יעקב לפיד נ. יוסף ברנרד קופל

9 ; בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 1195/24 ע"א 1971/24 לפני: כבוד המשנה לנשיא נעם סולברג כבוד השופטת דפנה ברק-ארז כבוד השופט יחיאל כשר המערער ב-ע"א 1195/24 והמשיב ב-ע"א 1971/24: יעקב לפיד נגד המשיב ב-ע"א 1195/24 והמערער ב-ע"א 1971/24: יוסף ברנרד קופל ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטת ר' שמולביץ), מיום 10.12.2023, ב-ת"א 58157-07-15 תאריך ישיבה: י' באב התשפ"ה (4 באוגוסט 2025) בשם המערער ב-ע"א 1195/24 והמשיב ב-ע"א 1971/24: עו"ד יובל שבתאי בשם המשיב ב-ע"א 1195/24 והמערער ב-ע"א 1971/24: עו"ד דודי פרחיה פסק-דין השופט יחיאל כשר: לפנינו ערעור, וערעור שכנגד, על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטת ר' שמולביץ), מיום 10.12.2023, ב-ת"א 58157-07-15. במסגרת פסק הדין התקבלה, באופן חלקי, תביעתו של יעקב לפיד (המערער ב-ע"א 1195/24 והמשיב ב-ע"א 1971/24, להלן: לפיד) נגד יוסף ברנרד קופל (המשיב ב-ע"א 1195/24, והמערער ב-ע"א 1971/24, להלן: קופל), וקופל חויב בתשלום סך של 1,234,710 דולר, בצירוף ריבית דולרית מיום 18.11.2013 ועד יום התשלום בפועל, ללפיד. רקע אקדים ואציין כי השתלשלות העניינים שבבסיס הערעורים שלפנינו הינה סבוכה ומסועפת ביותר, אך כפי שיובהר להלן, רוב המחלוקות העובדתיות אינן רלוונטיות לשם הכרעתנו בערעורים הנ"ל, ועל כן אסתפק בתיאור תמציתי ביותר של המסכת העובדתית. בסביבות שנת 2001 התפתחה בין לפיד, חוקר פרטי שעוסק בחקירות בינלאומיות, לבין קופל, העוסק בהשקעות בשוק ההון הבינלאומי, מערכת יחסים שעניינה ביצוע השקעות על-ידי לפיד באמצעות קופל. בתוך כך, ביום 23.11.2001 נחתם בין הצדדים הסכם שלפיו לפיד יעביר לקופל כספים, וקופל ישקיע אותם עבורו (להלן: ההסכם). בהתאם להסכם, היה על קופל להפקיד את הכספים בחשבון ממוספר נפרד תחת חשבונו שלו. כן הוסכם כי לפיד יוכל לדרוש לקבל את הכספים ופירותיהם בכל עת. על בסיס ההסכם, החל משנת 2001 העביר לפיד לקופל סכומי כסף שונים לצורך השקעה באפיקי השקעה מגוונים. מעת לעת דיווח קופל ללפיד על הרווחים שהניבו ההשקעות השונות שבוצעו עבורו. לטענת לפיד, ביום 1.5.2013 הוא פנה לקופל, וביקש למשוך סכום של 372,000 ש"ח מכספו. משכספים אלו לא הושבו ללפיד, החל להתעורר בו חשש באשר להתנהלותו של קופל. בעקבות כך, במספר הזדמנויות דרש לפיד לדעת מדוע טרם הושבו לו הכספים שביקש, עד אשר ביום 3.11.2013 הודיע קופל ללפיד כי "הכסף נגמר". בעקבות כך, ביום 29.8.2015, הגיש לפיד תביעה נגד קופל ובה טען כי קופל הונה אותו וגנב ממנו את הכספים שהעביר לו. סכום התביעה הועמד על 3,783,126 דולר. זאת, בהתאם לסכום בו נקב קופל, בדו"ח האחרון שהציג בפני לפיד (הנושא את התאריך 28.8.2013), כסכומי ההשקעה של לפיד, על פירותיהם (להלן: הדו"ח האחרון). ביום 10.12.2023 ניתן פסק דינו המתוקן של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטת ר' שמולביץ), נושא הערעורים דנן. בתשתית פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ניצב הקושי הרב להתחקות אחר המסכת העובדתית נשוא התביעה, שכן, כפי שקבע בית המשפט: "שני הצדדים, כל אחד מהם מטעמיו, שלא התבררו עד תומם, נמנעו מלחשוף את מלוא התמונה לפני בית המשפט". בתמצית, קבע בית המשפט כי בהתאם להוראות ההסכם על קופל להשיב ללפיד, עם דרישה, את הכספים שהועברו לו על-ידי לפיד, על פירותיהם. בהקשר זה, קבע בית המשפט, כי הנטל להוכיח כי לא מוטלת עליו חובה כאמור מוטל על קופל, בהיותו מנהל תיק ההשקעות עבור לפיד, ומי שמחזיק בכספו של לפיד, עבורו. על כן, לכאורה ניתן היה לחייב את קופל לשלם את יתרת הסכום שפורט בדו"ח האחרון. עם זאת, בית המשפט קבע כי הדו"חות שהוצגו, ובכללם הדו"ח האחרון, הינם חסרים עד כי רב בהם הנסתר על הגלוי ואין בהם כדי לשקף תמונה מייצגת לגבי מצב ההשקעות של לפיד, כך שהדו"ח האחרון "אינו יכול להוות ראיה לשווין של ההשקעות". משקבע כי לא עלה בידי לפיד לבסס כדבעי את שיעורם של הכספים שהעביר בפועל לקופל, הסתמך בית המשפט על הודאתו של קופל, לפיה לפיד העביר לו לאורך השנים סך כולל של 1.5 מיליון דולר. עוד קבע בית המשפט כי מן העבר השני, בעדותו, הודה לפיד כי במשך השנים קיבל חזרה מקופל סכומי כסף, אשר בהתאם לחישוביו של בית המשפט מגיעים כדי סך של 282,715 דולר. על כן, חייב בית המשפט המחוזי את קופל בתשלום הסכום בו הודה (1.5 מיליון דולר), בניכוי הסכומים שהודה לפיד כי הוחזרו לו (282,715 דולר), כלומר בסכום של 1,217,285 דולר. בית המשפט קבע כי סכום זה יישא ריבית דולרית מיום 18.11.2013 ועד למועד התשלום בפועל, כאשר הסכום הכולל ישולם לפי השער היציג של הדולר ביום התשלום בפועל. על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוגשו, לבית משפט זה, ערעורים מטעם שני הצדדים. בערעורים שהגישו, טענו הצדדים טענות מן הגורן ומן היקב. חלק ניכר מהטענות שהועלו הינן טענות בעניינים שבעובדה וטענות הנוגעות לממצאי מהימנות, החותרות תחת קביעתו הרוחבית של בית המשפט לפיה המארג הראייתי שהונח בפניו חסר ובחלקים ניכרים הימנו – לא אמין. איני מוצא מקום לפרט טענות אלו משאין בהן כדי להועיל למי מהצדדים, כמבואר בהמשך. לצד טענות מהסוג האמור, נטענו גם מספר טענות העוסקות בתיקונים יישומים של המתווה בו צעד בית המשפט המחוזי, ואלו יפורטו להלן. ביום 4.8.2025 התקיים דיון בפנינו אשר במהלכו הצענו לצדדים מתווה פשרה לפיו פסק דינו של בית המשפט המחוזי ייוותר בעיקרו על כנו, בכפוף למספר שינויים יישומיים. ביום 6.8.2025, הודיעו הצדדים כי לא הגיעו להסכמה, ומשכך מבוקש כי ניתן פסק דין בערעורים שלפנינו. כך נעשה להלן. דיון והכרעה קביעתו של בית המשפט קמא לפיה לא ניתן לבסס תשתית עובדתית על סמך הראיות שהציגו הצדדים בפניו, הינה קביעת עובדתית המעוגנת בממצאי מהימנות (וליתר דיוק – אי-מהימנות) שנקבעו על ידו לגבי שני הצדדים. לא מצאתי מקום להתערב בממצאים ובקביעות אלו. זאת, בשים לב להלכה המושרשת לפיה אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאי עובדה ומהימנות שנקבעו על ידי הערכאה המבררת והמבוססים על התרשמותה הבלתי אמצעית ממכלול הראיות והעדויות לפניה (ראו למשל: ע"א 7300/21 אסרף נ' בובליל, פסקה 33 לפסק דינו של השופט ע' גרוסקופף (12.3.2024); ע"א 2733/19 אלימלך נ' רשות מקרקעי ישראל, פסקה 36 לפסק דינו של השופט ע' גרוסקופף, וההפניות שם (9.6.2022)). לא מצאתי בטיעוני הצדדים טעם טוב לקבוע שהנסיבות דנן נמנות על החריגים לכלל האמור. גם החלטתו של בית המשפט קמא לבסס את פסק דינו על הודאות הצדדים, קופל – לעניין סך הסכומים שקיבל מלפיד, ולפיד – לעניין סך הסכומים שקיבל חזרה מקופל, נראית לי, בנסיבות החריגות של העניין, נכונה. יחד עם זאת, סבורני כי ביישום הכרעותיו של בית המשפט קמא נפלו טעויות אחדות, הטעונות תיקון, עליהן אעמוד להלן. ראשית, יש לקבל את טענתו של קופל לפיה במסגרת המתווה העקרוני בו צעד בית המשפט המחוזי, לפיו סכום החבות של קופל נגזר מהודאתו בדבר הסכומים שקיבל לידיו, בניכוי סכומים מסוימים, ישנם סכומים נוספים שיש להפחית מסכום חבותו. כך, להשקפתי, יש להפחית גם סכום של 380,000 דולר, אשר השקיע קופל, עבור לפיד, ברכישת מניות של חברה קנדית בשם Mega-C Power Corporation (להלן: מגה-סי). זאת, נוכח קביעתו העובדתית של בית המשפט המחוזי שלפיה: "מצבר הדברים האמורים, התרשמתי כי התובע [לפיד – י' כ'] היה מודע והסכים להשקעה במגה סי". משעה שקבע בית המשפט כי סכום של 380,000 דולר הושקע עבור לפיד במניות מגה סי, הרי שיש להפחית סכום זה מהסכום שקיבל קופל לידיו, ותחת זאת על קופל לפעול להעברת כל נכס וזכות (לרבות כספים) המגלמים את ההשקעה הזו, על גלגוליה, על שמו של לפיד. בדומה, לדעתי יש להפחית מסכום חבותו של קופל גם סך של 120,000 דולר קנדי, ו-50,000 דולר ארה"ב, אשר הושקעו לטובת לפיד בחשבון על שמו בחברת ההשקעות Fixi Plc. (להלן: פיקסי). זאת, נוכח קביעתו העובדתית של בית המשפט המחוזי שלפיה: "הייתה לתובע שליטה על כספיו בחשבון זה הוא קיבל דיווחים באופן ישיר. בנסיבות שבהן התובע לא הציג יתרת 0 להוכחת טענתו, ייתכן שהכספים עדיין שם" (ההדגשה במקור – י' כ'). כלומר, יש לקבל כממצא עובדתי כי קופל השקיע כספים שהועברו לידיו מלפיד, בחשבון השקעות בפיקסי, על שמו של לפיד ולטובתו. על כן, יש להפחית מסכום חבותו של קופל, כלפי לפיד, את הסכום האמור. תחת זאת, ככל שנדרשים צעדים נוספים על מנת לאפשר ללפיד שליטה מלאה בחשבון ההשקעות בפיקסי (בין אם נותרו בו כספים בפועל ובין אם לאו), על קופל לסייע בכך. שנית, יש לקבל, באופן חלקי, את טענתו של לפיד בעניין התקופה שבה יישא הסכום שנפסק ריבית. כאמור לעיל, בית המשפט המחוזי קבע כי הסכום שנפסק לטובתו של לפיד יישא ריבית דולרית מיום 18.11.2013 ועד יום התשלום בפועל. לטענת לפיד כלל לא ברור מדוע נבחר תאריך זה כמועד תחילת תחשיב הריבית. תחת זאת, לטענת לפיד, בשים לב לכך שקופל הודה כי קיבל כספים מלפיד לאורך השנים 2013-2001, על הסכום שנפסק לשאת ריבית החל ממועדי ההעברה של כל אחד מסכומי הכסף מלפיד לקופל. דומה כי בית המשפט המחוזי נקב בתאריך 18.11.2013, משום שהסכום בו חייב בית המשפט את קופל (קרי – הסכום שהודה שקיבל בניכוי הסכומים שלפיד הודה שהושבו לו) התגבש ביום 17.11.2013, המועד שבו הושב הסכום האחרון. סבורני כי בטענתו של לפיד בעניין זה יש ממש. משיתרת הסכומים שעל קופל להשיב ללפיד אינה מתייחסת להשקעות שבוצעו, ככל שבוצעו באותם כספים (לאחר שהופחתו לעיל הסכומים בגין שתי ההשקעות שבית המשפט קמא הכיר בביצוען), ברי כי לפיד זכאי, במסגרת השבתם, לריבית מהיום בו הועברו לידי קופל ועד להשבתם בפועל לידיו. באשר לאותם מועדים, נוכח קביעתו של בית המשפט קמא שלפיה לא ניתן לבסס תשתית ראייתית על סמך הראיות שהציגו הצדדים בפניו, סבורני כי יש קושי של ממש בקביעת המועדים המדויקים בהם הועברו סכומי הכסף לקופל. על כן, יש לקבוע את מועד העברת הכספים, לעניין חישוב הריבית, על דרך האומדנה: היות שסכומי הכסף השונים הועברו מלפיד לקופל בתקופה שמחודש ספטמבר שנת 2001 ועד חודש מאי 2011, הרי שהסכום שנפסק לטובת לפיד יישא ריבית החל מאמצעה של תקופה זו, קרי – החל מיום 15.7.2006 (ועד מועד התשלום בפועל, כפי שקבע בית המשפט המחוזי). שלישית, נדרשת הבהרה יישומית בעניין טענתו של לפיד, לפיה שגה בית המשפט קמא בקביעתו כי הסכום שנפסק לטובתו יישא ריבית דולרית. לטענת לפיד, הריבית הדולרית "איננה מוכרת במערכת החוק והגבייה בישראל" ועל כן יש להמירה בריבית שקלית, בתוספת הצמדה, וזאת בהתאם לחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961 (להלן: חוק פסיקת ריבית והצמדה). טענה זו אינה מדויקת. סעיף 4(א) לחוק פסיקת ריבית והצמדה, בנוסחו במועד מתן פסק דינו של בית המשפט קמא (10.12.2023), קבע כי: "הריבית לפי סעיפים 2 ו-3 וכן הריבית הנפסקת על סכום שיש לשלמו במטבע חוץ או במטבע ישראלי כשהוא צמוד למטבע חוץ, יהיו בשיעורים ובדרך חישוב שקבע שר האוצר, בהתייעצות עם שר המשפטים ועם נגיד בנק ישראל ובאישור ועדת הכספים של הכנסת, אלא אם כן קבעה הרשות השיפוטית שיעור נמוך יותר." בהתאם, בתקנה 4 לתקנות פסיקת ריבית והצמדה (קביעת שיעור הריבית ודרך חישובה), התשס"ג-2003, נקבע כי: "שיעור הריבית לפי סעיף 4 לחוק, לענין ריבית הנפסקת על סכום שיש לשלמו במטבע חוץ או במטבע ישראלי הצמוד למטבע חוץ, יהיה, לכל רבעון, בשיעור ריבית הליבור, בתוספת 1 נקודת אחוז." נמצאנו למדים כי הדין הישראלי, במועד מתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי, הכיר באפשרות לפסוק ריבית במטבע חוץ (וראו למשל: ע"א 9298/07 דיל נ' נביאי, פסקה 37 לפסק דינו של השופט ח' מלצר (28.8.2012)). משכך, לא נפל פגם בקביעתו של בית המשפט המחוזי בעניין זה, ודין טענתו של לפיד להידחות. עם זאת, יובהר כי במסגרת חוק פסיקת ריבית והצמדה (תיקון מס' 9), התשפ"ד-2023 (להלן: תיקון מס' 9 לחוק), בוטל, בין היתר, סעיף 4 לחוק פסיקת ריבית והצמדה. בהמשך לכך, יצוין כי בהתאם לסעיף 116 לתיקון מס' 9 לחוק, וצו פסיקת ריבית והצמדה (דחיית יום התחילה של חוק פסיקת ריבית והצמדה (תיקון מס' 9), התשפ"ד-2023), התשפ"ד-2024, יום תחילת תוקפו של תיקון מס' 9 לחוק, הוא 1.1.2025. בסעיף 117(ב) לתיקון מס' 9 לחוק, נקבעה הוראת מעבר, שלפיה כאשר ניתנה החלטה שיפוטית בהתאם לחוק פסיקת ריבית והצמדה, לפני מועד תחילת תוקפו של תיקון מס' 9 לחוק (1.1.2025), ומועד הפירעון חל לאחר מועד זה, יחולו ההוראות הבאות: "(א) עד ערב יום התחילה יתווספו לסכום שטרם שולם ריבית, הפרשי הצמדה או הפרשי הצמדה וריבית, לפי העניין, בהתאם להוראות החוק הישן; (ב) מיום התחילה עד מועד הפירעון יתווספו לסכום שטרם שולם ריבית שקלית, הפרשי הצמדה או ריבית צמודה והפרשי הצמדה, לפי העניין, בהתאם להוראות החוק החדש; על אף האמור בסעיף 4א(ב) לחוק העיקרי, כנוסחו בחוק זה, הריביות שנוספו לפי פסקת משנה (א) יצורפו לקרן העדכנית ביום התחילה אף אם טרם חלפו 12 חודשים מהמועד שבו התווספו הריביות האמורות לחוב" (סעיף 117(ב)(1) לתיקון מס' 9 לחוק פסיקת ריבית והצמדה). אם כן, הסכום שנפסק לטובת לפיד יישא ריבית דולרית עד יום 1.1.2025 (יום תחילת תוקפו של תיקון מס' 9 לחוק), ולסכום זה תתווסף ריבית שקלית, על פי חוק פסיקת ריבית והצמדה, ממועד זה ועד מועד התשלום בפועל. סוף דבר: הערעורים מתקבלים, באופן חלקי, כדלקמן: קופל ישלם ללפיד סכום השווה ל-1.5 מיליון דולר (הסכום שנקבע שהועבר לקופל), פחות הסכומים הבאים: 282,715 דולר (הסכום שנקבע שהושב ללפיד); 380,000 דולר (הסכום שהושקע על ידי קופל לטובת לפיד במגה סי); 50,000 דולר (הסכום הדולרי שהושקע בפיקסי); וסך דולרי השווה ל-120,000 דולר קנדי (סכום אשר הושקע אף הוא בפיקסי), בהתאם לשער בין הדולר הקנדי לדולר ארה"ב ביום 6.11.2011 (מועד העברת סכום זה לביצוע ההשקעה). הסכום המתקבל מהחישוב דלעיל (שייעשה בנתונים נומינליים) יישא ריבית דולרית החל מיום 15.7.2006 ועד יום 1.1.2025, ויישא ריבית שקלית, לפי חוק, מיום זה ועד מועד התשלום בפועל. קופל ידאג להעברת כל נכס וזכות המגלמים את ההשקעה במגה סי, על גלגוליה, על שמו של לפיד, וככל שהדבר דרוש יעשה את כל הנדרש על מנת לאפשר ללפיד שליטה מלאה בחשבון ההשקעות בפיקסי. בנסיבות העניין, נוכח העובדה ששני הערעורים התקבלו באופן חלקי בלבד, אין צו להוצאות. יחיאל כשר שופט המשנה לנשיא נעם סולברג: אני מסכים. נעם סולברג משנה לנשיא השופטת דפנה ברק-ארז: אני מסכימה. דפנה ברק-ארז שופטת הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט יחיאל כשר. ניתן היום, כ"ד אלול תשפ"ה (17 ספטמבר 2025). נעם סולברג משנה לנשיא דפנה ברק-ארז שופטת יחיאל כשר שופט