יעקב חזן נ. מדינת ישראל

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 1203/01 בפני: כבוד השופט מ' חשין כבוד השופטת ד' ביניש כבוד השופט א' ריבלין המערער: יעקב חזן נגד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 5.2.01 בת.פ. 161/00 שניתן על ידי כבוד סגן הנשיא השופט ח' פיזם, וכבוד השופטים א' רזי וי' דר תאריך הישיבה: י"ט בסיון התשס"ב (30.5.2002) בשם המערער: עו"ד סמדר בן-דור בשם המשיבה: עו"ד חובב ארצי בשם שרות המבחן: גב' אתי גרשון פסק-דין השופטת ד' ביניש: עניינו של המערער הוא יוצא דופן בנסיבותיו, ולא מעט התלבטנו מהו העונש שניתן לגזור עליו. כדי לעמוד על מורכבותה המיוחדת של הפרשה שלפנינו, ראוי להזכיר את השתלשלות העניינים שקדמה להטלת העונש של שנתיים מאסר בפועל ושנתיים מאסר על-תנאי שעליו הוגש הערעור. בשנת 1992 הוגש נגד המערער כתב אישום בבית המשפט המחוזי בחיפה, בו הואשם בשורת מעשים מגונים שביצע במשך 3 שנים (בין השנים 1987-1990), בקטינה שהיתה שכנתו. באותו ענין (להלן: התיק הראשון), הורשע המערער בעבירה לפי סעיף 348(ב) לחוק העונשין ובתאריך 25.2.94 נידון ל-7 שנות מאסר, מהן 4 שנים לריצוי בפועל. בשנת 1997 השתחרר המערער ממאסרו ברשיון. עוד במהלך החקירה בתיק הראשון עלה חשד כי המערער ביצע מעשים מגונים דומים במתלוננת בתיק שלפנינו, שהיתה אז כבת 10, אף היא שכנה של המערער שהתגוררה באותו בנין. באותה עת, הכחישה הילדה כי בוצעו בה מעשים מיניים, ואילו המערער הכחיש אף הוא ביצוע מעשים אלה. מטעם זה לא היה ניתן לבסס תשתית ראייתית ולהעמיד את המערער לדין בפרשה השניה. כעבור שנים, לאחר שהמערער שוחרר מכלאו והמתלוננת בגרה ועברה טיפול נפשי, הגישה את תלונתה ופרשה את הסיפור המזעזע אותו חוותה מתברר כי בהיותה בין הגילאים 6-9, כאשר חזרה מבית הספר בשעות הצהריים המוקדמות, היה המערער נוהג להכניסה לביתו ולבצע בה מעשים מגונים. משנחשפו העובדות האמורות, הוגש נגד המערער כתב אישום נוסף (להלן: התיק השני), שאף בו הואשם בעבירות לפי סעיף 348(ב) לחוק העונשין. כאמור, התלונה השניה באה לאחר שהמערער ריצה כבר עונש מאסר בגין התיק הראשון, וגישתו של המערער לאישום השני היתה שונה מההכחשות שהכחיש בתיק הראשון. כך, במסגרת הסדר טיעון, הודה המערער במעשים שיוחסו לו בכתב האישום בתיק השני. לענין העונש, לא היתה הסכמה בין הצדדים. התביעה ביקשה מאסר בפועל ואילו הסנגוריה טענה לנסיבות המיוחדות, ולכך שאילו האישום היה מוגש במסגרת התיק הראשון, ספק אם העונש היה חמור במידה משמעותית, אם בכלל, מן העונש שכבר נגזר עליו. בגזר דינו עמד בית המשפט המחוזי על חומרת מעשיו של המערער. עם זאת ציין שכתב האישום הוגש למעלה מעשור לאחר ביצוע המעשים, שהמערער היה בעת גזירת הדין בין 71 וכן פירט את יתר נסיבותיו האישיות. אף-על-פי-כן, גזר על המערער עונש מאסר כאמור. ביצועו של עונש המאסר נדחה עד להכרעה בערעור. לפנינו איפוא, ערעור על חומרת העונש. לא היתה מחלוקת של ממש כי העונש שהושת על המערער על ידי בית המשפט קמא אינו חמור כלל בהתחשב במעשיו הנפשעים. הדיון לפנינו התמקד בנסיבות יוצאות הדופן של הפרשה. המערער הוא כיום בן 73. מתסקירי שרות המבחן שהוגשו לנו עולה כי המערער חולה לב, סובל מהפרעות נפשיות ואשתו סובלת ממחלה ממארת ומקבלת טיפולים קשים. עקב המעשים שהורשע בהם עוד בתיק הראשון, התרחק המערער ממשפחתו – ילדיו ומכריו - והוא ואשתו נאלצו לעבור בעיר אחרת. לאחר הגשת התלונה הנוספת, מצבו הנפשי התדרדר, הוא עבר אבחון מסוכנות ובמשך הזמן החל להכיר בצורך שלו בטיפול נפשי. מתסקיר נוסף שהוגש לנו עולה כי לאחר שקיים קשר עקבי וממושך עם שרות המבחן, החל המערער להתמודד עם בעיותיו. ההערכה היא כי כיום רמת המסוכנות, שמא יחזור לבצע מעשים מן הסוג שביצע, היא נמוכה. הוא גם מקבל תרופות עקב מצבו הנפשי שיש להן השפעה על דיכוי היצר המיני, ועתה הוא מועמד להצטרף לקבוצה לטיפול בעברייני מין. בתסקיר משלים שהוגש לנו היום, הודיענו שרות המבחן כי בחן את האפשרות להעסיק את המערער בעבודות שרות, אלא שהממונה על עבודות השרות קבע שעקב מצב בריאותו של המערער, הוא אינו מתאים לעבודות אלה. שרות המבחן הוסיף והציע כי יוטלו על המערער עבודות לתועלת הציבור בספריה העירונית תחת פיקוח במקום, וכן כי יועמד במבחן. על פי כל החומר שהובא בפנינו, בשים לב לגילו ולמצבו הבריאותי של המערער ולעובדה שהפרשה נשוא האישום שייכת לתקופה שלפני מאסרו בתיק הראשון, שוכנענו כי כיום אין להטיל עליו מאסר לריצוי בפועל. לא ראינו כי יש טעם להטיל על המערער עבודות לתועלת הציבור. לאפשר לו כיום לעבוד בספריה עירונית, נראה בעינינו כמתן פרס שאינו מגיע לו. זאת ועוד, הגם שרמת הסיכון הנשקפת ממנו לכאורה כיום היא נמוכה, איננו רואים שיש לאפשר לו לעבוד במקום בו עלול הוא לבוא במגע עם קטינים. בנסיבות הענין נראה לנו כי אין מנוס אלא להמיר את עונש המאסר בפועל במאסר על-תנאי של שנתיים למשך 3 שנים, שלא יעבור עבירה לפי פרק י' סימן ה' לחוק העונשין. עוד ניתן בזה צו מבחן למשך שנה, ובמסגרת המבחן יתחייב המערער להצטרף לקבוצת הטיפול בעברייני מין. כן רואים אנו לנכון לחייב את המערער לשלם פיצוי למתלוננת לפי הוראת סעיף 77 לחוק העונשין. בשים לב למצבו הכלכלי של המערער, יועמד סכום הפיצוי על סך 10,000 ש"ח, אשר ישולמו ב-5 תשלומים חודשיים רצופים ושווים, בעשירי לכל חודש החל מיום 10.8.2002. ניתן היום, י"ט בסיון התשס"ב (30.5.2002). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________ העתק מתאים למקור 01012030.N09 /צש נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח. רשם בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444 בית המשפט פתוח להערות והצעות: [email protected] לבתי המשפט אתר באינטרנט: www.court.gov.il