פלוני נ. פלוני

6 1 בבית המשפט העליון ע"א 1192/21 לפני: כבוד הנשיאה א' חיות המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: פלונית ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בנצרת בתלה"מ 28455-08-20 שניתנה ביום 7.2.2021 על ידי השופט הבכיר א' זגורי בשם המערער: בעצמו פסק-דין ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בנצרת (השופט הבכיר, א' זגורי) מיום 7.2.2021 בתלה"מ 28455-08-20 שלא לפסול את עצמו מלדון בעניינו של המערער. 1. המערער והמשיבה הם הורים לשני קטינים, בן ובת (להלן: הקטינה). בשנים האחרונות ניהלו הצדדים מספר רב של הליכים בפני בית המשפט לענייני משפחה בנצרת, בין היתר, בנוגע למשמורת הקטינים ולמזונותיהם. עניינו של ההליך נושא הערעור דנן הוא בשלושה הליכים אותם נקטה המשיבה: האחד, תובענה לקבלת משמורת בלעדית על הקטינה (תלה"מ 11945-01-20; להלן: הליך המשמורת). השני, בקשה למתן צו הגנה לקטינה מפני המערער ולהפסקה זמנית של הסדרי שהותה אצלו (ה"ט 23305-07-20; להלן: הבקשה למתן צו הגנה); השלישי, בקשה להעתקת מקום מגוריהן של המשיבה והקטינה (תלה"מ 28455-08-20; להלן: התובענה להעתקת מקום המגורים). 2. במסגרת הליך המשמורת, הגישה המשיבה בקשה למינוי עובדת סוציאלית לסדרי דין (להלן: העובדת הסוציאלית) לצורך מתן המלצות בנוגע להסדרי השהות של הקטינה אצל המערער וכן לצורך בחינת היווצרותו של ניכור הורי מצדו. בהחלטתו מיום 15.1.2020 נעתר בית המשפט לבקשה והורה על הזמנת תסקיר סעד. בתסקיר הסעד שהוגש לבית המשפט ביום 3.3.2020 המליצה העובדת הסוציאלית על קיום הדרכת הורים למערער ועל הפניית הצדדים לתיאום הורי המתמחה בסכסוכים בעצימות גבוהה. בנסיבות אלה, ביום 8.3.2020, הורה בית המשפט על מינוי מתאמת הורית (להלן: המתאמת ההורית או המומחית). 3. ביום 12.7.2020 הגישה המשיבה כאמור בקשה למתן צו הגנה לקטינה מפני המערער, בטענה כי נקט כלפיה באלימות, וכן ביקשה להקפיא את הסדרי השהות של הקטינה עם המערער. בית המשפט קבע כי טענות המשיבה ייבחנו על-ידי המומחית, אשר נתבקשה להודיע האם לשיטתה קיים צורך בהקפאת זמני השהות של הקטינה אצל המערער, וכי לעת עתה יוותרו הסדרי השהות של הקטינה אצל המערער ללא שינוי. ביום 13.7.2020 הגישה המומחית הודעת עדכון מטעמה על אודות המפגש שהתקיים בין הצדדים, ממנו עלה כי המערער אכן נהג באלימות כלפי הקטינה; כי הוא "אינו רוצה בה יותר"; וכי הוא לא נוטל אחריות על תפקודו כהורה ועל התנהגותו. בהחלטתו מיום 15.7.2020 קבע המותב דיון דחוף בבקשה ליום 19.7.2020. המערער לא התייצב לדיון (אף שבקשתו לדחיית מועד הדיון נדחתה). 4. ביני לביני, ביום 16.7.2020, הגיש המערער את תגובתו לאמור בהודעת המומחית, בה חזר בו מאמירתו לפיה הוא מוותר על הקשר עם הקטינה, והבהיר כי דברים אלה נאמרו מתוך "כעס וחוסר אונים". בהחלטתו מאותו היום הורה בית המשפט כי המערער יתייצב למפגש אצל המומחית, אשר נתבקשה להמליץ בנוגע להמשך הקשר בין המערער ובין הקטינה וכן ביחס לצורך במתן צו הגנה לקטינה. בחוות הדעת מיום 10.8.2020 תיארה המומחית, בין היתר, כי המערער לא מצליח לגלות הבנה לצרכיה של הקטינה, ומפגין "שפה קשה ונוקשה כלפיה". 5. ביום 13.8.2020 הגישה המשיבה תובענה נוספת להעתקת מקום מגוריה עם הקטינה. בהחלטתו מיום 16.8.2020 הורה בית המשפט על הגשת תסקיר סעד מטעם העובדת הסוציאלית ועל הגשת עמדתה של המומחית בנוגע לסעד המבוקש, וכן קבע את התובענה לדיון ביום 11.11.2020. כמו כן, הורה בית המשפט למערער להגיש כתב הגנה מטעמו תוך 30 ימים מיום המצאת כתב התביעה לידיו. לאחר קבלת עמדת העובדת הסוציאלית, שלפיה העתקת מקום המגורים תוכל להתבצע רק בשנה הבאה, כדי לאפשר לקטינה לסיים את שנת הלימודים בבית הספר שבו היא לומדת, הורה בית המשפט ביום 13.9.2020 לצדדים להידבר ביניהם בעניין, וקבע כי המועד להגשת תסקיר הסעד וכתב ההגנה מטעם המערער מושעה. ביום 9.11.2020 עדכנה המומחית כי המערער מתנגד להעתקת מקום המגורים, ומסרב להידבר עם המשיבה בעניין. עוד ציינה המומחית כי לשיטתה אין מניעה להיעתר לבקשה להעתקת מקום המגורים, כל עוד המשיבה לא תחבל בקשר של הקטינה עם המערער. 6. ביום 11.11.2020 התקיים קדם משפט בהליכים, לאחר שבקשתו של המערער לדחיית מועד הדיון, נוכח החלפת ייצוגו, נדחתה. בהחלטתו שניתנה לאחר הדיון קיבל בית המשפט את התובענות ברובן, וקבע כי תינתן למשיבה משמורת על הקטינה עד למתן החלטה אחרת וכן התיר למשיבה ולקטינה להעתיק את מקום מגוריהן בחודש יוני 2021. בד בבד הורה בית המשפט על הגשת תסקיר סעד, אשר יבחן את המשך המשמורת על הקטינה, לרבות את הסדרי השהות שלה לאחר העתקת מקום מגוריה, וכן את דרכי הטיפול בה. בית המשפט הוסיף וקבע כי ככל שיעלה מתסקיר הסעד שהעתקת מקום המגורים לא תיטיב עם הקטינה, תיבחן אפשרות לבטל החלטה זו. כמו כן קבע בית המשפט את הסדרי השהות של הקטינה אצל המערער שיחולו עד למעבר. ביום 6.1.2021 הוגש תסקיר הסעד, בו צוין כי המערער מתקשה לראות את טובתה של הקטינה והומלץ שלא לדחות את בקשת המשיבה להעתקת מקום המגורים. ביום 3.2.2021 הגיש המערער בקשה לקביעת מועד לחקירת העובדת הסוציאלית, ובהחלטתו שניתנה בו ביום קבע בית המשפט כי עדותה תישמע ביום 15.3.2021. 7. בהמשך אותו היום, 3.2.2021, הגיש המערער "בקשה לביטול החלטות ופסקי דין חלקיים בתיק ובקשה לפסלות [מותב]". המערער טען כי עד לשלב זה בהליך, לא הוגשה חוות דעת מטעם המומחית, ובשל כך לא הגיש כתב הגנה מטעמו. משכך, לפי המערער, לא היה מקום לקבל את התביעה להעתקת מקום המגורים "תוך התעלמות מטובת הקטינים המעורבים וטובת הקשר ביניהם". זאת, לטענת המערער, תוך "קיפוחו" מאחר שטרם הגיש כתב הגנה. המערער הוסיף וטען כי ניהול שלושת ההליכים במקביל, עת שסבר כי עניינו של הדיון שהתקיים ביום 11.11.2020 הוא בתובענה להעתקת מקום המגורים בלבד, גרם לו עיוות דין. לבסוף טען המערער כי במהלך הדיון שהתקיים ביום 11.11.2020 התבטא בית המשפט "בלשון המהווה עילה לפסלות עת התנגח עם [ב"כ] [המערער]". נוכח האמור ביקש המערער להורות על ביטול כל ההחלטות שניתנו על ידי המותב, ועל העברת ההליך למותב אחר. 8. המשיבה הביעה התנגדותה לפסילת המותב וביום 7.3.2021 דחה בית המשפט את בקשתו של המערער. בית המשפט קבע, בין היתר, כי היה באפשרותו של המערער להגיש כתב הגנה או בקשה לביטול ההחלטה מיום 11.11.2020, וחרף זאת בחר להגיש בקשה לפסלות המותב במקביל לבקשה לפסילת כלל ההחלטות שנתקבלו על-ידו בהליך. בית המשפט ציין כי המערער הוא עורך-דין במקצועו, "מה גם שהוא רואה עצמו כעורך דין בענייני משפחה", ובנסיבות אלה אין לקבל את התנהלותו הדיונית. בנוסף, בית המשפט הדגיש כי לא נענה לבקשתה של המשיבה למתן צו הגנה במעמד צד אחד, אף שהמערער הצהיר כי הוא "מוותר על [הקטינה]", והבהיר כי הצו ניתן רק לאחר שעלה כי "חלה החמרה" בהתנהלותו של המערער כלפי הקטינה, ומכל מקום הותרתו תלוי ועומד הייתה נחוצה נוכח הדיווחים על אלימות שנקט המערער כלפי הקטינה, שבה סירב המערער להכיר, וכן נוכח החשש שינקוט באלימות חוזרת כלפיה בעתיד. 9. בית המשפט הוסיף וקבע כי הדיון בהליכים אוחד בהתחשב בעובדה שכולם מבוססים על אותה מערכת עובדתית ונוכח הצורך בטיפול מאוחד בהם, והבהיר כי אין בכך כדי לגרום כל נזק למערער. בית המשפט הדגיש כי ההחלטות שניתנו על-ידו מבוססות על תסקירי סעד, על חוות דעת מטעם המומחית, על דיווחי אפוטרופוס לדין בתיקים קודמים וכן על "התנהלות כללית בעייתית (בלשון ההמעטה) בתחום ההורי ובתחום הדיוני". לצד האמור קבע בית המשפט כי האמירות אותן מייחס לו המערער אינן זכורות לו, "בוודאי לא בחלוף 3 חודשים בקירוב מאז אותו דיון", ובפרט "לא ברור באיזה הקשר טוען [המערער] כי נאמרו הדברים". לעניין זה ציין המותב כי ההתבטאויות המיוחסות לו לא קיבלו ביטוי בפרוטוקול הדיון, וממילא המערער לא הגיש בקשה לתיקונו. לבסוף קבע בית המשפט כי הבקשה לביטול כל ההחלטות שהוגשו במסגרת בקשת פסלות היא בניגוד לדין, בפרט משהוגשה בשיהוי ניכר וממילא המקום הראוי להעלאת השגות על החלטותיו הוא בהליכי ערעור ולא בהליכי פסלות. נוכח האמור דחה בית המשפט את הבקשה, וחייב את המערער בהוצאות משפט ובשכר טרחה בסך 2,000 ש"ח ובהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 5,000 ש"ח בגין הגשתה. 10. מכאן הערעור דנן, בו חוזר המערער על טענותיו ומדגיש כי בקשת הפסלות שהגיש לא נשענה אך על אמירותיו של המותב במהלך הדיון שהתקיים ביום 11.11.2020, אלא נסבה גם על "מעשה השפיטה עצמו" שמלמדת, לטענת המערער, על משוא פנים נגדו. המערער מוסיף וטוען, בין היתר, כי התבטאותו של המותב בהחלטת הפסלות לפיה נהג באלימות כלפי הקטינה מלמדת כי המותב מנהל "מערכה אישית" נגדו. עוד טוען המערער כי התבטאותו של המותב בהחלטת הפסלות לפיה המערער "רואה עצמו כעורך דין לענייני משפחה", מקום שהמותב "יודע היטב כי המערער מייצג בפניו בתיקים נוספים בבית המשפט לענייני משפחה" מעידה על זלזול מצדו של המותב באופן המחייב את פסילתו בכל הליך בו מייצג המערער. המערער אף מעלה שורה של טענות בדבר שגיאות שנפלו, לשיטתו, בהחלטות המותב, ובפרט טענות הנוגעות להתנהלותה של המשיבה מול הקטינה אשר בית המשפט, לטענתו, התעלם מהן. נוכח כלל האמור טוען המערער כי יש להורות על פסילת המותב ועל ביטול החלטותיו, לרבות ביטול הוצאות המשפט שהושתו עליו. כמו כן, מבקש המערער שלא לנתב תיקים שבהם מייצג המערער אל המותב, וכן ליתן הוראה למותב "לפסול עצמו מיוזמתו מניהול תיקים המתנהלים בפניו בימים אלה בהם המערער מייצג אחרים". 11. דין הערעור להידחות. תחילה יצוין כי טענות המערער בנוגע להתעלמותו של המותב מן העובדות הנוגעות להתנהלותה של המשיבה בקשר לקטינה לוקות בשיהוי ניכר, וממילא לא הועלו בבקשת הפסלות. על כן אין מקום להידרש אליהן לראשונה במסגרת הערעור (ראו: ע"א 1020/21 פלונית נ' פלוני, פסקה 7 (24.2.2021)). באשר לטענת המערער לפיה יש להורות על בטלות כל החלטות המותב, תקנה 173(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, קובעת כי בקשה לפסלות שופט תוגש "מיד לאחר שנודע לבעל הדין על עילת הפסלות ולפני כל טענה אחרת" [ההדגשה הוספה]. המערער לא סיפק כל הסבר מדוע נמנע מלטעון ביחס להחלטות אלה בזמן אמת. על כן, השיהוי בהגשת הבקשה די בו כשלעצמו, על מנת להוביל לדחיית הערעור (ראו: ע"א 782/21 פלוני נ' פלונית, פסקה 10 (20.4.2021)). בנוסף לכך, טענות המערער המופנות כנגד ההחלטה מיום 11.11.2020 וכן כנגד ההחלטה לאחד את הדיונים בהליכים הן טענות "ערעוריות" במהותן, וכפי שקבע המותב בצדק מקומן של טענות אלה בהליכי ערעור ולא בהליך פסלות (ראו: 1325/21 ארזים מערכות צנרת תשתית ובניה בע"מ נ' חכמון גבאי בע"מ, פיסקה 4 (22.3.2021)). 12. בנוגע להתבטאויות השונות שהמערער מייחס לבית המשפט, לא שוכנעתי כי עלה בידי המערער להוכיח קיומו של חשש ממשי למשוא פנים מצד המותב או "נעילת" דעתו ביחס למערער. המערער מבקש להסתמך על התבטאויות שאין להן ביטוי בפרוטוקול ובלא שנתבקש לתקנו על מנת שישקף אותן (ראו: ע"א 1411/21 פלוני נ' פלונית, פסקה 7 (30.3.2021)). באשר לדברי בית המשפט בהחלטתו בבקשת הפסלות, שלפיה המערער "רואה עצמו כעורך דין לענייני משפחה" – זוהי אכן אמירה אשר טוב היה אלמלא נכתבה משום שהיא עלולה להתפרש בצורה בעייתית (ראו: ע"א 1453/21 פלונית נ' פלונית, פסקה 6 (11.3.2021)). עם זאת, לא כל התבטאות שטוב היה אלמלא נאמרה תצדיק את פסילת המותב, ורק במקרים חריגים שבהם ההתבטאויות הן בעלות אופי מובהק ונחרץ אשר מוביל למסקנה שאכן קם חשש למשוא פנים מצד המותב, תקום הצדקה לפסילתו בגינן (שם). לא שוכנעתי שענייננו בא בגדר אותם מקרים חריגים. אף לא מצאתי כי התבטאויות המותב בנוגע לממצאי תסקירי הסעד, אשר העלו כי המערער נקט באלימות כלפי הקטינה, מעידות כי המותב מנהל "מערכה אישית" נגדו, וממילא אף הן אינן באות בגדר אותם מקרים חריגים, כאמור.            אשר על כן, הערעור נדחה. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ"ג באייר התשפ"א (‏5.5.2021). ה נ ש י א ה _________________________ 21011920_V04.docx רי מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1