בבית המשפט העליון בירושלים
עש"ם 1168/02
בפני: כבוד השופטת ד' ביניש
המערערת: פאטמה פלאח
נגד
המשיב: שירות
המדינה
ערעור על גזר הדין של בית הדין למשמעת של עובדי המדינה בחיפה
בבד"מ 130/96 מיום 6.1.02
תאריך
הישיבה: ח' בניסן התשס"ב (21.3.2002)
בשם
המערערת: עו"ד מ' פלאח
בשם
המשיב: עו"ד א' פטר
פסק-דין
1. המערערת, פאטמה פלאח, עובדת כמורה במשרד
החינוך למעלה מ- 30 שנים. במהלך השנים 1994–1995, התלוננו
במשטרה ארבעה תלמידים כי המערערת הכתה אותם במהלך עבודתה כמורה. המתלוננים טענו
כי המערערת הכתה אותם בידיה ובאמצעות סרגל בגבם, בידיהם ובפניהם. המשטרה החליטה
בזמנו לסיים את החקירה בעניינה של המערערת מהטעמים שאין בחקירה עניין לציבור, וכיוון
שנסיבות העניין אינן מצדיקות את המשך החקירה. בעקבות תלונות אלה הוגשה כנגד
המערערת ביום 10.12.96 תובענה לבית הדין למשמעת של עובדי המדינה. בתובענה פורטו
המקרים האמורים, והמערערת הואשמה בעבירת משמעת לפי סעיף 17(3) לחוק שירות המדינה
(משמעת), התשכ"ג-1963 (להלן – החוק או חוק המשמעת),
ולפי סעיף 4(1) להודעה על שינויים בהחלת החוק על עובדי הוראה. נסיבות שמיעתו של
ההליך בבית הדין למשמעת היו יוצאות דופן, והוא אף התמשך במידה בלתי רגילה. מסיבות
מצערות, שאינן תלויות בחברי בית הדין, התחלפו חברי ההרכב במהלך שמיעת הראיות ורוב
העדים נשמעו שלא על-ידי ההרכב שנתן את הכרעת הדין.
שמיעת התובענה החלה בתאריך 31.12.97, שנה לאחר
הגשת התובענה. הרכב בית הדין כלל את עורך-דין שמשון פרנקל ז"ל, אב בית הדין
למשמעת, כיושב ראש ההרכב; ועמו היו בהרכב מר עמאד עבוד וגברת נחמה שטיר. בישיבות
שהתקיימו בתאריכים 19.4.98, 6.5.98, 16.7.98, 14.9.99 ו-18.7.00 שמע ההרכב האמור
את כל עדי התביעה, וחלק מעדי ההגנה, ובכללם את המערערת ומפקד תחנת המשטרה. יצוין,
כי בחלק מהישיבות שנקבעו לשמיעה בפני ההרכב בגלגולו הישן לא הופיע מר עמאד עבוד
והישיבות נדחו, למעט הישיבה בה נחקר דר' דורון מור, שהתקיימה בפני הרכב חסר.
בא-כוח המערערת התנגד לשמיעת העדים בפני ההרכב החסר. בעקבות פטירתו של עורך דין
פרנקל בטרם הסתיימו ההליכים, ובשל נסיבות אישיות רפואיות של מר עמאד עבוד, הוחלף
ההרכב. החל מהישיבה שהתקיימה ביום 7.11.00 ואילך, כלל ההרכב את עורך-דין אמנון
סבח, את גב' עופרה גזית וכן את גב' נחמה שטיר שנכללה בהרכב המקורי. בישיבה מיום
7.11.00 כאשר נשאל בא-כוח המערערת לדעתו בדבר החלפת ההרכב, הוא הסכים לכך, והוסיף
בזו הלשון:
"האמת שאין לי בעיה להמשיך מאותו שלב, אבל אני
חושב שבתיק הזה כל עדי התביעה נשמעו. הנאשמת ועוד עדים מטעמה העידו ואני חושב
שצריך להתרשם מהעדות של עדי התביעה והנאשמת ועדיה, לפני שתנתן הכרעת הדין. אם כבוד
בית הדין רואה את עצמו שהוא יכול לתת הכרעת דין ויתרשם מהעדים שלא היו בפניו
ע"י הפרוטוקולים, אין לי התנגדות".
בית הדין לא מצא טעם בשמיעת העדים מחדש,
והחליט להמשיך את הדיון מן השלב שאליו הגיע ההרכב הקודם. את החלטתו ביסס על סמכותו
לפי סעיף 6(ד) לחוק, ועל הוראות תקנה 85(א) לתקנות שירות המדינה (משמעת) (סדרי
הדין של בית הדין), התשכ"ד-1963. וזו לשון הוראת סעיף 6(ד) לחוק המשמעת:
"חבר מותב של בית הדין שנפטר או שכהונתו נפסקה
או שהועבר מכהונתו או שאב בית הדין קבע, לאחר שנתן הזדמנות לבעלי הדין להשמיע
טענותיהם לענין זה, כי החבר נעדר לעתים תכופות מישיבות בית הדין או שלא יוכל
להמשיך ולהשתתף בישיבות בית הדין, רשאי אב בית הדין למנות למותב חבר אחר במקומו;
המותב האחר רשאי להמשיך בדיון מן השלב שאליו הגיע ההרכב הקודם, ורשאי הוא, לאחר
שנתן הזדמנות לבעלי הדין להשמיע טענותיהם לענין זה, לנהוג בראיות שגבה ההרכב הקודם
כאילו גבה אותן בעצמו, או לחזור ולגבותן, כולן או מקצתן".
תקנה 85(א) הנ"ל קובעת כך:
"נבצר מאחד מחברי בית הדין להמשיך בדיון או
לסיים אותו, יקבע אב בית הדין חבר אחר במקומו; על קביעת החבר האחר יחולו הוראות
תקנה 19; בית הדין בהרכבו החדש רשאי להמשיך בדיון מהשלב שאליו הגיע לפני שינוי
ההרכב".
בישיבה ביום 16.1.01 שמע ההרכב החדש של בית
הדין את עדי ההגנה שנותרו: מר רפי עמר, מר אמיר פלאח ומר זייד פלאח, ובכך נסתיים
שלב העדויות. התובע הגיש את סיכומיו לבית הדין בתאריך 14.3.01 וסיכומי ההגנה הוגשו
ביום 22.5.01, כארבע וחצי שנים לאחר הגשת התובענה לבית הדין. הכרעת הדין ניתנה
בהיעדר הצדדים בתאריך 9.8.01.
2. בהכרעת הדין הציג בית הדין את השתלשלות
העניינים הסבוכה במקרה זה, עקב הזמן הרב שחלף מפתיחת ההליך המשמעתי ועד הגשת
הסיכומים בתיק. בית הדין בחר להאמין לעדויותיהם של התלמידים והעדיפם על פני עדויות
עדי ההגנה. בית הדין דחה את גרסת המערערת כי תלונות התלמידים נגדה הוגשו עקב סכסוך
משפחות אשר שרר בכפר סמיע, שעליו העידו עדי ההגנה. עוד נקבע כי אין לקבל את עדותו
של עד ההגנה מר אמיר פלאח, שהעיד בפני המותב בגלגולו השני, מכיוון שעשה רושם לא
מהימן על בית הדין. בהתחשב בכך, הרשיע בית הדין את המערערת בעבירת משמעת לפי סעיף 17(3)
לחוק, ולפי סעיף 4(1) להודעה על שינויים בהחלת החוק על עובדי הוראה.
ישיבת בית הדין בעניין הטיעונים לעונש התקיימה
בתאריך 29.11.01, וגזר הדין ניתן בתאריך 6.1.02, יותר מחמש שנים לאחר הגשת
התובענה. בבואו לגזור את הדין התחשב בית הדין בכך שמאז הוגשו התלונות האמורות, לא
הוגשו תלונות נוספות כנגד המערערת. כן הביא בחשבון את פעילותה המבורכת של המערערת
במסגרת ארגון הצופים הדרוזיים ואת העובדה שהמערערת עומדת בפני פרישה מעבודתה
בהוראה. כמו-כן, התחשב בהעברתה של המערערת לבית ספר יסודי בכפר אחר. בהתחשב בכל
אלה, הגיע בית הדין למסקנה שאין לפטר את המערערת מעבודתה, והטיל על המערערת את
אמצעי המשמעת הבאים:
"1. נזיפה חמורה;
2.
הפקעת משכורת קובעת חודשית אחת ב- 6
תשלומים
שווים ורצופים;
3.
הורדה בדרגה אחת לתקופה של שנתיים.
במידה והנאשמת תגיש בקשה לצאת לגמלאות ובקשתה תאושר,
חישוב משכורתה לגמלה יהיה לפי משכורתה האחרונה בדרגה המלאה שהייתה לפני מתן פסק
דין זה" (ההדגשה במקור).
3. בערעור שלפניי טענה המערערת כי יש לזכותה מכל
האישומים שיוחסו לה בכתב התובענה וזאת ממספר טעמים. ראשית, בטיעוניה בכתב ובעל-פה
טענה המערערת כי טעה בית הדין בפרשו את סעיף 6 לחוק ואת תקנה 85, המצוטטים לעיל,
כחלים על מקרה בו הוחלף יותר מחבר אחד בהרכב בית הדין. לטענתה, יש להחילם רק מקום
בו הוחלף חבר אחד בלבד מההרכב. לגישתה, נוכח העובדה שבעניינה הוחלפו שניים מחברי
ההרכב, היה על בית הדין להורות על שמיעת העדויות מחדש, ולהתרשם באופן ישיר
ממהימנות העדים. שנית, טענה המערערת כי טעה בית הדין בכך שהתעלם מהעדויות הנוגעות
לסכסוך בכפר, וכן מהעובדה שכל המתלוננים הם בני משפחה אחת, שהייתה מסוכסכת עם
משפחת המערערת בתקופה הרלוונטית. בנוסף, טען בא-כוח המערערת טענות שונות לגבי כל
אחד מהאישומים בהם הורשעה מרשתו בבית הדין. מנגד טען בא-כוח המדינה כי בית הדין
מוסמך על פי הוראות החוק האמורות לנהוג בראיות שגבה מותב קודם כאילו גבה אותם
בעצמו, גם במקרים בהם הוחלף יותר מחבר אחד בהרכב. עוד טען כי אין להתערב בממצאי
המהימנות שקבע בית הדין ובמסקנתו המרשיעה.
בסיום הדיון לפניי המלצתי לצדדים להגיע לידי
הסכמה שתייתר את ההכרעה בעניינה של המערערת, בהתחשב בהשתלשלות העניינים הייחודית
במקרה זה, ובתקופה הארוכה שחלפה מיום ביצוע המעשים שיוחסו למערערת, ועד ליום זה.
בהודעה שהוגשה ביום 25.3.02 הודיעו הצדדים כי לא הגיעו להסכמה ביניהם. משכך, אכריע
בערעור.
4. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בחומר
שלפניי, באתי למסקנה כי יש בטענות המערערת באשר לאופן ניהול ההליך, כדי להצדיק את
ביטולו של פסק הדין של בית הדין למשמעת.
אין ספק שהכלל הוא שכל הדיונים בערכאות צריכים
להתקיים בפני הרכב זהה, אם וככל שהדבר ניתן. כבר נאמר לא אחת בבית משפט זה כי הכלל
הוא שההרכב ששמע את הראיות הוא שיתן את פסק הדין. בלשונו של הנשיא ברק:
"הצדק ואף מראית פני הצדק עלולים להיפגע מקום
בו פסק הדין ניתן על-ידי הרכב שונה מזה שהתרשם מחומר הראיות שבתיק"
(בג"צ 3520/95 אליעזר צוברה נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים
פ"ד נ(5) 50, עמ' 54).
כלל זה כפוף לחריג: כאשר נבצר מחבר במותב לסיים את הדיון
הרי ניתן להחליפו בחבר אחר, והמותב החדש רשאי להמשיך בדיון מן השלב בו הופסק (ראו:
סעיפים 233 – 234 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב],
התשמ"ב–1982; תקנה 177 לתקנות סדר הדין האזרחי,
התשמ"ד–1984). עם זאת, יש לפרש חריג זה בצמצום,
ויפים לעניין זה דברי השופט זמיר בבג"צ 6334/96 לאה אליהו נ' בית הדין
הרבני האזורי בתל-אביב פ"ד נג(2) 153, בעמ' 169:
"אולם, הוראות אלה, בשל הסטייה שלהן מן העיקרון
המחייב את ניהולו הרצוף של המשפט בפני אותו מותב, טעונות פירוש מצמצם".
ההכרעה בעניינה של המערערת אינה מחייבת הכרעה
בסוגיית סמכותו של בית הדין להמשיך בדיון מן השלב אליו הגיע ההרכב הקודם, כאשר
הוחלפו שני חברים בהרכב בית הדין. מוכנה אני להניח כי פרשנותו של סעיף 6(ד) לחוק
המשמעת עשויה לשאת גם אפשרות של החלפת שני חברים בהרכב. אולם אפילו כך, נותרת
השאלה האם הפעיל בית הדין את שיקול דעתו כהלכה שעה שבחר לא לשמוע מחדש, כבקשת
בא-כוח המערערת, את העדויות שנשמעו על-ידי ההרכב הראשון, או למצער את העדויות
העיקריות. בעניין דומה נאמר מפי השופט חשין בע"פ 8703/96 דניאל עמר נ'
מדינת ישראל פ"ד נא(4) 764, בעמ' 767:
"השופט שישב לדין לא שמע את עדי התביעה
העיקריים, והשאלה הנשאלת היא, האם על רקע זה יכול ורשאי היה להרשיע את המערער
בדינו? לא אשלול אפשרות כי כך יוכרע דין במקרה זה או אחר, ואולם הכול תלוי
בנסיבותיו הספציפיות של כל עניין ועניין".
ככלל, בעת החלפת חבר או חברים בהרכב יש לשקול
בין הנסיבות הרלוונטיות את השלב אליו הגיע ההרכב המקורי טרם הוחלף, ואת הנסיבות
המיוחדות של המקרה הנדון, סוג האשמה וחשיבות ההתרשמות ממהימנות העדים. בעניינה של
המערערת, חייבו הנסיבות הייחודיות את בית הדין לשמוע מחדש לפחות חלק מעדי התביעה
בטרם החליטו על הרשעתה בעבירות המשמעת, וזאת מן הטעמים הבאים: ראשית, עוד בעת
שמיעת ההליך בהרכב המקורי נפלו פגמים. אחד החברים שהוחלפו לא השתתף בחלק מהדיונים,
ולא נכח שעה שנחקר אחד מעדי ההגנה. למרות בקשתו של בא-כוח המערערת לדחות את הדיון
האמור, התקיים אותו דיון בהרכב חסר. בדרך כלל, די בטעם זה כשלעצמו כדי להצדיק את
פסילת ההליך, שכן עליו להתקיים בכל שלביו בהרכב של שלושה שופטים. על כן, היה מקום
כי ההרכב החדש ישמע את העדות שנשמעה קודם לכן בהרכב חסר. שנית, טרם הוחלף ההרכב
נשמעו כל עדי התביעה המבססים את הרשעת המערערת, ואף נשמעו חלק מעדי ההגנה, ובכללם
אף נשמעה עדותה של המערערת. בשלב זה, הוחלפו שניים משלושת חברי ההרכב, כאשר בין
המוחלפים נמצא ראש ההרכב. ההרכב בגלגולו השני שמע רק חלק מעדי ההגנה. טענותיה של
המערערת בדבר נסיבות המקרה והרקע לארועים הניחו בפני בית הדין מכשול בבואו לברור
בין העדויות השונות. המערערת טענה כי מקור התלונות בסכסוך משפחות בכפר, והדגישה את
העובדה כי המתלוננים נמנים על המשפחות שהיו מסוכסכות עם משפחתה. בית הדין קיבל את
עדותם של עדי ההגנה, שהעידו על קיומו של סכסוך המשפחות בכפר, אך דחה את גרסת
המערערת לעניין השפעת הסכסוך על התלונות שהוגשו נגדה, בלא ששמע בעצמו את עיקר
העדויות. בהתחשב במכלול הייחודי של הנסיבות שתוארו לעיל, היה על בית הדין לשמוע
מחדש את העדויות העיקריות במשפט, ולא להרשיע את המערערת על סמך עדים, שרוב חברי
ההרכב לא שמעו את עדותם.
ייתכנו מקרים בהם כורח הנסיבות יחייב את בית
הדין לבסס את מסקנותיו על סמך עדויות שלא נשמעו בפניו, אך בעניינה של המערערת לא
היה כורח מעין זה. ניתן לטעון כי זימון נוסף היה מטיל על העדים טורח רב, אך משקלו
של טורח זה מתפוגג אל מול הרשעת המערערת, והטלת צל כבד על דרכה ארוכת השנים
בהוראה.
בנסיבות העניין כפי שהתבררו, ומהטעמים האמורים
הנוגעים לפגמים שנפלו בניהול ההליך, דין הערעור להתקבל ופסק דינו של בית הדין
למשמעת מבוטל. נוכח הזמן הרב שחלף מאז נעברו לכאורה העבירות המיוחסות למערערת ומאז
הגשת כתב התובענה, אף אין מקום להחזיר את עניינה לבית הדין למשמעת כדי שישוב וישמע
מחדש עדים.
אשר על כן, הערעור מתקבל וההרשעה מתבטלת.
ניתן היום, ז' באלול התשס"ב (15.8.2002).
ש
ו פ ט ת
_________________
העתק
מתאים למקור 02011680.N04
נוסח
זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח.
רשם
בבית
המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444
בית
המשפט פתוח להערות והצעות:
[email protected]
לבתי
המשפט אתר באינטרנט: www.court.gov.il