רומן אברמוב נ. מדינת ישראל

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 1182/01 בפני: כבוד השופט מ' חשין כבוד השופט א' ריבלין כבוד השופטת מ' נאור המערער: רומן אברמוב נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר הדין שניתן בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 11.1.2001 בתיק פ' 1104/00 שניתן על ידי כבוד השופטים: ד' בר-אופיר, ה' אחיטוב-הרטמן, נ' לידסקי תאריך הישיבה: ח' בחשון התשס"ב (25.10.2001) בשם המערער: עו"ד מרדכי פנציאס בשם המשיבה: עו"ד אתי כהנא פסק דין 1. ביום 25.12.99 שהה המנוח בבית חברו בתל-אביב. למקום הגיע המערער, פנה אל המנוח וביקש ממנו שיסיעו ברכבו אל ביתו. משסרב המנוח לעשות כך, בשל עייפות שאחזה בו, לא הרפה ממנו המערער ועמד על בקשתו. בין השניים, נתפתח דין ודברים שהפך עד מהרה לתגרה, שבמהלכה הזמין המערער את המנוח לצאת עימו לרחוב. בהיותם ברחוב שלף המערער מנרתיק בכיס מכנסיו סכין. חברו של המנוח הפציר במערער שיניח למנוח, אך ללא הועיל, ובעת שהמנוח והוא נפלו אל הארץ במהלך התגרה דקר המערער את המנוח בבית החזה השמאלי. לאחר מכן ברח מן המקום כשהסכין בידו. המנוח נפגע בלבו, הובא לבית החולים ושם נקבע מותו. המערער עצמו ברח מן המקום והצליח להסתתר במשך כמה חודשים עד שנעצר על ידי המשטרה. תחילה הובא המערער לדין באשמת רצח אך בעקבות עסקת טיעון שנערכה בין המערער לבין המשיבה תוקן כתב האישום והעבירה המיוחסת לו הומרה בעבירה של הריגה. המערער הורשע על פי הודאתו ועל פי המוסכם עתרה התביעה לבית המשפט בבקשה שיוטל עליו עונש של 15 שנות מאסר, ואילו המערער ביקש להקל בעונשו. בית המשפט המחוזי החליט לגזור על המערער עונש של 15 שנות מאסר; וכנגד גזר הדין הוא מערער היום. הוא סבור שבית המשפט המחוזי לא נתן משקל מספיק לנסיבות המקילות ומכל מקום חרג מרמת הענישה כפי שהיא מוצאת ביטוי בפסיקה. 2. דין הערעור להידחות. בית המשפט המחוזי לא התעלם מנסיבותיו האישיות של המערער, ובחן כראוי את נסיבות המקרה. בדין מצא בית המשפט המחוזי כי הקלות הבלתי נסבלת של יישוב סכסוכים באלימות ובדקירות סכינים מחייבת ענישה חמורה ומרתיעה. ואכן, בית משפט זה, נתן דעתו רק לאחרונה לשאלת רמת הענישה הצריכה בעבירות מסוג זה, ואישר עונש מירבי שנגזר בבית המשפט המחוזי במקרה של הריגה בסכין. באותו עניין ציין בית המשפט, כי נגע האלימות פשה בבתינו ובמחוזותינו וכי הסכין נשלפת בגין מחלוקות של מה בכך (ראו: ע"פ 1456/01 חליל חדד נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)). ואף כאן, כפי שציין בית המשפט המחוזי, חיי אדם קופחו בשל מחלוקת של מה בכך, ורק בשל כך שהמנוח לא נעתר לבקשתו של המערער להסיעו לביתו. העונש שהוטל עליו אינו מצדיק התערבות. בית המשפט בגזרו את העונש אף לא חרג ממסגרת הסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים כאמור. סוף דבר, העונש שהוטל על המערער אינו חמור במידה המצדיקה התערבותנו, ובפועל אינו חמור כלל בנסיבות המקרה. הערעור נדחה. ניתן היום, ח' בחשון תשס"ב (25.10.2001). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור/אמ שמריהו כהן - מזכיר ראשי נוסח זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו בקובץ פסקי הדין של בית המשפט העליון בישראל. בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444