בן יששכר יעקב- מנכ"ל עמותת למען עתיד ילדנו נ. השופט יצחק יצח

פסק-דין בתיק בג"ץ 1164/09 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 1164/09 בפני: כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופטת א' חיות העותר: יעקב בן יששכר - מנכ"ל עמותת למען עתיד ילדנו נ ג ד המשיבים: 1. השופט יצחק יצחק 2. משטרת ישראל 3. עו"ד אהרון רוזה עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים בשם העותר: בעצמו בשם המשיבה 2: עו"ד ליאורה וייס-בנסקי פסק-דין השופטת א' חיות: עניינה של העתירה שלפנינו בבקשת העותר, העומד לדין בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו, כי לא תיערך לו בדיקה פסיכיאטרית, כי סנגורו ישוחרר מייצוג וכי תינתן לו אפשרות לייצג את עצמו בהליך הפלילי המתנהל נגדו. 1. ביום 12.1.2006 נעצר העותר בגין חשד להעלבת עובד ציבור ופגיעה בפרטיות. במסגרת הדיון בבקשה למעצר ימים הורה בית משפט השלום בתל-אביב-יפו על הארכת מעצרו של העותר ועל עריכת בדיקה פסיכיאטרית ראשונית, נוכח דברים שעלו מחומר החקירה שהוצג. בהמשך שוחרר העותר מן המעצר וביום 15.1.2006 הוגש נגדו כתב אישום בעבירות של העלבת עובד ציבור ופגיעה בפרטיות על רקע השתתפותו בהפגנה מול ביתו של שופט בית משפט לענייני משפחה ובשל העלבתו והטרדתו (ת"פ 1302/06). בדיון שהתקיים בעניינו של העותר ביום 16.4.2007 הורה בית משפט השלום על מינוי סנגור לעותר על פי בקשת התביעה ובהתאם להוראת סעיף 15(א)(3) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: חוק סדר הדין הפלילי). בהחלטתו ציין בית המשפט כי הוגשה לעיונו חוות דעת ראשונית מטעם הפסיכיאטר המחוזי מיום 12.1.2006 בה נאמר כי קיים חשד סביר למצב פסיכוטי והומלץ על הוצאת צו הסתכלות במסגרת אשפוז למשך שבעה ימים. בית המשפט הוסיף וציין כי על פי התרשמותו לא יוכל העותר לנהל את הגנתו כנדרש ולפיכך מתחייב במקרה דנן מינוי סנגור לצורך שמירה על זכויותיו של העותר. בחודש נובמבר 2008 הוגשה לבית המשפט בקשה לשחרור הסנגור הציבורי והסנגוריה הציבורית מייצוגו של העותר נוכח חוסר שיתוף פעולה ויחס קשה מצד העותר כלפי סנגוריו. בהחלטתו מיום 2.12.2008 קבע בית משפט השלום בתל-אביב-יפו (כב' השופט י' יצחק) כי "הסיבה העיקרית שעד כה נמנעתי מלשחרר את הסנ"צ הינה העובדה כי בבדיקה פסיכיאטרית ראשונית בעבר נמצא כי לנאשם קו פסיכוטי, וככל הנראה נושא זה לא נבדק כראוי עד כה. אני סבור, כי יש צורך לאפשר הגנה לנאשם, אך לא בכל מחיר". על כן קבע בית משפט קמא כי החלטתו בבקשה לשחרור הסנגוריה הציבורית מייצוג תתקבל לאחר שתיערך חוות דעת פסיכיאטרית בה ייבחן מצבו של העותר בעת ביצוע העבירה וכן כיום. בית המשפט הוסיף וציין בהחלטתו: "לאחר קבלת חוות הדעת הפסיכיאטרית תישקל בקשת הסנ"צ באהדה. במלים אחרות, אם יסתבר שהנאשם כשיר לעמוד לדין, אורה על שחרור הסנ"צ מייצוגו של הנאשם". 2. העותר הגיש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו ערעור על החלטה זו. בהחלטתו מיום 25.12.2008 דחה בית המשפט המחוזי (כב' השופט ג' נויטל) את הערעור בקובעו כי החלטתו של בית משפט השלום בדבר עריכת בדיקה פסיכיאטרית וחוות דעת פסיכיאטרית הינה החלטת ביניים במשפט פלילי ואין זכות ערעור לגביה. ביום 27.1.2009 התקיים דיון נוסף בתיק הפלילי של העותר ובית משפט השלום חזר על קביעתו מיום 2.12.2008 לפיה הפסיכיאטר המחוזי יערוך חוות דעת בעניינו של העותר "תוך התייחסות למצבו הנפשי... כולל בעת ביצוע העבירה", ולאחר מכן תישקל בחיוב הבקשה לשחרור הסנגוריה הציבורית מייצוג העותר. ביום 5.2.2009 הוגשה העתירה שבכאן, בה מבקש העותר כי בית משפט זה יאסור על עריכת בדיקה פסיכיאטרית ויאפשר לו לייצג את עצמו בהליך הפלילי המתנהל נגדו. ביום 5.3.2009 התקיים דיון נוסף בבית משפט השלום בעניינו של העותר, דיון אליו לא הגיע העותר, ונקבע כי דיון המשך בתיק יתקיים ביום 11.5.2009. עוד יצוין כי בהתאם להחלטת בית משפט השלום הוזמן העותר לבדיקה פסיכיאטרית אך לא הופיע לבדיקה. 3. בעתירה שלפנינו מבקש העותר כי בית משפט זה יאסור על עריכת בדיקה פסיכיאטרית ויורה לבית משפט השלום לאפשר לו לייצג את עצמו תוך ביטול מינויו של הסנגור הציבורי. העותר מעלה שורה ארוכה של טענות נגד המשטרה, בית המשפט והסנגוריה הציבורית בכל הנוגע להליך הפלילי המתנהל נגדו ולטענתו הוא נרדף על לא עוול בכפו. העותר טוען, בין היתר, כי לא היה כלל מקום לעצרו ולהגיש נגדו כתב אישום; כי טענותיו אינן נשמעות בבית המשפט; כי השופט י' יצחק מנהל נגדו "מאבק אישי" יחד עם עורך הדין מן הסנגוריה הציבורית; וכי מעולם לא הוגשה לבית המשפט כל חוות דעת פסיכיאטרית ולא נקבע שקיים קו פסיכוטי בהתנהגותו. העותר מוסיף וטוען כי אין כל עילה לערוך לו בדיקה פסיכיאטרית, כי מדובר ברדיפה של הממסד בלוחם זכויות אדם למען ילדים בסיכון וכי נעשים כל העת ניסיונות למנוע ממנו לעמוד על זכויותיו. עוד טוען העותר כי מינוי סנגור ציבורי יוביל לפגיעה קשה בזכויותיו, כי הוא מסוגל לייצג את עניינו בהצלחה וכי זוהי גם עמדתה של הסנגוריה הציבורית הסבורה שהיא אינה יכולה לסייע לו. העותר מפנה בהקשר זה להחלטת כ' השופט מ' לנדמן מיום 26.10.2008, שניתנה ככל הנראה בתיק אחר המתנהל נגדו, בה ציין השופט בין היתר "אינני סבור שיש מקום לכפות בדיקה פסיכיאטרית על החשוד כאשר הוא מתנגד לכך ובהעדר אינדיקציות של ממש". כמו כן מפנה העותר, בין היתר, להחלטת כב' השופט ד' רוזן בערר על ההחלטה לעצרו לפיה לא קמה עילת מעצר נגדו ומצבו הנפשי אינו מצדיק מעצר, וכן לע"פ 7335/05 הסנגוריה הציבורית, מחוז נצרת והצפון נ' מדינת ישראל, פ"ד ס(2) 346 (2005). לבסוף טוען העותר כי "אי הסכמת [העותר] למינוי סנגור ציבורי אינה עילה לשום בדיקה פסיכיאטרית" ועל כן הוא מבקש שבית משפט זה יאסור על עריכת בדיקה פסיכיאטרית ומינוי סנגור ציבורי ויורה למשיבים לנמק מדוע הוא מחויב במינוי סנגור והאם אי הסכמה למינוי מהווה עילה לעריכת בדיקה פסיכיאטרית. 4. המשיבה 2, מצידה, טוענת כי דין העתירה להידחות על הסף תוך חיוב העותר בהוצאות. המשיבה 2 מציינת כי בהתאם לסעיף 15 לחוק טיפול בחולי נפש, תשנ"א-1991, רשאי בית המשפט להורות על עריכת בדיקה פסיכיאטרית לנאשם בנסיבות הקבועות בסעיף. לטענת המשיבה, החלטת בית משפט השלום מיום 2.12.2008 בדבר עריכת חוות דעת פסיכיאטרית בעניינו של העותר הינה החלטת ביניים שניתנה במסגרת ההליך הפלילי המתנהל נגד העותר על רקע העובדה כי "בבדיקה פסיכיאטרית ראשונית בעבר נמצא כי ל[עותר] קו פסיכוטי", והיא אינה באה בגדר המקרים החריגים המצדיקים את התערבותו של בית משפט זה. לבסוף טוענת המשיבה 2 כי כל עוד לא נתקבלה החלטה סופית בבקשת הסנגוריה הציבורית לשחררה מייצוג העותר טענות העותר בעניין זה מוקדמות, ואף מטעם זה דין העתירה להידחות על הסף. 5. בתשובה לתגובת המשיבה 2 שב העותר וטוען כי אין כל בסיס לטענותיה; כי מתבצעת אכיפה בררנית ורדיפה אישית נגדו וכי הוא נעצר שלא כדין לאחר שהשתתף במשמרת מחאה חוקית. העותר מבקש, אפוא, כי העתירה תידון לגופה, כי עד למתן הכרעה בעתירה ייפסקו הדיונים בבית משפט השלום בעניינו וכי יוענקו לו הסעדים המבוקשים בעתירה. 6. דין העתירה להימחק על הסף. בהחלטתו מיום 2.12.2008 הורה בית משפט השלום על עריכת בדיקה פסיכיאטרית לעותר. זאת, בעקבות בקשת הסנגוריה הציבורית להשתחרר מייצוגו ועל-מנת לבחון בהקשר זה האם קיים חשש שהעותר "חולה נפש או לקוי בכשרו השכלי", שאז קמה חובת מינוי סנגור על-פי הוראת סעיף 15(א)(3) לחוק סדר הדין הפלילי. חוות הדעת הפסיכיאטרית טרם נערכה משום שהעותר לא הופיע לבדיקה אליה הוזמן (ראו הודעת הפסיכיאטר המחוזי ד"ר עוזי שי מיום 15.3.2009). בנסיבות אלה ומשהכלל הוא שאין כופין על אדם הטוען כי הוא כשיר לעמוד לדין שייבדק בעל-כורחו בדיקה רפואית - נפשית או גופנית (ראו בג"ץ 603/76 רוט נ' מדינת ישראל-בית משפט השלום, תל-אביב-יפו, פ"ד לא(2) 757, 760 (1977); ראו גם בש"פ 5659/90 מדינת ישראל נ' פלונית, פ"ד מה(1) 329, 333-332 (1990)), יהיה על בית משפט השלום במקרה דנן להביא במניין שיקוליו את סירובו של העותר להיבדק, בבואו להכריע בבקשת הסנגוריה הציבורית להשתחרר מן הייצוג. במאמר מוסגר יצוין כי נראה שההחלטה שתתקבל בעניין זה, לכאן או לכאן, לכשתתקבל אף היא אינה עניין לבית המשפט הגבוה לצדק לענות בו (לאי-התערבות בג"ץ בשאלות של מינוי סנגור בהליך פלילי ושחרור סנגור מייצוג ראו והשוו בג"ץ 2784/09 אשד נ' בית המשפט המחוזי תל אביב, פיסקה 5 (טרם פורסם, 30.3.2009)). אשר על כן, דין העתירה להימחק על הסף וכך אנו מורים. אין צו להוצאות. ניתן היום, ט"ז אייר התשס"ט (10.5.2009). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09011640_V05.doc מא מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il