פסקי דין בית המשפט העליון

כל כרטיס מציג בקצרה את עיקרי פסק הדין. הנה דוגמה מהפסיקה הראשונה בעמוד — ריחוף/לחיצה על תווית הסבר מדגיש את האזור המתאים בכרטיס.

בג"ץ 11959/05

סמירא חלים בסטא-ד"ר נ. האפוטרופוס לנכסי נפקדים

עתירה למתן צו המורה לאפוטרופוס לנכסי נפקדים לשחרר מקרקעין לידי העותרים או להכיר בזכאותם לפיצוי.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?
תאריך פרסום 29/12/2009 — תאריך פרסום פסק הדין על ידי בית המשפט.
סוג התיק בג"ץ — עתירה לבית משפט גבוה לצדק.
מספר התיק 11959/05 — פורמט ישן: מספר סידורי / שנה.
נושא/קטגוריה נכסי נפקדים — לחיצה על התווית מציגה את כל פסקי הדין באותה קטגוריה.
שם התיק (הצדדים) שם התיק כולל את שמות הצדדים. הקיצור "נ׳" שביניהם = "נגד".
תמצית הטענה / עתירה / ערעור עתירה למתן צו המורה לאפוטרופוס לנכסי נפקדים לשחרר מקרקעין לידי העותרים או להכיר בזכאותם לפיצוי.
החלטת בית המשפט נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) — בית המשפט דחה את ההליך לטובת הצד שכנגד (הנתבע/המשיב).

הסבר זה לא ייפתח אוטומטית בביקורים הבאים. תמיד אפשר לפתוח אותו שוב מהפס בראש הרשימה.

בג"ץ 11959/05

סמירא חלים בסטא-ד"ר נ. האפוטרופוס לנכסי נפקדים

עתירה למתן צו המורה לאפוטרופוס לנכסי נפקדים לשחרר מקרקעין לידי העותרים או להכיר בזכאותם לפיצוי.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?

סיכום פסק הדין

העותרים, תושבי מצרים, ביקשו מבית המשפט להורות לאפוטרופוס לנכסי נפקדים לשחרר לידיהם מקרקעין באזור רמלה או לפצותם בגינם. מדובר בסכסוך רב שנים שהחל בתביעה אזרחית בבית המשפט המחוזי, אשר נדחתה בשל אי-הוכחת בעלות. למרות המלצות קודמות של בית המשפט לבחון את הנושא מחדש, העותרים לא הציגו ראיות חדשות לביסוס זיקתם לקרקע. בית המשפט העליון קבע כי העתירה אינה האכסניה המתאימה לערעור על קביעות עובדתיות חלוטות שנקבעו בהליך האזרחי, וכי בהיעדר הוכחת זיקה בסיסית לנכס, אין עילה להתערב בהחלטת האפוטרופוס והוועדה המייעצת.

סוג הליך עתירה לבית משפט גבוה לצדק (בג"ץ)
הרכב השופטים א' פרוקצ'יה, א' רובינשטיין, י' עמית
בדעת רוב 3/3

ניתוח פסק הדין

תובעים

  • ד"ר סמירא חלים בסטא
  • נביל יוסף ג'רג'ס רזק אללה

נתבעים

  • האפוטרופוס לנכסי נפקדים
  • הוועדה המיוחדת לנכסי נפקדים

טענות הצדדים

טיעוני התביעה
  • העותרים טענו לבעלות במקרקעין מכוח מורישם.
  • העותרים טענו לזכאות לשחרור הנכסים או לפיצוי לפי חוק נכסי נפקדים.
  • העותרים העלו טענות משפטיות בדבר תכלית החוק וזכות הקניין.
טיעוני ההגנה
  • העותרים לא הוכיחו את זיקתם למקרקעין.
  • העניין כבר הוכרע בפסק דין חלוט (מעשה בית דין).
  • אין מדובר במקרה ייחודי המצדיק המלצה לשחרור נכסים.
  • המקרקעין הועברו לצדדים שלישיים.
מחלוקות עובדתיות
  • הוכחת שרשרת הבעלות במקרקעין.
  • הוכחת זכאות העותרים כבעלים.

ראיות משפטיות

ראיות מרכזיות שנדחו
  • המסמכים שהוצגו על ידי העותרים נמצאו כלא מספיקים להוכחת זיקה למקרקעין.

הדגשים פרוצדורליים

  • ההליך החל בתביעה אזרחית בבית המשפט המחוזי שנדחתה.
  • העותרים משכו ערעור שהוגש על פסק הדין המחוזי.
  • בית המשפט נתן הזדמנות נוספת לעותרים לפנות לוועדה המייעצת לפי סעיף 29 לחוק.

הפניות לתיקים אחרים

פרטי התיק המקורי
מספר התיק בערכאה הקודמת
ת"א 449/00
בית המשפט שנתן את ההחלטה המקורית
בית המשפט המחוזי בחיפה
הפניות לפסקי דין אחרים
  • ע"א 5083/03

תגיות נושא

  • נכסי נפקדים
  • זכות הקניין
  • מעשה בית דין
  • מקרקעין

שלב ההליך

עתירה

סכום הוצאות משפט

0
שאל עם ChatGPT

פסק הדין המלא

פסק-דין בתיק בג"ץ 11959/05 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 11959/05 בפני: כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט י' עמית העותרים: 1. ד"ר סמירא חלים בסטא 2. נביל יוסף ג'רג'ס רזק אללה נ ג ד המשיבים: 1. האפוטרופוס לנכסי נפקדים 2. הוועדה המיוחדת לנכסי נפקדים עתירה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: ז' בטבת התש"ע (24.12.09) בשם העותרים: עו"ד זכי כמאל, עו"ד אימאן כמאל בשם המשיבים: עו"ד אבינועם סגל-אלעד פסק-דין השופט י' עמית: 1. הורתה של העתירה שבפנינו בתביעה שהוגשה על ידי העותרים, תושבי מצרים, לבית המשפט המחוזי בחיפה (ת"א 449/00) לפסק דין המצהיר על זכאותם להירשם כבעלים של מספר חלקות קרקע באזור רמלה, בשטח כולל של כ-74 דונם (להלן: המקרקעין), ולחילופין, כי הם זכאים לפיצוי בגין הקרקע על פי חוק נכסי נפקדים, תש"י-1950 (להלן: החוק). התביעה נדחתה בפסק דינו של כב' השופט ג'רגורה מיום 28.4.93, מן הטעם שהעותרות לא הוכיחו את זכויותיהן במקרקעין (להלן: פסק הדין). וכך נאמר בפסק הדין: "הוראות החוק היבשות והנוקשות, לרבות דיני הראיות, עמדו מחסום בפני להיעתר לתביעה. ב"כ התובע לא הוכיח את שרשרת הבעלות מצד אחד, ולא הוכיח את המסמכים על פיהם הועברה הקרקע מהמנוח לבני הזוג. ב"כ התובעים לא המציא צו ירושה, כפי שטען שימציא". למרות דחיית התביעה בהיעדר ראיות מספיקות בדבר זיקתם של העותרים למקרקעין, עמד בית המשפט המחוזי בהרחבה על תכליתו של החוק ובשולי פסק הדין, אף המליץ לאפוטרופוס על נכסי נפקדים "להפעיל את שיקול דעתו ולמצוא את הדרך הראויה לפצות את התובעים בגין זכויותיהם בקרקע בישראל". 2. העותרים הגישו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי (ע"א 5083/03). בהחלטת בית המשפט בעקבות הדיון מיום 7.7.05 הומלץ לעותרים למשוך את הערעור ללא צו להוצאות ולפנות לאפוטרופוס לנכסי נפקדים, כאמור בס' 27 או 28 לחוק, ומבלי שיש בהמלצה משום הבעת דיעה של בית המשפט באשר לסיכוייה של פניה כזו. בעקבות המלצת בית המשפט, משכו המערערים את ערעורם ופנו לאפוטרופוס על נכסי נפקדים. פנייתם של המערערים נדחתה "לאור תקדימיות הפניה והשלכות הרוחב שהיא יוצרת מחד, מול אי ייחודיותה ממקרים אחרים של נכסי נפקדים, דבר שאיננו מאפשר לאבחנה מן הכלל מאידך" (מכתב האפוטרופוס מיום 13.11.05). 3. בעקבות דחיית פנייתם, הגישו המערערים ביום 29.12.05 את העתירה דכאן ובה עתרו, בין היתר, ליתן צו המורה למשיבים ליתן טעם מדוע האפוטרופוס לנכסי נפקדים לא נותן אישור בכתב שהעותרים אינם נפקדים על פי סמכותו לפי ס' 27 לחוק, מדוע לא שחרר לידי העותרים את המקרקעין לפי ס' 28 לחוק, ומדוע הועדה לנכסי נפקדים לא המליצה על שחרור נכסי המקרקעין לידי העותרים. בהחלטת בית משפט זה מיום 16.04.08, הומלץ כי עניינם של העותרים יובא שוב בפני הועדה המייעצת על-פי סעיף 29 לחוק, כי העותרים יהיו רשאים להעלות בפני הועדה כל טענה שהיא, כי הועדה תשקול מתן אפשרות לבא-כח העותרים להשמיע טענותיו בפניה, ולאחר סיום ההליך בפני הועדה תובא ההמלצה לאפוטרופוס למתן החלטתו. 4. בהמשך להחלטה זו פנו העותרים לאפוטרופוס, ובמענה לדרישתו כי ימלאו טופס בקשה ויוכיחו את בעלותם במקרקעין ואת שרשרת העברת הזכויות, השיבו כי יש לראות בעתירתם לבג"ץ את הבקשה מטעמם (מכתבו של ב"כ העותרים מיום 12.5.08). פנייתם של העותרים הועברה לועדה המייעצת לפי סעיף 29 לחוק, ונדחתה בהחלטתה של הועדה מיום 1.7.08 בה נאמר "הועדה החליטה לדחות את הבקשה מהטעם שהמבקשים לא הוכיחו את זיקתם לנכסים המדוברים. מעבר לכך, אין בעובדות מקרה זה כדי להיות טעם מספיק אשר יביא את הועדה להחליט על המלצה לשחרור הנכס". לאור החלטת הועדה חזרו העותרים והגישו עתירה מתוקנת, וזו עומדת בפנינו. 5. העותרים פרשו בעתירתם את טענותיהם לבעלות במקרקעין מכוח מורישם, הפליגו במישור המשפטי לתכליתו ולפרשנותו של החוק על רקע חוקי היסוד וזכות הקניין, ונדרשו להגדרות של "נפקד" ולפרשנות סעיפים 29-27 לחוק. אומר בקצרה, כי איננו נדרשים לדון בשאלות נכבדות אלה, ודין העתירה להידחות מן הטעם הפשוט שהעותרים לא הוכיחו את זיקתם למקרקעין, כפי שנקבע בפסק הדין המהווה מעשה בית דין בנושא זה. העתירה דכאן אינה האכסניה המתאימה לערער או להרהר אחר התוצאה הסופית של פסק הדין תוך העלאת טענות עובדתיות שכבר נדונו בהליך האזרחי בבית המשפט המחוזי בפסק דין חלוט. 6. המלצתו של בית משפט זה כי הועדה תחזור ותשקול את עניינם של העותרים, נעשתה מתוך הנחה שאם ימציאו העותרים ראיות ומסמכים נוספים לביסוס זיקתם למקרקעין, תחזור הועדה ותשקול שוב את עניינם. ברם, משהודיעו העותרים כי אין ברשותם מסמכים נוספים מעבר לאלו שצורפו לעתירה, רשאית הייתה הועדה לקבוע, כפי שנקבע גם בפסק הדין, כי העותרים לא הוכיחו זיקתם למקרקעין. משלא הוכיחו העותרים תנאי סף זה, איננו נדרשים לנימוק הנוסף של הועדה כי לא מדובר במקרה ייחודי המצדיק המלצה לשחרור המקרקעין, ואיננו נדרשים לטענת המשיב כי המקרקעין כבר הועברו לצדדים שלישיים לפי סעיף 17 לחוק או כי העותרים לא נופלים מלכתחילה בגדרו של סעיף 1(ב)(1)(III) לחוק וממילא אין תחולה לסעיף 27 לחוק. 7. אשר על כן, דין העתירה להידחות, ובנסיבות העניין, והרבה לפנים משורת הדין, ללא צו להוצאות. ניתן היום, י"ב בטבת תש"ע (29.12.09). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05119590_E05.doc עכב מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il