לחוביץ נחמיה בע"מ נ. הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ

פסק-דין בתיק ע"א 1176/17 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 1176/17 וערעורים שכנגד לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט ג' קרא כבוד השופטת י' וילנר המערערת והמשיבה שכנגד: לחוביץ נחמיה בע"מ נ ג ד המשיבה 1: 1. הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ המשיבה 2 והמערערת שכנגד: 2. השמירה טכנולוגיות מיגון (1971) בע"מ המשיב 3: 3. יורם שמואלי – מהנדס המשיבה 4 והמערערת שכנגד: 4. רות מנדלאוי נציגת עיזבון המנוח חזי מנדלאוי ז"ל ערעור ושני ערעורים שכנגד על פסק דינו של בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו מיום 2.1.2017 בת"א 8370-12-09 שניתן על-ידי כב' השופטת ח' וינבאום וולצקי תאריך הישיבה: כ"ט בשבט התשע"ח (14.2.2018) בשם המערערת והמשיבה שכנגד: עו"ד ד"ר קובי קפלנסקי; עו"ד חן גלעד בשם המשיבה 1 ו-3: עו"ד שי קין בשם המשיבה 2 והמערערת שכנגד: עו"ד נפתלי קפשוק בשם המשיבה 4 והמערערת שכנגד: עו"ד אלישע אטיאס; עו"ד שילת כהן פסק-דין השופט י' עמית: 1. המערערת הגישה תביעה לתגמולי ביטוח ופיצויים בגין נזקי פריצה לבית העסק שלה, בלילה שבין ה-23-22 לאפריל 2009. במהלך הפריצה נגנב מבית העסק מלאי בשר בסכום של למעלה מ-3 מיליון ₪. התביעה הוגשה כנגד מבטחתה של המערערת, היא המשיבה 1 (להלן: הפניקס); כנגד סוקר הסיכונים מטעמה, הוא המשיב 3 (להלן: הסוקר); כנגד חברת המוקד שהתקינה את מערכת האזעקה בבית העסק, היא המשיבה 2 (להלן: חברת המוקד); וכנגד סוכן הביטוח שביני לביני הלך לעולמו ועזבונו, המשיב 4, נכנס בנעליו (להלן: סוכן הביטוח). 2. הפניקס התגוננה בטענה שאינה חייבת בתגמולי הביטוח מאחר שהמערערת הפרה את תנאי המיגון. בית משפט קמא מצא כי המערערת אכן לא עמדה במלוא דרישות המיגון, אך לאור הוראות סעיפים 18 ו-21 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981, נדחתה טענתה של הפניקס לאי תחולתה של הפוליסה. עם זאת, התקבלה טענת הפניקס כי סכום הביטוח לנזקי פריצה לא עמד על 3 מיליון ₪ כטענת המערערת, אלא על הסך של 500,000 ₪ בלבד, הוא הסכום הנקוב ברשימה שצורפה לפוליסה תחת הסעיף "פריצה נזק ראשון". התביעה כנגד הסוקר וכנגד סוכן הביטוח נדחתה. בית משפט קמא מצא כי חברת המוקד הפרה את הסכם השירות בינה לבין המערערת, בכך שהגלאים שהתקינה לא ענו על דרישות הסקר וההגנות שנדרשו, ובכך שלא הודיעה לנציג המערערת (מורשה כניסה) על התראה שהתקבלה במוקד בליל הפריצה (אין חולק כי בליל הפריצה נשלח סייר של חברת המוקד פעמיים אל בית העסק לאור קריאות שהתקבלו במוקד). עם זאת, הגביל בית המשפט את אחריותה של חברת המוקד בהתאם לתניית הגבלת אחריות בהסכם שבין הצדדים (להלן: תניית הפטור), ולפיה הפיצוי המכסימלי עומד על דמי המנוי הממוצעים בשלושת החודשים שקדמו לאירוע X 60, סה"כ – כ-8,000 ₪ בלבד. 3. על פסק הדין של בית המשפט המחוזי נסב הערעור של המערערת. המערערת הלינה על כך שבית המשפט הגביל את תגמולי הביטוח ל-500,000 ₪, באשר לשיטתה היה על בית המשפט לחייב את סוכן הביטוח ואת הפניקס בתשלום תגמולי ביטוח לפי כיסוי ביטוחי של 3 מיליון ₪; לסכום זה נטען כי יש להוסיף נזקים נוספים המכוסים בפוליסה; וכי היה מקום לחייב את חברת המוקד במלוא הנזק שנגרם למערערת חלף הפיצוי של כ-8,000 ₪ בלבד לפי תניית הפטור. סוכן הביטוח הלין בערעור שכנגד על מיעוט ההוצאות שנפסקו לזכותו (25,000 ₪), וחברת המיקוד הלינה בערעור שכנגד על החיוב בסך 8,000 ₪. 4. אקדים ואסלק מעל דרכנו את הערעורים שכנגד. אין דרכה של ערכאת ערעור להתערב בגובה ההוצאות שהושתו על ידי הערכאה הדיונית, אלא במקרים חריגים, ולא זה המקרה שבפנינו. לכן, ובהתחשב שסוכן הביטוח מיוצג על ידי מבטחתו, לא היה מקום להגשת הערעור שכנגד מלכתחילה. חברת המוקד הבהירה במהלך הדיון כי הערעור שכנגד הוגש על ידה, לא בשל הסכום של 8,000 ₪ שנפסק לחובתה, אלא כדי להשיב לטיעוני המערערת בערעור. אלא שלשם כך לא היה צורך בהגשת ערעור שכנגד, באשר רשאי בעל דין להתגונן בערעור שלא מטעמיו של בית משפט קמא. אשר על כן, דין שני הערעורים שכנגד להידחות. 5. ומכאן לערעור העיקרי. על אף רוחב היריעה שפרסה המערערת בפנינו, ניתן למקד את הערעור בשתיים אלה: א. כנגד סוכן הביטוח טענה המערערת כי למרות שביקשה כיסוי בסכום של 3 מיליון ₪ בגין נזקי פריצה, סוכן הביטוח התרשל והפוליסה שהונפקה באמצעותו עמדה רק על 500,000 ₪. סוכן הביטוח הוא שלוח של המבטחת, ומכאן שטענה זו עומדת למערערת גם כלפי הפניקס. ב. כנגד חברת המוקד נטען כי לא היה מקום להגביל את אחריותה על פי תניית הפטור, נוכח הפרתה היסודית את ההסכם עוד בשלב הטרום-חוזי של התקנת מערכות המיגון. 6. נקדים ונאמר כי פסק דינו של בית משפט קמא בחן את כל הסוגיות הצריכות לעניין, בבחינת דבר דבור על אופניו, ואנו מאמצים את פסק דינו מכוח סמכותנו לפי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות). יכולים היינו לסיים דיוננו בנקודה זו ואידך זיל גמור, אך למעלה מן הצורך נתייחס בתמצית שבתמצית לטיעוני המערערת. 7. הפוליסה המדוברת היא פוליסה לכיסוי מפני נזקי אש, והכיסוי בגין נזקי פריצה ושוד נעשה כהרחבה לפוליסה. בית משפט קמא מנה שורה ארוכה של אינדיקציות, מהן עולה כי המערערת הייתה מודעת לכך שסכום הכיסוי הביטוחי בגין ההרחבה לנזקי פריצה הועמד בפוליסה על 500,000 ₪ בלבד. המערערת פנתה ליועץ ביטוח בשם אשד (להלן: אשד) על מנת שיכין עבורה מפרט ביטוחים וימליץ לה על ההצעה הביטוחית הטובה ביותר עבורה. מנהל המערערת, מר לחוביץ' (להלן: לחוביץ'), אף העיד כי לא סמך על סוכן הביטוח ועל כן פנה למר אשד. אשד, שלא נתבע על ידי המערערת ולא זומן על ידה להעיד, סיפר בעדותו כי המערערת אכן ביקשה בתחילת הדרך כיסוי של 3 מיליון ₪ לנזקי פריצה, אך במהלך ההתכתבויות וההערות והתיקונים שהוחלפו בינו לבין לחוביץ', תוקן הסכום בטיוטה האחרונה והכיסוי הביטוחי למקרה של פריצה הופחת לסך של 500,000 ₪. לדבריו של אשד, הקטנת הכיסוי הביטוחי נעשתה על פי בקשתו המפורשת של לחוביץ', לאחר שהלה העריך כי לא ניתן בפריצה להעמיס יותר ממשאית אחת. מעניין לציין כי בשיחה שהתקיימה בין סוכן הביטוח לבין לחוביץ' לאחר הפריצה, שיחה שהוקלטה על ידי האחרון ללא ידיעתו של סוכן הביטוח, אמר סוכן הביטוח כי הסכום נקבע מאחר שעשה חשבון כמה בשר ניתן להעמיס על משאית. הדברים נאמרו על ידי סוכן הביטוח, אך מהשיחה עולה כי לטענתו לחוביץ' הוא שביקש להפחית את הכיסוי הביטוחי והוא שאמר לו כי אין צורך בסכום כה גבוה כי "מי יגנוב בשר?" (מוצג 42 לסיכומי המערערת, בעמ' 4). בהתחשב בכך שסוכן הביטוח לא יכול היה לדעת בשיחה המוקלטת מה יאמר אשד בעדותו חודשים רבים לאחר מכן, לפנינו שני מקורות שונים, שסיפרו כל אחד באופן עצמאי ובלתי תלוי בשני, כי היה זה לחוביץ' שביקש להפחית את סכום הביטוח בגין פריצה, לאחר שעשה את החישוב כי משאית אחת לא יכולה להוביל בשר בסכום העולה על 500,000 ₪. בנוסף הצביע בית המשפט על כך כי למערערת הועברו 5 תוספות לפוליסה שבכל אחת מהן נכתב במפורש כי סכום הביטוח בגין נזקי פריצה על בסיס נזק ראשון עומד על הסך של 500,000 ₪. זאת ועוד. הפקידה במשרדו של סוכן הביטוח פנתה בדוא"ל אל הפניקס וביקשה לתקן את הפרמיה בגין פריצה נזק ראשון ולהפחית 12,000 ₪ מסכום הפרמיה. ולבסוף, בית המשפט מצא כי בגרסאותיו של לחוביץ' עלו סתירות רבות. הצטברות כל אלה, הביאו את בית המשפט למסקנה: "שוכנעתי כי התובעת ידעה כי היא מבוטחת בגין נזק ראשון בסך של 500,000 ₪" (פסקה 169 לפסה"ד). 8. בית המשפט הגיע למסקנה זו לאחר שמצא את עדותו של אשד מהימנה; מצא סתירות בעדותו של לחוביץ'; שמע את עדותה של גב' דננברג חשבת המערערת ושל עדים אחרים; והתבסס גם על ראיות בכתב. ענייננו בקביעות עובדתיות ובממצאי מהימנות מובהקים שאין דרכה של ערכאת ערעור להתערב בהן, מה עוד שמסקנתו של בית המשפט מעוגנת בחומר הראיות. בסופו של דבר, סוכן הביטוח פעל על פי מפרט הביטוח שהוכן על ידי היועץ אשד, הצעה לפיה עמד סכום הביטוח בגין נזקי פריצה על בסיס נזק ראשון על סך של 500,000 ₪ בלבד. לחוביץ' עצמו אף חתום על הצעת הביטוח. מכאן, שאם וככל שהמערערת סברה כי נפלה שגגה בהיקף הכיסוי המתבקש עבור ההרחבה לנזקי פריצה, היה עליה להגיש תביעה כנגד אשד, היועץ ששכרה, אך המערערת נמנעה מכך. 9. במהלך הדיון בפנינו, הוטרדנו מטענת המערערת כי בשלב מסוים נתבקש סוכן הביטוח להעמיד את הכיסוי הביטוחי בגין פריצה על 3 מיליון ₪, וזאת בהסתמך על מסמך שבו מופיע סכום זה לצד המילה "פריצה", לצד סכומים אחרים המופיעים לצד כיסויים אחרים בפוליסה כמו חבות מעבידים, מבנים, בלאי, צד ג' ועוד (מוצג 40 לתיק המוצגים של המערערת). אלא שמסמך זה לא נעלם מעיני בית משפט קמא. באופן חריג, המסמך אינו נושא את נייר הפירמה של המערערת, אינו נושא תאריך, אינו מופנה לנמען, אינו חתום, לא צורף אליו מכתב נלווה כלשהו, והוא נשלח לכאורה בפקס כשעה לפני הפקס שהוצג כתשובה למסמך זה (מוצג 41). כפי שציין בית המשפט המחוזי בפסק דינו, אין אישור כי אותו מסמך "עירום" התקבל אצל מאן דהוא. לא נעלם מעינינו כי הסכום של ביטוח מבנה בסך של 4.8 מיליון ₪ המופיע באותו מסמך, מופיע לאחר מכן בתוספות לפוליסה. ברם, במסמך יחיד זה, שהנסתר לגביו רב מהגלוי, אין כדי להטות את הכף לזכות המערערת אל מול שלל האינדיקציות הנגדיות עליהן עמד בית המשפט בפסק דינו. ובכלל, לא למותר לציין, כי לחוביץ' לא טען בתצהירו או בעדותו כי בשלב מסוים שינה את דעתו והחליט להעלות את הסכום מ-500,000 ₪ ל-3 מיליון ₪, אלא טען כי מלכתחילה, ועוד במסגרת מגעיו עם אשד, ביקש להעמיד את הסכום על 3 מיליון ₪. 10. לסיכום, בהינתן כי סוכן הביטוח פעל על פי המפרט הביטוחי שהוכן על ידי אשד, ובהינתן שלא הוכח כי בשלב כלשהו ביקשה המערערת לשנות מהסכום של 500,000 ₪ המופיע פעם אחר פעם בתוספת לפוליסה תחת "פריצה נזק ראשון" – הרי שלא היה מקום להטיל אחריות על סוכן הביטוח, ודין הערעור בנקודה זו להידחות. אף לא מצאנו ממש בטענת המערערת כי המונח "פריצה נזק ראשון" לא היה מובן למערערת. המערערת ביטחה את המלאי כנגד נזקי אש בסכום של כ-25 מיליון ₪ כפוליסת מסגרת למלאי המתחלף. ההרחבה לנזקי פריצה הוגבלה לסכום של 500,000 ₪ בלבד, כפי שההרחבה לסחורה במעבר הוגבלה לסכום של 350,000 ₪ (מה שמתיישב גם עם עדותם של אשד וסוכן הביטוח כי לחוביץ חישב ומצא מה יכול להיות הנזק המכסימלי של קלקול סחורה במשאית קירור או עקב פריצה והעמסת משאית בבשר גנוב). אשר לנזקים הנוספים שנדרשו על ידי המערערת, אלה אינם נכללים תחת ההרחבה של "פריצה נזק ראשון". 11. ומכאן לטענותיה של המערערת כנגד חברת המוקד. כאמור, חברת המוקד הגישה ערעור שכנגד על חיובה בסכום "האסטרונומי" של כ-8,000 ₪. במסגרת הערעור, הלינה חברת המוקד על קביעותיו של בית משפט קמא, שלטענתה חרג מכתבי הטענות של הצדדים וייחס לה רשלנות שלא נטענה על ידי המערערת עצמה. כך, לדוגמה, נטען כי חברת המוקד התקינה את הגלאים הדרושים על פי המפרט הטכני המקורי. אלא שבית המשפט חרג מהמחלוקת בין הצדדים וקבע בפסק דינו כי המחלוקת היא אחרת והיא נסבה על התקנת גלאים חדשים, לאחר שהמערערת הציבה מכולות מחוץ לבית העסק, מה שגרם לניטרול חלק מהגלאים המקוריים שהותקנו, כך שנדרש להתקין גלאים אחרים. 12. איני רואה להידרש לטענות המערערת ולטענות הנגד של חברת המוקד, באשר בכל מקרה אני סבור כי המערערת כבולה לתניית הפטור בהסכם בין הצדדים, הקובעת כלהלן: "טו. 2. המנוי מודע לכך כי התקנת המערכת ו/או שרותי החברה אינם באים להעניק למנוי חיובי ביטוח או חיובי ו/או שירותי שמירה אלא חיובי שירות בגבולות ובדרגה כפי שהוסכם עליהם בהסכם זה... ... טו. 3. לפיכך, מוצהר ומוסכם בין המנוי לבין החברה כי החברה לא תיחשב ולא תיראה כמבטחת של המנוי לכל דבר ועניין לרבות בגין תכולה ו/או.... טו.4. בהתאם לאמור לעיל, מוסכם ומותנה במפורש, כי אם ימצא כי החברה אחראית לפצות את המנוי ו/או מי מטעמו ו/או צד שלישי בגין כל פגיעה ו/או נזק למנוי או לרכושו, למעט נזקי גוף, שנגרם למי מהם בקשר עם ביצועו ו/או אי ביצועו של הסכם זה מכל סיבה שהיא (להלן: 'האירוע'), תהיה אחריותה המרבית של החברה והסכום שיהיה עליה לשלם – מוגבלת עד לסכום ממוצע דמי המנוי החודשי ששילם או היה אמור לשלם המנוי בשלושת החודשים האחרונים קודם לאירוע כפול 60. סכום זה יהיה צמוד למדד המחירים לצרכן כשהמדד הבסיסי הוא זה הידוע ליום האירוע והקובע הוא זה הידוע ליום עריכת החשבון וקביעת תקרת הפיצוי. האמור יחול אף ביחס להתקנה שנקבע כי אינה תקינה...." (הדגשה הוספה – י"ע). ככל שביקשה המערערת לתקוף את תניית הפטור, היה עליה להעלות בכתב התביעה את הטענה כי מדובר בתנאי מקפח בחוזה אחיד, מה שלא נעשה על ידה (ע"א 685/81 ליסנס וג'נרל חברה לביטוח בע"מ נ' בורכרד ליינס בע"מ, פ"ד לח(3) 421 (1984); ע"א 867/86 אורנה שרון נ' שיכון עובדים בע"מ, פ"ד מה(3) 617 (1991)). על הלכה זו נמתחה ביקורת (דודי שוורץ "תחולת עקרון תום הלב בסדר הדין האזרחי עיוני משפט כ"א 295 (1998); דודי שוורץ סדר דין אזרחי חידושים, תהליכם ומגמות 87-82, 193-189 (2007); שלמה לוין תורת הפרוצדורה האזרחית – מבוא ועקרונות יסוד 144 (1999)). לגישת המבקרים, המקובלת עלי, אין צורך להקדים ולטעון בכתב התביעה טענה שאולי הנתבע לא יעלה בכתב הגנתו, אך גם לשיטה זו, יש למיצער להגיש כתב תשובה המתייחס לתניית הפטור. שאם לא כן, מנוע התובע מלטעון כנגד דיותו ותוקפו של המסמך, כפי שעולה מתקנה 88 לתקנות הקובעת כלהלן : הכחשת חוזה 88. הייתה בכתב הטענות טענת חוזה – הכחשת סתם של החוזה בידי בעל הדין שכנגד, היא בלבד, פירושה הכחשת קיומו של חוזה מפורש או הכחשת העובדות שמכללן אפשר שישתמע קיומו, אך אין פירושה הכחשת חוקיות של החוזה או דיותו מבחינה חוקית. עד כאן בהיבט הדיוני, ודי בכך כדי לדחות את טענתה של המערערת. 13. למעלה מן הצורך, אומר כי גם לגופו של עניין, אין מקום להתערבות במסקנתו של בית המשפט המחוזי ואנמק בקצרה. בית משפט זה הכיר בהגבלת האחריות של חברות מוקד (ע"א 11628/05 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' מאגר ציוד למשרד ולמחשב בע"מ ואח' (27.12.2007) (להלן: עניין המאגר). זאת, בעקבות פסק דינו של בית הדין לחוזים אחידים, שאישר תוקפה של תנייה מעין זו (ת.ח.א 7-8/86 גילמור בע"מ נ' היועץ המשפטי לממשלה, (8.9.89)). בפסק הדין בעניין המאגר נקבע כי יש הצדקה להגבלת האחריות של חברת מוקד לתקרה של 60 פעם דמי המנוי החודשיים, וכי תניית פטור מעין זו אינה מהווה תנאי מקפח בחוזה אחיד. זאת, לאור היחס בין הסיכון הלכאורי אותו נוטלת חברת המוקד, לבין הרווח שהיא אמורה להפיק מדמי המנוי הנמוכים. ודוק: אני נכון להניח כי ייתכנו מקרים יוצאי דופן, בהם בית המשפט עשוי לחייב חברת מוקד בתשלום פיצוי הגבוה מהסכום שנקבע בתניית הפטור, אך המקרה שבפנינו אינו כזה, ולא ראיתי סיבה בגינה יש לאיין את תניית הפטור. 14. המערערת תמכה יתדותיה בפסק הדין בע"א (מחוזי חי') 1193/05 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' סגל פרזול בע"מ (15.5.2006) (להלן: עניין פרזול). איני רואה כי יש בפסק דין זה כדי לסייע למערערת. ראשית, הדברים שם נאמרו למעלה מן הצורך, לאחר שלא הועלתה טענת תנאי מקפח בחוזה אחיד בכתבי הטענות. שנית, באותו מקרה נקבע כי חברת המוקד היא "שומר שכר" כהגדרתו בחוק השומרים, התשכ"ז-1967, קביעה שאינה נכונה. כידוע, לא כל מי שעוסק בשמירה נחשב כשומר במשמעותו בחוק השומרים (רע"א 270/01 תמנון שירותי מיגון אבטחה נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נז(2) 817 (2003)) אלא נדרשת החזקה המבוססת על מידת השליטה המעשית של השומר בנכס מושא ההחזקה (ע"א 46/75 מדינת ישראל נ' לבנשטיין, פ"ד ל(1) 716 (1976)). שלישית, באותו מקרה, נקבע כי תניית הפטור לא חלה כלל על השלב הטרום חוזי של הזמנת המערכת, ומאחר שלא הותקנה המערכת שהוזמנה, לא ניתן להסתמך על תנייה שעניינה במתן שירות מאוחר. לא כך במקרה שבפנינו, שתניית הפטור מחילה עצמה גם על התקנת מערכות המיגון. גם ההנמקה של "הפרה יסודית" נוכח ההפרות המצטברות בעניין פרזול, אינה יפה לענייננו, וספק לדידי בדבר עצם נכונותה של הבחנה זו, שעלולה לרוקן מתוכן את תניית הפטור. 15. סוף דבר, שטענותיה של המערערת להידחות בכל המישורים, הן כלפי סוכן הביטוח והפניקס. אשר על כן, הערעור והערעור שכנגד נדחים, ובנסיבות העניין אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏ג' באדר התשע"ח (‏18.2.2018). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 17011760_E05.doc אש מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il