יובל כהן נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 11714/05 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 11714/05 בפני: כבוד השופטת ד' ביניש כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופט א' א' לוי המערער: יובל כהן נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב, מיום 8.11.05, בתיק פ' 40175/03, שניתן על ידי כבוד השופט ע' מודריק תאריך הישיבה: י"ז באייר תשס"ו (15.5.2006) בשם המערער: עו"ד אליהו בניה בשם המשיבה: עו"ד ליאנה בלומנפלד פסק-דין השופט א' א' לוי: לידי המערער התגלגל רכב שנגנב מבעליו בחודש מאי 2001, וזהותו זויפה על ידי החלפת לוחיות הזיהוי המקוריות בלוחיות זיהוי של רכב אחר. כחלוף מספר חודשים העביר המערער את הרכב לידי אחר בתמורה לרכב מסוג "וולוו". בית המשפט המחוזי קבע בהכרעת-דינו, כי המערער קיבל לידיו את הרכב בידיעה שהוא גנוב, אולם בשאלת זיוף זהותו נותר בליבו ספק, ועל כן הורשע המערער בחלק מהעבירות שיוחסו לו: קבלת רכב גנוב וסחר בו, עבירות לפי סעיפים 413י' ו-413י"א לחוק העונשין. בהמשך גזר בית המשפט את עונשו של המערער: 27 חודשי מאסר מתוכם 9 חודשים לנשיאה בפועל והיתרה על-תנאי. בערעור שבפנינו משיג המערער כנגד גזר-הדין, תוך שהוא מפנה לאלה: השנים שחלפו מאז ביצוען של העבירות; התפנית שעשה בחייו כאשר רכש מקצוע ומצא מקום עבודה מסודר; היותה של אשתו בחודשי הריונה האחרונים והעזרה שהוא נדרש להושיט לה. לבסוף נטען, כי שליחתו של המערער לכלא, עלולה להיות בעלת השלכות הרסניות שתסיג לאחור את הליכי שיקומו. לדאבוננו, לא מצאנו בכל אלה עילה לשנות מגזר דינו של בית המשפט המחוזי. כבר בשנת 1995 חטא המערער בביצוען של עבירות מרמה וזיוף, עליהן הוא נקרא לתת את הדין בשנת 2001. בדיעבד התברר, כי בעוד אותו הליך מתנהל, חזר המערער לסורו והוסיף וביצע שורה נוספת של עבירות, שבחלקן הודה בפני בית משפט השלום בנתניה, ועל האחרות בהן כפר והן נושא ערעור זה, הוא נקרא לתת את הדין בפני בית המשפט המחוזי. באשר לעבירות אשר נדונו בפני בית משפט השלום, נדון המערער, בחודש שבט תשס"ה (פברואר 2005), בין היתר, ל-14 חודשי מאסר. ערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי כנגד גזר-הדין, טרם נקבע לשמיעה. הנה כי כן, מדובר במי שבמשך מספר שנים ביצע עבירות שלמרבה הדאבה הן נפוצות, ונזקן לציבור הוא רב. את כל אלה ביצע המערער מתוך רדיפת בצע וכוונה לזכות ברווח קל. על כך היה מצווה בית המשפט המחוזי להגיב בחומרה, ולא נוכל לומר כי העונש שהושת על המערער נכלל בהגדרה זה, באשר הוא מתון על פי כל אמת מידה, ונראה כי הוא תוצאה של אותם נימוקים לקולא שנטענו בפני הערכאה הראשונה. בנסיבות אלו לא ראינו מקום להקל עוד בעונשו של המערער, ומכאן החלטתנו לדחות את הערעור. ניתן היום, י"ז באייר תשס"ו (15.5.2006). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05117140_O03.doc/שב מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il