איאד מסארווה נ. הכשרת הישוב חברה לביטוח בעמ

פסק-דין בתיק ע"א 1203/12 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 1203/12 לפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט י' עמית כבוד השופט צ' זילברטל המערערים: 1. איאד מסארווה 2. רנדה מסארווה נ ג ד המשיבים: 1. הכשרת הישוב חברה לביטוח בעמ 2. אבנר אגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז מיום 26.12.2011 בתיק א 004827-08-07 שניתן על ידי כבוד השופטת אסתר דודקביץ בשם המערערים: עו"ד חולוד ראבי בשם המשיבים: עו"ד אברהם דויטש פסק-דין השופט י' עמית: ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז מיום 26.12.2011 (כבוד השופטת אסתר דודקביץ) בת"א 4827-08-07, בו נדונה תביעתם של המערערים לפיצויים בגין נזקי גוף על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975. 1. המערערים ושני ילדיהם נפגעו בתאונת דרכים ביום 8.5.2000 (להלן: התאונה). התביעה לגבי ילדי המערערים נסתיימה בפסק דין על דרך הפשרה, ותביעתם של המערערים נתבררה עד תומה. לשם הנוחות, נדון בנפרד בעניינו של כל אחד מהמערערים. המערער 1 2. המערער 1 (להלן: המערער) יליד 4.9.1963, חשמלאי במקצועו, הועבר ממקום התאונה לבית החולים כשהוא סובל מחבלות בפנים, בחזה, בצוואר, בכתף שמאל, בכף ימין ובברך ימין, ואובחן גם כסובל מזעזוע מוח. המערער נותח בבית החולים ברגלו ואושפז עד ליום 26.5.2000. בית המשפט מינה מספר מומחים רפואיים שקבעו למערער את הנכויות הבאות: בתחום האורטופדי נקבעה למערער נכות בברך ימין בשיעור של 20%, ובגין הגבלה מסויימת בתנועות עמוד שידרה צווארי ללא חסר נוירולוגי נכות בשיעור של 5%. המומחה הרפואי ציין בחוות דעתו כי בשל חוסר שיתוף פעולה מצד המערער, אינו משוכנע שהתמונה שהתקבלה בבדיקה הקלינית של המערער היא אכן התמונה האמיתית. בתחום פה ולסת נקבעה למערער נכות בשיעור 8.5%. בית משפט קמא ציין כי בכך עשה חסד עם המערער, באשר עלו ספקות כבדים לגבי השאלה כמה שיניים נפגעו בתאונה. בתחום הפנימי נקבע כי נכותו של המערער עומדת על 100% בגין יתר לחץ דם ובגין מצב הכליות המצריך דיאליזה. נקודת מחלוקת עיקרית שנתגלעה בבית משפט קמא, הייתה אם יש לייחס לתאונה את לחץ הדם הגבוה ממנו סובל המערער, ואשר בתורו גרם לפגיעה בכליות. בית משפט קמא קבע כי אין קשר סיבתי בין לחץ הדם לתאונה, וזאת לאחר שפרופ' רובינשטיין, המומחה בתחום הפנימי, נחקר על חוות דעתו. המומחה העריך כי יש סבירות של 85% ומעלה שהגורם הגנטי הוא שגרם ליתר לחץ דם ממנו סובל המערער, שהוא מעשן כבד וסובל גם מאנמיה, ואף אביו סבל מיתר לחץ דם ומאירוע מוחי בגיל צעיר. בתחום הנפשי – ד"ר ג'בארין העריך את נכותו הנפשית של המערער בשיעור של 50% ובית משפט קמא אימץ את חוות דעתו. נכותו הרפואית המשוקללת של המערער בעקבות התאונה הועמדה אפוא על 65%. 3. בבואו להעריך את נזקיו של המערער, הבחין בית המשפט בין התקופה של עד 5 שנים לאחר התאונה ובין התקופה שלאחר מכן, שאז נשלל לגמרי כושר תפקודו של המערער בשל יתר לחץ דם ופגיעה בכליות, אשר כלשונו של בית משפט קמא באו לו "מידי שמיים". מאחר שבחלוף חמש שנים מהתאונה נכותו בתחום הפנימי בשיעור של 100% "בלעה" את מצבו הקודם, לא נפסק אפוא למערער פיצוי בגין אובדן השתכרות עבור התקופה החל מחמש שנים שלאחר התאונה. בגין השנה הראשונה לאחר התאונה פסק בית משפט קמא למערער אובדן השתכרות מלא ובגין ארבע השנים שלאחר מכן הכיר באבדן השתכרות בשיעור של 80%. את בסיס השכר העמיד בית משפט קמא על 6,800 ₪ לאחר שבחן את השתכרותו של המערער לפני התאונה. 4. סך הכל פסק בית משפט קמא למערער את הסכומים הבאים: בגין הפסדי שכר בעבר – 372,964 ₪; בגין הוצאות – 115,000 ₪; בגין עזרת הזולת – 75,000 ₪; בגין נזק לא ממוני – 170,616 ₪; סה"כ – 733,580 ₪. מסכום זה לא נוכו תגמולי המל"ל בגין נכות כללית, באשר נקבע כי אין לייחס את מחלת הלב, אי ספיקת הכליות והטיפול בדיאליזה, לתאונה ולתוצאותיה. 5. על כך נסב הערעור שבפנינו, בו הלין המערער על כל תג ותג בפסק דינו של בית משפט קמא, הן לעניין גובה הפיצוי בכל אחד ואחד מראשי הנזק והן בנושא הקשר הסיבתי בין מצבו של המערער בתחום הפנימי, המתבטא ביתר לחץ דם ובפגיעה בכליות, לבין התאונה. 6. אומר בקצרה כי לא מצאתי ממש בערעור. לעניין הקשר הסיבתי, בית משפט קמא שמע את המומחים וקבע כי אינו מקבל את התזה שהעלה ד"ר ג'בארין, המומחה בתחום הנפשי, ולפיה יתכן כי לחץ הדם ממנו סובל המערער נבע מהתאונה ותוצאותיה, אלא ביכר את חוות דעתו ועדותו של פרופ' רובינשטיין בתחום הפנימי. ככלל, אין דרכה של ערכאת ערעור להתערב בממצאי עובדה ומהימנות, והדברים נכונים גם מקום בו בחרה הערכאה הדיונית לבכר חוות דעתו של מומחה אחד על פני משנהו, או לאמץ חוות דעת זו או אחרת במלואה או בחלקה. אף יש הגורסים כי כלל אי ההתערבות של ערכאת הערעור, כוחו יפה ביתר שאת לגבי עדויות מומחים בכלל, ועדויות מומחים מטעם בית משפט בפרט (ראו, לדוגמה, ע"א 8939/01 אביצור נ' חפציבה חברה לבניין, פ"ד נז(6) 83 (2003); ע"א 7957/01 קלפא נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה חיפה, פ"ד נז(1) 625, 631 (2002); ע"פ 6131/01 מדינת ישראל נ' פרבשטיין, פ"ד נו(2) 24, 30 (2001); ע"א 1510/94 מנהל מקרקעי ישראל נ' עטא חסן פרחאת (לא פורסם, 6.2.1996); ע"א 6768/01 רגב נ' מדינת ישראל, פ"ד נט(4) 625, 631 (2004); ע"א 5602/03 סגל נ' שיכון ופתוח לישראל בע"מ (לא פורסם, 3.3.2004); ע"א 9418/04 צוות ברקוביץ מאגרי בניה בע"מ נ' דמארי (לא פורסם, 9.4.2006); ע"א 5602/03 סגל נ' שיכון ופיתוח לישראל (לא פורסם, 28.2.2005); ע"א 6540/05 סולל בונה נ' אברמוביץ' (לא פורסם, 1.12.08); ע"א 916/05 כדר נ' הרישנו (לא פורסם, 28.11.07); ע"א 2412/06 פלוני נ' עיריית טירת הכרמל (לא פורסם, 20.1.09); ע"א 10776/06 בראון נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית (לא פורסם, 30.9.09); ע"א 8587/08 אלמליח נ' האוניברסיטה העברית (לא פורסם, 3.12.09); ע"א 4337/07 אוריאל נ' מדינת ישראל בפסקה מב לפסק דינו של השופט א' רובינשטיין (לא פורסם, 5.3.2009); ע"א 5787/08 דניאל קפאח נ' מדינת ישראל-משרד הבריאות (לא פורסם, 10.8.2020); ע"א 7321/08 פלוני נ' שירותי הבריאות הכללית (לא פורסם, 5.9.2010); ע"פ 10166/09 פלונית נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 11.10.2010); ע"א 11035/07 שירותי בריאות כללית נ' שגיב (לא פורסם, 20.7.2011); ע"א 10311/08 כבהא נ' מרכז רפואי הלל יפה (לא פורסם, 1.8.2011); ע"פ 10166/09 פלוני נ’ מדינת ישראל (לא פורסם, 11.10.2010); ע"א 7079/09 שיבלי נ' בית החולים האנגלי (לא פורסם, 13.2.2012); ע"א 10330/09 פלוני נ' קוגן (לא פורסם, 17.4.2012); ע"א 8123/10 בדראן נ' המרכז הרפואי שערי צדק (לא פורסם, 6.5.2012)). במקרה דנן, לא ייפלא כי בית משפט קמא העדיף עדותו של הפנימאי, שמומחיותו בלחץ-דם ובגורמים לתופעה, על פני המומחה בתחום הנפשי, שאישר בחקירתו כי אינו מתיימר למומחיות בנושא זה. אף עיינתי בפרוטוקול חקירתו של פרופ' רובינשטיין ואיני סבור כי ניתן להסיק מדבריו כי יש לייחס לתאונה תרומה של 50% ללחץ הדם, כטענת המערער. 7. אף לא מצאתי מקום להתערב בגובה הפיצוי שנפסק בכל אחד מראשי הנזק, באשר הסכום הכולל שנפסק למערער והסכום שנפסק בכל אחד מראשי הנזק כשלעצמו, אינו חורג מהסביר, לא למעלה ולא למטה, ומשכך, אין מקום להתערבות ערכאת הערעור (ראו, לדוגמה, ע"א 7157/07 אי.איי.גי ביטוח זהב בע"מ נ' עזבון המנוח מ.א. (לא פורסם, 17.3.08); ע"א 4484/08 סויסה נ' קרנית, קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (לא פורסם, 5.7.2009); ע"א 4716/07 פלוני נ' 'אבנר' איגוד ביטוח נפגעי רכב בע"מ (לא פורסם, 13.7.2009)). 8. לא למותר לציין, כי מפסק הדין עולה כי בית משפט קמא לא מצא את עדותו של המערער מהימנה. כך, לדוגמה, הביע בית המשפט תמיהה הכיצד המערער, אשר בעת התאונה היה כבן 37, לא המציא את תיקו הרפואי מהתקופה שקדמה לתאונה ואין כל רישום לגבי מצבו הבריאותי קודם לתאונה. בית משפט קמא מצא כי המערער "לא דבק באמת" כאשר נבדק על ידי האורטופד, בין היתר, כאשר טען כי נפגע מזכוכיות בעיניו בעת התאונה, אך נתברר כי אושפז בגין כך מספר שנים לאחר התאונה וטען אז כי נפגע בתאונת עבודה, למרות טענתו שמאז התאונה הפסיק לעבוד. בעדותו לגבי טיפולי שיניים שביצע, הסתבך המערער לאחר שטען כי שילם עבור הטיפולים והביא את הקבלות לעורכת הדין, אך בהמשך טען כי לא שילם לרופא השיניים, ועוד. 9. בהתחשב בעברו התעסוקתי של המערער והראיות שהציג בקשר לגובה השתכרותו, עולה כי רק בשנת המס 1999 השתכר 6,800 ₪ (נכון ליום פסק הדין), כאשר בשנים קודמות השתכר סכום הנמוך מכך באופן משמעותי, ובארבעת החודשים שקדמו לתאונה לא הועסק כלל. מכאן, שבית משפט קמא לא קפץ ידו בקביעת בסיס השכר. לא למותר לציין, כי הדבר לא הפריע למערער לטעון ללא כל בסיס, כי יש להעמיד את בסיס שכרו על שילוש השכר הממוצע במשק, בבחינת הנייר סובל את הכל. 10. סופו של דבר, שדין הערעור לגבי המערער להדחות. המערערת 2 11. למערערת 2 (להלן: המערערת) נקבעה בתחום האורטופדי נכות בשיעור 10% בשל הגבלה מכאיבה בתנועות מפרק ירך ימין, ועוד 5% בשל צלקת ניתוחית. בתחום הנוירולוגי נקבעה לה נכות בשיעור 5% בשל תופעות סובייקטיביות קלות שלאחר זעזוע מוח, ו-10% נכות בגין צלקת בקרקפת. סך הכל נכות רפואית משוקללת – 27% (כולל צלקות). בית משפט קמא העמיד נכותה התפקודית של המערערת על 15%, ופסק לזכותה את הסכומים הבאים: בגין הוצאות – 15,000 ₪; בגין עזרת הזולת – 80,000 ₪; בגין נזק שאינו נזק ממון – 73,225 ₪; סך הכל – 168,225 ₪, ובניכוי תשלומי מל"ל בסך 7,000 ₪. 12. מכאן ערעורה של המערערת, הנסב על מיעוט הסכום שנפסק לזכותה בכל אחד מראשי הנזק. המערערת טענה כי אמנם לא עבדה, אך תיכננה לצאת לעבוד כאשר ילדיה יגדלו. כן טענה, כי יש להעמיד את נכותה התפקודית על פי שתיים מהנכות הרפואית, קרי על כ-50%, ובהתאם לכך יש לחשב את הפסד שכרה לעתיד. 13. גם כאן לא מצאתי להתערב בפסק דינו של בית משפט קמא, ששמע את הראיות והתרשם באופן ישיר מהמערערת, והסיק כי טענה "על דרך ההפרזה" כביכול אינה עושה דבר בבית "כאילו היתה משותקת בכל איבריה... האמת אינה נר לרגליה, והתובעת, כמו גם בעלה, מציירים את העבר בורוד ואת ההווה בשחור, כשכל הילוכם (תרתי משמע) הוא על דרך ההגזמה וההפרזה". כך, המערערת שינתה גירסאות כאשר טענה לפתע, בניגוד לאמור בתצהירה, כי עבדה לפני התאונה, ובית משפט קמא לא האמין לה ולמערער לגבי העסקת העוזרת והסכומים ששולמו לעוזרת לאחר התאונה. קיצורו של דבר, שאיני רואה מקום להתערבות ערכאת הערעור גם בפיצוי שנפסק לזכות המערערת. 14. סופו של דבר, שדין הערעור להדחות על כל חלקיו. המערערים ישאו בשכר טרחת המשיבה בסך 20,000 ₪. ניתן היום, י"ד בתמוז התשע"ב (4.7.2012). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12012030_E03.doc עכב מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il