ירון דהן נ. עדי אגודה שיתופית בע"מ

6 1 בבית המשפט העליון ע"א 1177/23 לפני: כבוד הנשיאה א' חיות המערערות: 1. ירון דהן 2. פרידה דהן נ ג ד המשיבות: 1. עדי אגודה שיתופית בע"מ 2. העמותה לפיתוח עדי -שכונת התמר ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בחיפה מיום 2.2.2023 בת"א 39131-08-16 שניתנה על ידי כבוד השופטת מ' קלמפנר נבון בשם המערערות: עו"ד פרידה דהן פסק-דין ערעור על החלטתו של בית המשפט השלום בחיפה (השופטת מ' קלמפנר נבון; להלן: המותב) מיום 2.2.2023 בת"א 39131-08-16 (להלן: ההליך), שבה נדחתה בקשת המערערים לפסילת המותב. ההליך נושא הערעור דנן עניינו תביעה שהגישו המערערים נגד המשיבות בחודש אוגוסט 2016, בגין ליקויים בפיתוח התשתיות על ידן אשר גרמו, על-פי הנטען, להיקוות מי גשמים במגרש של המערערים וכפועל יוצא לנזקים שונים למגרש ולבית הבנוי עליו. בהליך התקיימו מספר דיונים בין השנים 2020-2017, וכן מונה מומחה מטעם בית המשפט (להלן: המומחה) לבחינת הנזקים והתיקונים הדרושים. ביני לביני, ביום 22.6.2020 הגישו המערערים בקשה לפסילת המותב ובה הלינו על אופן ניהול דיון ההוכחות שהתקיים ביום 19.5.2020 (להלן: בקשת הפסלות הראשונה). המערערים טענו כי לאורך הדיון הפגין המותב יחס לא מכבד ונהג בעוינות כלפי בא כוח המערערים, וכן התעלם מהתנהגותו האגרסיבית של בא כוח המשיבות כלפיהם. עוד טענו המערערים כי המותב התערב בחקירת העדים באופן שפגע בקו חקירתם, והלינו על אמירות שונות שנאמרו על ידי המותב במהלך הדיון המעידות, לשיטתם, על הבעת עמדה נחרצת באשר לתוצאות ההליך ועל "נעילת" דעתו של המותב. נוכח התנהלות זו, ביקשו המערערים להורות על פסילת המותב מלדון בהליך. המשיבות התנגדו לבקשת הפסלות, וביום 5.7.2020 דחה המותב את הבקשה לפסילתו. בפתח הדברים נקבע כי עיון בפרוטוקול הדיון מעלה שהמותב לא הביע כל עמדה נחרצת באשר לסוגיות שבמחלוקת ואך ניסה לנהל את ההליך באופן ענייני, חרף התנהלות הצדדים והפרעותיהם למהלך הדיון. המותב הוסיף בהקשר זה כי "אין לראות עילת פסילה בדברים שנאמרים על ידי בית המשפט במהלך הדיון, לשם ייעול הדיון ואין בהם כדי להצביע על גיבושה של דעה קדומה ובלתי ניתנת לשינוי במחלוקת בין הצדדים". עוד קבע המותב כי השגות המערערים באשר לאופן ניהול דיון ההוכחות על ידי המותב אינן מקימות כשלעצמן עילת פסלות. על החלטתו זו של המותב שלא לפסול את עצמו לא הוגש ערעור. ההליך המשיך להתנהל כסדרו, וביום 17.6.2021 קיבל המותב את תביעת המערערים בחלקה. בפסק דינו אימץ המותב את חוות דעת המומחה ואת הפתרון שהוצע על ידו לבעיית הניקוז במגרש המערערים, והורה למשיבות לפעול לביצוע העבודות שפורטו בחוות דעתו, וזאת בתוך 90 יום ממועד מתן פסק הדין. על פסק הדין הגישו המערערים ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה (ע"א 15396-07-21). ביום 7.2.2022 דחה בית המשפט המחוזי (השופטים י' גריל, ע' ורבנר ומ' דאוד) את הערעור, והורה למשיבות לפעול לביצוע העבודות שהומלצו בחוות דעת המומחה כאמור בפסק דינו של בית המשפט קמא (להלן: פסק הדין בערעור). כן נקבע כי לאחר השלמת העבודות, המומחה יבדוק ויאשר שהעבודות אכן בוצעו בהתאם לחוות דעתו וידווח על כך לבית המשפט קמא ולצדדים. בקשת רשות ערעור שהגישו המערערים לבית משפט זה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, נדחתה ביום 10.4.2022 (השופט נ' סולברג; רע"א 2395/22). ביום 12.4.2022 הגישו המערערים בקשה לעיון חוזר בפסק הדין, ובה ביקשו להורות על נבצרות המומחה בטענה כי מצבו הרפואי מונע ממנו לפקח על ביצוע העבודות כמתחייב מפסק הדין בערעור. בו ביום דחה המותב את הבקשה בציינו כי "אין סעד של 'עיון חוזר' בפסק הדין אשר ניתן". ביום 13.4.2022 הגישו המערערים בקשה זהה אך הפעם תחת הכותרת "בקשה למתן הנחיות". באותו היום נדחתה הבקשה, תוך שהובהר כי "ככל שהמומחה ייתקל בקושי לקיום הוראות בית המשפט המחוזי, בהתאם לפסק דינו מיום 7.2.2022, פתוחה בפניו הדרך לפנות אל בית המשפט". ביום 16.5.2022 הגישו המערערים חוות דעת מטעמם בדבר מסוכנות העבודות שבוצעו על ידי המשיבות (להלן: חוות הדעת מטעם המערערים). בהתבסס על חוות דעת זו, ביקשו המערערים להורות למשיבות לפעול להסדרת כל הליקויים ההנדסיים והבטיחותיים במגרש כמפורט בחוות הדעת מטעמם. בהחלטתו מאותו יום הורה המותב על העברת חוות הדעת לעיונו של המומחה, אולם נקבע כי בשלב זה של ההליך "אין עוד מקום לסעדים נוספים במסגרת תובענה זו". בקשת הבהרה שהגישו המערערים בעניין זה נדחתה ביום 17.5.2022 בנימוק כי "אין בכוונת בית המשפט להוסיף ולנהל תובענה נוספת במסגרת תובענה זו, לאחר שניתן בה כבר פסק דין". בהמשך, משנמצא כי אכן נבצר מהמומחה למלא את תפקידו מסיבות רפואיות, ולאחר שהצדדים לא הצליחו להגיע להסכמה על זהות מומחה חלופי, ביום 31.5.2022 הורה המותב על מינוי מומחה אחר מטעמו, מר צבי רום (להלן: מר רום). מר רום התבקש לחוות את דעתו באשר לביצוע העבודות על ידי המשיבות ולבחון האם הללו אכן בוצעו באופן התואם את חוות דעתו של המומחה. לשם כך, הורה המותב על העברת חוות דעת המומחה וחוות הדעת מטעם המערערים לעיונו. לאחר שהתקבלה חוות דעתו של מר רום, ביום 30.12.2022 הגישו המערערים בקשה למתן חוות דעת משלימה. בבקשה נטען כי מר רום התעלם מחוות הדעת שהגישו המערערים בדבר מסוכנות העבודות שבוצעו על ידי המשיבות ומהליקויים שפורטו בה, ולפיכך ביקשו להורות לו להגיש חוות דעת נוספת אשר תתייחס לסוגיות אלו. ביום 3.1.2023 דחה המותב את בקשת המערערים וקבע כי אין עילה להורות על מתן חוות דעת משלימה, שכן "על מומחה בית המשפט לחוות דעתו בהתאם להוראות בית המשפט המחוזי, ולשם כך ניתנו הוראות [המותב] המדויקות אחריהן המומחה ממלא". בהחלטה נוספת מאותו יום, נקבע כי על המשיבות לפעול בהתאם להוראותיו של מר רום לתיקון הליקויים שנותרו, וכי על מר רום לעדכן את בית המשפט האם התיקונים בוצעו כנדרש. בקשת רשות ערעור שהגישו המערערים על החלטות אלו לבית המשפט המחוזי בחיפה נדחתה ביום 11.1.2023 (הנשיא ר' שפירא; רע"א 21874-01-23). בית המשפט המחוזי קבע כי "מדובר בהחלטות סבירות, אשר ניתנו לשם קיום פסקי הדין שניתנו בהליך, הן על ידי בימ"ש קמא והן על ידי ערכאת הערעור, באופן צודק ויעיל", ולפיכך לא קמה עילה להתערבות בהן. סמוך לאחר מכן, ביום 15.1.2023 הגישו המערערים בקשה להפניית שאלות הבהרה למר רום. בו ביום דחה המותב את הבקשה בציינו כי "אין מדובר בחוות דעת בה נדרשות שאלות הבהרה. מדובר אך ורק בבדיקה האם אכן הנתבעות [המשיבות] מילאו אחר הנדרש מה[ן] בהתאם לפסק הדין". בקשת המערערים לעיון חוזר בהחלטה נדחתה אף היא ביום 17.1.2023, בהיעדר עילה לעיון חוזר בה. בעקבות כך, ביום 25.1.2023 הגישו המערערים בקשה נוספת לפסילת המותב. בבקשה טענו המערערים כי כל ההליך נוהל בידי המותב באופן לא אובייקטיבי ומוטה לטובת המשיבות. בתוך כך, השיגו המערערים על החלטות שונות שנתן המותב לאחר מתן פסק הדין בהליך, ובהן ההחלטה לדחות את בקשתם להורות על נבצרות המומחה מיום 12.4.2022 ומיום 13.4.2022; דחיית בקשתם בעניין הסדרת הליקויים כאמור בחוות הדעת מטעמם מיום 16.5.2022 ומיום 17.5.2022; וכן דחיית בקשתם למתן חוות דעת משלימה מיום 3.1.2023. לטענת המערערים, החלטות אלו לוקות ב"חוסר סבירות קיצוני" ומעידות על "חוסר אובייקטיביות שיפוטית, משוא פנים והתעלמות מוחלטת מטענותיהם". עוד הוסיפו המערערים וטענו כי בדחותו את בקשתם להפנות שאלות הבהרה למר רום מיום 15.1.2022, פגע המותב בזכויותיהם הדיוניות. לעמדת המערערים, מהחלטות אלו עולה המסקנה כי דעתו של המותב "ננעלה" באופן המקים חשש ממשי למשוא פנים בניהול ההליך. לאחר קבלת תגובת המשיבות, ביום 2.2.2023 דחה המותב את הבקשה לפסילתו. בפתח הדברים נקבע כי טענות המערערים מופנות כולן כלפי החלטות דיוניות שניתנו בהליך, לרבות החלטתו מיום 3.1.2023 שעליה הגישו המערערים בקשת רשות ערעור אשר נדחתה. המותב הבהיר כי "העובדה שהחלטות מסוימות של בית המשפט אינן מטיבות עם התובעים [המערערים] אינה מהווה עילת פסלות" וכי הדרך הראויה לתקוף החלטות אלו היא במסגרת הליכי ערעור מתאימים ולא בהליכי פסלות. לגופו של עניין קבע המותב כי אופן ניהול ההליך על ידו וההחלטות שנתן אינן מקימות חשש ממשי למשוא פנים, שכן מדובר ב"החלטות ענייניות אשר תכליתן למלא אחר מצוות בית המשפט המחוזי ולוודא כי הנתבעות [המשיבות] מבצעות במלואה את תכנית המומחה". המותב הוסיף ועמד על הקושי הטמון בהעלאת טענת הפסלות בשלב זה של ההליך "בו נוהל כבר ההליך במלואו, ניתן פסק דין בידי מותב זה, הוגש ערעור ואף בו כבר ניתן פסק דין וכל אשר נותר הוא מעקב בית המשפט אחר ביצוע העבודות באמצעות מומחה מטעמו". מטעמים אלו, דחה המותב את הבקשה תוך חיוב המערערים בהוצאות בסך של 2,000 ש"ח. מכאן הערעור שלפניי, בו חוזרים המערערים על טענותיהם בבקשת הפסלות. המערערים מפרטים את השתלשלות העניינים שפורטה לעיל ועומדים על טענתם כי "כל ניהול ההליך התנהל בצורה לא אובייקטיבית ולא מאוזנת". בהקשר זה חוזרים המערערים על השגותיהם נגד החלטות המותב המעידות, לטענתם, על "נעילת" דעתו של המותב ועל משוא פנים בניהול ההליך. המערערים מוסיפים ומסבירים כי לא ערערו על ההחלטה בבקשת הפסלות הראשונה מתוך תקווה כי "בית המשפט ינהג באובייקטיביות שיפוטית", אולם בהמשך התברר להם כי לא כך הדבר. לבסוף, מציינים המערערים כי על אף שניתן פסק דין בהליך, המותב טרם קם מכיסאו שכן החלטותיו נחוצות לצורך קיום חלקו האופרטיבי של פסק הדין והבטחת ביצוע העבודות על ידי המשיבות, ומכאן הצורך בפסילתו בשלב זה של ההליך. דין הערעור להידחות. כפי שהובהר בפסיקה, אף שאין הגבלה על מספר הפעמים שבהן רשאי בעל דין להגיש בקשת פסלות, הטוען לעילת פסלות נוספת באותו הליך נדרש להצביע על עילה חדשה שצמחה לאחר מתן החלטת הפסלות הקודמת (ע"א 9614/17 פלוני נ' פלונית, פסקה 4 (13.12.2017); ע"פ 4367/22 בוקובזה נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (נבו 27.7.2022)). בערעורם טוענים המערערים כי עילת הפסלות ניכרה לאורך "כל ניהול ההליך", אך הם ממקדים את השגותיהם בהחלטות המותב שניתנו לאחר מתן פסק הדין. לא מצאתי כי איזו מטענות המערערים מקימה הצדקה לפסילת המותב בענייננו. תחילה יש להדגיש כי חלק ניכר מטענות המערערים לוקות בשיהוי. בקשת הפסלות הוגשה, כאמור, בחודש ינואר 2023, אך חלק מהטענות בה נוגעות להחלטות שניתנו חודשים רבים קודם לכן, מבלי שהוצג כל הסבר המניח את הדעת להשתהותם של המערערים. בעבר נפסק כי ״עילת פסלות אינה בבחינת 'נשק סודי' שאותו ניתן לשמור לעת מצוא, ככל שההליך אינו מתפתח לשביעות רצונו של בעל הדין" (ע"א 5482/21 פלונית נ' פלוני, פסקה 6 (29.8.2021); ע"א 6068/22 פלונית נ' פלוני, פסקה 13 (15.9.2022)). די בכך כדי לדחות את מרבית טענות המערערים. לגופו של עניין, לא מצאתי כי טענות המערערים מקימות חשש כלשהו למשוא פנים מצד המותב. השגות המערערים מופנות כולן כלפי החלטות דיוניות שונות שנתן המותב לאורך ניהול ההליך. לא אחת נפסק כי החלטות מעין אלו אינן מקימות, כשלעצמן, עילת פסלות, וזאת גם כשמדובר ב"הצטברות" של החלטות דיוניות שאינן לרוחו של בעל דין (ע"א 3163/22 פלונית נ' מורג, פסקה 11 (20.7.2022)). על כן, וכפי שציין בצדק המותב בהחלטתו, המקום הראוי להשגותיהם של המערערים על החלטות אלו אינו בהליכי פסלות, אלא בהליכי ערעור מתאימים (ע"א 2994/20 פלוני נ' פלונית, פסקה 8 (11.6.2020)). בענייננו, המערערים אף הגישו בקשת רשות ערעור על החלטות המותב מיום 3.1.2023 אשר נדחתה, וכבר נפסק כי הליכי פסלות אינן הליך "שיורי" להעלאת טענות שנדחו בהליכי ערעור (ע"א 3374/22 פלונית נ' פלוני, פסקה 8 (30.6.2022)). מכל הטעמים שפורטו לעיל, הערעור נדחה. משלא התבקשה תגובה, לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ"ג באדר התשפ"ג (‏16.3.2023). ה נ ש י א ה _________________________ 23011770_V01.docx רי מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1