פסק הדין המלא
החלטה בתיק רע"א 1185/14
בבית המשפט העליון
רע"א 1185/14
לפני:
כבוד השופט נ' סולברג
המבקשים:
1. עבדאללה אבו ג'אנם
2. נורה אבו ג'אנם
נ ג ד
המשיבים:
1. נכסי רמלה 3 בע"מ
2. רשות הפיתוח
3. רשם המקרקעין
4. ארזים עבודות עפר ופיתוח בע"מ ואח'
בקשת רשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי מרכז בת"א 55726-11-12 מיום 13.2.2014 שניתנו על-ידי השופט א' יעקב; ובקשה לסעד זמני/עיכוב ביצוע
בשם המבקשים:
עו"ד קייס נאסר
בשם המשיבה 1:
עו"ד תומר גור
בשם המשיבים 2-3:
עו"ד שמרית גולן
פסק דין
1. בקשת רשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי מרכז בת"א 55726-11-12 מיום 13.2.2014: בראשונה, נדחתה בקשת המבקשים להגשת ראיות מפריכות, והם חוייבו לשלם הוצאות למשיבה 1 בסך של 3,000 ₪; בשניה, נדחתה בקשת המבקשים להתלות את ההחלטה הראשונה עד אשר יממשו את זכותם להגיש את תשובתם לתשובת המשיבה 1. במקביל מבקשים המבקשים לעכב את המועד שנקבע להגשת הסיכומים בתובענה.
2. בבית המשפט המחוזי מרכז מתנהלת תובענה בסכסוך על מקרקעין בשטח של דונם ברמלה. בגמר ההוכחות נקבע התיק לסיכומים, אלא שכעבור ימים אחדים הגישו המבקשים את בקשתם "להבאת ראיות מפריכות". המשיבה 1 הגישה את תשובתה, ובו ביום החליט בית המשפט המחוזי לדחות את הבקשה. או אז הגישו המבקשים "בקשה דחופה להתליית החלטה והודעה על מימוש זכות תשובה", אך עד מהרה נדחתה בקשתם זו בהחלטת בית המשפט המחוזי: "לא קיימת זכות לתשובה, אלא אם ביהמ"ש סבור שיש צורך בתשובה. אני דוחה את הבקשה".
3. מכאן בקשת רשות הערעור. החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות, בהתאם לתקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: תקסד"א). שגה בית המשפט המחוזי בקובעו כי לא קיימת זכות לתשובה. תקנה 241(ג1) לתקסד"א מעגנת את זכותו-זו של המבקש: "המבקש רשאי להשיב לתשובת המשיב בתוך עשרה ימים או בתוך מועד אחר שקבע בית המשפט...". אין מדובר בעניין פורמלי גרידא, גם לא עניין המסוּר לשיקול דעתו של בית המשפט. מדובר בחלק מזכות הטיעון, שיש בכוחו להכריע את הכף. הרצון לייעל ולקצר הליכים, הריהו מבורך כשלעצמו, אך לא במחיר של פגיעה בזכות הטיעון. לא אחת מגלה בכגון דא תשובת המבקש בהתייחס לתשובת המשיב על הבקשה, פנים חדשות שיש להן השפעה של ממש לצורך גיבוש החלטה נכונה ומוּשׂכּלת לגופה של הבקשה. ככל שהיתה דחיפות במתן ההחלטה בבית המשפט המחוזי, ניתן היה לקבוע מועד אחר למתן התשובה, קצר מעשרה ימים; אך למנוע כליל את זכות התשובה, אי-אפשר.
4. על הרקע הנ"ל המלצתי למשיבים בהחלטתי מיום 16.2.2014 להסכים לקבלת הערעור. המשיבה 1 הודיעה על הסכמתה, בהדגישהּ עם זאת כי אין בכך "הסכמה לאיזה מהטענות שהועלו בבר"ע ו/או הבקשה להבאת ראיות מפריכות, וכל האמור בבקשות אלה הינו מופרך ומוכחש". המשיבה 1 הסכימה להארכת המועד להגשת הסיכומים ביום אחד; המשיבים 2 ו-3 הסכימו גם הם לקבלת הערעור, תוך שמירה על כל טענותיהם, והותירו את עניין המועד להגשת הסיכומים לשיקול דעת בית המשפט.
5. מבלי להידרש כלל וכלל לגופה של הבקשה להבאת ראיות מפריכות, אלא אך ורק לקיפוח זכותם של המבקשים להשיב לתשובה על בקשתם, החלטתי אפוא להעתר לערעור, לבטל את החלטות בית המשפט המחוזי, ולקבוע כי המבקשים רשאים להגיש לבית המשפט המחוזי בתוך 10 ימים את תשובתם לתשובה על בקשתם להגשת ראיות מפריכות. המועד להגשת הסיכומים ידחה. בית המשפט המחוזי ישוב ויתן דעתו על העניין, יתן את החלטתו מחדש, ובגדרה ידרש גם למועד הגשת הסיכומים.
ניתנה היום, כ"א באדר א' התשע"ד (21.2.2014).
ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 14011850_O02.doc עב
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il