שרה שמלצר נ. שר הפנים

פסק-דין בתיק בג"ץ 11769/05 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 11769/05 בפני: כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופטת ד' ברלינר העותרים: 1. שרה שמלצר 2. מרים שטמברגר 3. מרדכי שמיר 4. ליבר לוי 5. שרה ליבר 6. חביב אוחיון 7. אסתר אוחיון 8. יחזקאל שליים 9. דוד שליים 10. אבנר שליים 11. זאב זייד 12. ליבנדה זאב נ ג ד המשיבים: 1. שר הפנים 2. הוועדה המקומית לתכנון ובניה "הוד השרון" 3. עירית הוד השרון עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרים: עו"ד יהושע דיאמנט בשם המשיב 1: עו"ד דני חורין בשם המשיבים 2-3: עו"ד גלעד הס פסק-דין השופטת מ' נאור: 1. מלכתחילה הורה השופט ריבלין על העברת העתירה לדיון בפני הרכב שלושה ועל מתן תגובה; בשלב מאוחר יותר הוגשה בקשת המשיב 1 לדחות או למחוק את העתירה על הסף. אקדים ואומר כי הגעתי לכלל מסקנה שיש להיעתר לבקשה זו ולבטל את המועד שנקבע לדיון בעתירה. 2. בעתירה ביקשו העותרים שני סעדים. הראשון כי בית המשפט יורה למשיב 1 (שר הפנים) לקבוע שסמכויותיה של הועדה המקומית לתכנון ובניה "הדרים", ככל שהן נוגעות למקרקעין שבתחום שיפוט המשיבה 3 (עיריית הוד השרון), עברו עם פירוקה של הועדה המקומית לתכנון ובניה "הדרים" לסמכותה של המשיבה 2 (הועדה המקומית לתכנון ובניה "הוד השרון"). השני כי בית המשפט יורה למשיבה 2 כי בסמכותה ומחובתה לדון ולהכריע בתביעות פיצויים לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבניה שהוגשו על ידי העותרים לועדה המקומית לתכנון ובניה "הדרים". הרקע 3. העותרים הם בעלי מקרקעין הנמצאים בתחום שיפוטה של המשיבה 3. בראשית חודש נובמבר 2003 הם הגישו לועדה המקומית לתכנון ובניה "הדרים" תביעות פיצויים לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבניה. בטרם הוכרעו התביעות החליט שר הפנים במהלך שנת 2004 לבטל את תחום השיפוט של הועדה המקומית לתכנון ובניה "הדרים" והמקרקעין נשוא התביעות הועברו לתחומה של המשיבה 2. במחצית שנת 2005 הודיעה המשיבה 2 לעותרים כי היא פנתה לשר הפנים כדי שזה יחליט "כיצד יש לנהוג בתביעות שהוגשו נגד הועדה המקומית מרחב 'הדרים'" וכי היא החליטה להפסיק את טיפולה בתביעות כאמור. 4. מיד בסמוך לאחר קבלת הודעה זו פנו העותרים למשיב 1 וביקשו את התערבותו "במהירות ובדחיפות, ולהורות ו/או להבהיר בצו את סמכויות הועדות הרלוונטיות". בחלוף מספר חודשים משלא התקבלה תשובה עניינית לפנייתם שבו העותרים ופנו למשרדי המשיב 1 ובחלוף חודש נוסף ביום 22.12.2005 בלא שניתנה להם תשובה עניינית הוגשה העתירה שלפנינו. העתירה 5. העותרים טענו בעתירתם כי במצב שנוצר הם נמצאים ב"מבוי סתום" שהרי לכאורה אין כל "כתובת" לתביעתם לפיצויים לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבניה זאת בעוד קניינם נפגע. העותרים הדגישו כי "התנהלות המשיבים מהווה הפרה בוטה של כללי המנהל התקין, באופן בלתי סביר ובהיעדר חוקיות, כמו גם הפרת הוראות הדין בכלל והפרת הוראות חוק התכנון והבניה,התשכ"ה-1965 בפרט". 6. אך בחלוף כתשעה חודשים הגיש המשיב 1 את תגובתו לעתירה ועמה את בקשתו לדחות או למחוק את העתירה על הסף. הוא ציין כי העתירה התייתרה נוכח הסכמת המשיבה 2 – שנרשמה ע"י בית משפט זה בתיק אחר שהתנהל נגד הועדה המקומית לתכנון ובניה "הדרים" (רע"א 487/05) – לטפל בתביעות לפי סעיף 197 המתייחסות למקרקעין, אשר היו מצויים במרחב התכנון של הועדה המקומית לתכנון ובניה "הדרים" ושכעת, לאחר ביטולה, הועברו לתחומה שלה (של המשיבה 2). 7. בשלב זה ביקשתי את תגובת העותרים. העותרים הודיעו שהם עומדים על עתירתם ועל הוצאות העתירה וזאת, בין היתר, מאחר ש"המשיבה 2 לא הודיעה דבר ואף חצי דבר לענין נכונותה והסכמתה לדון בתביעות הפיצויים של העותרים" ומאחר ו"לא חזרה בה המשיבה 2" מההודעה המוזכרת לעיל שנשלחה לעותרים עוד במחצית שנת 2005. כמו כן טענו העותרים כי בעלי מקרקעין הנמצאים בתחום שיפוטה של המשיבה 2 אינם צריכים להיות כפופים להסכמתה לדון בתביעותיהם. 8. המשיבה 2 הגישה תגובתה לדברים והביעה תמיהה על עמדת העותרים. לטענת המשיבה 2 העתירה אכן התייתרה שהרי אין עוד מחלוקת כי היא זו המוסמכת לדון בתביעותיהם של העותרים. המשיבה 2 אף ציינה כי הודעה על כך נמסרה לעותרים עוד בטרם הודיעו האחרונים שהם עומדים על עתירתם ובנסיבות אלה "ב"כ העותרים נהג שלא בתום לב כאשר ציין... כי 'המשיבה 2 לא הודיעה דבר ואף חצי דבר לעניין נכונותה והסכמתה לדון בתביעות הפיצויים של העותרים'". 9. איפשרתי לעותרים להשיב לדברים ולהודיע האם הם עומדים על עתירתם או מבקשים למחקה ולהעברת הבקשות השונות לפסיקת הוצאות לרשם. ואולם, בתשובת העותרים מיום 4.11.2006 לא נמצאת כל התייחסות לטענה כי "ב"כ העותרים נהג שלא בתום לב". לעומת זאת העותרים שבו וטענו בתשובה כי הסכמת המשיבה 2 כפי שנרשמה ב- רע"א 487/05 אינה מייתרת את העתירה שהרי העותרים אינם צד לאותם הליכים "ובהעדרו של צו מוחלט... ניתן להעלות על הדעת תוצאה משפטית בה עלולים המשיבים להתחמק ו/או להימנע בעתיד מחובתם לדון, להכריע בתביעת הפיצויים ו/או ינסו להתחמק מתשלום הפיצויים". העותרים גם ציינו כי נגרמו להם הוצאות משפט רבות בגין הגשת העתירה וכי יש ליתן צו החלטי ולחייב את המשיבים בהוצאות. הכרעה 10. מקובלת עלי עמדת המשיבים כי העתירה התייתרה ודינה על כן להימחק. בין בעלי הדין לא נותרה עוד כל מחלוקת שהרי המשיבים הודיעו לעותרים מפורשות כי המשיבה 2 תדון בתביעות הנוגעות למקרקעין שהועברו לתחומה עם ביטולה של הועדה המקומית לתכנון ובניה "הדרים" לרבות באופן ספציפי בתביעות העותרים. בנסיבות אלה בעייתם של העותרים נפתרה ואין מקום לדיון תיאורטי בעתירה. 11. העתירה נמחקת אפוא וממילא מבוטל מועד הדיון שנקבע לה. שקלנו לפסוק הוצאות לטובת העותרים אך נוכח היעדר התייחסותם לטענת חוסר תום הלב ונוכח התעקשותם על מתן צו מוחלט (ולא רק על נושא ההוצאות) – לא יהיה צו להוצאות. ניתן היום, ‏‏כ"ד חשון, תשס"ז (15.11.2006). המשנה לנשיאה ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05117690_C05.doc עע מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il