פסק הדין המלא
פסק-דין בתיק ע"א 1206/14
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א 1206/14
לפני:
כבוד השופט ע' פוגלמן
כבוד השופט מ' מזוז
כבוד השופטת י' וילנר
המערערת:
אר-אל חברת מלונות ופנסיונים בע"מ
נ ג ד
המשיבה:
הרשות הלאומית הפלשתינית
ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' סגן הנשיא א' יעקב) בת"א 15980-03-09 מיום 23.10.2013
תאריך הישיבה:
כ"ח בתמוז התשע"ח
(11.7.2018)
בשם המערערת:
עו"ד יהודה חימי
בשם המשיבה:
עו"ד יוסף ארנון; עו"ד אביטל שרון
פסק-דין
המערערת הגישה תביעה בנזיקין בגין נזקים עקיפים שנגרמו לה כתוצאה מפעולת טרור במלון "פארק". המדובר בפעולת טרור שבוצעה בשנת 2002 על ידי מפגעים שהיו חברים בתשתית של ארגון החמאס בטול כרם. התביעה נגד המשיבה התבססה על עוולת הרשלנות. המערערת טענה כי על המשיבה מוטלת חובת זהירות מושגית וקונקרטית למנוע הוצאת פיגועים משטחה לשטחי ישראל; כי חובה זו הופרה; וכי קיים קשר סיבתי בין ההפרת החובה לבין הנזק. להוכחת עמדתה צירפה המערערת, בין היתר, חוות דעת מטעם פרופ' יונתן פיגל (להלן: פיגל).
בית המשפט המחוזי (כב' סגן הנשיא א' יעקב) קבע כי חוות דעתו של פיגל מבוססת ברובה על עדויות שמיעה, על מאמרים בתקשורת ועל מחקרים של אחרים, וכי האחרון לא יכול היה להצביע על ידע מכלי ראשון בנוגע לאחריות המשיבה. עוד נקבע כי מסקנותיו אינן מבוססות. לפיכך, החליט בית המשפט כי אין מקום לקבל את חוות הדעת ואין ליתן לה משקל של ממש.
בית המשפט בחן גם את חוות הדעת שהוצגו על ידי המשיבה, אך קבע כי משהמערערת לא עמדה בנטל להוכיח את טענותיה, אין בחוות הדעת כדי לשנות מן התוצאה. נפסק כי המערערת לא עמדה בנטל להוכחת קיומה של אחריות מצד המשיבה לאירוע הקונקרטי. מי שביצע את הפיגוע הם אנשי חמאס, ולא הוכח קשר ביניהם לבין המשיבה. אף לא הוכח כי המשיבה ידעה על הכוונה לבצע פיגוע ולא סיכלה אותו, ולא הוכחה הטענה שלפיה החמאס נשלט על ידי הרשות בהתייחס לאירוע הקונקרטי. לפיכך, נדחתה התביעה. על כך נסב הערעור שלפנינו.
המערערת מבקשת כי נאמץ את חוות דעתו של פיגל כתשתית לקביעת אחריותה של המשיבה וכי נקבע אחריותה בנזיקין של הרשות בעקבות הכרעתו של בית משפט זה בענין מנטין (ע"א 2144/13 עיזבון מנטין נ' הרשות הפלסטינאית (6.12.2016) (להלן: עניין מנטין)).
המשיבה מצידה מבקשת כי נשאיר את פסק הדין קמא על כנו, מטעמיו.
לאחר ששקלנו את טיעוני הצדדים לא מצאנו עילה להתערב בקביעת בית המשפט המחוזי בדבר היעדר הוכחת אחריות נזיקית של המשיבה ובכלל זה הקביעה בדבר אי הוכחת קיומו של קשר סיבתי בין הנזק הנטען לרשלנות המיוחסת למשיבה. בתוך כך, לא מצאנו עילה להתערב בנושא אי אימוץ חוות הדעת מטעם המערערת, בהינתן שיקול הדעת המוקנה בהקשר זה לערכאה הדיונית, ולטעמים שעליהם עמד בית המשפט המחוזי. גם ההכרעה בעניין מנטין אינה יכולה לסייע למערערת, שכן שניים משופטי המותב (הנשיאה (בדימ') מ' נאור והשופט ע' פוגלמן) ביססו את קביעת אחריותה של הרשות הפלסטינית על השתתפותו של המחבל במחנה האימונים של הרשות הפלסטינית, שם הועברו תכנים מעודדי טרור כ-10 ימים לפני הפיגוע; ועל הקביעה כי המחבל אומן על ידי הרשות הפלסטינית וכי קיים קשר סיבתי בין אימונים אלה לרצח שבוצע. אין אפוא זיקה בין מצב דברים זה לסיטואציה שבפנינו.
אשר על כן לא מצאנו עילה להתערבותנו בפסק הדין של בית המשפט המחוזי ואנו דוחים את הערעור, גם בגדר סמכותנו לפי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.
מבינים אנו לליבה של המערערת ואין באמור כדי להמעיט מעוצמת האירוע המחריד. הכרעתנו גודרת עצמה להיבטים הנזיקיים שעליהם עמד בית המשפט המחוזי.
הערעור נדחה אפוא. בנסיבות העניין אין אנו עושים צו להוצאות.
ניתן היום, כ"ח בתמוז התשע"ח (11.7.2018).
ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט ת
_________________________
14012060_M12.doc אב
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, supreme.court.gov.il