שלמה גבאי נ. אומצה מפעלי בשר בע"מ

פסק-דין בתיק ע"א 1190/05 בבית המשפט העליון ע"א 1190/05 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערערים: 1. שלמה גבאי 2. זאב גבאי נ ג ד המשיבים: 1. אומצה מפעלי בשר בע"מ 2. דוד סויסה 3. אבי סויסה 4. יצחק חמואל 5. יוסף סוסנה 6. ציון אביבי 7. אברהם תורג'מן 8. זאב ריקאנטי ערעור פסלות על החלטת בית משפט השלום באשדוד בת"א 2002/00 מיום 14.1.05 שניתנה על ידי כבוד השופטת מ' וולפסון בשם המערערים: עו"ד יוסף גבאי פסק-דין ערעור על החלטת בית משפט השלום באשדוד (השופטת מ' וולפסון) מיום 14.1.05, שלא לפסול עצמו מלדון בת"א 2002/00. 1. ביום 10.7.00 הגישה המשיבה 1 (להלן – המשיבה), כתב תביעה בסדר דין מקוצר לבית משפט השלום באשדוד כנגד המערער 1. בקשת רשות להתגונן שהגיש המערער 1 נדונה בפני הרשמת (דאז) וולפסון. הבקשה התקבלה, והתיק הועבר להליכי קדם משפט בפני השופט חמדני. בשלב זה צורף המערער 2 כנתבע נוסף. לאחר מכן, הועבר התיק לשופטת וולפסון, שבינתיים מונתה כשופטת, לשמיעת הוכחות. 2. עם פתיחת הדיון (ביום 11.1.05), נתן בית המשפט החלטה בעניין הוצאות לחובת המערערים בעקבות דחיית בקשתם למחיקת סעיפים מתצהיר המשיבה. המערער 1, שסבר כי ההחלטה אינה מיטיבה עמו, ביקש בשלב זה את פסילת בית המשפט. לאחר חילופי דברים בינו לבין בית המשפט, הורה בית המשפט למערערים להתייעץ מחוץ לאולם עם בא-כוחם, האם הם עומדים על טענת הפסילה. לאחר חזרת הצדדים לאולם, הודיעו המערערים, כי עובר למועד הדיון הגיעה שמועה לאוזנו של המערער 1 לפיה ככל הנראה בין השופטת וולפסון לבין בא-כוח המשיבה, עו"ד בלק, קיימים יחסים חבריים כלשהם, אך יחד עם זאת טיבם של יחסים אלה לא נמסרו לו. לפיכך, ביקשו המערערים מבית המשפט לפרט בפניהם את הקשרים בינו לבין עו"ד בלק, העשויים למנוע מבית המשפט מלדון בתיק. 3. השופטת וולפסון נעתרה לבקשת המערערים ופירטה אודות יחסיה עם עו"ד בלק, המתמצים בהיכרות בת תשע שנים בתקופה בה כיהנה השופטת כרשמת בית המשפט. מדובר ביחסים שכללו השתתפות בשתי חתונות של משפחת בלק, ביקור אחד בביתו וביקור אחד במשרדו, וכן נסיעה משותפת עם עו"ד בלק לירושלים כדי לבקר עו"ד שהייתה מאושפזת בבית חולים. צוין שבתקופה זו, בשל היותה של אשדוד עיר קטנה, מפגשים בין שופטים לעורכי-דין על רקע חברתי היו דבר מקובל. עוד נאמר, שמאז שמונתה לשופטת, פסקו קשרים אלה. 4. בעקבות דברים אלה ביקשו המערערים לפסול את בית המשפט. לטענתם, ההיכרות האישית בין השופטת לעו"ד בלק יוצרת חשש ממשי למשוא פנים ופוגעת במראית פני הצדק. המערערים הלינו גם כנגד מספר החלטות דיוניות של בית המשפט המבססות, כך לטענתם, חשש למשוא פנים. 5. בית המשפט דחה (ביום 14.1.05) את בקשת הפסילה. בנימוקי הדחייה נכתב כי ראשית, הבקשה לוקה בשיהוי ניכר, שכן המערער 1 ידע על העברת התיק לשופטת וולפסון עוד ביום 7.6.04, ונמנע מלהעלות טענתו עד ליום 11.1.05. לגופם של דברים, צוין שמדובר בהיכרות חברתית מוגבלת עם עו"ד בלק, המסתכמת בהיקף מפגשים מצומצם. היכרות זו אינה מקימה חשש ממשי למשוא פנים. 6. על החלטה זו הוגש הערעור שבפני, בו חוזרים המערערים על טענותיהם. ראשית, הם טוענים שטענת הפסלות עלתה בהזדמנות הראשונה בה נודע להם על טיב היחסים שבין עו"ד בלק לבין השופטת וולפסון. כן הם מצביעים על סעיף 77א(א1)(1) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, הקובע כי שופט לא ישב בדין אם קיימת קרבה ממשית בין השופט לבין בא-כוחו של מי מבעלי הדין. לדעת המערערים, המקרה דנן ממלא אחר דרישה זו. לבסוף, המערערים מלינים כנגד שלל החלטות דיוניות שיצאו תחת ידו של בית המשפט. 7. לאחר עיון בחומר שלפני, באתי למסקנה שדין הערעור להידחות. סעיף 77א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן – החוק) קובע, כי שופט לא ישב בדין אם מצא, מיוזמתו או לבקשת בעל דין, כי קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט. סעיף 77א(א1)(1) לחוק מוסיף וקובע כי שופט לא יישב בדין ביודעו שצד להליך, בא כוחו או עד מרכזי הוא בן משפחה של השופט או שקיימת ביניהם קירבה ממשית אחרת. הנה כי כן, הן לפי העילה הכללית שבסעיף 77א(א) לחוק והן לפי העילה הספציפית שבסעיף 77א(א1)(1), אין די בעצם ההיכרות או הקרבה של שופט לבעל דין או עורך דינו כדי להביא לפסילתו. יש להראות חשש ממשי למשוא פנים. אין אפוא די בקרבה של השופט. נדרשת קרבה ממשית. קרבה זו אינה אלא אותה קרבה שממשותה היא המבססת חשש ממשי למשוא פנים. בחינת ממשות הקרבה במסגרת בחינת קיומו של חשש ממשי למשוא פנים, תיעשה על דרך של בחינת טיב ההיכרות בין השופטת לבין עו"ד בלק, שכן: "ההחלטה בדבר פסלות שופט במקרה של היכרות אישית היא נגזרת של אופי ההיכרות, כמו גם אופי הסכסוך שבפני השופט. ייתכנו מקרים בהם עשוייה היכרות לגרום לשופט לפסול עצמו במקרים מסויימים, כשם שייתכנו מקרים בהם האיזון הראוי בין אופי ההיכרות, אופי ההליך ויעילות הדיון יאפשר את קיום הדיון חרף קיומה של היכרות אישית" (מ' שמגר, "על פסלות שופט - בעקבות ידיד תרתי משמע" ספר הגבורות לשמעון אגרנט 87, 109 (תשמ"ז); וראו גם ע"א 1011/97 פדידה נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (לא פורסם)). 8. בענייננו, טוענים המערערים כי עיקר עילת הפסלות נוגעת לקשרים האישיים והחברתיים האדוקים שבין עו"ד בלק לבין השופטת וולפסון, אשר יוצרים מניעות מלשבת בדין, ושיש בהם ליצור חשש ממשי למשוא פנים בתיק זה. דעתי היא שאין בתשתית העובדתית שהונחה בפני כדי לבסס חשש ממשי שכזה. קיומה של היכרות קודמת אינה צריכה ליצור אצל השופט הממוצע והסביר כל נטיה לחומרה או לקולא, ואין בה כדי להצביע על אפשרות ממשית למשוא פנים (ע"פ 1478/97 מדינת ישראל נ' חן, פ"ד נא(4) 673, 677; וראו גם ע"א 6965/00 לוי נ' בנק איגוד לישראל בע"מ (לא פורסם)). הוא הדין בענייננו, כאשר אין בין השופטת וולפסון לעו"ד בלק כל קשר הדוק או קרבה ממשית. מדובר בחמישה מפגשים שנערכו מחוץ לכתליו של בית המשפט, על פני תקופה שהתפרשה על כתשע שנים, כאשר שלושה מתוך חמשת המפגשים היו בנסיבות חברתיות רגילות. גם שני המפגשים האחרים, בהם ביקרה השופטת במשרדו של עו"ד בלק, ובביתו, אינם מצביעים, כשלעצמם, על קרבה ממשית מיוחדת. מאז מונתה השופטת וולפסון לכס המשפט, לפני כשנתיים, לא היה בינה ולבין עו"ד בלק כל קשר. אין בקרבת העבר, כפי שזו הוצגה בפני, כדי להקים חשש ממשי למשוא פנים (ע"פ 4702/04 בילוסטוצקי נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). 9. דין דומה יש לייעד לטענת המערערים בדבר החלטות דיוניות שונות המצביעות, לטענתם, על משוא פנים של בית המשפט. מהחלטות בית המשפט לא עולה משוא פנים כלפי המערערים. מדובר בהחלטות דיוניות, אשר הדרך להתמודד עמן הנה בערכאת ערעור, על-פי סדרי הדין, ולא באמצעות הגשת בקשת פסלות וערעור פסלות (ע"א 8681/03 בורנשטיין נ' סטולמן (לא פורסם); ע"א 2632/05 פלוני נ' אשכנזי, רו"ח (לא פורסם); ע"א 3939/04 וסרמן נ' רויטמן (לא פורסם); ע"א 11970/04 בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ נ' דנן (לא פורסם)). אשר על כן, הערעור נדחה. ניתן היום‏, ‏כ"ז אייר, תשס"ה (5.6.2005). ה נ ש י א _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05011900_A02.doc מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il