מדינת ישראל - משרד הבטחון נ. תמימה שוורץ

פסק-דין בתיק רע"א 11990/04 בבית המשפט העליון רע"א 11990/04 בפני: כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופטת א' חיות המבקשת: מדינת ישראל - משרד הבטחון נ ג ד המשיבים: 1. תמימה שוורץ 2. מרכז רפואי שערי צדק בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב מיום 29.11.04 בתיק ע"א 2390/04 שניתן על ידי כבוד השופטת ש' דותן. תאריך הישיבה: י"ג בכסלו התשס"ט (10.12.08) בשם המבקשת: עו"ד מיקי חשין בשם המשיבה 1: עו"ד עמליה פרנק-כהן בשם המשיב 2: עו"ד יואב כרמלי פסק-דין השופט א' גרוניס: 1. המשיבה 1 ( להלן – המשיבה) הגישה תביעת נזיקין לבית המשפט המחוזי בתל אביב. הנתבעים היו המבקשת והמשיב 2. המבקשת עתרה לסילוק התובענה על הסף. כבוד הרשם (השופט א' שילה) דחה את הבקשה. ערעור שהוגש נדחה על ידי שופטת בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ש' דותן). הבקשה שבפנינו הינה בקשת רשות ערעור על פסק הדין שניתן על ידי שופטת בית המשפט המחוזי. החלטנו לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על פיה. 2. המשיבה שירתה תקופה מסוימת בשירות קבע בצה"ל. במהלך השירות היא סבלה מבעיה רפואית מסוימת. לטענתה, הרופאים הצבאיים אבחנו באיחור את מחלתה. משנתגלתה מהותה של המחלה עברה המשיבה ניתוח אצל המשיב 2. ביום 28.12.98 הגישה המשיבה תביעה לקצין התגמולים, הפועל לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959 [נוסח משולב] (להלן – חוק הנכים). קצין התגמולים דחה את התביעה ביום 3.1.00. קצין התגמולים נימק את הדחייה בכך, שלא קיים קשר בין המחלה והטיפול הרפואי שניתן למשיבה על ידי הרופאים הצבאיים לבין תנאי שירותה. זמן קצר לאחר מכן ערערה המשיבה על החלטתו של קצין התגמולים בפני ועדת ערעור שליד בית משפט השלום בחיפה. תביעת הנזיקין הוגשה מאוחר יותר, בשנת 2001. כאמור, הן הרשם של בית המשפט המחוזי והן שופטת בית המשפט המחוזי דחו את טענותיה של המבקשת לסילוק על הסף של התובענה. הטענה של המבקשת הייתה, כי לאור סעיף 6 לחוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה), התשי"ב-1952 (להלן – חוק אחריות המדינה), לא ניתן לתבוע את המדינה בעילה נזיקית, לאור עיקרון ייחוד העילה העולה מחוק הנכים. 3. ביום 6.10.05 נערך דיון בבקשת רשות הערעור. בעלי הדין קיבלו את הצעתו של בית המשפט, לפיה יימשכו ההליכים התלויים בפני ועדת הערעור ואילו הטיפול בבקשת רשות הערעור יוקפא עד שתהא החלטה חלוטה במסלול שלפי חוק הנכים. ביום 6.12.07 ניתן פסק דינה של ועדת הערעור. הוועדה קיבלה את הערעור, וקבעה כי הייתה התרשלות באבחון המחלה וכי "השירות הצבאי החמיר את מצבה של המערערת [המשיבה] בעקבות אי הגילוי המוקדם בשיעור 50%". אף אחד מהצדדים, המבקשת והמשיבה, לא תקף בערעור את החלטתה של ועדת הערעור. משמע, ההחלטה הפכה חלוטה. רואים אנו, אם כן, כי המצב המשפטי דהיום שונה מזה ששרר בעת הגשתה של בקשת רשות הערעור. בחינתנו נעשית על פי המצב הנוכחי. איננו מביעים כל עמדה בשאלה האם ראוי היה לסלק את התובענה על הסף עוד טרם שניתנה החלטה חלוטה במסלול לפי חוק הנכים. 4. סעיף 6 לחוק אחריות המדינה קובע כדלקמן: "(א) אין המדינה אחראית בנזיקים על חבלה שנחבל אדם ועל מחלה או החמרת מחלה שנגרמו לו בתקופת שירותו הצבאי עקב שירותו הצבאי. (ב) "שירות צבאי", בסעיף זה, פירושו כבחוק הנכים (תגמולים ושיקום), התש"י-1950." חוק הנכים מקנה זכות לתגמולים ושיקום לנכה או לבן משפחה של נכה. המונח "נכות", המוגדר בחוק הנכים, מדבר על "מחלה", "החמרת מחלה" או "חבלה" שאירעו "בתקופת שירותו עקב שירותו" של החייל. חובה לציין, כי הזכאות לפי חוק הנכים יכולה לחול גם במקרה שמחלה נגרמה או הוחמרה כתוצאה מטיפול רפואי במהלך השירות הצבאי (ע"א 503/76 כהן נ' קצין התגמולים, פ"ד לא(2) 36 (1977); רע"א 8317/99 שוקרון נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(5) 321, 329-328 (2002) והאסמכתאות שם). ברור, כי הזכות לפי חוק הנכים מותנית בכך שהפגיעה אירעה תוך כדי השירות הצבאי ועקב השירות. קריאה תמה של הוראות החוק הנזכרות מביאה בהכרח למסקנה שלא יתכן שהמדינה תהא חייבת לשאת בנטל על פי חוק הנכים ובעת ובעונה אחת תהא אחראית בנזיקין. סעיף 6(א) לחוק אחריות המדינה קובע במפורש שהמדינה לא תהא אחראית בגין חבלה, מחלה או החמרת מחלה אצל אדם "שנגרמו לו בתקופת שירותו הצבאי עקב שירותו הצבאי". הניסוח האמור זהה לאמור בהגדרה של "נכות" שבחוק הנכים. אם קיימת קביעה חלוטה במסלול שלפי חוק הנכים כי חבלה, מחלה או החמרת מחלה נגרמו בתקופת השירות הצבאי ועקב השירות, ממילא נכנס המקרה תחת כנפי ההוראה שבסעיף 6(א) לחוק אחריות המדינה. ההיגיון שמאחורי סעיף 6(א) ברור: אין החייל (או בן המשפחה) יכול להיות מוכר כבעל זכויות על פי חוק הנכים ובד בבד לתבוע את המדינה בנזיקין. במילים אחרות, "...בכל מקרה הנופל לחוק הנכים יחול הפטור מאחריות בנזיקין" (ע"א 303/75 מדינת ישראל נ' רפאל, פ"ד כט(2) 601, 605 (1975); וכן ראו ע"א 507/79 ראונדאף נ' חכים, פ"ד לו(2) 757, 799 (השופט א' ברק) (1982)). כפי שראינו, ועדת הערעור החליטה כי מחלתה של המשיבה אובחנה באיחור וכי כתוצאה מכך הוחמרה מחלתה בשיעור של 50 אחוזים. מכאן, שהוכר כי עניינה של המשיבה מכוסה על ידי חוק הנכים. מכך נובע בהכרח שאין המשיבה יכולה לתבוע את המבקשת בעילה נזיקית. 5. המשיבה ביקשה להסתמך על שתי הוראות חוק נוספות על מנת לתמוך בטענתה כי אף כיום, לאחר החלטתה של ועדת הערעור, זכאית היא לתבוע את המדינה בנזיקין. הוראה אחת מצויה בסעיף 3 לחוק אחריות המדינה ואילו הוראה אחרת כלולה בסעיף 36 לחוק הנכים. סעיף 3 לחוק הראשון קובע את העיקרון הכללי, לפיו המדינה לא תהא אחראית "על מעשה שנעשה בתחום הרשאה חוקית, מתוך אמונה סבירה ובתום לב בקיומה של הרשאה חוקית". הסעיף מוסיף וקובע חריג, לפיו המדינה תהא אחראית "על רשלנות שבמעשה". אין צורך לבחון עתה מה המשמעות המדויקת של סעיף זה. מכל מקום, קביעת אחריות של המדינה לגבי "רשלנות שבמעשה" אינה שוללת את ההוראה שבסעיף 6(א) לחוק אחריות המדינה, לפיה אין המדינה אחראית בנזיקין כאשר מדובר בחבלה, מחלה או החמרת מחלה שנגרמו בתקופת השירות הצבאי ועקב השירות. אף סעיף 36 לחוק הנכים אינו מסייע למשיבה ככל שמדובר ביחסים המשפטיים בינה לבין המבקשת. סעיף 36 קובע הסדר מיוחד למקרה בו קיימת זכות לפי חוק הנכים ובעת ובעונה אחת גם זכות לפיצויים בשל עוולה נזיקית. ההוראה האמורה, שאין צורך להידרש לפרטיה, מונעת אפשרות לקבל זכויות כספיות מהמדינה על פי חוק הנכים ובד בבד פיצוי על פי דיני הנזיקין מן המזיק (להסבר מפורט ומדויק ראו, ע"א 1162/96 וייס נ' מאק, פ"ד נג(2) 79 (1999) (להלן – עניין וייס)). אולם, אין הוראה זו מונעת הגשת שתי תביעות, האחת במסלול של חוק הנכים והאחרת לפי דיני הנזיקין. בין כך ובין כך, ברור שהתביעה במסלול של דיני הנזיקין, אליה מכוון סעיף 36, אינה תביעה נגד המדינה, אלא תביעה נגד המזיק או נגד מי שאחראי למעשי המזיק (ע"א 507/79 הנ"ל; עניין וייס, עמ' 86; כן ראו, בג"ץ 92/83 נגר נ' מנהלת ענף ביטוח נפגעי עבודה במוסד לביטוח לאומי, פ"ד לט(1) 341 (1985); ע"א 5001/92 ברקמן נ' קצין התגמולים, פ"ד נ(5) 641 (1997)). כלומר, סעיף 36 לחוק הנכים אינו שולל את האפשרות לתבוע הן את המדינה והן את המזיק. עיקרו במניעת גבייה על ידי מתן אפשרות בחירה בין קבלת תגמולים לפי חוק הנכים לבין פיצוי לפי חוק אחר. לעומת זאת, סעיף 6 לחוק אחריות המדינה מונע אפשרות הגשתה של תביעה כאשר מתמלאים התנאים בו. 6. מדיוננו מתבקשת המסקנה, לפיה למשיבה לא עומדת עילת תביעה בנזיקין נגד המדינה, לאחר שנקבע במסלול שלפי חוק הנכים כי מחלתה הוחמרה עקב הטיפול הרפואי שקיבלה במהלך שירותה הצבאי. המשיבה זכאית, אם כן, לזכויות על פי חוק הנכים. על כן, אין היא יכולה לתבוע את המדינה בנזיקין בשל רשלנות בטיפול הרפואי שניתן לה על ידי גורמי הצבא. לפיכך, יש כיום צידוק לבקשתה של המדינה לסילוק על הסף של התובענה נגדה. אין בדברינו משום הבעת עמדה ככל שמדובר בתביעה נגד המשיב 2. 7. הבקשה שנדונה כערעור מתקבלת, איפוא. התובענה נגד המדינה נדחית על הסף. המשיבה תישא בשכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ש"ח. ש ו פ ט השופטת מ' נאור: אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופטת א' חיות: אני מסכימה. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט א' גרוניס. ניתן היום, ד' בטבת התשס"ט (31.12.2008). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 04119900_S15.doc אג+גק מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il