פלוני נ. פלוני

5 1 בבית המשפט העליון ע"א 12/22 לפני: כבוד הנשיאה א' חיות המערערים: 1. פלוני 2. פלונית נ ג ד המשיבים: 1. פלונית 2. פלוני 3. פלונית 4. פלונית ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון מיום 19.12.2021 בתמ"ש 54272-12-17 אשר ניתנה על ידי השופטת מ' רום פלאי בשם המערערים: עו"ד פרידה ישראלוביץ פסק-דין ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון (השופטת מ' רום פלאי; להלן: המותב) מיום 19.12.2021 בתמ"ש 54272-12-17 שלא לפסול עצמו מלדון בעניינם של המערערים. ההליך נושא הערעור דנן מתנהל מאז שנת 2017 ועניינו תביעתם של המשיבים, שהם אחים, לפירוק שיתוף בנכס מקרקעין שאותו ירשו עם אחיהם, המערער 1 (שאשתו היא המערערת 2). שתי תביעות נוספות בנוגע לנכס האמור (תמ"ש 60731-07-19 ותמ"ש 26706-05-18) נותבו אף הן לטיפולו של המותב, והדיון בהן אוחד עם ההליך נושא הערעור דנן בהחלטת המותב מיום 8.1.2020. ביני לביני, ביום 22.5.2018 נתן המותב פסק דין בהליך נושא הערעור דנן, אך פסק הדין בוטל ביום 15.5.2019 בעקבות ערעור שהגיש המערער 1 (עמ"ש 13306-07-18), וההליך הוחזר לבית המשפט לענייני משפחה. בהליך נושא הערעור דנן התקיימו קדם משפט אחד ושלושה דיוני הוכחות. בפתח הדיון האחרון, אשר התקיים ביום 19.12.2021, ציינה באת-כוחם של המערערים כי המערער 1 אינו יכול להתייצב לדיון וטענה כי אין מקום לנהל את הדיון בהיעדרו. חרף זאת הדיון המשיך להתנהל כסדרו, ובמהלכו סיכם בא-כוח המשיבים את טענותיו בעל פה. באת-כוח המערערים ביקשה להגיש סיכומים בכתב, אך בקשתה לא התקבלה ועל כן היא החלה לסכם את טענותיה בעל פה. בתחילת דבריה הלינה באת-כוח המערערים על התרחשויות שונות לאורך ניהול ההליכים בעניינם של הצדדים, ובתוך כך טענה שהדיון הנוכחי נערך "בחוסר סמכות" עקב היעדרו של המערער 1 וכן טענה כי "הדיונים בתיק לא התנהלו בהתאם לסדרי דין"; כי ההחלטה מיום 8.1.2020 בדבר איחוד התיקים ניתנה בחוסר סמכות; וכי המותב טרם הכריע בבקשות שהגישו הצדדים למחיקה על הסף של שניים מבין שלושת ההליכים שמתנהלים לפניו, כך ש"לא ניתנה מעולם החלטה מסודרת להגשת תצהירי עדות ראשית בתיקים האלה, פשוט לא התנהל הליך". בהמשך דבריה טענה באת-כוח המערערים כי על המותב לפסול את עצמו "נוכח אמירות מתחילת ההליך" ומנתה מספר התבטאויות של המותב אשר מעידות, לשיטתה, על קיומו של חשש ממשי למשוא פנים מצדו. בין היתר צוין כי "כבר בדיון ראשון בית המשפט שואל את [המערער 1] מי אתה חושב שאתה? בנימה פוגענית"; כי המותב הודיע שיטיל על המערער 1 "חצי מכל הוצאה בתיק תוך הדגשה שהחלטה זו מתקבלת במודע אף שבעלותו בנכס חמישית בלבד", וקבע שלאחר מתן פסק הדין "ימונה כונס חיצוני וההוצאות יושתו לכל הפחות מחצית על [המערער 1]"; וכן כי "לאורך הדיונים חזר [המותב] והשפיל גם היום את [באת-כוח המערערים] באופן אישי", למשל כאשר דרש לעיין ביומן שבטלפון הנייד שלה במסגרת תיאום מועד דיון. כמו כן טענה באת-כוח המערערים כי בתגובה לטענות שונות שהעלתה בדיונים, הורה המותב לקלדנית שלא לרשום את הדברים בפרוטוקול; וכן כי המותב נתן החלטה מסוימת בהיעדר תגובה מטעם המערערים, תוך חיובם בהוצאות בסך 1,500 ש"ח, וזאת אף שבאת-כוחם ישבה באותה עת שבעה על אביה. לבסוף טענה באת-כוח המערערים כי מרשיה חויבו "פעם אחר פעם" בהוצאות, באופן בלתי-שוויוני ביחס למשיבים. בשלב זה עצר המותב את טיעוני באת-כוח המערערים וביקש ממנה להבהיר אם היא מבקשת להגיש בקשת פסלות או לסכם את טענותיה. באת-כוח המערערים השיבה כי היא מבקשת לראות בטיעוניה עד כה בתור בקשה לפסילת המותב, והוסיפה ופירטה השגות נוספות על התנהלותו. עוד ציינה באת-כוח המערערים: "[המערערים] פעם אחר פעם התלבטו והחליטו שלא להגיש בקשה לפסלות בתקווה שלאחר שיישמעו למרות כל האמירות ותחושת חוסר הצדק, בסופו של יום בית משפט הנכבד ייתן החלטתו אך ורק על פי ראיות ועל פי דין. אך בשלב זה, כש[המערער 1] שוכב במיטתו לאחר שאיבר מגופו נכרת, לאחר שקביעות וטענות כי הוא משקר לגבי מצבו הרפואי, לא זוכות לשום התייחסות, אין מנוס מהגשת בקשה זו." לאחר שבא-כוח המשיבים הביע התנגדות לטענת הפסלות, המותב דחה על אתר את הבקשה לפסילתו. בהחלטתו ציין המותב כי טענותיהם של המערערים אינן מעידות על חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט וכי מדובר, לכל היותר, בתחושות סובייקטיביות של המערער 1 "שהן בגדר פרשנות שגויה של ההתנהלות הדיונית". עוד ציין המותב כי אין לו "כל ספק בדבר מסוגלותו לדון בעניינם של הצדדים, וליתן פסק דין אך ורק בהתאם להוכחות שהובאו בעניינם, ללא שמץ של חשש מפני משוא פנים". לבסוף חייב בית המשפט קמא את המערער 1 בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 3,000 ש"ח. להשלמת התמונה יצוין כי לאחר הקראת ההחלטה הודיעה באת-כוח המערערים כי תשקול להגיש ערעור בנושא, וכן המשיכה וסיכמה את טענותיה בנוגע לפירוק השיתוף בנכס. לאחר שבא-כוח המשיבים השיב לדבריה בקצרה, הודיע בית המשפט קמא כי פסק הדין בהליך יינתן ויישלח לצדדים. על רקע זה הוגש הערעור שלפניי ובו חוזרים המערערים, בעיקרם של דברים, על הטענות שהעלתה באת-כוחם בבקשת הפסלות. לטענתם, המותב נהג באורך רוח כלפי המשיבים חרף העובדה שהתנהלו ב"זלזול מוחלט", ובמקביל פסק הוצאות לחובת המערערים פעם אחר פעם ללא הצדקה. כמו כן נטען כי "עיון בבקשות והחלטות שונות מעלה החלטות חריגות נגד המערער [1], מתן סעדים שכלל לא התבקשו על ידי המשיבים, ומתן החלטות מבלי שהמערער [1] קיבל זכות טיעון ביחס אליה[ן]". עוד מציינים המערערים כי התייחסותו של המותב לאופן חלוקת ההוצאות נאמרה בשלב מקדמי של ההליך – ומשכך, לטענתם, התייחסות זו מעידה על "נעילת" דעתו של המותב לגבי תוצאת ההליך "טרם התקיים הליך הוכחות". המערערים מוסיפים כי המותב הפנה הערות קשות כלפי המערער 1 ובאת-כוחם במהלך דיונים שהתקיימו ביום 8.1.2020 וביום 9.11.2021, ובפרט כי המותב התייחס ב"זלזול" למצבו הרפואי של המערער 1. לצד זאת חוזרים המערערים על השגותיהם בנוגע לאופן ניהול שני ההליכים הנוספים שבין הצדדים, ולטענתם "ברי כי טענות אלו מקומ[ן] בערעור על פסק הדין, אך לא ניתן להתעלם מהתחושה [...] של זלזול בכל הכבוד בניהול ההליך על ידי בית המשפט הנכבד, בהליך שנראה כי תוצאתו ברורה וידועה מראש". כמו כן טוענים המערערים כי ההחלטה הדוחה את בקשת הפסלות לא נומקה כדבעי, שכן המותב לא נדרש לאירועים שתיארה באת-כוחם ולא הכחיש אותם. דין הערעור להידחות. המבחן לפסילת מותב מלשבת בדין מעוגן בסעיף 77א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, ולפיו יש לבחון אם מתקיימות נסיבות שיוצרות חשש ממשי למשוא פנים מצדו. נסיבות מעין אלו לא הוכחו בענייננו. תחילה יש להדגיש כי רבות מטענות המערערים ביחס להתבטאויות של המותב הועלו בעלמא, מבלי שצורפן להן הפניות לאירועים או להחלטות ספציפיות. בהיעדר פירוט באשר לאירועים שעליהם מתבססת טענת הפסלות – למשל, בעניין הדיונים שלטענת המערערים "לא התנהלו בהתאם לסדרי דין", או באשר למקרים שבהם המותב נתן "סעדים שכלל לא התבקשו על ידי המשיבים" (טענה שהועלתה לראשונה בערעור שלפניי) – כלל לא ניתן להידרש לרבות מהטענות שבפי המערערים. לצד זאת, מן הטענות בבקשת הפסלות ובערעור שלפניי עולה כי חלק הארי של אותן החלטות והתבטאויות נטענות, מקורן באירועים שהתרחשו חודשים רבים טרם העלאת טענת הפסלות. טענות אלו של המערערים לוקות, אפוא, בשיהוי משמעותי אשר מצדיק את דחייתן ולו מטעם זה בלבד (השוו: ע"א 3096/21 פלונית נ' פלוני, פסקה 5 (18.5.2021)). העובדה שהמערערים בחרו, מסיבותיהם, שלא להעלות טענת פסלות בזמן אמת אינה מעלה ואינה מורידה לעניין זה, וכבר נפסק כי טענת פסלות איננה בבחינת "נשק סודי" שאותו ניתן לשמור לעת מצוא (ע"א 4571/21 אילוז נ' י.א מרכז מזון כפר תבור בע"מ, פסקה 8 (11.7.2021)). מכל מקום, לא שוכנעתי שאיזו מן ההתבטאויות וההחלטות שאליהן הפנו המערערים מקימה חשש ממשי למשוא פנים מצד המותב. ככל שברצונם להשיג על האמור בהחלטות אלו, האכסניה הראויה לכך אינה בהליכי פסלות אלא בהליכי ערעור מתאימים (ע"א 5112/21 פלוני נ' פלונית, פסקה 6 (10.8.2021)) – כפי שציינו המערערים עצמם במסגרת הערעור שלפניי. גם ההתרחשויות בדיון מיום 19.12.2021 אינן מצדיקות את קבלת הערעור. כפי שנפסק לא אחת, התבטאויותיו של בית המשפט תבססנה עילת פסלות רק במקרים נדירים, כאשר ההתבטאויות הן מובהקות ונחרצות עד כדי הקמת חשש ממשי למשוא פנים מצד המותב (ע"א 1192/21 פלוני נ' פלונית, פסקה 12 (5.5.2021)). בענייננו, האירועים שתיארו המערערים אינם מעידים על חריגה מניהול סביר של הדיון ואינם מקימים חשש ממשי למשוא פנים בניהול ההליך. ככל שהמערער 1 סבור כי זכויותיו הדיוניות נפגעו עקב ההחלטה לקיים את הדיון בהיעדרו, טענה זו מקומה בהליכי ערעור (השוו: ע"א 1897/21 אגמי נ' בן ימיני, פסקה 7 (19.4.2021)). מן הטעמים שפורטו לעיל, הערעור נדחה. משלא נתבקשה תשובה לא ייעשה צו להוצאות.            ניתן היום, ‏ט"ז בשבט התשפ"ב (‏18.1.2022). ה נ ש י א ה _________________________ 22000120_V01.docx טמ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1