאה ממעשים אלה נגרמה ל-ו' חבלה חמורה בדמות פצע חודר בגב העליון באורך של 10 ס"מ, שחדר לחלל בית החזה. עוד נגרם ל-ו' פצע בבוהן ידו השמאלית שאורכו 7 ס"מ. כתוצאה מפציעות אלו הובהל ו' לבית החולים שם עבר סדרת טיפולים. ע' הובהל גם הוא לבית החולים, טופל בפצעי הדקירות ואושפז לכמה ימים. 3. לפי האישום השני, על רקע אירועי האישום הראשון נמלט המשיב אל מחוץ לכפר שבו התגורר והגיע לבית שבו מתגורר קרוב משפחתו. הדבר נודע למשטרה, וביום המחרת, עת הגיעו שוטרים אל הבית, נמלט המשיב מהמקום. 4. בגין מעשים אלה הרשיע בית המשפט המחוזי לנוער בנצרת (כב' השופטת י' שיטרית) את המשיב לפי הודאתו בעבירות שיוחסו לו כאמור. לצורך גזירת עונשו הוגש לבית המשפט תסקיר מאת שירות המבחן לנוער. מהתסקיר עולה כי המשיב, יליד שנת 1996 שהיה קטין בעת ביצוע העבירות, היה באותו מועד תלמיד כיתה י"ב המצוי במהלך מבחני בגרות; כי היה נתון במשך תקופת המשפט במעצר בית בתנאים משתנים; וכי זוהי לו הרשעה ראשונה בפלילים. צוין כי המשיב הוא בן למשפחה נורמטיבית המתנגדת להתנהגותו ומוכנה לשאת באחריות לפיצוי מסוים של נפגעי העבירה; כי המשיב והוריו שיתפו פעולה עם שירות המבחן לנוער באופן מלא; וכי המשיב השתתף בקבוצת פיקוח מעצרים ובקבוצה טיפולית לנערים שביצעו עבירות אלימות והדיווחים לגביו חיוביים, אם כי ניכר כי יש צורך בהמשך טיפול וליווי. שירות המבחן התרשם כי למשיב יש פוטנציאל שיקומי; כי הוא בעל יכולת לחזור לתפקוד נורמטיבי; כי העבירות דנן אינן משקפות דפוסים אלימים אצלו; וכי הוא מביע אמפתיה לקורבנות העבירה ורתיעה מההליך המשפטי. עוד התרשם שירות המבחן כי ההליך המשפטי שהתנהל נגד המשיב הוא בעל השפעה יעילה ומחדדת גבולות עבורו. לעומת זאת צוינו חומרת העבירות; קושי של המשיב ליטול אחריות מלאה להתנהגותו; נטייתו להשליך חלק מהאחריות על נפגעי העבירה; והפער הגדול בין תפקודו החיובי לבין אופי העבירות וחומרתן. אשר לעונש, שירות המבחן בא בהמלצה להרשיע את המשיב בדין, להשית עליו עונש מותנה ומאסר על דרך של עבודות שירות אך להימנע מלהשית עליו עונש מאסר לנשיאה בפועל. 5. בגזירת עונשו של המשיב עמד בית המשפט מהעבר האחד על כך שהמשיב הוא קטין נעדר הרשעות קודמות; על נסיבותיו המשפחתיות; על הודאתו ונטילת האחריות על מעשיו; על ההליך הטיפולי שעבר; על החרטה והאמפתיה לנפגעי העבירה שהביע; על המלצת שירות המבחן בעניינו ועל המפורט בתסקיר לגופו. מהעבר השני עמד בית המשפט על מהות, אופי, נסיבות ותוצאות המעשים החמורים. בית המשפט ציין כי תסקיר נפגעי עבירה שהוגש לעיונו לימד כי נוכח מעשיו של המשיב אושפז ו' לתקופה ממושכת, עבר כמה טיפולים ושני ניתוחים ונעדר מעבודתו למשך 4 חודשים. עוד למד בית המשפט מן התסקיר על ההשפעות הנפשיות, המשפחתיות והחברתיות שהיו למעשים על ו' ו-ע'. כמו כן הדגיש בית המשפט את חשיבותה של ענישה משמעותית ללחימה בתופעת האלימות; את החומרה הטמונה במעשי הכשלת השוטר במילוי תפקידו שבאה לאחר אירועי האישום הראשון; את אחריותו הבלעדית של המשיב על המעשים; את היותו קטין על סף הבגירות; ואת פוטנציאל הנזק הגלום במעשיו. בית המשפט ציין כי שקל להשית על המשיב מאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות, ברם נוכח חומרת המעשים והפסיקה הנוהגת בעבירות מסוג זה הוחלט לבסוף להשית על המשיב עונש של מאסר בפועל ומאסר מותנה כמפורט לעיל. טענות הצדדים 6. לטענת המדינה, עונש המאסר שנגזר על המשיב אינו מהווה גמול נאות ואינו מבטא את הענישה הראויה במקרים מסוג זה. לעמדת המדינה, נוכח הנסיבות השונות הפועלות לחומרה – לרבות הימלטותו של המשיב מהמשטרה כמתואר באישום השני והפגיעה הקשה שנגרמה לנפגעי העבירות – היה על בית המשפט לגזור עונש חמור באופן משמעותי מזה שנגזר על המשיב. עוד נטען כי בית המשפט קמא נתן משקל יתר לקטינותו של המשיב, שבעת המעשים מלאו לו 17 שנים ו-7 חודשים. המדינה מוסיפה כי עבירות אלימות המבוצעות באמצעות נשק הפכו לתופעה קשה ומטרידה, המצדיקה שליחת מסר עונשי מרתיע שמטרתו לצמצם את הנגע ולהפחית את הסיכון לציבור, ונוכח כל אלה עונשו של המשיב סוטה במידה ניכרת מהעונש הראוי. 7. בדיון שהתקיים לפנינו התנגד המשיב להחמרה בענישה, תוך שסמך את ידיו על גזר הדין של בית משפט קמא. הוטעם כי המשיב ומשפחתו משתתפים בצער נפגעי העבירה וכי המשיב מכיר בחומרת מעשיו, ולפיכך לא ערער על גזר הדין. עוד צוין כי טרם גזר הדין היה המשיב נתון במעצר 25 ימים (שנוכו כאמור מעונשו); שהה שלושה חודשים במעצר בית מלא, תוך הרחקה ממקום מגוריו; וביתרת הזמן שהה במעצר בית בתנאים שונים. נטען כי יש להתחשב בתקופה קשה זו שעברה על המשיב בגזירת דינו. כמו כן טען המשיב כי ברצונו להמשיך בתהליך שיקומי ולימודי וכי נרשם ללימודים במכללה. 8. מתסקיר משלים שהוגש לעיוננו עולה כי המשיב השלים 12 שנות לימוד ונטל חלק – טרם כניסתו למאסר – במסגרת שירות לאומי שבה תפקד היטב. עוד עולה כי יחסו לעבירות שעבר השתנה, וכי כיום הוא נוטל אחריות מלאה על התרחשותן ומביע חרטה כנה והבנה מעמיקה יותר של משמעותן. שירות המבחן לנוער העריך כי המשיב עבר כברת דרך ארוכה מבחינה טיפולית וכי הוא מסוגל להמשיך ולהפיק תועלת מטיפול הן בבית הסוהר, הן בקהילה. לפיכך המליץ שירות המבחן לנוער להימנע מהחמרת עונשו של המשיב. דיון והכרעה 9. לאחר בחינת טיעוני הערעור, האזנה לדברי הצדדים בדיון שלפנינו, עיון בתסקיר המשלים וצפייה בסרטון אבטחה המתעד את אירועי האישום הראשון שהוקרן גם בערכאה הדיונית, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל באופן שעונש המאסר בפועל יעמוד על 12 חודשים. כאמור, המשיב היה קטין על סף בגירות בעת ביצוע המעשים. כידוע, על ענישת קטינים חל חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א-1971 ולא תיקון מספר 113 לחוק העונשין (סעיף 40טו(א) לחוק העונשין). בצד זאת קובע סעיף 40טו(ב) לחוק העונשין כי בית משפט "רשאי להתחשב בעקרונות ובשיקולים המנחים בענישה [...] תוך התאמתם לענישת הקטין, ככל שסבר שראוי לתת להם משקל בנסיבות המקרה". מטבעם של דברים – וכפי שציינתי בעבר – ככל שקטין קרוב לבגירות בעת ביצוע המעשים, כך משקלם של השיקולים הקבועים בחוק העונשין – ובעיקרם עיקרון ההלימה בין חומרת המעשה ומידת האשם לבין חומרת העונש – גובר (ע"פ 8144/13 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (10.3.2015) (להלן: עניין פלוני); ע"פ 5571/14 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (30.12.2014)). 10. בענייננו, בית משפט קמא שקל את השיקולים הנדרשים וגזר את עונשו של המשיב למאסר בפועל. עם זאת, סבורני כי לא ניתן משקל מספיק לעקרון ההלימה, בשים לב בפגיעה הקשה בנפגעי העבירה. אמנם לא בנקל תתערב ערכאת הערעור בעונש שנקבע על ידי הערכאה הדיונית, לבטח כשמדובר בקטין, אך המקרה שלפנינו בא בקהלם של אותם מקרים המצדיקים התערבות כאמור, נוכח הסטייה המהותית ממדיניות הענישה הראויה (ע"פ 6310/14 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (16.6.2015); ע"פ 2988/14 מדינת ישראל נ' פלוני, פסקה 6 (26.1.2015)). אירועי האישום הראשון הם ביטוי לתופעה הפסולה שזכתה בפסיקתנו לכינוי "תת-תרבות הסכין" שבמסגרתה צעירים עושים שימוש בכלי משחית במסגרת תגרות אלימות ולשם פתרון סכסוכים (ראו בין רבים ע"פ 79/15 קנדלקר נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (5.5.2015); ע"פ 3585/13 מדינת ישראל נ' הררי, פסקה 9 (26.4.2015)). תופעה זו דורשת הוקעה ועליה לגרור בצידה ענישה מחמירה שתשקף הן את העונש ההולם למידת הפגיעה בפועל בנפגעי העבירה, הן את פוטנציאל הנזק של המעשים שעלולים להסתיים בתוצאה קטלנית ותרתיע מפני ביצוע מעשים דומים. עמד על כך השופט י' דנציגר באחת הפרשות: "קיים אינטרס ציבורי מובהק וחד משמעי בהרתעת היחיד והרתעת הרבים מפני נקיטה בדרך של כוח ואלימות ליישוב מחלוקות וסכסוכים תוך שימוש בנשק קר. המסר שצריך לצאת מבית משפט זה הוא שחברה מתוקנת אינה יכולה להשלים עם שימוש בסכין לשם פתרון מחלוקות וסכסוכים. יש לשוב ולהדגיש כי זכותו של כל אדם לחיים ולשלמות הגוף היא זכות יסוד מקודשת ואין להתיר לאיש לפגוע בזכות זו. יש להלחם באלימות שפשטה בחברה הישראלית על כל צורותיה וגווניה, אם בתוך המשפחה ואם מחוצה לה, אם בקרב בני נוער ואם בקרב מבוגרים. זהו נגע רע שיש לבערו מן היסוד. לפיכך, שעה שנגע האלימות והפרת החוק פושה בחברתנו מן הראוי שידע כל איש ותדע כל אישה כי אם יבחרו בדרך האלימות ייטו בתי המשפט להשית עליהם עונשי מאסר מאחורי סורג ובריח" (ע"פ 3863/09 מדינת ישראל נ' חסן, פסקה 21 (10.11.2009)). 11. הדבר נכון גם לענייננו. פגיעתו של המשיב ב-ו' וב-ע' הייתה מכוונת, כללה שימוש בנשק קר ושימוש במיכל של גז מדמיע לנטרול התנגדותם. צפייה בסרטון מלמדת כי דודו של המשיב ניסה למנוע בעדו מלדקור את הקורבנות תוך עימות פיזי עמו, אך המשיב לא שעה לניסיונות הדוד ופעל כאחוז דיבוק, שעט לעבר קורבנותיו בחמת זעם ולא בא על סיפוקו עד אשר דקר את שניהם. לכך יש להוסיף כי יום לאחר המעשה ניסה המשיב להימלט מן המשטרה. במעשיו אלה הפגין המשיב זלזול בקדושת חיי האדם ובזכותו של אדם לשלמות גופו, והם מצדיקים עונש הולם וחמור. כך במיוחד שעה שדומה כי עונש המאסר בפועל שנגזר על המשיב אינו תואם את הענישה הנוהגת. במקרים שבהם גרמה התנהגות נאשמים שהם קטינים על סף בגירות לתוצאות דומות בחומרתן (ואף פחותות בחומרתן) הושתו עונשים חמורים יותר מזה שנגזר על המשיב (ראו עניין פלוני, שבו נגזר על קטין בן 17 ו-7 חודשים עונש של 35 חודשי מאסר בפועל בגין דקירת אדם שגרמה שהובילה את הנדקר לאשפוז בן כמה ימים והצריכה ניתוח; ע"פ 1997/13 פלוני נ' מדינת ישראל (29.8.2013), שבו נגזר על קטין בן 17 ו-6 חודשים עונש של 36 חודשי מאסר בגין דקירת קטין אחר 4 פעמים, דקירות שגרמו לקרע בטחול ובכליה ולאשפוז הנדקר ל-6 ימים; ע"פ 3753/12 פלוני נ' מדינת ישראל (22.7.2012), שבו נגזר על קטין בן 17 ו-11 חודשים עונש של 15 חודשי מאסר בפועל בגין דקירת אדם אחר שלוש פעמים, דקירות שבגינן נותח הנדקר ואושפז 7 ימים; ע"פ 1463/09 מדינת ישראל נ' פלוני (15.6.2009), שבו נגזר על קטין בן 16 וחודשיים עונש של 12 חודשי מאסר בגין דקירת שכן בצווארו ובידו, שהצריכו את הנדקר לאשפוז בן כמה ימים; והשוו לע"פ 4011/14 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 11 (16.11.2014) שבו נדחה ערעורו של קטין בן 17 ו-8 חודשים על חומרת עונש של 7 חודשי מאסר בפועל בגין גרימת חבלה באמצעות בקבוק זכוכית שגרמה לשבר בגולגולת ולחתך במצח. באותו מקרה הוער כי "העונש שנקבע לא רק שאינו חורג מרף הענישה המקובל בנסיבות דומות, אלא הוא מקל, שלא לומר מקל מאוד, נוכח חומרת המעשים"). 12. אכן, אין להתעלם מהשיקולים השונים לצד הקולה, ובראשם השיקול השיקומי. כעולה מן התסקיר המשלים, המשיב פוסע בעת הזאת בדרך שיקומית תוך שהוא נעזר במשפחתו התומכת וברשויות השונות. החשיבות האישית – כמו גם הציבורית – של שיקומו של אדם צעיר ששנותיו לפניו מובנת מאליה. יש ליתן משקל נוסף גם לחרטה שהביע המשיב. בשים לב לאלה ובהיותנו ערכאת ערעור שאינה ממצה את הדין לא ראינו להחמיר בעונשו של המשיב מעבר לתקופה של 12 חודשי מאסר בפועל וזאת במטרה לאפשר לו להמשיך בהליך השיקומי החיובי שבו החל. סופו של דבר החלטנו לקבל את הערעור ולהעמיד את עונש המאסר בפועל שהושת על המשיב על 12 חודשים. יתר חלקי גזר הדין יעמדו בעינם. ניתן היום, ‏ב' באדר א התשע"ו (‏11.2.2016). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 16001210_M02.doc ממ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il