פסק הדין המלא
פסק-דין בתיק ע"א 1193/12
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א 1193/12 - ה'
לפני:
כבוד הנשיא א' גרוניס
כבוד השופט י' דנציגר
כבוד השופט צ' זילברטל
המערער:
נדב להט
נ ג ד
המשיבה:
010 יזמות בע"מ
ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע
מיום 26.12.2011 בת.א. 5315/08, שניתן על ידי כבוד
השופט ב' אזולאי
בקשה מוסכמת מיום 15.10.2013 להסתלקות מהערעור
השלמת טיעון מטעם המערער מיום 30.10.2013
השלמת טיעון מטעם המשיבה מיום 30.10.2013
בשם המערער:
עו"ד מנחם אברמוביץ
בשם המשיבה:
עו"ד חן בוכניק; עו"ד עלא דיאב
פסק-דין
הנשיא א' גרוניס:
1. המשיבה הינה הבעלים של מועדון ריקודים בבאר שבע. המערער הגיש נגד המשיבה בקשה לאישור תובענה ייצוגית (להלן – בקשת האישור). ההליך הוגש לבית המשפט המחוזי בבאר שבע. בבקשת האישור נטען, כי המשיבה מפלה בין גברים לבין נשים במחיר הכניסה למועדון בשעות מסוימות. נטען, כי המשיבה מעניקה הנחות לנשים במחיר הכניסה למועדון, אך לא לגברים, היינו כי נשים משלמות פחות מגברים ובכך יש משום אפליה אסורה. בית המשפט המחוזי בבאר שבע דחה ביום 26.12.2011 את בקשת האישור (כבוד השופט ב' אזולאי). בהחלטה נקבע, כי קיימת אומנם אפשרות סבירה לכך שייקבע, כי התנהלות המשיבה עלתה כדי אפליה אסורה. זאת, נוכח ההלכה שנפסקה על ידי בית משפט זה ברע"א 8821/09 פרוז'אנסקי נ' חברת לילה טוב הפקות בע"מ (16.11.2011). אלא שטעמים אחרים הצדיקו, לגישת בית משפט קמא, את דחייתה של בקשת האישור.
2. הערעור דנא מופנה נגד החלטתו של בית המשפט המחוזי. לאחר הגשת הערעור הגישו בעלי הדין בקשה לאישור הסכם פשרה. ביום 16.9.2013 קיימנו דיון בהליך, שמטרתו הייתה עריכת בירורים שונים בנוגע להסכם. במהלך הדיון הערנו לפרקליטים כי הבקשה במהותה הינה בקשת הסתלקות מתובענה ייצוגית ולא הסדר פשרה (להבדלים בין שני ההסדרים ראו, למשל, ע"א 9585/11 יערי נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פיסקה 3 (1.10.2013)). בעקבות הערותינו הגישו בעלי הדין בקשת הסתלקות, ערוכה בהתאם לדרישות הקבועות בתקנה 11 לתקנות תובענות ייצוגיות, התש"ע-2010 (להלן – בקשת ההסתלקות). בקשת ההסתלקות הוגשה בהסכמת המשיבה. הסוגיה היחידה שלגביה לא הושגה הסכמה הינה שכר הטרחה והגמול לתובע המייצג ובא-כוחו. על כן, לאחר הגשת בקשת ההסתלקות השלימו בעלי הדין את טיעוניהם לגבי שכר הטרחה והגמול שיש לפסוק במקרה דנא.
3. אנו סבורים כי יש להיעתר לבקשת ההסתלקות. כפי שהובהר בה במפורש, היא אינה מקימה מעשה בית דין כלפי חברי הקבוצה (ראו סעיף 15 לבקשת ההסתלקות). נוכח הודעת המשיבה כי בכוונתה לחדול ממתן הנחות על בסיס מגדרי במחירי הכניסה למועדון (ראו סעיף 13.3 לבקשת ההסתלקות), הרי דומה כי בקשת האישור לא הייתה מופרכת. יצוין, כי לטענת המשיבה, היא חדלה משיטת התמחור הנזכרת בעקבות פסק-הדין שניתן על ידי בית משפט זה ברע"א 8821/09 הנ"ל, ולא על רקע הגשת בקשת האישור. המערער, מצידו, מצביע על אמירות שונות של המשיבה מהן ניתן ללמוד כי זו סברה, במקור, שההלכה שנפסקה באותו מקרה אינה חלה עליה. כך או אחרת, אין במחלוקת זו בין בעלי הדין כדי לשנות מן המסקנה כי בקשת האישור לא הייתה משוללת יסוד. על כן, איננו סבורים כי אישור בקשת ההסתלקות עשוי להוות תמריץ להגשת בקשות סרק לאישור תובענה ייצוגית, במקרים דומים שיתעוררו בעתיד.
4. אשר לשכר הטרחה והגמול לתובע הייצוגי: במקרה הנוכחי קיים קושי משמעותי לכמת את שווי ההטבה לקבוצה. זאת, אם מייחסים שווי כספי להתחייבותה של המשיבה שלא ליתן עוד הנחה על בסיס מגדרי במחיר הכניסה למועדון, כל עוד לא יתאפשר לה לעשות כן מכוח פסק-דין (סעיף 13.3 לבקשת ההסתלקות). יצוין, כי אין מקום בנסיבות העניין לכמת את שווי ההטבה אך ורק על בסיס ההסכמה בין בעלי הדין לפיה המשיבה תערוך במועדון מסיבה (אחת) אשר הכניסה אליה תהיה חופשית לגברים ולנשים. כימות שוויה של ההטבה לקבוצה כרוך במקרה הנוכחי בהשערות ספקולטיביות בעליל. מה גם, שאין להתעלם מן הקביעות השונות בהחלטת בית המשפט המחוזי לעניין היעדר ההומוגניות בקבוצה. קביעות אלה, כמו גם נוספות דוגמתן, מלמדות על הקושי הטמון בהערכת שווי ההטבה לקבוצה כפועל יוצא מן ההסתלקות. על רקע זה, ובהתחשב בנתוניו המיוחדים של ההליך, אנו סבורים כי יש לפסוק את שכר הטרחה והגמול על דרך של אומדנה. יודגש, כי מדובר במקרה מיוחד. על כן, אין לראות בפסק-דיננו, ולוּ ברמז, משום הלכה חדשה בנושא פסיקת שכר טרחה בתובענה ייצוגית, או משום סטייה כלשהי מן הכללים שנקבעו בעבר בסוגיה. יוזכר עוד, כי בקשת ההסתלקות לא הוגשה לערכאה הדיונית הדנה בבקשת האישור, אלא לערכאת הערעור הדנה בערעור על פסק-דין שדחה בקשת אישור. בשולי הדברים נציין, כי בהשלמת הטיעון מטעם המערער לעניין הגמול ושכר הטרחה, טען הוא כי המשיבה ממשיכה, לכאורה, להפלות במחירי הכניסה (סעיפים 16-14 להשלמת הטיעון מיום 30.10.2013). אין בכוונתנו להתייחס לטענות אלה ודומה כי לא היה מקום להעלותן בשלב הנוכחי של ההליך. נבהיר כי לטענות הנזכרות לא נתנו כל משקל לצורך פסיקת הגמול ושכר הטרחה.
5. אשר על כן, אנו מאשרים את בקשת ההסתלקות. ניתן בזאת תוקף של פסק-דין להסכמות בין בעלי הדין המפורטות בסעיפים 13.1-13.6 לבקשת ההסתלקות. בהתחשב באמור לעיל, אנו קובעים על דרך האומדנה, כי המשיבה תשלם למערער גמול בסך של 20,000 ש"ח ולבא-כוחו שכר טרחת עורך דין בסך של 80,000 ש"ח. בכך מסתיים הטיפול בהליך שבכותרת. המזכירות תמציא את בקשת ההסתלקות ואת פסק הדין למנהל בתי המשפט וליועץ המשפטי לממשלה.
ניתן היום, כ"ו בטבת התשע"ד (29.12.2013).
ה נ ש י א
ש ו פ ט
ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12011930_S09.doc דז
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il