פלוני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 1176/16 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 1176/16 ע"פ 1283/16 ע"פ 1286/16 ע"פ 1360/16 ע"פ 1429/16 לפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט נ' הנדל המערער בע"פ 1176/16: ראובן מאיר כהן המערער בע"פ 1283/16: פלוני המערער בע"פ 1286/16: פלוני המערער בע"פ 1360/16: פלוני המערער בע"פ 1429/16: יהוידע סוכי נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל חמישה ערעורים נגד גזר הדין וגמר הדין של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בת"פ 38705-07-13 מיום 6.1.2016 שניתן על ידי כבוד סגנית הנשיא ו' מרוז תאריך הישיבה: כ"ד בניסן התשע"ו (02.05.16) בשם המערער 1: בשם המערער 2: בשם המערער 3: בשם המערער 4: בשם המערער 5: עו"ד ניל סיימון עו"ד סורין פולינה עו"ד עדי קידר; עו"ד ליטל פלדמן עו"ד ארז מלמד עו"ד יצחק בם בשם המשיבה: בשם שירות המבחן לנוער: עו"ד תומר סגלוביץ' גב' רינה מועלם פסק-דין השופט י' דנציגר: לפנינו חמישה ערעורים נגד גזר הדין וגמר הדין של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (סגנית הנשיא ו' מרוז) בת"פ 38705-07-13 מיום 6.1.2016, במסגרתו הושת על המערערים עונש של שמונה חודשי מאסר בפועל (בניכוי ימי המעצר); שמונה חודשי מאסר על תנאי, למשך שלוש שנים מיום השחרור מהמאסר, כשהתנאי הוא שלא יעברו עבירה לפי סעיף 332א(א) או סעיף 275 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); וקנס בסך 3,000 ש"ח או 15 ימי מאסר תמורתו. המערערים כולם הודו בעובדותיו של כתב אישום מתוקן במסגרת הסדר טיעון שנערך עמם; המערערים 1 ו-5, שהיו בגירים-צעירים בעת ביצוע המעשים, הורשעו על פי הודאתם בעבירות של יידוי אבן או חפץ לעבר כלי תחבורה, לפי סעיף 332א(א) לחוק העונשין; הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק העונשין; והיזק בזדון, לפי סעיף 452 לחוק העונשין. בנוגע למערערים 4-2, אשר היו קטינים בעת ביצוע המעשים בהם הודו כאמור, נקבע כי הם ביצעו את העבירות לעיל, כאשר מאוחר יותר במסגרת גמר דינם הם הורשעו בביצוען. כתב האישום המתוקן 1. על פי עובדות כתב האישום המתוקן, ביום 14.7.2013 יידו המערערים עשרות אבנים וסלעים, כשהם רעולי פנים, לעבר שני כלי רכב משטרתיים ממוגנים שנעו על ציר תנועה בשומרון המוביל ליישוב יצהר. על הציר, בסמוך לכניסה ליישוב, הוקם מחסום העשוי אבנים גדולות וצמיגים בוערים. כלי הרכב המשטרתיים נאלצו לעצור בשל המחסום, כאשר המערערים, ועוד עשרה אחרים שזהותם אינה ידועה, השליכו לעברם בעוצמה אבנים מטווח של מטרים בודדים. עם עצירת כלי הרכב המשטרתיים, הוזעקו למקום שוטרים רבים כדי לחלץ את היושבים בהם. בהגיעם של כוחות החילוץ למקום, נמלטו המערערים והאחרים לעבר היישוב יצהר. נזק נגרם לכלי הרכב המשטרתיים. תסקירי שירות המבחן שהונחו לפני הערכאה הדיונית 2. אשר למערער 1; צוין בתסקיר כי מדובר ברווק כבן 21.5, אשר מזה כשנה וחצי לומד בישיבת "הסדר רמת גן" המשמשת חלופת מעצר עבורו. צוין כי לחובתו הרשעה בעבירה של הפרת הוראה חוקית בגין הפרת תנאי מעצר הבית שהושתו עליו בהליך זה, בכך שיצא לאירוע ללא אישור; וכי תלוי ועומד נגדו כתב אישום המייחס לו עבירות מיום 11.7.2013 של השתתפות לכאורה בהתקהלות אסורה והפרעה לעובד ציבור. שירות המבחן למבוגרים התרשם כי המערער 1 מגלה הבנה למשמעות מעשיו וזעזוע עמוק מהעבירות שביצע ותוצאותיהן האפשריות. כן צוין כי המערער 1 הגיע באורח סדיר לכלל הפגישות בשירות המבחן ושיתף פעולה באופן מלא. נוכח האמור, ועל מנת שלא לסכל את גיוסו לצבא, המליץ שירות המבחן להימנע מהרשעת המערער 1 ולהסתפק בעונש של צו שירות לתועלת הציבור בהיקף של 200 שעות, לצד העמדתו בפיקוח למשך שנה. 3. אשר למערער 2; נכתב בתסקיר כי מדובר בצעיר רווק כבן 20, המתגורר עם משפחתו בירושלים, נעדר עבר פלילי, אולם תלוי ועומד נגדו תיק נוסף בבית משפט השלום בפתח תקווה בגין עבירות של התקהלות אסורה והתנהגות פרועה במקום ציבורי שביצע לכאורה בחודש פברואר 2012. שירות המבחן לנוער התרשם כי בניגוד לעמדותיו המקוריות של המערער 2, כיום הוא הגמיש עמדותיו וכי מדובר בצעיר ערכי ועדין. כן צוין כי המערער, בדומה להוריו, ביטא תחושות אמביוולנטיות ביחסו למדינת ישראל, תוך הדגשה כי לא יעבור שוב על החוק וכן הביע חששו מגזר הדין. שירות המבחן המליץ להסתפק בהשתת שירות לתועלת הציבור וחתימה על ערבות, כאשר את שאלת הרשעתו הותיר לשיקול דעתו של בית המשפט המחוזי. 4. אשר למערער 3; צוין בתסקיר כי מדובר בצעיר כבן 19, נגדו תלוי ועומד כתב אישום בגין עבירות של השתתפות בהתקהלות אסורה והפרעה לעובד ציבור מיום 11.7.2013, שבוצעו לכאורה עובר לעבירות דנן. מהתסקיר בעניינו עולה כי לאחר מעצרו, שוחרר המערער לישיבת "מגדל העמק" בתנאי מעצר בית. בהמשך, עזב את הישיבה והחל לעבוד באתר בנייה בירושלים. שירות המבחן לנוער התרשם מצעיר בעל יכולות תפקודיות גבוהות, אשר מחפש את זהותו הייחודית. כן צוין כי המערער 3 שולב בסדנת "חוק ומשפט" ובפרויקט "דרך המלך" ותיפקד במסגרות אלה כנדרש. שירות המבחן התרשם כי מעצר הבית הממושך הרתיע את המערער 3 וכי המרחק הפיזי והנפשי מאזור הסיכון סייעו בידו להפנים נורמות התנהגות נורמטיביות. שירות המבחן הותיר את שאלת ההרשעה לשיקול דעתו של בית המשפט המחוזי והמליץ להטיל על המערער צו פיקוח למשך חצי שנה להמשך טיפול ומעקב בתחום התפקודי, לצד שירות לתועלת הציבור וחתימה על התחייבות להימנע מביצוע עבירות. בתסקיר משלים דווח כי המערער 3 הפר את תנאי המעצר כאשר יצא את ביתו לשיעור הכנה לחתונה עם רב המתגורר ביצהר וזאת "מתוך לחץ והפעלת שיקול דעת מוטעה", כלשון שירות המבחן. אולם נוכח אחריות שנטל וחרטה שהביע על הפרה זו, היא לא נזקפה לחובתו בתסקיר. 5. אשר למערער 4; לפי התסקיר מדובר בצעיר רווק כבן 20, ללא רישום פלילי, הגם שבעברו תיק משטרה שנסגר מחמת התיישנות, שעניינו עבירות קשר לפשע, הסתה לאי ציות ונשיאת סכינים. בנוסף, תלוי ועומד נגדו כתב אישום בבית המשפט לנוער בכפר-סבא בגין עבירות של השתתפות בהתקהלות אסורה והפרעה לעובד ציבור, עבירות שבוצעו לכאורה ימים ספורים עובר לאירועים המתוארים בכתב האישום המתוקן. עוד צוין, כי בחודש דצמבר 2009 נפצע המערער 4 בראשו כתוצאה מזריקת אבנים כלפיו על ידי "ערבים" וכיום הוא מוכר כפצוע פעולות איבה, מקבל קצבת נכות ומצוי במעקב רפואי. שירות המבחן לנוער התרשם כי חרף העובדה שהמערער 4 נטה להפחית מאחריותו, הוא גילה מודעות לדפוסי חשיבה לקויים וניכר רצונו לערוך שינוי ואימוץ עמדה של "אידיאולוגיה בהתאם לחוק". שירות המבחן ציין כי המערער 4 והוריו משתפים פעולה עם ההליך הטיפולי ובהתחשב בתפקודו התקין משך השנתיים האחרונות, הומלץ להטיל עליו צו מבחן למשך חצי שנה לצד עונש מרתיע צופה פני עתיד בדמות מאסר על תנאי. 6. אשר למערער 5; מצוין בתסקיר כי עסקינן ברווק בן 21 בקירוב המתגורר לסירוגין בישיבה ביד בנימין ובבית הוריו ביישוב סוסיא שבהר חברון, בתנאי מעצר בית. צוין כי עד כיתה י' ניהל אורח חיים נורמטיבי, אז נשר מלימודיו וחבר לבני נוער המתגוררים בגבעות יהודה ושומרון, שם מצא מקור להשתייכות חברתית. עוד עולה כי המערער 5 הורחק מאזור השומרון למשך חצי שנה במסגרת מעצר מנהלי ובסיומו שב לאזור ולא נרתע מליטול חלק באירוע. עוד צוין כי למערער 5 רישום פלילי ללא הרשעה בגין עבירה של כניסה למקום צבאי מיום 24.7.2012, בגינה הוטל עליו צו שירות לתועלת הציבור בהיקף 80 שעות אותן השלים בדצמבר 2014. שירות המבחן למבוגרים התרשם מצעיר רגיש ופגיע, המצוי בעיצומו של הליך גיבוש זהות עצמאית, כאשר ההליך הפלילי מהווה גורם מרתיע ומצמצם סיכון עבורו. שירות המבחן העריך כי בעניינו של המערער 5 קיים סיכון נמוך להישנות עבירות והמליץ להעמידו במבחן למשך שנה, במהלכה יסייע לשיקומו; וכן עונש חינוכי של שירות לתועלת הציבור בהיקף של 180 שעות. הטיעונים לעונש וגזר דינו של בית המשפט המחוזי 7. המשיבה עתרה להשית על המערערים עונשי מאסר לריצוי בפועל, על אף גילם הצעיר וחרף ההליך השיקומי שעברו. לשיטתה, שיקולים אלו נסוגים מפני חומרת העבירות והמסר הגלום בהן, הסכנה הנשקפת מהן ומעל הכול – ההתרסה והשטנה שיש בהן כלפי רשויות אכיפת החוק, כחלק מאידאולוגיה בה מאמינים המערערים. לפיכך, טענה המשיבה, כי על בית המשפט המחוזי להוציא מסר ברור תחת ידו, של גינוי והוקעת מעשי המערערים, לשם הרתעת הרבים. המשיבה התנגדה להמלצות שירות המבחן וסברה כי על מתחם העונש ההולם בעניינם של כל המערערים לעמוד על שמונה עד 24 חודשי מאסר בפועל. 8. מנגד, המערערים טענו כי על בית המשפט המחוזי להתחשב בנסיבותיהם האישיות, בפרט בגילם הצעיר ובהליך השיקומי שעברו. נטען כי כל המערערים עזבו את יצהר והשתלבו במסגרות חינוכיות חדשות; כי כולם הביעו חרטה על מעשיהם ושינו את גישתם כלפי רשויות האכיפה והחוק; וכי חלקם מעוניינים להתגייס לצבא. לפיכך, טענו המערערים כי על מתחם עונשם לנוע בין מאסר מותנה לבין 10 חודשי מאסר. בנסיבות העניין עתרו המערערים לאימוץ המלצות שירות המבחן בעניינם, להימנע מהטלת עונשים מוחשיים, ותחת זאת להשית עליהם צווי מבחן ועבודות שירות לתועלת הציבור. 9. בית המשפט המחוזי קבע כי המערערים לקחו חלק באירוע חמור, שבבסיסו אידאולוגיה פסולה, אשר בנס לא הסתיים בתוצאה קשה. עוד נקבע כי נוכח העובדה שלמרבה הצער מדובר בתופעה רווחת, ובשים לב לקושי העומד לפני רשויות האכיפה ללכוד את המעורבים במעשים אלו, יש לנקוט בענישה מרתיעה נגד העבריינים. בית המשפט קבע כי צורך זה מקבל משנה תוקף נוכח תיקון 119 לחוק העונשין, אשר נכנס לתוקפו ביום 20.7.2015 וקבע עונש מאסר בפועל של עד 10 שנים לצד העבירה של יידוי אבן או חפץ לעבר כלי תחבורה. בנוסף, בית המשפט עמד על עדותו של מח"ט שומרון בתקופה הרלוונטית, ממנה עולה כי האלימות הלאומנית והאידיאולוגית אינה בגדר תופעה "שולית", אלא מדובר בפעילות אשר יש בה כדי להטות את משקל המאזניים מהפעילות העיקרית לשמה הוצבו כוחות הביטחון באזור. בית המשפט הוסיף וקבע כי במעשיהם פגעו המערערים בעוצמה קשה בערכים המוגנים של שמירה על ביטחונם ושלמות גופם של עוברי הדרך בנתיב תחבורה, בהגנה על שלטון החוק ובשמירה על הסדר הציבורי. נוכח האמור, קבע בית המשפט כי יש להשית על המערערים עונש הולם – מחמיר ומכביד – שכולל מאסר בפועל. בהתאם לכך, קבע בית המשפט כי בנסיבות העניין יש להרשיע את המערערים הקטינים 4-2 בעבירות שנקבע שביצעו. לאחר ששקל את כלל הנסיבות לקולא ולחומרא, קבע בית המשפט כי על מתחם העונש בעניינם של הבגירים לנוע בין מספר חודשים ל-24 חודשי מאסר בפועל. 10. בבואו לקבוע את העונש בתוך המתחם, ציין בית המשפט המחוזי כי מדובר במערערים צעירים, כאשר חלפו למעלה משנתיים מאז ביצוע העבירות. כן צוין כי שירות המבחן סבר כי כל המערערים עברו כברת דרך ניכרת ומשמעותית; כי חלה הפחתה בסכנה הנשקפת מהם; וכי יש להסתפק בעניינם בעבודות לשירות הציבור או בעונש צופה פני עתיד, כאשר בתסקיריו המשלימים חזר בו שירות המבחן מהצורך בתקופת פיקוח בשל חלוף הזמן. צוין כי קיים דמיון רב בנסיבותיהם האישיות של המערערים, כאשר מפרידים חודשים ספורים בין הבגירים-צעירים לקטינים, כך שבנסיבות העניין ראוי להשית עליהם עונש זהה. בהתחשב באמור לעיל, נקבע כי יש למקם את עונשם של המערערים בחלק הנמוך של המתחם אולם לא בתחתיתו. בהתאם לכך, השית בית המשפט על המערערים את העונשים המצוינים לעיל. 11. לשם השלמת התמונה יצוין כי גזר הדין כלל נאשם נוסף, קטין, אשר הודה גם כן בעובדות כתב האישום המתוקן, ודינו הוכרע כדינם של המערערים. עוד יצוין כי ביום 2.3.2016 עיכב בית משפט זה (השופט א' שהם), בהסכמת המשיבה, את עונש המאסר בפועל שהושת על המערערים 3-2. טענות הצדדים בערעור 12. הגם שמדובר בערעורים עצמאיים שאוחדו, נוכח הדמיון בין טענות המערערים, יובאו להלן עיקרי טענותיהם במאוחד. 13. המערערים 5-1 – באמצעות באי כוחם, בהתאמה, עו"ד ניל סיימון; עו"ד פולינה סורין; עו"ד עדי קידר ועו"ד ליטל פלדמן; עו"ד ארז מלמד; ועו"ד יצחק בם – טוענים כי שגה בית המשפט המחוזי שעה שלא העניק משקל ראוי לשיקולי שיקום בעניינם. לטענתם, יש לקחת בחשבון בבחינת נסיבות ביצוע העבירה כי הגעת כלי הרכב המשטרתיים למקום האירוע הייתה יזומה וחלק ממאמץ לתפוס פורעי חוק; כי כוחות המשטרה היו מוגנים ונזק קל בלבד נגרם לרכבים המשוריינים; כי האירוע מבחינת המערערים לא היה מתוכנן והתפתח בצורה ספונטנית; וכי מדובר במערערים שהביעו חרטה ונטלו אחריות על מעשיהם, שנעשו ב"להט הרגע". זאת ועוד, המערערים טוענים כי מתחם העונש שקבע בית המשפט הולם את העבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, לפי סעיף 332(3) לחוק העונשין, שהייתה קבועה בספר החוקים עובר לתיקון 119 לחוק העונשין, אולם הוא אינו הולם את העבירה בה הורשעו, לפי סעיף 332א(א) לחוק. לשיטתם, יש בכך טעם לפגם, מאחר שבעבירה לפי סעיף 332(3) טרם תיקון 119 לחוק העונשין, דרוש היה יסוד נפשי של מטרה מיוחדת, המעיד לדבריהם על מידת "אשם מוסרי" גבוהה יותר של מבצע העבירה, מאשר מידת האשם אצל מבצע העבירה לפי סעיף 332א(א), בגדרה נדרש לדבריהם יסוד נפשי של פזיזות. בנוסף, נטען כי בית המשפט לא העניק משקל מספק להמלצות שירות המבחן; לגילם הצעיר של המערערים ולעוצמתו המוגברת של שיקול השיקום כנגזרת מכך; ולחלוף הזמן מאז ביצוע העבירות, בו היו המערערים נתונים במעצרים בתנאים מגבילים שונים. זאת ועוד, המערערים טוענים נגד עדותו של מח"ט שומרון. לטענתם, עדות זו עסקה בסקירה מודיעינית בנוגע לתקופה שקדמה לאירוע נשוא כתב האישום המתוקן; במסגרתה הועלו אירועים שאינם רלוונטיים לעבירות בהן הורשעו המערערים; היא חורגת מהסכמות הצדדים במסגרת הסדר הטיעון; והמסרים שהוצגו במסגרתה אינם בגדר שיקול ענישה לגיטימי בכל הנוגע למערערים. בנוסף, כל אחד מהמערערים מצביע על נסיבותיו האישיות, כעולה מתסקיר שירות המבחן בעניינו ומטיעונים שנשמעו בדיון לפנינו, וטוען כי יש בכך כדי להצדיק הימנעות מהשתת עונש מאסר בפועל. נוכח האמור, טוענים המערערים כי יש להשית עליהם עונש על פי המלצתו של שירות המבחן. באי כוח המערערים ביססו טיעוניהם על פסיקה המצדיקה, לטעמם, הקלה בעונשים שהושתו על המערערים. 14. בנוסף, המערערים 4-2 מבקשים לאבחן את שיקולי הענישה בעניינם בשל קטינותם בעת ביצוע העבירות. כפועל יוצא מכך, יש לשיטתם לתת משקל משמעותי יותר לשיקול השיקום שלהם, כך שבכל הנוגע למערערים 3-2, שכאמור טרם החלו בריצוי מאסרם בפועל, יש להימנע מלהשית עליהם מאסר של ממש; ובכל הנוגע למערער 4, שהחל בריצוי עונשו מאחורי סורג ובריח, יש להמיר את יתרת עונש המאסר שלו לריצוי בדרך של עבודות שירות. יצוין כי בדיון שנערך לפנינו הוסיף בא כוח המערער 5, עו"ד יצחק בם, טענה בדבר חולשתם של שיקולי הרתעה בנסיבות העניין. לדבריו, מדובר במקרים בהם אנשים צעירים מונָעים מדחף אימפולסיבי שאינו ניתן לריסון באמצעות ענישה מרתיעה. לפיכך, טוען המערער 5 כי בענייננו אין להיזקק לשיקול זה כהצדקה להחמרה בעונש. 15. המשיבה – באמצעות בא כוחה, עו"ד תומר סגלוביץ' – טוענת כי קביעותיו של בית המשפט המחוזי הן ראויות, מבוססות כדבעי ואין להתערב בהן. המשיבה מדגישה את חומרת האירוע ובפרט נוכח העובדה שהמעשים בוצעו לשיטתה על רקע אידיאולוגי ונוכח שכיחותה של תופעת יידוי האבנים. עוד טוענת המשיבה כי עדותו של מח"ט שומרון הייתה מוסכמת במסגרת הסדר הטיעון וכי מטרתה היה להדגיש את המשמעויות החמורות של העבירות שביצעו המערערים. בנוסף, לטענת המשיבה פער הגילים בין המערערים הוא קטן ולא מצדיק הבחנה בעונשם של הקטינים. עוד טוענת המשיבה, כי כוונת המחוקק בתיקון 119 הייתה להחמיר עם זורקי אבנים גם כאשר אין להם יסוד נפשי של כוונה מיוחדת, ומשכך לא נפל פגם בקביעת מתחם עונשם של המערערים. תסקירים משלימים 16. מתסקיר עדכני בעניינו של המערער 1, מיום 19.4.2016, המבוסס על דיווח מגורמי הטיפול בכלא בו הוא מרצה את עונשו, עולה כי תפקודו של המערער 1 בכלא תקין וללא עבירות משמעת; כי הוא מודה במעשים שביצע ומבטא חרטה על התנהלותו; וכי הוא לא שולב בטיפול בשל יתרת מאסר קצרה. מתסקיר עדכני בעניינו של המערער 5, מיום 19.4.2016, עולה כי הוא ממשיך לערוך חשבון נפש באשר לאופן בו ניהל את חייו בעבר. עוד צוין כי הוא ביטא אחריות להתנהגותו וכי הוא מבין כי הצהרותיו בדבר שינוי משמעותי בחייו יעמדו למבחן רק בתקופה לאחר שחרורו ממאסר. מגורמי הטיפול בכלא בו הוא מרצה את עונשו נמסר כי הוצע למערער 5 להשתלב בפרויקט "מגדלור", שמטרתו שינוי בדפוסי חשיבה והתנהגות, אך הוא מסר כי הוא אינו מעוניין להשתלב בפרויקט האמור, וכי הוא לא מגלה נזקקות או מודעות לצורך בשינוי. יצוין כי בא כוחו של המערער 5 טען בדיון לפנינו – על סמך דברי מרשו – כי נאמר למערער 5 על ידי גורמי השב"ס שטיפול במסגרת פרויקט כזה מתאים לכלואים המרצים עונשי מאסר ממושכים יותר. 17. ביום 21.4.2016 הוגשו תסקירים משלימים על ידי שירות המבחן לנוער בעניינם של המערערים 4-2. מהתסקיר המשלים בעניינו של המערער 2 עולה כי הוא החל לעבוד בסניף "אושר עד", בו הוא מוערך כעובד מצטיין על ידי מעסיקיו וקודָם לאחרונה לתפקיד אחראי. עוד צוין כי ברצונו להתגייס לשירות צבאי, חרף העובדה שלעת הזו קיבל פטור מכך בשל ההליך המתנהל נגדו. שירות המבחן לנוער סבור כי חל שינו חיובי משמעותי בתפיסותיו ובאורח חייו של המערער 2, כתוצאה ממעצרו הממושך, השפעת הוריו עליו והסתגלותו לאורח חיים יצרני ויציב. נוכח כך, שירות המבחן לנוער בא בהמלצה להסתפק בהרשעתו של המערער 2 ולהטיל עליו מאסר על תנאי לצד שירות לתועלת הציבור, כאשר הודגש כי עונש מאסר בפועל עלול לקטוע את השינוי החיובי בו הוא מצוי. על פי התסקיר המשלים בעניינו של המערער 3, הוא הוערך כעובד מסור במסגרת עבודתו בחברת שיפוצים בה עבד, לצד פועלים ממוצא ערבי, איתם לא התגלו מתיחות או קונפליקטים. כן צוין כי החונך שליווה את המערער 3 במשך כשנה, במסגרת תכנית בה שולב על ידי שירות המבחן, יצר עמו קשר משמעותי, תוך התרשמות מאדם המגלה מחויבות לכל תחום בחייו, ובפרט נוכח נישואיו הטריים. בנוסף צוין כי המערער 3 ואשתו מתגוררים בקרוואן ביישוב בצפון ועל פי דיווחים הם השתלבו בצורה טובה בקהילת היישוב. שירות המבחן סבור כי המערער 3 שינה את דפוסי החשיבה וההתנהגות שלו; כי הוא עבר הליך שיקום משמעותי והוא אינו זקוק יותר להמשך טיפול וליווי של שירות המבחן; וכי הוא מתפקד כיום באופן עצמאי, נורמטיבי ולוקח אחריות מלאה על חייו. לאור התרשמות זו, ונוכח חומרת העבירות שביצע, שירות המבחן בא בהמלצה להסתפק בהטלת מאסר על תנאי ושירות לתועלת הציבור בהיקף נרחב. עוד הומלץ להימנע מהטלת מאסר בפועל, אולם ככל שיוטל, מומלץ שהמאסר ירוצה בדרך של עבודות שירות. בתסקיר המשלים מצוין כי המערער 4 החל לרצות את עונש המאסר בפועל שהושת עליו והוא מוגדר כ"אסיר בטחוני", כתוצאה מכך מוטלות עליו מגבלות בהתאם. נכתב כי המערער 4 לא חווה קשיים חריגים במסגרת מאסרו ולא נרשמו לחובתו עבירות משמעת, חרף העובדה שהכניסה למאסר הצריכה ממנו "איסוף כוחות" וקטעה את רצף חייו בצורה המהווה פגיעה ממשית. עוד צוין כי ביום 25.1.2016 הושת על המערער 4 מאסר על תנאי בגין עבירה של הפרעה לעובד ציבור שבוצעה שלושה ימים טרם האירועים המתוארים בכתב האישום המתוקן. עוד צוין בתסקיר כי הוריו של המערער 4 מגויסים לטובתו ומבקרים אותו בבית הכלא בתדירות קבועה. בנוסף צוין כי המערער 4 מגלה הבנה של חומרת המעשים שביצע ומביע נכונות לעמוד בענישה אחרת חלף המאסר בפועל שהוא מרצה. בנוסף, בדיון שנערך לפנינו שמענו את דברי נציגת שירות המבחן לנוער בנוגע למערערים 4-2. דיון והכרעה 18. לאחר שעיינתי בהודעות הערעור על נספחיהן ולאחר ששמעתי את טענות הצדדים בדיון שנערך לפנינו, סבורני כי דין הערעור של המערערים 1 ו-5 להידחות; וכי דין הערעור של המערערים 4-2 להתקבל באופן חלקי כפי שיפורט להלן. 19. הלכה מושרשת היא כי ערכאת הערעור לא נוטה להתערב בעונש שמטילה הערכאה הדיונית, אלא במקרים חריגים בלבד [ראו: ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל, פסקה 11 (29.1.2009); ע"פ 122/14 שוורצפל נ' מדינת ישראל, פסקה 13 (7.7.2014); ע"פ 5564/12 מסארוה נ' מדינת ישראל, פסקה 11 (3.3.2015)]. עם זאת, סבורני כי במקרה דנן קיימת הצדקה להתערבותנו ולהקלה מסוימת בעונש המאסר בפועל שהושת על המשיבים 4-2. 20. המערערים לקחו חלק בהתפרעות אלימה וחמורה שכוונה במישרין נגד כוחות הביטחון. בית משפט זה הדגיש לא אחת את חומרתה היתרה של התנהגות זו, המבטאת זלזול בשלטון החוק וקלות דעת בלתי נסבלת לפגיעה בנציגיו. הודגש כי מעשים מעין אלו מצדיקים ענישה מחמירה ויפים בעניין זה דבריו של חברי, השופט ס' ג'ובראן: "הדעת אינה סובלת מעשי תקיפה של נציגי החוק אשר עושים את עבודתם נאמנה למען שמירת הסדר הציבורי ובטחון הציבור. יש להוקיע מעשים בהם אדם לוקח את החוק לידיו, לשם הפרעה לעובדי ציבור במילוי תפקידם. מעשים אלו מערערים את המוסכמות הבסיסיות ביותר של החברה הדמוקרטית בה אנו חיים. חברה המכבדת את שלטון החוק ואת זכויותיו של הזולת לא תאפשר פגיעה בנציגי החוק, וכל פגיעה שכזו צריכה להיתקל בקיר ברזל של אפס סובלנות, על מנת לגדוע אלימות מסוג זה במהירות האפשרית. כאמור אל מול אלימות שכזו המכרסמת ביסודות חברתנו הדמוקרטית יש לנקוט בענישה מרתיעה מאחורי סורג ובריח" [ראו: ע"פ 6642/09 מדינת ישראל נ' גביש, פסקה 9 (30.12.2009)]. שכיחותה של תופעה קשה זו בשנים האחרונות הדגישה את הצורך להביא למיגורה על דרך של החמרה בעונשם של הנוטלים בה חלק [ראו: ע"פ 7517/15 מדינת ישראל נ' עביד, פסקה 15 (9.3.2016)]. לדאבוננו, אירועי תקיפה כלפי כוחות הביטחון על ידי קטינים אינם נדירים במחוזותינו, כאשר חרף שיקולי השיקום, שיש ליתן להם משקל מיוחד בעניינם, אין להתעלם כליל מהאינטרס הציבורי ומשיקולים של הרתעה [השוו: ע"פ 5107/14 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (24.2.2015)]. על כן, מגמת הפסיקה היא להטיל עונש של מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח בגילויי אלימות כגון המקרה שלפנינו, אף כאשר מדובר בעניינם של קטינים [ראו: ע"פ 5961/13 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 6 והאסמכתאות שם (26.3.2014) (להלן: עניין פלוני)]. 21. המערערים השליכו אבנים וסלעים על כלי רכב של כוחות הביטחון ממרחק של מטרים ספורים. הסכנה הנשקפת מהשלכת אבנים, ובפרט כאשר הן מושלכות בעוצמה רבה ומטווח קצר, היא חמורה ביותר, והדברים ידועים. אין בטענת המערערים כי מדובר היה ברכבים משוריינים, שהגיעו למקום כחלק מפעילות יזומה, כדי להפחית ממידת חומרת מעשיהם. פוטנציאל הנזק והפגיעה בנפש הוא חמור ובוודאי שאינו מוגבל לאותו נזק בפועל שנגרם לכלי הרכב המשטרתיים. זאת ועוד, העובדה שגילויי אלימות אלו הופנו נגד כוחות הביטחון היא נסיבה מחמירה, החותרת תחת שלטון החוק ומשבשת את פעילותם השוטפת של אותם כוחות המוצבים בשטח במטרה לשמור על הסדר הציבורי. גם אם אקבל את טענות המערערים כי ביצעו את מעשיהם ב"להט הרגע", מבלי שקדם לכך תכנון מקדים, הרי שנסיבות אלה מאפיינות תדיר את ביצוע העבירה בה הורשעו. כן מקובלת עלי קביעתו של בית המשפט המחוזי כי בבסיס מעשיהם של המערערים עמדה אידיאולוגיה פסולה שאין להשלים עמה. טענת המערער 5 כי אין להיזקק בנסיבות העניין לשיקולי הרתעה אינה עולה בקנה אחד עם מגמתו של בית משפט זה, כמצוין לעיל. בנוסף, איני רואה להידרש לטענת הצדדים מזה ומזה בדבר פרשנותו של תיקון 119 לחוק העונשין, מאחר שאני סבור כי מתחם העונש שקבע בית המשפט המחוזי הוא ראוי ומאוזן בנסיבות העניין. 22. אשר על כן, עונש המאסר מאחורי סורג ובריח שהושת על המערערים 1 ו-5, הינו עונש הולם וראוי המשקף את מדיניות הענישה המתאימה במקרים כגון דא. העונש שהשית עליהם בית המשפט המחוזי מביא בחשבון את נסיבותיהם האישיות, את שיקולי השיקום שלהם, נוכח היותם בגירים-צעירים, ואת כברת הדרך השיקומית שעשו בליווי שירות המבחן. לעומת זאת, סבורני כי נוכח קטינותם של המערערים 4-2 בעת ביצוע מעשיהם, יש ליתן משקל גדול יותר לשיקול השיקום בעניינם, כך שעונשם ייסוג במידה מסוימת מזה שהושת על המערערים הבגירים-צעירים. מסקנה זו מתחייבת לטעמי בנסיבות העניין, נוכח פער הגילאים בין המערערים, הגם שלא גדול הוא, אשר לצדו משמעות משפטית שאין להתעלם ממנה. כידוע, קטינותו של נאשם מהווה גורם מרכזי בגזירת דינו, כעולה מהוראות חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א-1971. כפי שהזדמן לי לציין בעבר: "...מערכת השיקולים שיש להפעיל בעת גזירת עונשו של קטין היא שונה וייחודית מזו שיש להפעיל ביחס לעבריין בגיר, כאשר ההתייחסות השונה נגזרת מהוראותיו של חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א-1971 (להלן - חוק הנוער) [ראו למשל: ע"פ 7113/08 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 15.12.2008)]. כך, בעת גזירת עונשו של קטין, אף אם הורשע בעבירות קשות וחמורות במיוחד, שומה על בית המשפט ליתן משקל יתר לשיקולים אינדיבידואליים הנוגעים לאותו הקטין ולאזן בין שיקולי השיקום לשיקולי ההרתעה [ע"פ 10715/05 הנ"ל]. שעה שבית המשפט עוסק במלאכת האיזון האמורה בין שיקולי השיקום וההרתעה, נדרש הוא ליתן משקל רב במיוחד לנסיבותיו האישיות של העבריין הקטין, לגילו ולסיכויי שיקומו. חוק הנוער מעניק לבית המשפט מגוון אפשרויות חילופיות לעונש המאסר, אשר יש בהן מרכיב טיפולי ושיקומי דומיננטי. בכך הביע המחוקק את עמדתו לפיה ענישת קטינים תכוון, ככל הניתן, לשיקומו של הקטין במטרה להחזירו לתפקוד נורמטיבי בחברה [ע"פ 4920/01 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(1) 594, 602 (2001)]. ביסוד תפיסה זו ניצב הרצון 'לאפשר לקטין שסרח לפתוח דף חדש ולנהל חיים נורמטיביים כאזרח מתפקד ושומר חוק, תחת שיעמיק את הידרדרותו אל לב המדמנה העבריינית'"[ראו: ע"פ 49/09 מדינת ישראל נ' פלוני, פסקאות 7-6 (8.3.2009)]. ככל שגיל העבריין צעיר יותר כך יש ליתן משקל רב יותר לסיכויי השיקום, ובהתאם לכך תגבר נטייתו של בית המשפט להפעיל בעניינו אמצעים שיקומיים תחת אמצעים עונשיים [ראו: עניין פלוני, פסקה 7]. 23. נוכח האמור, בשקילת מכלול השיקולים בעניינם של המערערים 4-2, שהיו קטינים בעת ביצוע העבירות, הגעתי לכלל מסקנה כי הכף נוטה לכך שיהא עליהם לשאת בתוצאה הקשה של נשיאת מאסר מאחורי סורג ובריח, אולם לתקופה קצרה מזו שנקבעה על ידי בית המשפט המחוזי ואשר הושתה על המערערים הבגירים-צעירים. סבורני כי על תקופת מאסר בפועל זו לעמוד על שישה חודשי מאסר בפועל בעניינם של המערערים 2 ו-4 (בניכוי ימי מעצרם) ועל חמישה חודשי מאסר בפועל בעניינו של המערער 3 (בניכוי ימי מעצרו). אני סבור כי שוני זה במשכן של תקופות המאסר בפועל משקף כראוי את פערי הגיל בין המערערים 4-2 לבין המערערים 1 ו-5 וכן את פערי הגיל בין המערערים 4-2 לבין עצמם. 24. אשר על כן, אמליץ לחבריי לדחות את הערעור בעניינם של המערערים 1 ו-5 ולקבל את ערעורם של המערערים 4-2 כמופרט מעלה. בהתאם לכך, המערערים 2 ו-3 יתייצבו לריצוי עונש המאסר ביום א', ה-5.6.2016, עד השעה 10:00, בימ"ר "הדרים" או על פי החלטת שירות בתי הסוהר, כשברשותם תעודת זהות. על המערערים 2 ו-3 לתאם את הכניסה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שירות בתי הסוהר, בטלפונים: 08-9787377 או 08-9787336. ש ו פ ט השופט ס' ג'ובראן: אני מסכים. ש ו פ ט השופט נ' הנדל: אני מסכים. ש ו פ ט ניתן היום, ‏ז' באייר התשע"ו (‏15.5.2016). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 16011760_W03.doc חכ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il