פסק הדין המלא
פסק-דין בתיק ע"א 11702/04
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א 11702/04
בפני:
כבוד השופטת ד' ביניש
כבוד השופטת א' פרוקצ'יה
כבוד השופטת ע' ארבל
המערערים:
1. שיכון אזרחי בע"מ
2. יוסף דיאמנט
נ ג ד
המשיבים:
1. ד"ר שלמה נס, עו"ד ורו"ח
2. עו"ד מרדכי גלוסקא
3. ד"ר שלמה נס עו"ד ורו"ח-הנאמן
4. עו"ד רמי בובליל
5. דיור לעולה בע"מ ("דיור לעולה")
6. מ. מגן אינטרנשיונל חברה לבנין והשקעות בע"מ
7. כונס הנכסים הרישמי תל-אביב
8. קירת יזום פרוייקטים (1991) בע"מ
9. בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ
10. בנק דיסקונט לישראל בע"מ
11. בנק אוצר החייל בע"מ
ערעור על ההחלטה של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 29.11.04 בבש"א 14460/04, פש"ר 1011/00 שניתנה על ידי כבוד השופטת ד' קרת-מאיר
תאריך הישיבה:
כ' בסיון התשס"ה (27.6.2005)
בשם המערערים:
עו"ד יעקב שקד; עו"ד יגאל נמרודי
בשם המשיבים 1-3:
עו"ד אמיר ברטוב
בשם המשיבים 4-6
עו"ד רמי בובליל; עו"ד יוסף יפרח
בשם המשיבה 8:
עו"ד יוסי ריזנברג
בשם המשיב 9:
עו"ד ישראל בכר; עו"ד מיטל לוי
בשם המשיב 10:
עו"ד טל רוזן
בשם המשיב 11:
עו"ד בני הראל
פסק-דין
הערעור שלפנינו מופנה כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בו נקבע כי המערערים אינם רשאים בשלב הנוכחי של ההליכים של הסדר הנושים, לפדות את המשכנתא שעל הנכס בדרך המוצעת על ידם; כן, מופנה הערעור כנגד קביעות בית המשפט בדבר גובה החוב, לרבות רכיב הריבית החריגה שנכלל בגדרו של חוב זה.
לא ראינו מקום להתערב בקביעות בית המשפט לעצם זכותם של המערערים לפדות את המשכנתא, וכן באשר לקביעת בית המשפט כי בנסיבות הענין אין לקבל את הדרך שבה מבקשים המערערים לממש זכות זו.
בנסיבות שנוצרו, "פדיון המשכנתא" המוצע אינו אלא הליך של מכר שמבקש המערער 2 (להלן: המערער) לקיים באופן עצמאי במקום ההליכים המתבצעים בידי הנאמן בעקבות הסדר הנושים. לא שוכנענו כי בנסיבות הענין, החלופה המוצעת למימוש הנכס בידי הנאמן היא חלופה ראויה ומתאימה. יתר על כן, הסכום המוצע על ידי המערערים כסכום פדיון, אינו עומד ביחס הולם לסכום שנקבע כסכום החוב, ודי היה בטעם זה כשלעצמו כדי להצדיק דחיית הבקשה. לכך יש להוסיף כי גם התנאים שגיבש המערער עם הקונה הפוטנציאלי למכר המוצע אינם תחליף הולם להליך המכרז שהנאמן החל בו לשם מכירת הנכס. לפיכך, לא מצאנו עילה להתערב במסקנות בית המשפט קמא באשר לבקשה לפדיון המשכנתא.
עם זאת, מצאנו כי שתי טענות שהעלה המערער, הנוגעות לגובה החוב, ראויות לבחינה מחודשת בידי בית המשפט של הפירוק, אם ובמידה שיתעורר צורך בכך בשלב שלאחר מכירת הנכס. הטענה האחת נוגעת לריבית החריגה שאושרה בידי בית המשפט כחלק מהחוב; זאת כיוון שהמערער העלה טענה חדשה ולפיה אין הבנקים עומדים עוד על דרישת ריבית חריגה; בא-כוח הנאמן הביע נכונות לבחון מחדש שאלה זו על רקע הטענה כי נוצרו נסיבות חדשות בענין זה.
הטענה השניה נוגעת להפחתת חוב בסך של 1,828,972 ש"ח שהמערער שילם ל"מגדל" במסגרת הליכי מימוש משכנתא של בית המגורים שלו. בדיון בפנינו הסכים הנאמן כי טענתו, שנתקבלה בבית המשפט קמא, לפיה אין להפחית חוב זה מסך 5.5 מיליון ש"ח, שאופשר למערער לפרעו באופן עצמאי, היתה טענה גורפת. טענה זו התבססה על כך ש"מגדל" לא הגישה הוכחת חוב לנאמן, ולשיטתה של "מגדל" מדובר בפרעון חוב אישי של המערער. על פי הנחייתנו קיבל על עצמו הנאמן לבחון אם אמנם מדובר בחוב האישי של המערער או בחוב של "דיור לעולה", אשר נכלל על ידו באופן מקורי בחוב שהועמד על 20.5 מיליון ש"ח, ומטעם זה ניתן להפחיתו.
אשר על כן, כאמור, הערעור מתקבל בחלקו בלבד, לענין בדיקת שאלת הריבית החריגה, וכן שאלת ניכוי פרעון החוב ל"מגדל". שאר חלקי פסק הדין יעמדו בעינם, והערעור ביחס אליהם נדחה.
אין צו להוצאות.
ניתן היום, כ' בסיון התשס"ה (27.6.2005).
ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 04117020_N08.doc/צש
מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il