אברהם פלקסר נ. בנק אוצר החייל בע''מ

פסק-דין בתיק רע"א 121/12 בבית המשפט העליון רע"א 121/12 לפני: כבוד הנשיא א' גרוניס כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופט י' עמית המבקש: אברהם פלקסר נ ג ד המשיב: בנק אוצר החייל בע''מ בקשת רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' הרשם ח' ברנר) בע"א 23267-03/11 מיום 9.8.2011 בשם המבקש: בעצמו בשם המשיב: עו"ד ארז בצלאל פסק-דין השופט ע' פוגלמן: רשם של בית המשפט המחוזי דחה בקשה לפטור מעירבון להבטחת הוצאות המשיב בערעור על פסק דין של בית משפט השלום. הרשם קבע בהחלטתו כי העירבון יופקד עד ליום מסוים, שאם לא כן יירשם הערעור לדחייה ללא הודעה נוספת. על החלטה זו של הרשם הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי, ובד בבד הוגשה בקשה להאריך את המועד להפקדת העירבון עד למתן פסק דין בערעור. האם ראוי שהרשם ידחה את הבקשה להארכת מועד, וככל שלא יופקד העירבון ידחה גם את הערעור? או שמא ראוי להיעתר לבקשה להארכת מועד? זו השאלה העומדת לדיון בבקשה דנן, אשר החלטנו לדון בה כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. הרקע להגשת הבקשה 1. בית משפט השלום בתל אביב-יפו קיבל תביעה כספית שהגיש המשיב וחייב את המבקש לשלם לו סכום של כ-80,000 ש"ח בתוספת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. על פסק דין זה הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, ובצידו בקשה לפטור מאגרת משפט ומעירבון. ביום 21.6.2011 החליט רשם בית המשפט המחוזי (כב' השופט ח' ברנר) לפטור את המבקש מתשלום אגרה, אך לא מצא לפטור אותו כליל מהפקדת עירבון. הרשם הפחית את סכום העירבון לסך של 7,500 ש"ח וקבע כי הסכום יופקד עד ליום 20.7.2011, שאם לא כן יידחה הערעור. ביום 25.7.2011 הגיש המבקש בקשה להאריך לו את המועד להפקדת העירבון בנימוק שבכוונתו להגיש ערעור על החלטת הרשם בבקשת הפטור. ביום 27.7.2011 דחה הרשם את הבקשה להאריך מועד. הרשם ציין כי ככל שערעור המבקש על החלטתו יתקבל, ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו. המבקש הגיש ערעור על שתי החלטותיו האמורות של הרשם. בין לבין (ביום 9.8.2011), דחה הרשם את הערעור לבקשת המשיב, לאחר שהמבקש לא הפקיד את העירבון במועד. ביום 1.11.2011 התקיים דיון בבית המשפט המחוזי בערעוריו של המבקש על החלטות הרשם. בית המשפט (כב' השופטת ע' צ'רניאק) קבע כי משנדחה הערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בפסק דין של רשם בית המשפט, נבלעו בפסק דין זה כל החלטות הביניים נושא הערעורים שלפניו, והסמכות לדון בהשגות המבקש כולן נתונה כעת לבית המשפט העליון. משכך, מחק בית המשפט המחוזי את ערעוריו של המבקש. יומיים לאחר מכן פנה המבקש לרשם בית המשפט המחוזי בבקשה לבטל את פסק הדין שנתן, שכן זה ניתן במעמד צד אחד. ביום 8.11.2011 דחה הרשם את בקשת הביטול בקובעו כי דחיית הערעור התחייבה עקב אי-הפקדת העירבון במועד. הרשם הטעים כי על החלטתו הקודמת בדבר אי-הארכת המועד להפקדת העירבון ניתן היה לערער לפני שופט בית המשפט המחוזי גם לאחר שנדחה הערעור, שכן מדובר בהחלטה העומדת בפני עצמה. עוד הטעים הרשם שניתן לערער על החלטתו לדחות את הערעור מחמת אי-הפקדת עירבון לבית המשפט העליון. 2. המבקש הגיש בקשה לרשות ערעור לבית משפט זה על כל ההחלטות שנזכרו לעיל (רע"א 8878/11). בהחלטת הרשם ג' שני (מיום 25.12.2011) נקבע כי ההליך כפי שהוגש אינו יכול להיוותר על כנו. המבקש הודיע כי הוא מעוניין לפצל את בקשתו לשני הליכים וכך נעשה: האחד, השגה על פסק דינו של רשם בית המשפט המחוזי מיום 9.8.2011 – היא הבקשה שלפנינו, שבעניינה ניתן למבקש פטור מאגרה ומעירבון; השני, השגה על פסק דינה של השופטת ע' צ'רניאק שמחקה את הערעור על החלטות הרשם (רע"א 122/11) – הליך זה נמחק לאחר שלא הופקד בו עירבון. טענות הצדדים 3. המבקש טוען, בין היתר, כי מקום שהוגש ערעור בזכות על החלטה אחרת של רשם שדחה בקשה לפטור מעירבון, היה על הרשם להימנע מלדחות את הערעור על פסק דינו של בית משפט השלום מחמת אי-הפקדה עד להכרעה בערעור על ההחלטה בבקשת הפטור. שאם לא נאמר כך, נימצא שוללים ממנו את זכות הערעור וכופים עליו להגיש בקשת רשות לערער לבית משפט זה. המשיב מתנגד לבקשה. לדבריו, ערעורו של המבקש על החלטת הרשם בבקשה לפטור מעירבון חסר סיכוי לגופו. המשיב מצביע על כך שהמבקש לא טען לגוף העניין דבר במסגרת הבקשה דנן, ודי באלה, לשיטתו, כדי להביא לדחייתה. עוד טוען המשיב כי לא היה מקום לעכב את ביצוע ההחלטה בדבר המועד להפקיד את העירבון נוכח הכלל הקובע שהגשת ערעור אינה מעכבת את ביצוע ההחלטה. דיון 4. נפתח בסקירת המסגרת הדיונית הנוגעת לעירבון בערעור. עם הגשת ערעור על פסק דין, יקבע הרשם או המזכיר הראשי של בית המשפט את סכום העירבון שיופקד בקופת בית המשפט להבטחת הוצאות המשיב ואת המועד להפקדת העירבון, וימציא למערער הודעה על כך. אם המזכיר הראשי הוא הגורם שקבע את סכום העירבון, מי מבעלי הדין זכאי שהעניין יובא בשנית לפני הרשם לעיון ולהכרעה (ראו תקנות 404, 428 ו-430 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות)). המערער רשאי להגיש בקשה לפטור אותו מהחובה להפקיד עירבון. אם החליט הרשם שלא להיענות לבקשה, יקבע את סכום העירבון ואת המועד להפקדתו (תקנה 432 לתקנות; לשיקולים בבקשה לפטור מעירבון ראו בש"א 1528/06 ורנר נ' כונס הנכסים הרשמי, פסקאות 13-7 (לא פורסם, 17.10.2007)). תקנה 431 לתקנות קובעת: "לא קיים המערער הוראה בדבר העירבון או הערובה, יירשם הערעור לדחיה לפני בית המשפט או הרשם ותומצא על כך הודעה לכל בעלי הדין". תקנה זו מחייבת ליתן למערער התראה לאחר שהעירבון לא הופקד במועד שנקצב לכך, ובטרם מתן פסק דין המוחק או דוחה את הערעור מחמת אי-הפקדתו. התראה זו יכול שתינתן בדרך של החלטה בכתב, ופסק הדין הדוחה את הערעור יכול להינתן ללא דיון במעמד הצדדים (בש"א 5822/05 לה נסיונל חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' אלמלם, פסקה 13 (לא פורסם, 28.6.2006) (להלן: עניין אלמלם); רע"א 9422/10 חטיב נ' אזברגה, פסקאות 6-4 (לא פורסם, 14.3.2012)). מערער המבקש להאריך לו את המועד להפקיד את העירבון אינו נדרש להציג "טעם מיוחד", ודי אם יציג טעם סביר המצדיק להאריך מועד (תקנה 528 רישא לתקנות; ע"א 2061/99 ישורון נ' ויצו הסתדרות עולמית לנשים ציוניות, פ"ד נד(3) 193, 195 (2000)). מקום שרשם בית המשפט המחוזי מחק או דחה ערעור מחמת אי-הפקדת עירבון במעמד צד אחד, עומדות למערער שתי דרכים להשיג על פסק הדין: האחת, להגיש בקשה לביטולו שתידון על ידי הרשם שנתן את פסק הדין (תקנה 201 לתקנות); השנייה, להגיש בקשת רשות לערער על פסק הדין לבית המשפט העליון. הדרך הראשונה היא דרך המלך (עניין אלמלם, בפסקאות 20-19). במקרה שהוגשה בקשת ביטול כאמור, המועד להגשת בקשת רשות לערער על פסק הדין יחל להימנות מהמועד שניתנה ההחלטה בבקשת הביטול (תקנה 398א לתקנות; רע"א 2839/98 עבוד נ' מינהל מקרקעי ישראל, פסקה 2 (לא פורסם, 3.7.1998); ע"א 9119/01 המוסד לביטוח לאומי נ' טמיר, פסקה 5 (לא פורסם, 3.3.2002)). 5. הזכות לערער על פסק דין של ערכאה ראשונה מעוגנת בסעיף 17 לחוק יסוד: השפיטה, וככזו יש להקנות לה משקל ניכר במלאכת האיזון כנגד האינטרסים המתחרים בה. עם זאת, היקפה של הזכות טרם הוכרע בפסיקתנו (ראו הסקירה שהובאה ברע"א 9041/05 "אמרי חיים" עמותה רשומה נ' ויזל, פסקאות 12-8 (לא פורסם, 30.1.2006); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 639 (מהדורה עשירית, 2009); חמי בן-נון הערעור האזרחי 69-61 (מהדורה שנייה, 2004) (להלן: בן-נון)). יש הרואים בה "זכות מהותית" (רע"פ 3268/02 קוזלי נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(2) 835, 843 (2003); ויש הרואים בה "זכות חוקתית מוגבלת" (שלמה לוין תורת הפרוצדורה האזרחית – מבוא ועקרונות יסוד 43-38 (מהדורה שנייה, 2008); רע"א 5208/06 דיוויס נ' מלכה, פסקה ד(2) (לא פורסם, 29.6.2006)). בכלל זה, השאלה אם דחיית ערעור מחמת אי-הפקדת עירבון עלולה לפגוע באופן בלתי מידתי בזכות הערעור על פסק דין של ערכאה ראשונה הותרה בצריך עיון (עניין אלמלם, בפסקה 22 סיפה), תוך ציטוט מדברי הנשיא א' ברק, אשר קבע: "אפילו נאמר כי זכות הערעור נמנית עם הזכויות החוקתיות (ועל טענה זו רבים החולקים [...]) הרי גם זכות זו היא מסויגת והיא נשקלת כנגד עקרונות מערכתיים של יציבות וסופיות וכנגד זכויותיו של הצד שכנגד" (בש"א 3931/97 אפרים נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם, 5.8.1997); ראו גם דברי השופטת (כתארה אז) ד' ביניש בע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(2) 241, 272-271 (2000)). 6. על רקע תשתית נורמטיבית זו נפנה לשאלה דנן. כאמור, כדי להאריך מועד להפקיד את העירבון על המבקש להציג טעם סביר המצדיק זאת. מהם השיקולים שיובאו בחשבון בבקשה להארכת מועד כבענייננו? רשם בית המשפט נדרש לאזן בין שלושה שיקולים עיקריים: אינטרס המערער במימוש זכות הערעור המוקנית לו בחוק; אינטרס הצד שכנגד שלא להיגרר לעלויות נוספות ולסיים את ההליך בהקדם; ואינטרס הציבור בניצול יעיל של המשאבים העומדים לרשות בית המשפט (ראו והשוו: רע"א 10227/06 בובליל נ' אינדיג, פסקה 8 (לא פורסם, 5.2.2007); רע"א 9489/09 רוזנברג נ' בולוס גד תיירות ומלונאות בע"מ, פסקה 6 (לא פורסם, 14.2.2010); אלון קלמנט ורועי שפירא "יעילות וצדק בסדר הדין האזרחי" משפט ועסקים ז 75, 134 (2007)). להשקפתי, כפי שיבואר להלן, האיזון הראוי בין השיקולים העומדים על הפרק מטה את הכף להארכת המועד להפקדת העירבון עד למתן פסק דין בערעור על החלטת הרשם בבקשת הפטור. 7. חוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט) מחיל דין שונה על סוגים שונים של החלטות אחרות שאינן פסק דין. החלטה אחרת של רשם שאינו רשם בכיר ניתנת לערעור בזכות לפני בית המשפט שבו הוא משמש רשם. ערעור זה יידון, ככלל, בשופט אחד (סעיף 96(ב) לחוק בתי המשפט). לעומת זאת, על החלטה אחרת של שופט אין זכות ערעור, אלא היא כפופה למתן רשות מאת שופט של ערכאת הערעור (סעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט). כידוע, בקשות לפטור מעירבון נדונות בבתי המשפט המחוזיים על ידי רשמים המכהנים – ככלל ולעת הזו – גם כשופטים בפועל. נוכח ההבחנה האמורה לעניין זכות הערעור, נקבע בפסיקתנו כי "דרך המלך בעניין פטור מעירבון היא מתן החלטה על-ידי רשם בית משפט המחוזי, כך שהליך הערעור יתנהל בפני שופט באותה הערכאה. הדבר נכון גם כאשר מדובר ברשם המכהן כשופט בפועל – עדיף כי החלטה כאמור תינתן ב'כובעו' כרשם, כדי לאפשר למבקש ערעור בזכות לאותה ערכאה להבדיל מהגשת בקשת רשות ערעור לבית משפט שלערעור" (בע"ם 3630/10 פלוני נ' פלונית (לא פורסם, 18.7.2010); ראו גם רע"א 1067/04 רולן בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(6) 427 (2004); רע"א 2113/07 אופן סקיי בע"מ נ' Polskie Linie Lotnicze Lot Polish Airlin (2007) (לא פורסם, 11.6.2007)). רציונל זה יפה גם בעניין שלפנינו: דחיית בקשה להארכת מועד להפקיד עירבון עלולה לשלול את זכות הערעור על ההחלטה בבקשת הפטור. ודוק: פסק דינו של הרשם הדוחה את הערעור בולע את כל החלטות הביניים שניתנו בערעור עד לאותו שלב. ניתן יהיה להשיג על החלטות אלו, לרבות על ההחלטה שדחתה את בקשת הפטור, אך ורק במסגרת ערעור על פסק הדין שדחה את הערעור, ובתנאי שתינתן רשות לערער עליו (ע"א 476/90 מיטב הנדסה בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד מו(4) 411, 416 (1992); רע"א 8629/08 עטר נ' אשל, פסקה 4 לפסק דינו של השופט נ' הנדל (לא פורסם, 5.10.2011); לאפשרות להשיג על החלטות ביניים במסגרת פסק דין ראו תקנה 411 לתקנות סדר הדין; רע"א 5834/03 אריה חברה לביטוח בע"מ נ' חאדר, פ"ד נח(1) 854 (2003)). דחיית הבקשה להארכת מועד שוללת אפוא מהמבקש, הלכה למעשה, את זכות הערעור העצמאית על החלטת הרשם בבקשה לפטור מעירבון. 8. שלילת זכות הערעור בנסיבות דנן מציבה בפני המבקש שתי משוכות בדרך למימוש זכות הערעור על פסק דינו של בית משפט השלום. המשוכה הראשונה עניינה בצורך לשכנע את בית המשפט העליון כי מוצדק לתת רשות לערער על פסק דינו של רשם בית המשפט המחוזי. אכן, אמות המידה למתן רשות ערעור עשויות להשתנות בהתאם לאופי ההחלטה שעליה מבוקש לערער. כך, למשל, על בקשת רשות לערער ב"גלגול שלישי" כשפסק דינה של הערכאה הראשונה ניתן בבית משפט השלום חלה אמת מידה מצמצמת (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123, 128 (1982)); על בקשת רשות לערער על החלטה אחרת של הערכאה הדיונית חלה אמת מידה שונה (סעיפים 41(ב) ו-52(ב) לחוק בתי המשפט; רע"א 7682/06 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' אלוש (לא פורסם, 25.6.2007)); ועל החלטה בבקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר התייצבות חלה אמת מידה אחרת, מרחיבה יותר מזו שנקבעה בעניין חניון חיפה (ע"א 3725/08 חזן נ' חזן, פס' 49-45 (לא פורסם, 3.2.2011)). על אף שלכאורה אפשר לאזן את הפגיעה במערער הנובעת משלילת זכות הערעור על החלטת הרשם באמצעות החלת אמת מידה מרחיבה יותר למתן רשות ערעור, אין לכחד כי "בקשת רשות ערעור כשמה כן היא. אין ערעור בזכות. על העותר להרשות לו לערער לשכנע את בית המשפט שקיימת הצדקה לדון בעניין מסוים לגופו כאשר החוק אינו מחייב זאת" (בע"מ 3795/11 פלוני נ' פלוני, פסקה 4 (לא פורסם, 13.7.2011)). לפיכך, קיומה של משוכה בדמות צורך במתן רשות לערער עלולה כשלעצמה להביא לדחיית ערעורו על פסק הדין של בית המשפט המחוזי, וכפועל יוצא לדחיית הערעור על פסק הדין של בית משפט השלום, וזאת בלא שהיה למערער יומו הערעורי ולו לפני ערכאה אחת. 9. שלילת זכות הערעור על החלטת הרשם מציבה לפני המבקש קושי נוסף בדרך להגשמת זכות הערעור על פסק דינו של בית משפט השלום. בעוד שבבקשת רשות לערער על פסק הדין של רשם בית המשפט המחוזי – שדינו לעניין ערעור כפסק דין של בית המשפט שבו הוא מכהן הרשם (סעיפים 95 ו-96(א) לחוק בתי המשפט) – חלה חובה להפקיד ערובה להוצאות, בערעור בזכות על החלטה אחרת של רשם אין חובה כזו (תקנה 400 לתקנות; בש"א 9397/11 מועב שירותי מזון בע"מ נ' נוב, פסקאות 9-8 (לא פורסם, 5.2.2012)). אמנם במצבים שבהם אין מחלוקת בדבר מצוקתו הכלכלית של המבקש, וכאשר ההליך הערעורי קשור קשר בל-יינתק לעצם יכולתו להפקיד את העירבון (או לשלם את האגרה) מחמת מחסור באמצעים, יטה הרשם לבחון בגמישות את בקשת הפטור. זאת, כדי להימנע מיצירת "מעגל קסמים" אשר יפגע באופן בלתי מידתי בזכות הגישה של מעוטי יכולת לערכאת הערעור (ראו, למשל, ע"א 4385/01 אלון נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד נה(5) 361 (2001); רע"א 3898/07 אחים טופז יהלומים נ' בנק הפועלים לישראל בע"מ (לא פורסם, 30.10.2007)). ברם, אין לומר כי פטור מעירבון יינתן באופן אוטומאטי מחמת חוסר יכולת כלכלית, שכן יש להביא בחשבון גם את האינטרס של הצד שכנגד להיפרע את הוצאותיו וליצור הרתעה מפני הגשת הליכי סרק. בסופו של דבר, מדובר במגבלה נוספת על הגשמת זכות הערעור. 10. שיקולים נוספים שיש להביאם בחשבון הם אינטרס הצד שכנגד בסופיות הדיון ואינטרס הציבור בניצול יעיל של הזמן השיפוטי. אכן, דחיית המועד להפקדת העירבון עד להכרעה בערעור על החלטת הרשם בבקשת הפטור תאריך במידת מה את ההליך ותפגע באינטרס המשיב לסיים את הדיון בערעור בהקדם האפשרי. ואולם, הארכה זו תחסוך במשאבי שיפוט והיא יעילה יותר. מקום שלא מוארך מועד וניתן פסק דין מחמת אי הפקדת עירבון, בקשת הרשות לערער לבית משפט זה תיסוב על החלטת הרשם שלא לפטור את המבקש מחובת עירבון. הואיל ולא הייתה למבקש אפשרות להשיג על החלטת הרשם שהביאה לדחיית ערעורו ולו לפני ערכאה ערעורית אחת, סבורני שאמת המידה למתן רשות ערעור במקרה כזה תצריך הידרשות גם לגופן של טענות בשאלה אם היה מקום לפטור את המבקש מהפקדת עירבון, אם לאו (השוו: בע"מ 160/12 פלונית נ' פלוני (לא פורסם, 23.4.2012)). בחינה זו היא רחבה יותר ושונה באופייה מזו שנערכת במסגרת בקשת רשות לערער בגלגול שלישי, ומטבע הדברים תצריך זמן שיפוטי רב יותר של ערכאה זו, שהעומס המוטל עליה רב. יתרה מזו, הואיל והבקשה לרשות ערעור כרוכה כשלעצמה בתשלום אגרה ובחיוב בהפקדת עירבון, סביר להניח שיוטל על ערכאה זו נטל נוסף בבירור בקשה לפטור משני אלה. אכן, אף אם יוארך המועד ויינתן פסק דין בערעור על החלטת הרשם, ייתכן שהמבקש יראה עצמו נפגע מפסק דין זה, ולכן יבקש לערער עליו לבית משפט זה (סעיף 96(ד) לחוק בתי המשפט). ברם, בקשת הרשות לערער על פסק הדין בערעור על החלטת הרשם היא גלגול שלישי של העניין. אין חולק כי אמת המידה למתן רשות ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בערעור על החלטת הרשם תהיה מצמצמת יותר מזו שתחול בבחינה ערעורית ראשונה של החלטתו, וכפועל יוצא תצריך זמן שיפוטי מוגבל יותר. המציאות מלמדת כי רובן של בקשות הרשות לערער בגלגול שלישי יידחו על ידי שופט דן יחיד, ואילו רק במקרים חריגים הן ישמעו לפני מותב שלושה. 11. לבסוף נציין כי לא אחת הושמעו בפסיקתנו הערות המסתייגות מהפרקטיקה של דחיית ערעור מחמת אי-הפקדת עירבון או אי-תשלום אגרה לפני שניתן פסק דין בערעור על החלטת הפטור כאשר הוגש ערעור כזה (ראו, למשל, בש"א 590/12 גנקין נ' בירנבוים (לא פורסם, 6.2.2012)), לרבות בעניין פסק הדין מושא הבקשה שלפנינו (בש"א 759/12 פלקסר נ' בנק אוצר החייל בע"מ (לא פורסם, 26.1.2012)). 12. המסקנה המתבקשת מן האמור היא שהשיקולים בדבר הגשמת זכות הערעור, שיקולי יעילות וניצול נכון של משאבי שיפוט, מטים את הכף להיעתר לבקשה לעיכוב ביצועה של החלטת רשם הדוחה בקשה לפטור מהפקדת עירבון שעילתה הגשת ערעור על אותה החלטה, וזאת עד למתן פסק דין בערעור. הדברים יפים, בשינויים המחויבים, אף ביחס לבקשה לפטור מאגרת משפט בערעור. מן הכלל אל הפרט 13. רשם בית המשפט המחוזי דחה את בקשת המבקש להארכת מועד להפקדת העירבון עד למתן פסק דין בערעור שהגיש האחרון על החלטת הרשם בבקשת הפטור. נוכח הנימוקים שעליהם עמדנו, הערעור מתקבל, פסק דינו של רשם בית המשפט המחוזי מבוטל, והערעור שהגיש המשיב על החלטותיו של הרשם (ע"ר 18058-09-11) ישוב לרשימת המשפטים בהתאם ליומנו של בית המשפט המחוזי. יודגש כי אין אנו מביעים עמדה באשר לסיכויי הערעור על החלטת הרשם בבקשת הפטור. בנסיבות העניין, לא ייעשה צו להוצאות. ש ו פ ט הנשיא א' גרוניס: אני מסכים. ה נ ש י א השופט י' עמית: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ע' פוגלמן. ניתן היום, ‏י"ד בסיון התשע"ב (‏4.6.2012). ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12001210_M06.doc טח מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il