פנחס מיכאלי נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 11738/05 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 11738/05 בפני: כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ע' פוגלמן המערער: פנחס מיכאלי נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בת"פ 483/04 מיום 7.11.05 שניתן על ידי כבוד השופט יעקב צבן תאריך הישיבה: ט' באלול התשס"ח (9.9.2008) בשם המערער: עו"ד ציון אמיר; עו"ד גיא שמר בשם המשיבה: עו"ד ירון מנטקביץ' פסק-דין השופט ע' פוגלמן: ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט י' צבן), בגדרו הורשע המערער בזיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר בנסיבות מחמירות, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, שימוש במסמכים מזויפים, שיבוש מהלכי משפט, ומסירת ידיעה כוזבת; עבירות לפי סעיפים 418, 420, 415, 243 ו-244 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן:"חוק העונשין") וכן בעבירות של מרמה ותחבולה לפי סעיף 220(5) לפקודת מס הכנסה; ונגזרו עליו שמונה שנות מאסר לריצוי בפועל וכן מאסר על תנאי וקנס. 1. אלו הן עיקרי העובדות הצריכות לעניין: המערער, יליד 1954, עלה לארץ בשנת 1972 ועבד כנהג מונית. בהמשך, החל לעסוק בתיווך ב"זכויות ציבוריות" ותיווך במוניות מיד שנייה, כמו גם במכירת רכב. המערער הציע למבקשי רישיונות (להלן:" המבקשים"), ברובם נהגי מוניות, לסייע להם במגעיהם עם הרשויות הן בהגשת בקשה לקבלת רשיון להפעלת מונית, הן בתיווך בין בעלי רשיונות לשוכרי רשיונות ולרוכשי רשיונות. בנוסף הציע המערער למבקשים לסייע להם במימון תשלום אגרת הרישוי, באופן שהוא ישלם את האגרה במקומם, והם יחזירו לו את הסכום בתשלומים, או שיעמידו את הרשיון לרשותו לתקופה מסוימת כחלק מהתשלום, או באמצעות הפנייתם לחברת מימון. במסגרת פעילותו זו, קיבל המערער מן המבקשים שוברי תשלום ריקים על מנת שישלם את אגרת הרשיון בבנק הדואר. סכום האגרה נע בין 120,000 ל- 172,000 ש"ח. לימים הסתבר, כי המערער לקח לכיסו את כספי האגרה שקיבל מן המבקשים, זייף את חותמת רשות הדואר על שובר התשלום, והחזיר למבקשים שובר תשלום מזויף, שנחזה ככזה ששולם ברשות הדואר. או אז, פנו המבקשים למשרד התחבורה לקבלת הרשיון. זאת, מבלי שידעו כי שובר התשלום זוייף. הרשות, שלא הבחינה בזיוף, העניקה למבקשים את הרשיונות המבוקשים. הסכום הכולל אותו שלשל המערער במרמה לכיסו במהלך השנים 2001-2004 בגין לא פחות מ-176 שוברי תשלום אותם זייף, עומד על 27,641,250 ש"ח. 2. עם גילוי התרמית על ידי משרד התחבורה, החתים המערער אחד, ולדיסלב צ'קנוב, על חוזה עבודה ממנו עולה כי האחרון עבד, כביכול, אצל המערער כשליח בזמנים הרלבנטיים לכתב האישום. כמו כן חתם צ'קנוב על תצהיר בגדרו הוא מודה, כביכול, כי במסגרת עבודתו אצל המערער גנב ממנו כספים. בסמוך לאחר חתימת המסמכים, יצא צ'קנוב את הארץ. רק בשלב זה פנה המערער למשטרה והגיש "תלונה" נגד צ'קנוב. תלונה זו התבררה, בדיעבד, כתלונת שווא, שכן התברר כי גרסה זו אינה אלא סיפור שנבדה לצורך חקירת המשטרה הצפויה. בגין מעשיו אלה הורשע המערער בעבירות שיוחסו לו, כמבואר לעיל. 3. בגזר דין מפורט ומנומק, עמד בית המשפט המחוזי על שיקולי הענישה הישימים במקרה זה. לחומרה נשקלו ההיקף הרב של המעילה – 27 מליון ש"ח – ואופיין של העבירות. בית המשפט עמד על כך שהמבקשים אשר נפגעו ממעשיו של המערער הם אנשים קשי יום. כן עמד בית המשפט על הפגיעה באינטרס הציבור, בשל כך שהכספים ששולמו בגין הרשיונות לא הגיעו לקופת המדינה אלא עשו את דרכם לכיסו של המערער. כן הוזכר משך הזמן בו בוצעו העבירות, מספר הנפגעים הרב ושיטתיות המרמה, המצביעים על הסיכון הנשקף מהמערער. בית המשפט הוסיף וציין, כי המערער אף לא הביע חרטה ולא החזיר את הסכום שנגנב, או חלק ממנו, וראה לשבש הליכים ולהגיש תלונת שווא במשטרה. לקולא נשקלו עברו הנקי של המערער, השבחים להם זכה מעמיתיו למקצוע וניהולו של ההליך המשפטי באופן ענייני. בסופו של יום הביא האיזון בין שיקולי הענישה לגזירת עונש מאסר בפועל לתקופה של שמונה שנים, שנת מאסר על תנאי וכן קנס של 2 מליון ש"ח או שנתיים מאסר תמורתו. 4. הערעור שלפנינו נסב במקורו הן על הכרעת הדין, הן על גזר הדין. במהלך הדיון לפנינו, לאחר שמיעת טענות בא כוחו המלומד של המערער ונוכח הערות בית המשפט, הודיע המערער כי הוא חוזר בו מן הערעור על הכרעת הדין אשר נדחה בזה. הערעור שלפנינו מתמקד אפוא בגזר הדין. בא-כוח המערער ביקש להקל בעונש שהושת על שולחו נוכח עברו הנקי של האחרון, הפגיעה הכלכלית והמשפחתית שנגרמה לו בעקבות הרשעתו בדין, ומחלת הלב ממנה הוא סובל. עוד עמד בא כוחו של המערער על כך שבסופו של יום, רשיונות המבקשים לא בוטלו וכי התנהלותה הרשלנית של המדינה תרמה להתרחשות הארועים. בא-כוחו של המערער סבור כי יש ליתן משקל גם לחזרתו של המערער מן הערעור על הכרעת הדין ולהעדר יכולת כלכלית לתשלום הקנס. המדינה טוענת מנגד, כי יש להותיר את גזר הדין על כנו, מטעמיו. 5. שקלנו את טיעוני הצדדים. מצאנו כי נסיבות העניין מחייבות מתן בכורה לשיקולי אינטרס הציבור. המערער גרף לכיסו במרמה סכומי עתק, במסכת מסועפת ומורכבת של מעשי מרמה רבים. הסכום לא הוחזר מעולם ומקום הימצאו אינו ידוע. עבירות מרמה שזה אופיין והיקפן, מחייבות נקיטתה של ענישה מרתיעה שתהלום את חומרתן, ובכלל זה, הרחקת העבריין מן הציבור לתקופה ממושכת. יש להצטער על סדרי העבודה של משרד התחבורה, שלא מנעו בשעתו היתכנות לביצוע עבירות מעין אלה ולפגיעה קשה בקופת הציבור. הנחתנו היא כי הדברים הובאו לידיעת הגורמים הממונים ובאו בינתיים לידי תיקונם. יודגש, עם זאת, כי אין בכך כדי להקהות מחומרתן של העבירות בהן הורשע המערער. בית המשפט המחוזי עמד בהרחבה על שיקולי הענישה הרלוונטיים. ככלל, לא מצאנו כי חרג לחומרה מרמת הענישה הראויה. אדרבא, העונש שהושת על המערער הוא מאוזן ומתון. הקנס, בסך שני מליון ש"ח, יעמוד אף הוא בעינו. בצד האמור – נוכח הטיעונים שהובאו לפנינו על ידי הצדדים בשאלת יכולת התשלום – אנו קובעים כי תקופת המאסר במקום קנס תועמד על שנה אחת. בכפוף להערה אחרונה זו, אנו דוחים את הערעור. ניתן היום, ט' באלול תשס"ח (10.9.2008). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05117380_M17.doc נב מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il