ליאל איפרח נ. מפקד יחידת מיטב

6 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 1193/22 לפני: כבוד השופטת ד' ברק-ארז כבוד השופטת ג' כנפי-שטייניץ כבוד השופט ח' כבוב העותרים: 1. ליאל איפרח 2. עו"ד קובי איפרח נ ג ד המשיבים: 1. מפקד יחידת מיטב 2. מפקדת לשכת הגיוס ירושלים 3. ועדת הפטור שלפי ס' 39 לחוק עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותרים: עו"ד קובי איפרח בשם המשיבים: עו"ד יונתן ציון מוזס פסק-דין השופטת ד' ברק-ארז: 1. העתירה שבפנינו מכוונת כלפי החלטת המשיבים שלא לפטור את העותרת 1 (להלן: העותרת) משירות חובה בצה"ל מטעמים דתיים. כמפורט להלן, בעיקרו של דבר, המחלוקת בין הצדדים נסבה על השאלה האם העותרת עמדה בדרישות הדין בכל הנוגע למועד להגשת בקשה לפטור, ולחריגים המאפשרים לסטות ממנו. 2. בתמצית, העותרת שהיא מועמדת לשירות ביטחון, ילידת 2003, החלה בתהליכי מיון לקראת גיוסה, ועד לשלב מאוחר ביותר של התהליך לא פנתה לרשויות הצבא לצורך קבלת פטור משירות מטעמים דתיים לפי חוק שירות בטחון [נוסח משולב], התשמ"ו-1986 (להלן: החוק) – לא במסלול המקנה פטור לפי סעיף 40 לחוק, ולא במסלול בגדרו ניתן לקבל פטור מטעמי "מצפון או הווי משפחתי דתי" לפי סעיף 39 לחוק. תחילה, העותרת התייצבה ביום 30.6.2020 בלשכת הגיוס, לצורך הליכי מיון ונקבע לה פרופיל רפואי כשיר לשירות ביטחון. לאחר מכן, ביום 27.10.2020 נשלח לעותרת צו גיוס ליום 21.7.2021. מועד זה נדחה מספר פעמים בהמשך. בד בבד, העותרת לא התייצבה לימי מיון שאליהם זומנה במספר מועדים שנקבעו לכך. בחודש מרץ 2021 הודיעה העותרת כי נרשמה ללימודי הכשרה למקצוע (להלן: ההכשרה) ולפיכך נדחה מועד גיוסה לחודש יולי 2022. בחודש מאי 2021 הודיעה העותרת כי היא זנחה את ההכשרה, ולפיכך נקבע מועד חדש לגיוסה, ליום 9.3.2022. בהמשך לכך, לעותרת נקבעו מספר מועדים לקיום ראיונות לקראת גיוסה, אך היא לא התייצבה לאף אחד מהם. מאוחר יותר, נקבע מועד נוסף לגיוסה ליום 22.12.2021. יום קודם לכן התקשרה העותרת אל לשכת הגיוס וטענה כי היא מצויה בבידוד עקב חשיפה לחולה קורונה, ועל כן היא אינה יכולה להתייצב באותו מועד. בהתאם לכך נדחה מועד הגיוס פעם נוספת ונקבע ליום 25.1.2022. יש לציין – ועניין זה הפך בהמשך לנתון רלוונטי למחלוקת בין הצדדים – כי כל הצווים והזימונים, לרבות הצו הראשון המתייחס למועד הגיוס בחודש יולי 2021, נשלחו לכתובת המגורים שמסרה העותרת, בבית אמה בירושלים. 3. ביום 4.1.2022, כשלושה שבועות קודם למועד הגיוס האחרון שנקבע לעותרת, הגישה העותרת תצהיר בכתב לצורך קבלת פטור לפי סעיף 40 לחוק. לתצהירה צירפה העותרת מסמך בכתב ידה שבו ציינה בקצרה כי לא ידעה שעליה להגיש תצהיר לצורך קבלת פטור מטעמים דתיים, ולפיכך התצהיר מוגש באיחור. 4. ביום 19.1.2022 יצר נציג לשכת הגיוס קשר טלפוני עם העותרת ומסר לה כי התצהיר הוגש באיחור, ולפיכך הוא נדחה. יחד עם זאת, נמסר לעותרת כי היא רשאית לערער על ההחלטה האמורה. 5. העותרת לא הגישה ערעור כאמור, ותחת זאת, הגישה ביום 21.1.2022 בקשה אחרת בצירוף תצהיר לקבלת פטור "מטעמי מצפון והווי משפחתי דתי" וזאת הפעם בהתאם לסעיף 39 לחוק. העותרת פירטה בבקשתה כי היא מנהלת אורח חיים חרדי, וכי אביה, הוא העותר 2 (להלן: העותר), שאף אורח חייו חרדי, מתנגד באופן נחרץ לגיוסה. העותרת הוסיפה כי על-פי ייעוץ משפטי שקיבלה מאביה, שהוא עורך-דין, מועד התייצבותה המחייב הוא חודש יולי 2022 ולפיכך בקשתה זו מוגשת במועד. 6. ביום 24.1.2022 הודיע נציג לשכת הגיוס לעותרת כי אף תצהירה הנוסף הוגש באיחור וכי עליה לשלוח מכתב המפרט את הנימוקים לכך. העותרת לא עשתה כן. 7. ביום 7.2.2022 פנה העותר למשיבים 2-1 וטען כי תצהירה הראשון של העותרת לפי סעיף 40 לחוק הוגש במועדו, בהתחשב בכך שמועד הגיוס הקובע, לטענתו, הוא חודש יולי 2022. העותר הוסיף, לחלופין, כי קיימים "טעמים מיוחדים" לאיחור בהגשת התצהיר, ובכלל זה כי העותרת לא הבינה שלמעשה המועד הקובע בעניינה הוא חודש יולי 2021, בהתאם לתאריך הגיוס הראשון שנקבע לה. כמו כן נטען כי נאמר לעותרת על-ידי גורמים במסגרת ההכשרה שבה השתתפה כי תוכל בכל עת להגיש בקשה לפטור. ביום 15.2.2022 העותר חזר ופנה בעניין, ואף טען כי טעם מיוחד נוסף התומך בבקשה הוא מעברה של העותרת להתגורר בביתו, וזאת מאחר שאורח חייו החרדי אינו מתיישב עם שירותה בצבא. המשיבים לא השיבו לפניות נוספות אלו. 8. במועד הקבוע לגיוסה של העותרת באותה עת – יום 25.1.2022 – היא הייתה חולה במחלת הקורונה ולפיכך לא התייצבה, לאחר שהמציאה אישור על כך. בעקבות זאת הוצא לעותרת צו גיוס חדש ליום 20.2.2022. 9. ארבעה ימים קודם למועד זה הוגשה העתירה דנן, ועמה בקשה למתן צו ביניים. בהחלטתי מאותו יום הוריתי למשיבים להגיש תגובה דחופה לבקשה למתן צו ביניים. בתגובה שהוגשה ביום 17.2.2022 ציינו המשיבים כי אין בכוונתם לאכוף את חובת הגיוס בעניינה של העותרת עד למתן פסק דין בעתירה דנן, וממילא התייתר הצורך להכריע בבקשה למתן צו ביניים. נותר לנו אפוא להכריע בעתירה לגופה. 10. בעיקרו של דבר, נטען בעתירה כי העותרת שומרת על אורח חיים דתי, ומטעם זה מבקשת שלא לשרת בצבא. העתירה הוסיפה פרטים ביחס לעברה המשפחתי של העותרת, שהוריה גרושים, ואביה מנהל אורח חיים חרדי. עוד הוסבר כי בילדותה חיה עם אמה, שהיא שומרת מסורת, ומאז גיל 15 התחנכה מחוץ לבית בצו בית משפט, ובאותה עת למדה במוסדות לא דתיים. אולם, לפי הנטען, בינתיים החלה בתהליך של חזרה בתשובה וכעת מתגוררת בבית אביה בירושלים. 11. העותרים מוסיפים וטוענים כי תצהירי העותרת הוגשו במועדים הקבועים לכך, שכן לשיטתם מועד גיוסה הקובע הוא המועד שנקבע לחודש יולי 2022. העותרים מציינים כי יתר הצווים והזימונים שהוצאו לאחר מכן נשלחו לכתובתה של אמה של העותרת, על אף שהעותרת לא התגוררה עמה באותה עת, וכי היה על המשיבים 2-1 לשלוח אותם לכתובות של המוסדות שבהם שהתה. לחלופין נטען כי מתקיימים במקרה זה "טעמים מיוחדים" המצדיקים את קבלת תצהיריה של העותרת באיחור. טעמים אלו לא פורטו בעתירה, אך נטען כי היה על המשיבים לזמן את העותרת ולהתרשם מכנות הצהרתה, באופן שיכול להביא בסופו של דבר לקבלת תצהיריה. 12. ביום 15.4.2022, עוד בטרם הגשת תגובתם המקדמית, הגישו המשיבים הודעה לבית המשפט, ובה צוין כי לפנים משורת הדין המשיבים מוכנים לאפשר לעותרת להגיש עד ליום 26.4.2022 בקשה למתן ארכה להגשת התצהירים מטעמה, שבה יפורטו הטעמים להגשת התצהירים באיחור. בקשה זו, ככל שתוגש, תיבחן בהתאם להוראות הדין ונהלי המשיבים. העותרת לא הגישה בקשה כאמור. 13. ביום 31.5.2022 הגישו המשיבים את התגובה המקדמית מטעמם, שבה נטען כי יש לדחות את העתירה על הסף תוך חיוב בהוצאות, בשל חוסר ניקיון כפיה של העותרת, שלא שיתפה פעולה עם הליכי הגיוס והמיון, ואף לא הגישה בקשה למתן ארכה להגשת התצהירים, הגם שאפשרות זו הובאה לידיעתה. המשיבים מוסיפים בהקשר זה, כי העותרת ביקשה לבצע "מקצה שיפורים" בהתחשב בכך שפנייתה המקורית נעשתה מכוח סעיף 40 לחוק ואילו בהמשך הגישה בקשה נוספת לפי סעיף 39(ג) לחוק. 14. המשיבים מוסיפים וטוענים כי יש לדחות את העתירה בהיעדר עילה להתערבות בהחלטתם שלא ליתן פטור לעותרת. זאת, משום שהעותרת לא הגישה את תצהיריה במועדים הקבועים לכך בתקנה 4(א) לתקנות שירות בטחון (פטור נשים משירות בטחון מטעמים שבהכרה דתית), התשל"ח-1978, ובתקנה 5(א) לתקנות שירות בטחון (פטור נשים משירות בטחון מטעמים שבמצפון או שבהווי משפחתי דתי), התשל"ח-1978. המשיבים מציינים כי המועד הקובע הרלוונטי לעניין הגשת התצהירים הוא המועד הראשוני שנקבע להתייצבותה לשירות בטחון, 21.7.2021. לפיכך, לשיטת המשיבים, היה על העותרת להגיש את תצהיריה 90 ימים לפני מועד זה – לפי המסלול של סעיף 40 לחוק; או באותו היום (21.7.2021) – ככל שביקשה לפנות למסלול של סעיף 39(ג) לחוק. משהעותרת לא הגישה את תצהיריה במועדים האמורים, ומשהנימוקים לאיחור שהציגה במסמכים שצירפה לתצהיריה אינם מספקים, טוענים המשיבים כי בדין נדחו תצהיריה. 15. המשיבים מציינים כי כל צווי הגיוס והזימונים המעודכנים נשלחו לכתובת מגוריה של העותרת הרשומה במרשם האוכלוסין, וצירפו ביחס לכך תעודות עובד ציבור. לפיכך, טוענים המשיבים כי העותרת לא הרימה את הנטל להוכיח שלא קיבלה את הצווים. המשיבים מדגישים עוד, כי לשיטתם העותרת קיבלה את הצווים וידעה על מועד גיוסה לכל הפחות בחודש דצמבר 2021, ולראיה – היא התקשרה להודיע שלא תוכל להתייצב בשל הבידוד ששהתה בו. בסיכומו של דבר, המשיבים סבורים כי העותרת איחרה את המועד להעלאת טענותיה, וכי היא לא הציגה טעמים מיוחדים המצדיקים את קבלת התצהירים על אף האיחור בהגשתם. 16. לאחר שעיינו בעתירה ובנספחיה, כמו גם בתגובת המשיבים, באנו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות בהיעדר עילה להתערבותנו. 17. בעיקרו של דבר, על מנת לקבל פטור משירות ביטחון, יש ללכת באחד הנתיבים שנקבעו לכך בחוק. הכללים החלים על מועד הגשת התצהירים אינם עניין טכני בלבד. הם נועדו לוודא כי הבקשה לפטור מגיוס תוגש בראשית הדרך, ולא באמצעה, באופן שמאפשר תכנון מתאים, וכן לבטא עמדה אותנטית ביחס לסוגיית הגיוס. 18. בענייננו, הנימוקים שציינה העותרת להצדקת הפנייה באיחור כפי שפורטו במסמך שצירפה לתצהירה שהוגש לפי סעיף 40 לחוק כמו גם בבקשתה לפי סעיף 39(ג) לחוק, היו "משפטיים" באופיים. הם התמקדו בטענה שיש לראות את חודש יולי 2022 כמועד הקובע, כמו גם בטענה שצווי הגיוס נשלחו לכתובת שאינה נכונה. כפי שטענו המשיבים, טענות אלו הן מוקשות, והטעמים שהוצגו ביחס לכך, ואשר פורטו לעיל, מקובלים עלינו. קשה אפוא לראות בנימוקים אלה משום "טעמים מיוחדים", ולא מצאנו כי יש הצדקה להתערב בשיקול דעתם של המשיבים בעניין זה. קיים אף קושי לראות בפירוט הנוסף שנפרס בפניותיו המאוחרות של העותר כ"טעמים מיוחדים", בפרט כאשר אלו לא נשמעו מפיה של העותרת עצמה בפניותיה הרשמיות. לא מן המותר לציין עוד, כי העותרת לא מימשה את ההזדמנות הנוספת שניתנה לה לפירוט הטעמים להגשת תצהירה באיחור, במסגרת ההליך המשפטי, ואין לנו אלא להצר על כך. ולבסוף יש להזכיר, כפי שנקבע בעבר בפסיקתו של בית משפט זה, כי הגשת בקשות מקבילות לפטור מגיוס – פעם לפי סעיף 40 לחוק, פעם לפי סעיף 39(ג) לחוק – היא פרקטיקה בלתי ראויה שאף מעוררת סימני שאלה באשר לטעמי הבקשה (ראו: בג"ץ 739/15 ‏כליפה נ' שר הביטחון, פסקה 14 לפסק דינה של השופטת ע' ברון (15.10.2015); בג"ץ 5966/21 סולימן נ' מפקד יחידת מיטב, פסקה 28 (24.2.2022)). 19. במכלול הנסיבות, לא מצאנו אפוא הצדקה להתערב בשיקול דעתם של המשיבים, ואנו דוחים את העתירה. 20. לצד זאת, ניתן להתרשם כי העותרת נקלעה למצב שאינו פשוט מבחינת רווחתה האישית והמשפחתית. חזקה על המשיבים שיבחנו את נסיבותיה הפרטניות לקראת גיוסה לצה"ל או עם גיוסה ויושיטו לה את הסיוע הדרוש ברמת הפרט. 21. סוף דבר: העתירה נדחית. לפנים משורת הדין, אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ"ב בסיון התשפ"ב (‏21.6.2022). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ 22011930_A07.docx תא מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1