פלוני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 11856/05 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 11856/05 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופטת ד' ברלינר המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר הדין של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע בת"פ 103/04 מיום 23.11.05 (השופטים: פ' יהושע, כ' רויטל, א' אריאל) תאריך הישיבה: כ"ז באלול התשס"ו (20.09.06) בשם המערער: עו"ד תמר בוקשפן בשם המשיבה: עו"ד בת עמי ברוט בשם שירות המחן לנוער: גב' ציפי פודים פסק-דין השופט א' רובינשטיין: א. המערער נדון והורשע, בעקבות הודאתו בגדרי הסדר טיעון, בעבירות אינוס בצוותא, אינוס תוך התעללות ותקיפה בצוותא שבוצעו במתלוננת בין ינואר למאי 2004, בהיותו כבן 16 שנים; אעיר כאן כי בכתב האישום נכתבה רק שנת הולדתו של המערער (1988) ולא התאריך. כשהמדובר בקטינים ראוי להקפיד על ציון התאריך המלא. על-פי הנאמר באישום הראשון בכתב האישום, נהגו המערער, המתלוננת ושני אחרים לשתות משקאות אלכוהוליים בצוותא, ולעתים נעתרה להם המתלוננת למעשים בעלי אופי מיני, לרבות קיום יחסים עם המערער. ואולם, בארבע הזדמנויות שונות סירבה המתלוננת, לאחר מעשים מיניים, להמשיך בהם, והמערער ושני האחרים הכריחוה לקיים יחסים שלא בהסכמתה; זאת על-ידי כך ששניים החזיקוה והשלישי בעל אותה בכוח, ואחר כך התחלפו ביניהם. באחד המקרים גם תקפוה המערער ואחד האחרים והתעללו בה תוך שבירת ביצים וזריקת אבנים עליה. באישום השני תואר מקרה שבו התקלחה המתלוננת עם המערער והסכימה לקיום מין אורלי, ואחר כך, כשביקשה ללכת, החזיקוה המערער ואחד האחרים ועוד אדם בכוח, והמערער ואחר בעלוה בכוח תוך שהנוכחים מחזיקים בה לסירוגין נוכח התנגדותה הנמרצת; לאחר מכן תקפוה המערער ואחר בכך ששברו עליה ביצים, ובהמשך השתין עליה אחד האחרים והמערער שפך עליה בקבוק שתן. ב. (1) בית המשפט קמא עיין בתסקירים מטעם שירות המבחן לנוער שהונחו בפניו, שתיארו רקע משפחתי קשה של אלימות מצד אב המערער כלפי רעייתו וילדיו, וכן תהליך טיפולי שעבר המערער, המצוי בחלופת מעצר מאז יוני 2005 בהוסטל בבאר שבע. שירות המבחן לנוער ראה את ההוסטל כמסגרת מתאימה להמשך, וכן ציין טיפול בקבוצה לעברייני מין שהחל בו המערער, ולכן הציע להטיל עליו פיקוח בתנאי מגורים ל-18 חודשים בהוסטל, השתתפות בקבוצת עברייני מין וכן ביצוע עבודות שירות. (2) עוד עיין בית המשפט קמא בתסקיר נפגעת שעניינו המתלוננת, ובו תוארו נזקים קשים של פגיעות מיניות שנגרמו לה – לא רק על-ידי המערער וחבריו – אשר עמם יהא על המתלוננת להתמודד לאורך תקופה ארוכה; צוינה ההשפלה שחוותה המתלוננת דווקא על-ידי מי שראתה כידידיה, כמו המערער, ולכן הומלץ גם על פיצוי כספי. המערער הביע חרטה על המעשים. (3) בית המשפט קמא הביא בחשבון, בגזרו את הדין ביום 23.11.05, את מכלול הנסיבות, חומרת המעשים והצורך להרתיע ולהתריע כי גופן של נשים לא יהא הפקר - ומנגד שיקולי שיקום הנוגעים לקטינים. בשקלול לא ראה מקום לקבל את המלצתו של שירות המבחן. בסופו של יום, הטיל על המערער שלוש שנות מאסר בפועל בניכוי ימי מעצר, מאסר על תנאי לשנה ופיצוי סמלי של המתלוננת בסך 10,000 ₪. ג. (1) בערעור, הערוך כדבעי, נטען כי בית המשפט לא נתן משקל ראוי לסיכויי שיקומו הגבוהים של המערער, תוך הטעמת נסיבותיו האישיות והמשפחתיות, התמודדותו בתהליך הטיפול, והחשש פן שליחתו למאסר תפגע בו ותזיק לו. נטען, כי במסגרת הסדר הטיעון לא נשלל מראש כיוון טיפולי, לרבות מסגרת לימודית. (2) בדיון ראשון בערעור בפברואר 2006, לאחר עיון בתסקיר מעדכן, שהמליץ על מגורים בהוסטל עד אוגוסט 2007, ואם יוטל מאסר בפועל – ירוצה בעבודות שירות, דחה בית משפט זה את הדיון לחודש זה. (3) לקראת הדיון בפנינו הוגש תסקיר משלים, שתיאר התמודדות מורכבת של המערער עם מצבו, לרבות חריגות ומעידות אחדות, מהן לא פשוטות, מכללי ההוסטל (צורף דו"ח מטעם ההוסטל, וכן טרחו מנהלת ההוסטל ונציגה נוספת לבוא לדיון בפנינו, ואנו מוקירים זאת). בסופו של יום, חרף התלבטויות, המליץ שירות המבחן לנוער להעמיד את המערער במבחן לשנתיים, תוך מגורים בהוסטל עד אוגוסט 2007, המשך לימודים בבית הספר התיכון בו הוא לומד, השתתפות בקבוצה לעברייני מין, ואם יוחלט על מאסר בפועל – עבודות שירות בסיום לימודיו. ד. (1) בפנינו טענה באת כוח המערער כי מלאו למערער באוגוסט 2006 18 שנים, ולפיכך לא יהיו פתוחים בפניו בבית הסוהר הסדרי שיקום ראויים, ותהליך שיקומו – "השוטר הפנימי" שבו, כפי שהגדיר זאת המערער בפני באת כוחו – עלול להיקטע; בית הסוהר אופק, הכולל תכניות טיפול (ביסודו הריהו בית סוהר לקטינים) משאיר בתוכו עד גיל 20, כך נמסר, מי שנקלטו לפני גיל 17.5, והמערער עבר גיל זה. כן טענה באת כוח המערער כי המדינה התחייבה, בגדרי הסדר הטיעון, שלא לפסול הסדר שיקומי בענישה. בתשובה לשאלתנו, נמסר כי למעון נעול, אשר תנאיו חמורים משל הוסטל, ושתור ההמתנה לו הוא בין 6 ל-8 חודשים – ניתן לשלוח את המערער לשהות עד גיל 20. באת כוח שירות המבחן ציינה כי תהליך שיקום כולל משברים שיש להתמודד עמם, ומכאן נכונות שירות המבחן להמשיך בהמלצה לשהות בהוסטל, חרף המעידות שהיו; מנהלת ההוסטל מסרה, כי ההוסטל הוא בתנאי פנימיה, למעט חופשה אחת לשבוע אחר הצהריים, וסוף שבוע אחד לשלושה בבית המשפחה. (2) באת כוח המדינה ציינה כי היתה נכונות לפתיחת פתח לתהליך שיקום אמיתי, אך כזה לא הושג, וראיה לדבר שהמערער הפר את תנאי ההוסטל. חומרת העבירה – הטלת השתן והביצים על המתלוננת וניצול מצוקתה, לאחר שנתנה אמון במערער – מחייבת לשיטתה לדחות את הערעור. כן צוין כי טרם שולם הפיצוי למתלוננת. לדעת המדינה, יש להדגיש בכגון ענייננו את שיקולי ההרתעה, ומכאן עתירתה לדחיית הערעור. (3) באת כוח המערער ציינה כי משפטם של שני מי שעמם ביצע המערער את העבירות לא נסתיים, וזאת בהמתנה למשפט הנוכחי. ה. (1) בבואנו להכריע שקלנו אלה כנגד אלה את הנסיבות במכלולן. המדובר, מחד גיסא, במי שעבר עבירות בקטינותו, והמחוקק ביקש ליתן ביטוי, במיוחד ככל שהמדובר בקטינים, לשיקולי שיקום. ההליכים עד כה נדרשו לפן זה. נתנו דעתנו לכך, וגם לכברת הדרך שעבר המערער, אף שאינה נטולת חתחתים ומעידות. מאידך גיסא, לא יכולנו שלא ליתן דעתנו לדרגת החומרה היתרה של המעשים בהם מדובר, הן עצם האינוס בצוותא והן הייחוד העצוב שבהשפלה הבלתי נסבלת של המתלוננת, לרבות בהטלת שתן ושפיכת שתן. סבורים אנו, כי על שירות המבחן לנוער העושה מלאכתו – בודאי – נאמנה ותוך הדגשת שיקולי השיקום והטיפול, להביא בחשבון גם שיקולים הקשורים במתלוננת ובציבור. לטעמנו, לשיקולים אלה יש ליתן בנסיבות את הבכורה, והרי המדובר בפרשת אינוס וביזוי שאילו היה המדובר בבגיר, היו העונשים עליה גבוהים בהרבה. אכן, חובה עלינו לריב את ריבה של המתלוננת ולהרתיע עבריינים בכוח. יצוין, למען הסדר הטוב, כי מדברי נציג הפרקליטות בישיבת 14.6.05 בבית המשפט המחוזי עולה, כי הסכמת המדינה להסתכלות בהוסטל לוותה בהסכמה, כי לא ייטען מצד המערער שבכך הסכימה המדינה שלא יתבקש עונש מאסר. (2) עם זאת ראינו לנכון להתחשב בכך שהמערער שוהה מאז יוני 2005 - קרי, קרוב לשנה ושלושה חודשים - בהוסטל, דבר הכרוך בהרחקה מביתו, גם אם אינו בחינת מעצר בפועל. החלטנו ליתן לכך משקל על-ידי הפחתת שישה חודשים מן המאסר בפועל והעמדתו על שלושים חודש. שאר חלקי גזר הדין – בעינם. (3) נוסיף את אלה: סבורים אנו, כי אין להיוואש כל עיקר משיקומו של המערער, שחייו עודם לפניו. אנו מבקשים משירות בתי הסוהר כי ישקול ככל הניתן את המלצתנו, כי המערער יימצא בבית הסוהר "אופק", הגם שלא שהה שם לפני גיל 18 (והמדובר במצב מקרי, שהרי יכול היה להיכלא מייד עם גזר הדין בשעתו, בהיותו בן כ-17). הדבר ראוי וחשוב במבט צופה פני עתיד. (4) התוצאה היא כי הערעור מתקבל במובן זה שיופחתו שישה חודשים מן המאסר שנגזר על המערער, ויהא עליו לרצות שלושים חודשי מאסר בפועל. שאר חלקי גזר הדין יעמדו בעינם. כאמור, אנו מבקשים משירות בתי הסוהר כי ייעשה מאמץ לשבץ את המערער בבית הסוהר "אופק". (5) המערער יתייצב לריצוי עונשו ביום כ"ד בתשרי תשס"ו (16.10.06) עד שעה 10:00 בבוקר במזכירות הפלילית בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע. ניתן היום, כ"ז באלול תשס"ו (20.9.06). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05118560_T08.doc לח מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il