בג"ץ 11805-03-25
טרם נותח

פלוני נ. פלוני

סוג הליך עתירה לבית משפט גבוה לצדק (בג"ץ)

פסק הדין המלא

-
2 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 11805-03-25 לפני: כבוד השופט יוסף אלרון כבוד השופטת גילה כנפי-שטייניץ כבוד השופט יחיאל כשר העותר: פלוני נגד המשיבים: 1. פלונית 2. בית הדין הרבני הגדול 3. בית הדין הרבני האזורי באשקלון עתירה למתן צו על תנאי בעניין החלטת בית הדין הרבני הגדול בתיק 1168998/5 מיום 22.2.2025 העותר: בעצמו פסק-דין השופט יוסף אלרון: לפנינו עתירה לביטול החלטת בית הדין הרבני הגדול, אשר הותירה על כנה את החלטת בית הדין הרבני האזורי באשקלון בגדרה נדחתה בקשת העותר לפסילת הרכב הדיינים בהליך המשפטי המתנהל בינו לבין המשיבה 1. בית הדין הרבני האזורי בהחלטתו לדחות את הבקשה ציין כי היא כוללת "תיאורי עובדות אשר נראים לביה"ד מנותקים לחלוטין מן המציאות" והוסיף כי בית הדין ידון בשנית בבקשה אילו תוגש עם תשתית עובדתית מתאימה. חרף האמור, ומאחר שגם בפעם זו "לא נמצאה תשתית עובדתית" לטענות העותר, בקשתו החוזרת נדחתה אף היא. בהמשך, נדחה כאמור גם ערעור העותר, תוך שבית הדין הרבני הגדול סמך ידיו על החלטתו של בית הדין הרבני האזורי ועל נימוקיו. בעתירה שלפנינו, העותר שב ומלין על התנהלות בית הדין הרבני האזורי, משנטען, בין היתר, כי במסגרת ההליך המשפטי כאמור, הדיינים דנו בסוגיות משפטיות שאינן בסמכותם, התעלמו מתסקירי שירותי הרווחה וחייבו את העותר בתשלום מזונות באופן לא שוויוני. העותר מוסיף ומפנה לכך ש"התעלף" במהלך הדיון, כאשר בזמן זה לטענתו הדיון המשיך בהיעדרו, ומששב חלקית להכרה שמע את אחד הדיינים פונה למשיבה 1 באמירות חד-צדדיות. דין העתירה להידחות. בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על פסקי הדין של בתי הדין הרבניים, והתערבותו מוגבלת למקרים חריגים של חריגה מסמכות, פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי, סטייה מהוראות החוק המכוונות לבית הדין הדתי או כאשר נדרש סעד מן הצדק (בג"ץ 1624/24 פלונית נ' בית הדין הרבני בתל אביב, פסקה 6 (11.3.2024)). כללים אלו חלים גם ביחס להחלטות שעניינן פסלות דיינים או מותב בית הדין (בג"ץ 2833/08 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים, פסקה 23 (25.6.2008) (להלן: עניין פלונית)). העתירה שלפנינו אינה נמנית בין מקרים חריגים אלו. במוקד העתירה, טענות העותר מופנות כלפי התנהלות מותב בית הדין הרבני האזורי בדיון בעניינו, ובפרט כלפי התנהלות שלא נרשמה בפרוטוקול הדיון כמו גם אמירות חד-צדדיות לטובת המשיבה 1. ואולם, וכפי שנימק היטב גם בית הדין, השגות העותר כלפי אופן התנהלות המותב – נטענו בעלמא, ללא אסמכתא עובדתית או תימוכין בידי מי מהנוכחים באולם הדיון; בעוד שמנגד, דייני בית הדין הרבני האזורי הבהירו כי "למיטב זכרונם" לטענות אלו אין כל אחיזה במציאות. לא הונחה אפוא תשתית עובדתית מינימלית לתמיכה בטענות העותר ביחס להתנהלות הנטענת של הדיינים (בג"ץ 156/18 הגין נ' הקדש הרב שלמה יעקב מוסאיוף ז"ל, פסקה 8 (23.3.2018)). יתר טענות העותר, המופנות כלפי תוכן החלטות בית הדין הרבני האזורי, בטענה שאינן מיטיבות עמו, אף הן אינן מצדיקות את התערבותנו. זאת מאחר שהן נושאות אופי ערעורי מובהק, בעוד שכאמור בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות בית הדין הרבני (בג"ץ 1624/24 פלונית נ' בית הדין הרבני בתל אביב, פסקה 6 (11.3.2024)). כך למשל, טענות העותר ביחס ליישום המלצות התסקיר המקצועי, הן בעלות אופי ערעורי ואינן מלמדות בהכרח על חשש ממשי למשוא פנים. מכל מקום וכפי שנפסק בעבר, גם הכרעה שיפוטית המונה רצף של החלטות לטובת צד מסוים, אינה מקימה כשלעצמה עילת פסלות נגד היושב בדין (עניין פלונית, פסקה 27). לא כל שכן, במקרה דנן, כאשר טענות העותר אינן מופנות כלפי הכרעה סופית לטובת צד מסוים, אלא כלפי ניהול ההליך, שלביו ושיקול דעתו הענייני של בית הדין הרבני האזורי. גם בטענות אלו אין אפוא כדי לשנות מהחלטת בית הדין הרבני הגדול. העתירה נדחית אפוא; בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. ניתן היום, י' אדר תשפ"ה (10 מרץ 2025). יוסף אלרון שופט גילה כנפי-שטייניץ שופטת יחיאל כשר שופט