א.ש. בוני הכפר בניה ופיתוח בע"מ נ. חיים קמיל רו"ח

פסק-דין בתיק ע"א 1205/03 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 1205/03 בפני: כבוד השופט י' טירקל כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופטת ע' ארבל המערערת: א.ש. בוני הכפר בניה ופיתוח בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. חיים קמיל רו"ח 2. עובדי החברה ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי בתל-אביב מיום 1.1.2003 ומיום 9.1.2003 בפש"ר 1242/02 בש"א 13721/02 שניתנו על ידי כבוד השופטת ו' אלשיך בשם המערערת: עו"ד א' נבון בשם המשיב 1: עו"ד א' ברטוב בשם המשיבים 2: עו"ד ג' הורנשטיין פסק-דין השופטת ע' ארבל: 1. לפנינו ערעור על שתי החלטות שנתן בית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' השופטת ו' אלשיך) בפש"ר 1242/02 ובבש"א 13721/01 בעניינן של שבירו תעשיות זכוכית בע"מ (להלן: החברה) וא.ש. בוני הכפר בניה ופיתוח בע"מ (להלן: המערערת). הראשונה, החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב מיום 1.1.2003 (להלן: ההחלטה הראשונה), בה נתקבלה תביעת עובדי החברה (להלן: המשיבים 2) לפיה על המערערת לשלם את יתרת החובות של החברה כלפיהם; השנייה, החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב מיום 9.1.2003 (להלן: ההחלטה השנייה), בה נדחתה בקשת המערערת לעיון חוזר ו/או לביטול ההחלטה הראשונה. עיקרי עובדות 2. להלן השתלשלות העניינים, אשר הובילה לערעור שלפנינו: א. חברת שבירו תעשיות זכוכית בע"מ נקלעה לקשיים כלכליים ונכנסה למצב של הקפאת הליכים לפי סעיף 350 לחוק החברות, התשנ"ט-1999, ביום 13.3.2002. לפיכך, מונה לה נאמן – רו"ח חיים קמיל (להלן: המשיב 1). ב. ביום 20.6.2002 אישר בית המשפט המחוזי הסדר נושים, שנחתם בין החברה לבין המערערת, לפיו רכשה המערערת את הבעלות בחברה. הסדר זה מבוסס על הסכם שחתמה המערערת עם המשיב 1. ג. ביום 12.9.2002 הגישו המשיבים 2 בקשה לבית המשפט המחוזי, בה הם מבקשים לחייב את המערערת לשלם להם את שכר העבודה ואת ההפרשות הסוציאליות שהמשיב 1 חייב להם מן התקופה שהחברה הייתה בהקפאת הליכים, ואשר הפכו לחיובי המערערת בהתאם להסכם שנחתם. ד. המערערת הגישה תגובה ביום 25.7.2002, בה כפרה בזכותם של המשיבים לקבל את השכר הנתבע. ה. ביום 17.9.2002 הורה בית המשפט כי המשיבים 1-2 יגישו תגובה מעודכנת לגבי הסכומים אותם הם דורשים לתשלום, לאחר שיעיינו בספרי החברה. ו. ביום 2.10.2002 העביר המשיב 1 למערערת רשימה מעודכנת, הכוללת את פירוט השכר המגיע לכל אחד מן העובדים. במכתב הלוואי שצורף לרשימה, הודיע המשיב 1 למערערת כי אם בתוך שלושה ימים לא יקבל השגות מן המערערת על הרשימה, יעבירה לבית המשפט. ז. המערערת לא העבירה השגות כלשהן והרשימה הוגשה לבית המשפט. ביום 26.11.2002 הזמין בית המשפט - בהחלטה כתובה - את המערערת להגיב על הרשימה ולהתייחס לנתונים המפורטים בה. ח. מאחר שהמערערת לא הגישה תגובה, החליט בית המשפט ביום 1.1.2003, בהחלטה הראשונה, כי על המערערת לשלם למשיבים את השכר שדרשו, בהתאם לסכומים אשר פירט המשיב 1 במסמך שהעביר לבית המשפט, בתוספת פיצויי הלנת שכר. ט. המערערת הגישה בקשה לעיון חוזר ו/או לשינוי החלטה, שכן לטענתה, עקב טעות משרדית לא ידעה על החלטת בית המשפט מיום 26.11.2002. י. בית המשפט החליט ביום 9.1.03, בהחלטה השנייה, לדחות את בקשת המערערת, אך לקבל – לפנים משורת הדין, ומתוך הבנת החשיבות בהמשך יחסי עבודה תקינים בין המשיבים 2 לבין המערערת – את בקשתה לסעד חלופי ולביטול פיצויי ההלנה. מפאת חשיבותה, אציג את ההחלטה כלשונה: "בנסיבות העניין, אין מקום לבטל את ההחלטה שניתנה, באשר המחדל שנפל רובץ לפתחו של המשקיע. מקל וחומר כאשר מנסה המשקיע להעלות לראשונה טענות עובדתיות אשר ספק אם לא ניתן היה להעלות מבעוד מועד. עם זאת, ולפנים משורת הדין, מצאתי מקום להעתר לסעד החלופי בסעיף 8 לבקשה, ולבטל את פיצויי ההלנה שנפסקו. המזכירות תודיע החלטתי". טענות הצדדים 3. בערעורה בפנינו, חוזרת המערערת וטוענת כי, עקב תקלה משרדית, לא קיבלה לידיה את החלטת בית המשפט מיום 26.11.2002 ואת הדו"ח המפורט שהגיש הנאמן. לפיכך, לטענתה, לא יכלה לנצל את זכותה להגיב על הרשימה שהגישו המשיבים, ועל בית המשפט להתחשב בכך ולדון מחדש בגוף הטענה ובשאלת זכאות המשיבים 2 לשכר, על מנת לאפשר לה את מיצוי הליכי סדרי הדין. המערערת מצרפת טיעונים גם לגוף העניין ומנסה להראות כי המשיבים כלל אינם זכאים לתשלום אשר דרשו, שכן, לטענתה, בתקופת ההקפאה החתימו העובדים כרטיסים, מבלי שהיו בפועל במקום העבודה. אדון בטענות כסדרן. דיון 4. אנו עוסקים, למעשה, בבקשה לביטול החלטה על פי צד אחד, אשר אינה נסמכת על פגם שנופל על כתפי בית המשפט, כי אם על פגם שנופל על כתפי המערערת. לפיכך, על בית המשפט לדון בשתי שאלות - מה הסיבה לכך שהמערערת לא הגישה את הגנתה ומה סיכויי ההצלחה של המערערת אם תבוטל ההחלטה והיא תורשה להגיב, כמבוקש על ידה (רע"א 2979/97 תעשיות רכב בע"מ נ' ראש (לא פורסם, ניתן ביום 14.7.97)). השאלה השנייה היא העיקר, אך אין להתעלם לחלוטין מן השאלה הראשונה (ראו, ע"א 276/62 אורי פרידמן נ' רחל פרידמן, פ"ד יז(1), 349; ראו גם, ד"ר י' זוסמן, סדר הדין האזרחי, מהדורה שביעית-1995, בעמ' 738). מ"מ הנשיא זוסמן (כתוארו אז) כבר כתב בעניין זה: "כידוע, מתייחס בית המשפט ברוחב לב אל בקשת ביטול של פסק דין, אך הוא לא ייעתר לה כדבר שבשגרה. תובע הבא לפני בית המשפט מקבל עמו חובות מסוימות כלפי בית המשפט וכלפי יריבו, ואם הוא מזלזל במילוין, עליו לשאת בתוצאות. כמו שקבע השופט בהתאם להלכה הפסוקה העקבית של בית משפט זה, על המבקש ביטול להסביר לבית המשפט, ולו רק בדוחק, מה גרם למחדלו, ולצורך כך עליו לעשות תצהיר" (בר"ע 88/72 אורן נ' מיכאל, פ"ד כ"ו(1), 772). במקרה שלפנינו, הסבירה המערערת כי תקלה משרדית גרמה לכך שלא קיבלה את החלטת בית המשפט, המורה לה להגיב על טענות המשיבים. אמרה ולא יספה. המשיבים בתגובתם התייחסו לנקודה זו ותמהו על שהמערערת אינה מפרטת את מהות התקלה המשרדית ואינה מנסה להסביר ולהבהיר את המחדל. על אף זאת, המערערת בחרה שלא להשיב ושלא להתייחס לנסיבות התקלה המשרדית – לא בבקשתה בבית המשפט המחוזי ולא בערעור שבפנינו. בנסיבות אלה, נראה כי המערערת "בחרה שלא לגלות מה גרם למחדלה, והדעת נותנת שאילו עשתה כן, הייתה מתגלית גרסה שממילא לא הייתה משמשת עילה להיעתר לה" (דבריו של מ"מ הנשיא זוסמן בע"א 88/72 הנ"ל, בעמ' 774). לא זו בלבד, אלא שהמערערת הייתה מודעת היטב לקיום הבקשה ואף מסרה תגובה קודמת בעניין לבית המשפט (כאמור בהחלטתה של השופטת אלשיך מיום 1.1.2003) – דבר המעצים את מחדלה. לאור האמור, אני סבורה כי יש לדחות את הערעור בהתבסס על השאלה הראשונה, לאור העובדה שהמערערת לא הציגה טיעון מספק המסביר את אי הגשת התגובה לבית המשפט המחוזי (לעניין זה, ראו האמור ברע"א 442/89 איאד עלאלדין נ' מדינת ישראל פ"ד מג(3) 824; רע"א 2694/92 אינג' אליהו פבר חברה לבנין והנדסה אזרחית בע"מ נ' הסוכנות היהודית לארץ ישראל, דינים עליון כרך כו' 685). 5. לפיכך, אין כלל צורך לדון בשאלה השנייה ובטיעונים שמעלה המערערת לגוף העניין. ואולם, למעלה מן הצורך, אעיר כי בית המשפט המחוזי, בהחלטתו השנייה, אף התייחס לגופו של עניין וקבע כי החומר שהונח בפניו על ידי המשיב 1 מוכיח, לכאורה, את טענות המשיבים 2. בנוסף, קבע בית המשפט המחוזי כי המערערת ניסתה לבסס את ערעורה על טענות עובדתיות שלא הועלו קודם לכן, ללא סיבה מספקת. המערערת לא התייחסה בערעורה לקביעה זו ולא טענה כנגדה. האמור מעלה ממילא תהיה לגבי סיכויי הצלחת המערערת, באם יוחלט על ביטול החלטת בית המשפט המחוזי. 6. לאור כל האמור, אני מציעה לדחות את הערעור ולאשר את החלטותיו של בית המשפט המחוזי, לפיהן על המערערת לשלם למשיבים 2 את הכספים המגיעים להם בגין עבודתם בעת שהחברה הייתה נתונה בהקפאת הליכים. 7. בנסיבות אלה, אני סבורה כי יש לקבוע שהמערערת תשא בהוצאות המשיבים בסך 10,000 ש"ח לכל אחד מן המשיבים 1-2. ש ו פ ט ת השופט י' טירקל: גם לדעתי יש לדחות את הערעור כאמור בפסק דינה של חברתי הנכבדה השופטת ע' ארבל. ש ו פ ט השופטת מ' נאור: אני מסכימה. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק-דינה של השופטת ע' ארבל. ניתן היום, ג' בשבט תשס"ה (13.1.05). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 03012050_B03.doc/אמ מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il