פסקי דין בית המשפט העליון

כל כרטיס מציג בקצרה את עיקרי פסק הדין. הנה דוגמה מהפסיקה הראשונה בעמוד — ריחוף/לחיצה על תווית הסבר מדגיש את האזור המתאים בכרטיס.

בג"ץ 11727/04
טרם נותח

זיו רזניק נ. כבוד השופטת קלרה רג'יניאנו

תאריך פרסום 22/12/2004 (לפני 7804 ימים)
סוג התיק בג"ץ — עתירה לבית משפט גבוה לצדק.
מספר התיק 11727/04 — פורמט ישן: מספר סידורי / שנה.
טרם נותח פסק הדין נאסף אך עוד לא עבר ניתוח אוטומטי. סיכום, נושא והחלטה יופיעו כאן ברגע שהניתוח יסתיים.
שם התיק (הצדדים) שם התיק כולל את שמות הצדדים. הקיצור "נ׳" שביניהם = "נגד".

הסבר זה לא ייפתח אוטומטית בביקורים הבאים. תמיד אפשר לפתוח אותו שוב מהפס בראש הרשימה.

בג"ץ 11727/04
טרם נותח

זיו רזניק נ. כבוד השופטת קלרה רג'יניאנו

סוג הליך עתירה לבית משפט גבוה לצדק (בג"ץ)

פסק הדין המלא

-
פסק-דין בתיק בג"ץ 11727/04 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 11727/04 בפני: כבוד השופטת ד' ביניש כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופטת א' חיות העותר: זיו רזניק נ ג ד המשיבה: 1. כבוד השופטת קלרה רג'יניאנו משיבים פורמלים: 2. פרקליטות מחוז מרכז (פלילי) 3. חגי אברהמי עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים בשם העותר: עו"ד בן ציון קבלר פסק-דין העתירה שבפנינו עניינה בהחלטת בית משפט השלום בכפר סבא (השופטת ק' רג'יניאנו), הדוחה את בקשתו של העותר לדחות את מועד ישיבת ההוכחות שנקבעה ליום 23.12.2004, במשפט פלילי המתנהל נגדו. 1. תמצית העובדות הצריכה לעניין היא זו: ביום 28.3.2004 הוגש כנגד העותר ואדם נוסף כתב אישום לבית משפט השלום בכפר סבא, בו יוחסו להם עבירות של ניסיון לקבלת דבר במרמה, קשירת קשר לביצוע עוון ושיבוש מהלכי משפט. האירועים בגינם הוגש כתב האישום אירעו, על פי הנטען, בשנת 1998, ובמהלכם סייע העותר – עורך דין בעיסוקו – ללקוחה בשם ליאור להונות חברת ביטוח ולקבל במרמה כספים. על פי כתב האישום, התירה ליאור ביום 14.8.1998 למכר ממכריה בשם דוד לנהוג באופנוע שבבעלותה, כשהיא ישובה מאחור, ביודעה כי פוליסת הביטוח שבידה מכסה רק אותה כנהגת יחידה באופנוע. במהלך אותה נסיעה היו ליאור ודוד מעורבים בתאונת דרכים ועל מנת לזכות בדמי הביטוח, דיווחה ליאור לחברת הביטוח דיווח שקרי לפיו היא זו שנהגה באופנוע. כנגד העותר נטען בכתב האישום כי סייע לליאור להצהיר על עובדות אלה לחברת הביטוח, ביודעו כי הן שקריות. 2. ביום 20.9.2004 הגיש העותר ליועץ המשפטי לממשלה באמצעות פרקליטות מחוז מרכז בקשה לעיכוב ההליכים הפליליים נגדו, על פי סעיף 231 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב-1982 (להלן: הבקשה לעיכוב הליכים). כשבוע לאחר מכן, התקיימה ישיבת הקראה בבית משפט השלום בכפר סבא, בה כפר העותר באישומים המיוחסים לו בכתב האישום והדיון נקבע ליום 23.12.2004 לשמיעות הוכחות, כאמור. 3. ביני לביני פנה העותר אל היועץ המשפטי לממשלה על מנת לברר מה עלה בגורל הבקשה לעיכוב הליכים שהגיש. או אז נמסר לו כי הבקשה לא הגיעה אל היועץ המשפטי לממשלה. העותר פנה, אפוא, לפרקליטות מחוז מרכז וביקש להחיש את העברת הבקשה. אך בירור נוסף שערך כעשרה ימים לפני מועד ההוכחות הצפוי בתיק, העלה כי גם באותו שלב טרם העבירה הפרקליטות את הבקשה לעיכוב הליכים אל היועץ המשפטי לממשלה. על כן, פנה העותר ביום 16.12.2004 לבית משפט השלום בבקשה לדחות את ישיבת ההוכחות שנקבעה ליום 23.12.2004 (להלן: בקשת דחיית הדיון). העותר נימק את בקשתו בכך שעקב מחדלה של פרקליטות המחוז, לא הועברה הבקשה לעיכוב הליכים אל היועץ המשפטי לממשלה ונמנע ממנו מיצוי ראוי של מסלול זה. בתגובתה לבקשת הדחייה אישרה המשיבה כי אכן חל עיכוב בהעברת הבקשה הנובע מתקלה במזכירות פרקליטות מחוז מרכז. על כן, הותירה המשיבה לשיקול דעתו של בית המשפט את ההכרעה אם לדחות את הדיון אם לאו. בית משפט השלום החליט שלא להיעתר לבקשת הדחייה והורה כי ישיבת ההוכחות שנקבעה, תתקיים במועדה. 3. מכאן העתירה שבפנינו, בה מלין העותר על החלטתו זו של בית משפט השלום. לטענתו, החלטת בית משפט השלום שלא לדחות את הדיון פוגעת פגיעה קשה בזכותו למצות את ההליך לעיכוב הליכים. העותר חוזר ומצביע בהקשר זה על מחדלה של הפרקליטות, בגינו התעכב הטיפול בבקשה באופן בלתי סביר. כן מצביע העותר על כך שכתב האישום נגדו הוגש למעלה מחמש שנים לאחר האירועים המיוחסים לו. בנסיבות אלה, כך טוען העותר, החלטתו של בית משפט השלום לקיים את ישיבת ההוכחות הקבועה למחר ולא לדחותה אינה סבירה והיא פוגעת בזכויותיו ובמראית פני הצדק. במיוחד מלין העותר על כי בית משפט השלום לא נימק כלל את החלטתו לדחות את הבקשה לדחיית הדיון. 4. דין העתירה להידחות. הלכה היא כי בית משפט זה לא יתערב בניהול הליכים אזרחיים או פליליים המתנהלים בבתי המשפט הרגילים, אלא במקרים נדירים ויוצאי דופן. כך הדבר במיוחד כאשר ההחלטה העומדת לבחינתו הינה החלטה בתחום המנהלי הטהור, המסור לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית. עמד על כך הנשיא (כתוארו אז) שמגר בבג"ץ 583/87 הלפרין נ' כב' סגן נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים, פ"ד מא(4) 683: "בית המשפט הגבוה לצדק לא יתערב בהליכים אזרחיים או פליליים בפני בתי המשפט הרגילים, אלא אם עולה טענה של היעדר סמכות, או אם מתגלית תופעה קיצונית של שרירות בתחום שהוא מינהלי טהור. קביעת הרכבים, קביעת מועדים, דחיית משפטים, והעברת תיקים צריכות להיות נושאים המושארים לשיקול דעתו של הגורם השיפוטי המוסמך בבית המשפט, שהופקד על נושא זה לפי חוק יסוד: השפיטה, או חוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד-1984" (שם, 703). ההחלטה במקרה שלפנינו אינה נופלת בגדר אותם מקרים נדירים, בהם מתגלית "תופעה קיצונית של שרירות" ועל כן, כאמור, דין העתירה להידחות. יחד עם זאת, נוכח הנסיבות שתוארו, מן הראוי כי הבקשה לעיכוב הליכים תזכה לטיפולו של היועץ המשפטי לממשלה ללא דיחוי נוסף. העתירה נדחית, בלא צו להוצאות. ניתן היום, ‏י' טבת, תשס"ה (22.12.2004). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 04117270_V01.doc מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il