קלרה סרמיאנטו נ. מדינת ישראל משרד הפנים

פסק-דין בתיק עע"ם 119/12 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים בענינים מנהליים עע"ם 119/12 לפני: כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט נ' הנדל המערערים: 1. קלרה סרמיאנטו 2. פבל גלינוב נ ג ד המשיב: משרד הפנים ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים מיום 20.12.2011 בעת"מ 32149-11-11 שניתן על ידי כב' השופט א' יעקב תאריך הישיבה: כ"ג בטבת התשע"ב (18.01.12) בשם המערערים: עו"ד יעקב שקלאר בשם המשיב: עו"ד מיטל בוכמן-שינדל פסק-דין השופט נ' הנדל: 1. ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (השופט א' יעקב) בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים מיום 20.12.2011 בעת"מ 32149-11-11, שדחה את עתירת המערערים כנגד החלטת המשיב שלא להסדיר את מעמדה של מערערת 1 (להלן: המערערת). עיקרי העובדות ופסק דינו של בית משפט קמא 2. מערער 2 (להלן: המערער) הוא אזרח ישראלי יליד 1978. המערערת היא ילידת 1966, נתינת הפיליפינים. המערערת נכנסה לישראל בשנת 1998 באשרה מסוג ב(1) כעובדת סיעודית, ועבדה לפי ההיתר עד 31.7.2001. לאחר מכן שהתה המערערת בישראל מספר שנים ללא היתר חוקי. ביום 20.6.2005 נישאה המערערת למערער ב"נישואי פרגוואי". המערער והמערערת פנו ללשכת מנהל האוכלוסין בתל אביב בבקשה להסדרת מעמדם על סמך חיים משותפים. במסגרת ניהול ההליכים, שכללה עתירה לבג"ץ, המערערת קיבלה מהמשיב אשרה מסוג ב(1) עד יום 20.2.2008. למערערים נערכו מספר ראיונות, ובהם התגלו סתירות שונות המעיבות על אמינותם בדבר הקשר הזוגי שביניהם. בראיון שנערך ביום 12.5.2011 התגלו סתירות רבות בין גרסאותיהם של המערערים, בשאלות כגון: מקום הימצאם בערב יום העצמאות, שחל מספר ימים קודם לכן; מקום הימצאם בחג הפסח; מקומות העבודה של המערערת ותדירות עבודתה; המזון שאכלו בשבוע שקדם לראיון; האנשים שביקרו אותם באותו שבוע, יום ההולדת של המערער ואף המוצאות אותם בלילה שקדם לעריכת הראיון. המשיב הסיק מסתירות אלו שמדובר בשני אנשים החולקים דירה אחת אך אינם מקיימים קשר זוגי. בעקבות כך ניתן צו הרחקה וצו משמורת, והמערערת הושמה במשמורת. בעקבות כך הוגשה לבית המשפט המנהלי העתירה נשוא ערעור זה. בית המשפט המנהלי עמד על טענת המערערים לפיה מדובר בדירה בת חדר אחד, המכילה מיטה זוגית אחת, דבר המוכיח לדעתם את היותם בני זוג. בית המשפט המנהלי הפריך טענה זאת על בסיס ראיון שנערך למערערים בשנת 2007, ממנו עולה כי מדובר בדירה בת חדר וחצי הכוללת מיטה זוגית וספה. לנוכח זאת קיבל בית המשפט המנהלי את עמדת המשיב ודחה את העתירה, ומכאן הערעור שלפנינו. טענות הצדדים 3. המערערים טוענים שהשימועים שנערכו להם אינם עילה מספקת לאי-הכרה בהם כזוג של ממש. זאת בשל כך שהשימועים נעשו ברשלנות ובחוסר התחשבות בהעדר שליטתם של המערערים בעברית ובאנגלית ובמנת המשכל הנמוכה של המערער, הגובלת בפיגור. לדבריהם, הם זוג המתקשר באנגלית דלה, ושיחות אינן הצד החזק בזוגיות שלהם, אלא שותפות הגורל. המערערים מוסיפים שבתי המשפט במספר פסקי דין שעסקו בעניינם עמדו על כך שהשימועים אינם מהווים ראיה מספקת (עת"מ 1840/08, פסק דינה של סגנית הנשיא א' קובו מיום 16.9.2008; עת"מ 11570-03-10, פסק דינה של סגנית הנשיא ש' גדות מיום 4.11.2010). עוד מציינים המערערים, כי הראיונות נערכו באופן מגמתי, המתעלם ממידע רב המשותף לשתי הגרסאות שנמסרו, וממהר להתמקד בסתירות מבלי לבודקן באופן רציני. 4. המשיב, מצידו, תומך בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, ומבקש לדחות את הערעור. לדבריו, הממצאים העולים מפרוטוקול השימועים, כמו גם התרשמותו הבלתי-אמצעית של המראיין מהיושבים מולו, מובילים במקרה זה למסקנה הברורה כי עסקינן בזוגיות פיקטיבית. דיון 5. סעיף 7 לחוק האזרחות, התשי"ב-1952 קובע כי: "בעל ואשתו שאחד מהם אזרח ישראלי או שאחד מהם ביקש להתאזרח ונתקיימו בו התנאים שבסעיף 5(א) או הפטור מהם, יכול השני לקבל אזרחות ישראלית על ידי התאזרחות, אף אם לא נתקיימו בו התנאים שבסעיף 5(א)". כפי שנקבע בבג"ץ 4156/01 מריו דימיטרוב נ' משרד הפנים, פ"ד נו(6), 289: "הוראה זו מקילה על תהליך ההתאזרחות של בן זוג של אזרח ישראלי. ההקלה מתבטאת בכך שבן הזוג אינו צריך לקיים את התנאי הקבוע בסעיף 5(א) לחוק האזרחות. עם זאת, הוראת סעיף 7 לחוק האזרחות אינה מעניקה לבן הזוג של האזרח הישראלית אזרחות "אוטומטית" מכוח הנישואין. עדיין עומדת בתוקפה הוראת סעיף 5(ב) לחוק האזרחות, החלה גם בהתאזרחות של בן זוג, לפיה נתונה שאלת ההתאזרחות לשיקול דעתו של שר הפנים ("אם ראה זאת לנכון")... שיקול דעת זה רחב הוא. עם זאת, אין הוא בלתי מוגבל. האם הופעל שיקול דעת זה כדין במקרה שלפנינו? ביסוד גישתו של שר הפנים מונחת התפיסה, כי מתן אזרחות ישראלית לבן זוג זר של אזרח מותנית, בין השאר, בקשר נישואין תקף ואמיתי... האם שיקול זה הוא כדין? לדעתי, התשובה היא בחיוב. גישתו של חוק האזרחות, לפיה ניתן להגמיש את התנאים להתאזרחות מקום שבן זוגו של המבקש להתאזרח הוא אזרח ישראל, מבוססת על הרצון לשמור על שלמות התא המשפחתי, ועל הצורך למנוע פיצול אזרחותם של מרכיביו". במסגרת שיקול דעתו הוציא שר הפנים את נוהל מס' 5.2.0008: "נוהל הטיפול במתן מעמד לבן זוג זר הנשוי לאזרח ישראלי" (וראו בג"ץ 7139/02 פריאל עבאס-בצה ו-22 אח' ואח' נ' שר הפנים פ"ד נז(3), 481). על פי סעיף ה.12 לנוהל, "ההחלטה לאישור הבקשה וכניסת בני הזוג להליך המדורג תתקבל לאחר בדיקה מקיפה לרבות ראיון אישי, בהתאם לנוהלי הראיון, לגבי המרכיבים הבאים: א. כנות קשר הנישואים בין בני הזוג והמשך קיומו...". נוהלי הראיון קבועים בנוהל מס' 5.1.0013: "נוהל עריכת ראיונות". על פי הנוהל, "הראיון יתנהל בדרך של שיחה אישית עם המרואיין, באמצעות שאלות ותשובות, ולמרואיין תינתן הזדמנות הוגנת להשמיע טענותיו... הראיון ייערך בשפה אותה דובר ומבין המרואיין". עוד נקבע בנוהל כי "הראיון יירשם בשפה העברית... בתום הראיון יתבקש המרואיין לקרוא את תיעוד הראיון ולאשרו בחתימתו. מרואיין שאינו דובר השפה העברית או שאינו יודע לקרוא, יתורגם עבורו הראיון ולאחר מכן יתבקש לחתום עליו". 6. טופסי עריכת הראיון מיום 12.5.2011 עם המערערת ועם המערער צורפו לסיכומי המשיב (מש/13). מהראיונות עולה כי ישנן סתירות שאינן מתיישבות, גם אם נניח ששליטתם של המרואיינים באנגלית היא דלה, וגם אם ניקח בחשבון את מנת המשכל המוגבלת של המערער. כך, למשל, אין דרך להסביר את טענתו של המערער אודות שהייתם המשותפת ביום העצמאות שחל מספר ימים קודם לכן, כאשר לדברי המערערת היא לא הייתה עמו. קשה גם להלום את הסתירה באשר לארוחת הערב שהמערערת הכינה בערב הקודם לראיון (בקר עם אפונה או אורז עם חסילונים). לנוכח שיקול הדעת הרחב המוקנה למשיב על פי ההלכה הפסוקה, סבורני כי ההחלטה בדבר חוסר אמיתותו של הקשר הזוגי בין המערער למערערת נמצאת בתוך מתחם הסבירות. הראיון הוא המבחן המרכזי המאפשר לעמוד על מידת האותנטיות של הנישואין, ובמבחן זה המערערים כשלו. בא כוח המערערים טען שקיים מעין "מעשה בית דין" כנגד החלטת המשיב, בשל החלטות בתי המשפט שנזכרו לעיל. ברם, כל שקבעו הערכאות הוא שהחלטת המשיב באותו שלב לא הייתה מנומקת ומפורטת דיה, ועל כן יש לערוך ראיון נוסף ומקיף ולנמק את ההחלטה כיאות. בוודאי שאין בהחלטות אלו בכדי להפוך כל ראיון עתידי, כגון זה שנערך ביום 12.5.2011 ונידון לעיל, לראיה שנפסלה במעשה בית דין. טרם סיום אעיר, כי המערערים העלו בדבריהם טענה עקרונית, ולפיה נוכח חומרת הפגיעה הכרוכה בגירושו של אדם מהארץ, מן הראוי לאמץ אמות מידה הדומות לאלו הנוהגות במשפט הפלילי, דהיינו לדרוש ראיות העומדות בסטנדרטים הפליליים ומוכיחות את הנדרש מעבר לכל ספק סביר. אין לקבל טענה זו. לא בעונש או באשמה עסקינן, ואף לא במשטר של הדין הפלילי, כי אם בבירור מנהלי של זכאותו של תושב חוץ להשתקע בישראל. בהקשר הנדון, הבסיס לכך – כפי שנקבע כדין – הוא קשר זוגי של ממש, ומשנתגלה שקשר שכזה אינו מתקיים – הרחקתו של האדם אינה בגדר ענישתו. אין זה אומר כי הגורם המנהלי אינו חייב לבחון את העניין היטב, בשל ההשלכות כבדות המשקל של ההחלטה לכאן או לכאן. ברם, במקרה זה הרשות ניהלה שלושה ראיונות עם בני הזוג במרווחי זמן. אכן, ייתכן שהמערער מוגבל שכלית במידה זו או אחרת – כך טען בא כוחו – אך עיון בשאלות שנשאל אינו מלמד על ניסיון להכשיל אותו. הסתירות נוגעות לעובדות בסיסיות בחיי בני הזוג, גם בתקופה הקרובה למועד הראיון, והן מדברות בעד עצמן. עוד יודגש, כי על פי דברי בני הזוג, השפה המדוברת ביניהם היא אנגלית. בהינתן כל אלה, אין לומר שהחלטת הרשות אינה סבירה או שהיא פעלה, הלכה למעשה, שלא על פי הכללים המחייבים במשפט המנהלי. באורח כללי יצוין, ששר הפנים הוציא נהלים לעריכת ראיונות, ויש להקפיד עליהם. 7. הייתי מציע לחבריי לדחות את הערעור ללא צו להוצאות. כתוצאה מכך הצו הארעי שניתן בטל בזאת. ש ו פ ט השופט א' רובינשטיין: אני מסכים. ש ו פ ט השופט ס' ג'ובראן: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט נ' הנדל. ניתן היום, י"ב בשבט תשע"ב (5.2.2012). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12001190_Z08.doc אמ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il