תמאם עבד אלפתאח פרוגה נ. משרד הפנים

פסק-דין בתיק בג"ץ 119/17 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 119/17 לפני: כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט י' עמית כבוד השופט א' שהם העותרים: 1. תמאם עבד אלפתאח פרוגה 2. פיסל מחמוד פרוגה נ ג ד המשיבים: 1. משרד הפנים 2. שר הפנים עתירה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: ח' באדר תשע"ז (6.3.17) בשם העותרים: עו"ד בדר אלדין אגבאריה בשם המשיבים: עו"ד יונתן ציון מוזס; עו"ד שי כהן פסק-דין השופט י' דנציגר: 1. לפנינו עתירה בה מבקשים העותרים שנורה למשיבים לבוא וליתן טעם מדוע לא לסיים את הטיפול בעניינו של העותר 2, ומדוע לא להכיר בו כאזרח ישראלי ולהנפיק לו תעודת מעבר חד-פעמית לישראל. לטענת העותרים, אין בסיס לאמור במכתבו של משרד הפנים לבא-כוח העותרים מיום 28.2.2016 – בו נכתב שהעותר 2 ויתר על אזרחותו הישראלית בשנת 1965, ושלכן הוא אינו זכאי לתעודת מעבר חד-פעמית ישראלית – שכן העותר 2, שהיה קטין באותה עת, מעולם לא הגיש בקשה לוויתור על אזרחותו הישראלית, והבקשה הנחזית להיות בקשתו, לא נכתבה על ידו והיא כלל אינה חתומה כלל. 2. לטענת המשיבים דין העתירה להידחות בהעדר עילה להתערבות בהחלטת המשיבים בעניינו של העותר 2. נטען, כי שר הפנים החליט לבטל את אזרחותו של העותר 2 – שנמצא בעיראק משנת 1996 ועד היום – עוד בשנת 1965. כן נטען, כי אין די בהכחשה סתמית של העותר, אשר אינה מגובה בכל ראיה בכתב, כדי לסתור את חזקת התקינות ממנה נהנים המשיבים, ואת עמדתם, המגובה בראיות בכתב, כי העותר 2 פנה בבקשה לוותר על אזרחותו, וכי בקשתו נענתה בחיוב. עוד נטען, כי יש לדחות את טענת העותר 2 לפיה הבקשה לויתור על האזרחות מיום 29.8.1965 הוגשה עת היה קטין, ובפרט בהתחשב בכך שמלכתחילה טען העותר 2 כי נולד ביום 27.4.1947, ורק בפניית בא-כוחו מיום 24.11.2016 (שנשלחה לאחר שהומצא לו עותק של הבקשה שהגיש ביום 29.8.1965 לוויתור על אזרחותו), ציין כי תאריך הלידה שלו הוא 25.12.1947. 3. לאחר עיון בעתירה ובתגובה לה, וכן במסמכים שאת הגשתם ביקשו העותרים לאשר ערב הדיון בעתירה, ולאחר שמיעת טיעוני באי כוח הצדדים בדיון שנערך לפנינו, השתכנענו כי לא עלה בידי העותר 2 לבסס תשתית עובדתית המצדיקה את ביטולה של החלטת שר הפנים משנת 1965 לבטל את אזרחותו, על פי בקשתו. מהמסמכים שבתיק שלפנינו עולה כי במקביל להגשת הבקשה לוויתור על האזרחות, הוגשה בקשה להיתר יציאה מישראל לשם הגירה לצמיתות. במסגרת טופס הרישום המשרדי בדבר הבקשה האחרונה (מש/1), צויין במפורש כי זהותו של העותר 2 נבדקה באמצעות תעודת הזהות שברשותו, וכן צויין במפורש, בסעיף 8 לטופס הבקשה, כי "המכתב בקשר לויתור על האזרחות הישראלית נמסר וכן הוסבר למעוניין שעליו לפנות ללשכת הגיוס". בסעיף 2 לטופס דנן, צויין כי תעודת הזהות של העותר 2 "הוחזרה". טופס זה נחתם על ידי העותר 2 הן בסופו והן בתחתית הכיתוב שבסעיף 8 לטופס. גם בכך יש כדי להעיד שהבקשה לויתור על האזרחות אכן הוגשה על ידי העותר. באשר לגילו של העותר 2 ביום הגשת הבקשה לויתור על אזרחותו; לא ניתן לקבל את טענת העותר 2 (שהועלתה, כאמור, לראשונה, במכתבו של בא כוחו מיום 24.11.2016) כי היה קטין באותה עת, וכן שתאריך לידתו הינו 25.12.1947, זאת בהתחשב בכך שטען עד לאותו מועד כי תאריך לידתו הינו 27.7.1947. אין בעובדה שבדרכון הפלסטיני של העותר 2, שאותו ביקש לצרף לעתירה ביום 2.3.2017, מופיע תאריך הלידה לו הוא טוען כיום, כדי לשנות. בנוסף, ולא למעלה מן הצורך, יודגש כי ההחלטה מושא העתירה התקבלה לפני למעלה מ-50 שנים, ותקיפת החלטת שר הפנים כעבור פרק זמן כה ממושך, עולה כדי שיהוי אובייקטיבי משמעותי ביותר, שהוא – כשלעצמו – מצדיק דחיית העתירה. העתירה נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏ח' באדר התשע"ז (‏6.3.2017). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 17001190_W04.doc חכ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il