מדינת ישראל נ. תומר אשש

2 בבית המשפט העליון עפס"פ 11683-03-25 לפני: כבוד הנשיא יצחק עמית המערער: תומר אשש נגד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על החלטתו של בית המשפט השלום לתעבורה בצפת בתת"ע 7481-05-24 מיום 4.3.2025 שניתנה על ידי כב' השופט יוסף יעקבי בשם המערער: עו"ד מאיר קרסניקר פסק-דין לפניי ערעור על החלטת בית משפט השלום לענייני תעבורה בצפת (כב' השופט י' יעקבי) בתת"ע 7481-05-24, מיום 4.3.2025, שלא לפסול את עצמו מלדון בעניינו של המערער. 1. ביום 22.5.2024 הוגש נגד המערער כתב אישום המייחס לו אחיזה או שימוש בטלפון, שלא באמצעות דיבורית, בעת נהיגה ברכב, לפי תקנה 28(ב)(1)(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961. ביום 6.2.2025 התקיים דיון בהליך וכפי שעולה מפרוטוקול אותו דיון, בית המשפט הורה בפתח הדיון על הוצאת המערער – שלא היה מיוצג – מהאולם. לאחר מכן, המערער ביקש כי בית המשפט יפסול את עצמו מלשבת בדין, שכן לטענתו, "עושה רושם שבית המשפט היה סבור בשוגג כי נעשה ניסיון מצד [המערער – י"ע] להקליט את הדיון בפני בית המשפט ולא כך הם פני הדברים" (פרוטוקול הדיון מיום 6.2.2025, בעמ' 4, ש' 13). בית המשפט דחה את בקשת הפסלות וקבע כי המערער "נכנס לאולם ולמרות שנתבקש לשבת סרב לעשות כן. לאחר מכן התיישב על הספסל כשרגלו ונעליו על הספסל ונתבקש לשבת בצורה מכבדת. [המערער – י"ע] השתמש בטלפון למרות שהתבקש לא לעשו[ת] כן וסרב לבקשת בית המשפט להניח את הטלפון ועל כך, הוצא מן האולם על ידי משמר בתי המשפט" (שם, בעמ' 4, ש' 25-23). 2. ביום 24.2.2025 התקיים דיון המשך בהליך ולמחרת הגיש המערער בקשה לתיקון פרוטוקול אותו דיון. לטענתו, בעיקרם של דברים, בפרוטוקול הדיון מיום 24.2.2025 לא תועד שיח שהתקיים בין הנוכחים ובמהלכו, כנטען, בית המשפט פנה לבא כוח המערער ואמר, בין היתר, "אתה מבין שזו מילה של [המערער – י"ע] מול המילה של השוטר" ו"אתה מבין שבמצב של מילה מול מילה לפי הפסיקה אני צריך להרשיע את [המערער – י"ע] כי לשוטר אין אינטרס לשקר ולנאשם יש" (נספח 2 לבקשה לתיקון פרוטוקול מיום 25.2.2025). בו ביום נתן בית המשפט החלטה בבקשה זו ובמסגרתה ציין כי הגם שבמהלך הדיון מיום 24.2.2025 התקיים "שיח בלתי פורמלי שבמסגרתו עדכן בית המשפט את [בא כוח המערער – י"ע] על ההתרחשויות שארעו בישיבה הקודמת" – הדברים שייחס המערער לבית המשפט "אינם מדוייקים בלשון המעטה" (עמוד 1 להחלטה מיום 25.2.2025). בתוך כך, בית המשפט הבהיר כי הסביר לבא כוח המערער כי "ברוב תיקי התעבורה מדובר במילה מול מילה ובהעדר ראיה אחרת מרשו יורשע ועונשו עלול להיות כבד יותר" וכי אם "הוצע לו תיקון כתב האישום וביטול הנקודות, תמורת הוספת תנאי בשל עברו, הדבר נובע מהנחיה שנתן בית המשפט לתביעה" (שם). על כן, בית המשפט קבע כי אף שלא ניתן להיענות לבקשה לתיקון הפרוטוקול, זה יתוקן באופן שהחלטת בית המשפט בבקשת התיקון תהווה חלק מהפרוטוקול. 3. ביום 4.3.2025 הגיש המערער בקשת פסלות ובגדרה טען, בעיקרם של דברים, כי החלטת בית המשפט להוציאו מהדיון מיום 6.2.2025 נעשתה ללא סמכות ועל בסיס שיקולים לא ענייניים. בנוסף, המערער טען כי רישום הפרוטוקול במהלך הדיון מיום 24.2.2025, כמו גם ההכרעה בבקשה לתיקונו, נעשו שלא בהתאם להוראות הדין ובאופן שמקים עילת פסלות ומצדיק להעדיף את טענותיו באשר למהלך הדיון מיום 24.2.2025. בתוך כך המערער טען כי במסגרת ההחלטה מיום 25.2.2025 ציין בית המשפט כי ניהל שיח עם המשיבה ללא ידיעת או נוכחות המערער ובא כוחו, וכי במסגרת אותו שיח התייחס בית המשפט ל"עברו" של המערער – הגם שמידע זה לא אמור היה להיות בידיעת בית המשפט בשלב זה של ההליך. כן נטען כי התבטאויות בית המשפט במהלך הדיון מיום 24.2.2025 מלמדות שדעתו ננעלה. לבסוף, המערער טען כי בנסיבות העניין קיים "חשש לשמירת טינה אישית" מצד בית המשפט כלפיו, שכן, לשיטתו, לאחר אירועי הדיון מיום 6.2.2025, בית המשפט "לקח את הדברים באופן אישי במקום לבחון אותם עניינית" (פסקאות 21-20 לבקשת הפסלות). 4. בו ביום דחה בית המשפט את בקשת הפסלות. בפתח הדברים, צוין כי עיקר טענות המערער עוסקות באירועים שהתרחשו במהלך הדיון מיום 6.2.2025, הגם שהמערער לא השיג על החלטת הפסלות שניתנה לגבי טענות אלו. לצד האמור, בית המשפט הבהיר כי "אין בהתנהלות הנאשם ובעובדה שבית המשפט נאלץ להוציאו מן האולם, כדי להשפיע על תוצאת ההליך בסופו של יום, התלויה אך ורק בעדויות שתשמענה בפני" (עמוד 1 להחלטת הפסלות). כמו כן, בית המשפט קבע כי דבריו במהלך הדיון מיום 24.2.2025 אינם משקפים גיבוש עמדה בטרם נשמעו העדויות בהליך. עוד קבע בית המשפט כי בשונה מן הנטען בבקשת הפסלות, במהלך הדיון ביום 24.2.2025 "לא נתקיים שיח מאחורי גבו של הנאשם" (שם, בעמ' 2); כי בית המשפט לא נחשף לעברו של המערער; וכן כי "לא גיבשתי עמדה ולא מתעורר חשש למשוא פנים בתיק זה" (שם). 5. מכאן הערעור שלפניי, במסגרתו חוזר המערער, בעיקרם של דברים, על טענותיו בבקשת הפסלות. המערער סבור כי התקיימה תקשורת ישירה בין בית המשפט ובין המשיבה; וכי בית המשפט נחשף למידע על עברו של המערער בטרם הוכרע דינו. זאת, כך נטען, באופן שפוגע בהוגנות ההליך ובחזקת החפות. בנוסף, המערער טוען כי בית המשפט קבע במהלך הדיון מיום 24.2.2025 כי בהיעדר ראיה אחרת, בכוונתו להעדיף את עדות השוטר על פני עדות המערער, ובכך הביע עמדה נחרצת בנוגע לתוצאות ההליך באופן שמקים חשש ממשי למשוא פנים. המערער טוען כי החלטת הפסלות לא נומקה כמתחייב וכי בית המשפט התעלם מחלק ניכר מן הטענות שהועלו בבקשת הפסלות, באופן שמצדיק את התערבות ערכאת הערעור בה. לבסוף, נטען כי החלטת בית המשפט להוציא את המערער מהאולם במהלך הדיון מיום 6.2.2025, כמו גם האופן שבו התייחס בית המשפט לאותו אירוע במהלך הדיון מיום 24.2.2025 ובמסגרת החלטת הפסלות – מקימים עילה לפסילתו. 6. לאחר שעיינתי בערעור על נספחיו, הגעתי למסקנה כי דינו להידחות ללא צורך בתשובה. כאמור בסעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט) המבחן לפסילת שופט מלשבת בדין הוא קיומן של נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים מצד המותב. איני סבור כי הוכח חשש ממשי למשוא פנים בענייננו. ראשית, הגם שלפי סעיף 147(ב) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 על בעל דין להגיש ערעור על החלטת פסלות "תוך חמישה ימים מהיום שבו הודעה לבעלי הדין החלטת השופט", המערער כלל בערעורו השגות על החלטת הפסלות שניתנה כבר במהלך הדיון מיום 6.2.2025; זאת, בשיהוי ניכר ובאופן שמצדיק כשלעצמו את דחייתן (ראו, למשל: ע"פ 8839/11 פרלמוטר נ' מדינת ישראל (4.12.2011)). מעבר לצורך, השופט הוא האחראי לאופן בו מתנהל הדיון באולמו; לכן העניק לו המחוקק את מלוא הסמכות ושיקול הדעת להורות על הרחקתו מהאולם של מי שמפריע למהלך הדיון או מתנהל במהלכו בצורה בלתי הולמת, וככלל ראוי להקדים התראה להרחקה (ראו סעיף 72 לחוק בתי המשפט). בענייננו לא מצאתי כי ההחלטה להוציא את המערער מהאולם במהלך הדיון מיום 6.2.2025, לאחר שהתבקש לחדול מהתנהלותו, מגלה ולו צל של חשש למשוא פנים. 7. לגופו של עניין, גם יתר טענות המערער לא מקימות עילת פסלות. כפי שנפסק לא אחת בעבר, כאשר קיים הבדל בין גרסת בית המשפט וגרסת מבקש הפסלות באשר לאירועים הרלוונטיים, קמה חזקה שלפיה גרסת בית המשפט היא שמתארת נכונה את אותם אירועים, והנטל לסתירתה הוא נטל כבד (ע"פ 3779/21 ישיבת אורחות תורה נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה כרמיאל, פסקה 11 (7.6.2021); ע"פ 685/21 בן טוב נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (17.2.2021)). בענייננו, המערער מייחס למותב התבטאויות שונות אשר נאמרו, כנטען, במהלך הדיון מיום 24.2.2025; וכן טוען כי בית המשפט נחשף למידע בעניין עברו של המערער וקיים שיח ישיר עם גורמי התביעה שבמסגרתו נתן הנחיות שונות בקשר לעסקת הטיעון שתוצע למערער. ואולם, כפי שגם הובהר בהחלטת הפסלות ובהחלטה בבקשה לתיקון הפרוטוקול, בית המשפט שלל את גרסת המערער באשר להתנהלות הדיון בהליך. בתוך כך הובהר כי "לא נתקיים שיח מאחורי גבו" של המערער (עמוד 2 להחלטת הפסלות); כי "לא נחשפתי לעברו של הנאשם" (שם); וכי הדברים שיוחסו לבית המשפט "אינם מדוייקים בלשון המעטה" (עמוד 1 להחלטה מיום 25.2.2025). משאלה הם פני הדברים, לא התרשמתי שהמערער עמד בנטל לסתור את גרסת בית המשפט כאמור. 8. ובאשר לטענת המערער כי התבטאויות בית המשפט במהלך הדיון מיום 24.2.2025 מעידות שדעתו בנוגע לתוצאת ההליך ננעלה. כידוע, ככלל, התבטאויות בית המשפט יקימו חשש ממשי למשוא פנים רק במקרים חריגים ונדירים (ע"פ 7973/23 אמר נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (16.11.2023); ע"פ 4623/23 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 15 (28.6.2023)). טענות המערער בהקשר זה מכוונות כלפי אמירת בית המשפט במהלך הדיון מיום 24.2.2025, שלפיה הסביר כי "ברוב תיקי התעבורה מדובר במילה מול מילה ובהעדר ראיה אחרת [המערער – י"ע] יורשע ועונשו עלול להיות כבד יותר" (עמוד 1 להחלטה מיום 25.2.2025). ואכן, עיון בדברים בנסיבות העניין ובהינתן הבהרות המותב, מעלה כי בית המשפט ביקש להסביר ולשקף לבא כוח המערער את המצב המשפטי ואת התרשמותו הלכאורית בנוגע לסיכויי ההליך. על כן, וגם אם אניח כי ניתן היה לנסח את הדברים באופן מתון וזהיר יותר, לא מצאתי שיש בהתבטאויות אלו כדי להעיד שעמדת בית המשפט "ננעלה" (ראו והשוו: עפס"פ 52349-02-25 חומנקו נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (23.2.2025); ע"פ 205/21 חאלד נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (22.2.2021)). אם כן, בית המשפט הבהיר בהחלטת הפסלות כי לא גיבש עמדה בנוגע להליך מושא הערעור שלפניי, וחזקה עליו שידון בו בלב פתוח ובנפש חפצה. הערעור נדחה אפוא. ניתן היום, י"ב אדר תשפ"ה (12 מרץ 2025). יצחק עמית נשיא