קרנית-קרן לפיצוי נפעגי תאונות דרכים נ. בן חיון לידור-קטין

פסק-דין בתיק ע"א 1164/02 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 1164/02 בפני: כבוד השופט א' ריבלין כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופט א' רובינשטיין המערערת: (המשיבה שכנגד( קרנית-קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ ג ד המשיבים: 1. בן חיון לידור-קטין (המערערים שכנגד) 2. אילן אוחנה 3. באבילו יפה ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 27.12.01 בת.א. 1332/93 שניתן על ידי כבוד השופטת ב' גילאור תאריך הישיבה: ט' בטבת תשס"ה (21.12.04) בשם המערערת: עו"ד מ' זוכוביצקי (המשיבה שכנגד) בשם המשיב 1: עו"ד ר' נבות-גלוסקה (המערער שכנגד) פסק-דין השופט א' גרוניס: 1. הילד לידור בן-חיון (המשיב 1, שייקרא להלן - המשיב) נפגע בתאונת דרכים ביום 9.3.93, בהיותו כבן 3 שנים. המערערת אחראית לפצותו בגין נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונה. בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופטת ב' גילאור) פסק למשיב ולהוריו (המשיבים 2 ו-3) פיצויים בסכום של כ-6 מיליון ש"ח בגין נזקי התאונה. המערערת טוענת כי בית המשפט הפריז בפיצויים שנפסקו ואילו המשיבים, שהגישו ערעור שכנגד, גורסים כי הסכום נמוך יתר על המידה. פסק הדין של בית המשפט המחוזי 2. המשיב נפגע בצורה קשה בתאונה ואושפז בבתי חולים לפרק זמן העולה על שנה. הוא סובל משיתוק מלא מגובה הפטמות ומטה, ומאובדן תחושה בשתי הגפיים התחתונות. בשל הפגיעה החמורה שנגרמה למשיב בחוט השדרה, לוקה הוא אף בבעיות שווי משקל ואינו מסוגל לשבת ללא תמיכה. כמו-כן, סובל המשיב מאי שליטה על הסוגרים, מכאבים קשים בגופו ומהתפרצויות זעם. יכולותיו השכליות והקוגניטיביות של המשיב לא נפגעו. בית המשפט המחוזי העמיד את נכותו הרפואית של המשיב על 100 אחוזים. נקבע כי מצבו מתקרב לזה של קוואדרופלג, אף שיש לו יכולות מסוימות של תנועה בידיים. בעת קביעת אחוזי הנכות, התחשב בית המשפט בפגיעה הקשה בגב שנגרמה למשיב ובחוסר היציבות והאיזון ממנו הוא סובל, שעה שהוא עושה שימוש בידיו. בעת שנבחן שיעורה של הנכות התפקודית, הבהיר בית משפט קמא כי הכאבים הקשים מהם סובל המשיב וחוסר שליטתו על הסוגרים מגבילים באופן ניכר את יכולת התפקוד שלו ומקשים על השתלבותו בחיי עבודה רגילים. צוין, כי גם אם באופן תיאורטי יוכל המשיב לעבוד, הרי שתנאי השוק והמצב הכלכלי לא יאפשרו כן מבחינה מעשית. לפיכך נפסק, כי שיעור הנכות התפקודית הוא 100 אחוזים וכי המשיב איבד באופן מלא את יכולת ההשתכרות שלו. לאור זאת נקבע, כי המשיב זכאי לפיצוי מלא בגין הפסד השתכרות בעתיד, בגובה השכר החודשי הממוצע במשק, עד הגיעו לגיל 65. לגבי התקופה שמגיל 18 ועד גיל 21 נעשה חישוב לפי 2,500 ש"ח לחודש. הסכום הכולל של הפסד השכר הגיע לסך של 1,388,504 ש"ח. עוד קבעה הערכאה הדיונית, כי קוצרה תוחלת החיים של המשיב בשיעור של 10 אחוזים, והוא צפוי לחיות עד הגיעו לגיל 70 בלבד. כמו-כן, דחה בית המשפט את טענת המערערת לפסוק לו פיצוי על בסיס עיתי. 3. בגין עזרת הזולת בעבר, בתקופה שמעת התאונה ועד למתן פסק הדין, נפסק למשיב ולהוריו פיצוי בסך של 836,667 ש"ח, לאחר שהתקופה חולקה לשלוש תקופות משנה. בגין עזרת הזולת בעתיד פסק בית משפט קמא למערער סכום של 3,789,491 ש"ח. בית המשפט ביסס אומדנו זה על הקביעה כי המשיב זקוק לעזרה פאסיבית במהלך כל שעות היום, ולעזרה סיעודית פעילה במשך חמש שעות. סכום הפיצוי החודשי בגין עזרת הזולת נועד עבור מימון שני מטפלים שישגיחו לסירוגין על המשיב במשך 24 שעות ביממה, כאשר לפחות אחד מהם יהיה ישראלי. יוער, כי הסכום החודשי לעתיד חושב לגבי תקופות שונות, תוך שהוא עולה בהדרגה. לגבי התקופה שמיום פסק הדין ועד שהמשיב יגיע לגיל 15 נקבע סכום של 8,000 ש"ח לחודש. הסכום הועלה בהדרגה והחל מעת שיגיע המשיב לגיל 25 נעשה החישוב לפי 12,750 ש"ח לחודש. סכום זה מהווה למעשה עדכון של סכום הפיצוי שנקבע בע"א 3375/99 אקסלרד נ' צור-שמיר, חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נד(4) 450 (להלן - פרשת אקסלרד). 4. לעניין הוצאות הניידות בעבר ובהווה, נקבע כי ההוצאה החודשית תגיע לסכום של 2,300 ש"ח לחודש (כולל רכישה ראשונית של רכב המותאם לנכה) וכי יש לנכות 30 אחוזים מסכום זה בגין הוצאות ניידות שהמשיב היה מוציא ממילא, אף אלמלא נפגע בתאונה. הסכום הכולל לגבי ראש נזק זה הועמד על סך המתקרב ל-690,000 ש"ח. עוד פסק בית המשפט פיצוי בגין טיפולים רפואיים, הכוללים פיזיותראפיה, רכיבה על סוסים ושחייה, בסכום של 126,470 ש"ח לגבי העבר (כולל ריבית מאמצע התקופה). לגבי העתיד נערך חישוב לפי 1,650 ש"ח לחודש. בעת קביעת סכום זה הובא בחשבון שווי הטיפולים הרפואיים שימומנו למשיב על ידי קופת החולים. כמו-כן, חייב בית המשפט את המערערת לפצות את המשיב בגין הצורך בהתאמת הדיור, מיזוג אוויר, שימוש מוגבר בשירותי כביסה וייבוש, טיפולי פוריות, טיפוליים נפשיים וכן רכישת עזרים רפואיים בעבר ובעתיד. חישוב הנזק הבלתי ממוני הוביל לסכום של 190,746 ש"ח. הסכום הכולל של הפיצויים הגיע לסך של 8,828,664 ש"ח. מסכום זה הורה בית המשפט דלמטה לנכות את התשלומים התכופים ואת גמלאות המוסד לביטוח לאומי. גמלאות אלה כוללות קצבת נכות כללית, קצבת ילד נכה, קצבת שירותים מיוחדים מלאה וקצבת ניידות. טענות בעלי הדין 5. המערערת סבורה כי נפסקו למשיב פיצויים גבוהים מן המגיע, החורגים מן המקובל במקרי נכות דומים לזה של המשיב. המערערת מלינה על פסיקת בית המשפט המחוזי במרבית ראשי הנזק. לשיטת המערערת, התעלם בית המשפט המחוזי מחוות דעת המומחים לפיהן מצבו של המשיב טוב מזה של קוואדרופלג וכי בעתיד, עם התחזקות פלג גופו העליון, ישתפר תפקודו. זאת ועוד, המערערת מדגישה כי יכולותיו הקוגניטיביות והשכליות של המשיב לא נפגעו כתוצאה מן התאונה, ולכן יוכל הוא ללמוד באוניברסיטה ולהתפרנס למחייתו. לפיכך סבורה המערערת, כי קביעת בית המשפט, לפיה המשיב איבד לחלוטין את כושר השתכרותו, הינה מוטעית והיה עליו להעמיד את נכותו התפקודית של המשיב על 55 אחוזים, ולערוך את החישוב לפי השכר הממוצע במשק. לעניין עזרת הזולת, טוענת המערערת כי בית המשפט דלמטה שגה בפרשנות שנתן לעדותו של המומחה הרפואי, שעה שפסק כי המשיב זקוק לטיפול ולליווי צמוד 24 שעות ביממה. עוד מציינת המערערת, כי מחוות הדעת הרפואיות ניתן ללמוד שבעתיד ישתפר התפקוד העצמאי של המשיב והוא לא יזדקק להשגחה מתמדת. בשל כך יש, לדידה, להעמיד את הפיצוי בגין עזרה לזולת על כמחצית מן הסכום שפסקה הערכאה הדיונית. בפרט קובלת המערערת כנגד הקביעה כי המשיב נזקק לשירותיו של עובד ישראלי. לטענתה, החלטה זו עומדת בניגוד להלכה שנקבעה בפרשת אקסלרד. באשר לפסיקת פיצויים בגין הוצאות ניידות נטען, בין היתר, כי צריך היה להפחית 40 אחוזים ולא 30 אחוזים וכן כי המערערת נשאה בהוצאות ניידות בעבר בסכום של 36,755 ש"ח וכי יש לנכות סכום זה. כמו-כן, סבורה המערערת כי שגה בית המשפט משלא לקח בחשבון את זכאותו של המשיב לסיוע ממשרד החינוך במסגרת "סל השילוב", כחלק מן התוכנית לסייע בקליטתם של תלמידים עם מוגבלויות שונות במערכת החינוך הרגילה. כמו-כן הועלו טענות כנגד שיעור הפיצויים שנפסקו לעניין טיפול רפואי ופסיכולוגי, עזרים רפואיים והוצאות התאמת דיור. 6. המשיב והוריו משיגים בערעור שכנגד על חלק מקביעותיו של בית המשפט המחוזי בעניין סכומי הפיצויים וזאת כמובן מן הכיוון ההפוך לזה של המערערת. המשיבים מלינים על הסכום שנפסק בגין סיעוד ועזרת הזולת. לדידם, יש להעמיד את הסכום החודשי על סך של 17,000 ש"ח, בשל העובדה שהמשיב נזקק לכל הפחות לשמונה שעות טיפול פעיל ביום. זאת ועוד, סכום זה, כך על פי הטענה, הוא המשקף נכונה שכרם של שני מטפלים, אשר לפחות אחד מהם ישראלי. בהקשר זה, מציע המשיב לעיין מחדש בהלכה שנקבעה בפרשת אקסלרד, לפיה חובת הקטנת הנזק מחייבת העסקה של עובדים זרים, שעלותם נמוכה יותר. כמו-כן, טוען המשיב כי על בית המשפט לפסוק לו הפסדי שכר עבור 5 שנות פנסיה, עד הגיעו לגיל 70. בנוסף, מבקש המשיב להגדיל את סכומי הפיצוי שנפסקו לו בעבור טיפולים רפואיים ונפשיים, רכישת עזרים רפואיים, הוצאות ניידות והתאמת מגורים. כמו כן, מועלות טענות בעניין ניכויים מסוימים. לבסוף, מבקש המשיב מבית המשפט לתקן טעות סופר שנפלה בפסק הדין של הערכאה דלמטה, בשל השמטת הפיצוי בגין שימוש מוגבר בשירותי כביסה וייבוש בסך של 50,000 ש"ח מן החישוב הסופי. הערה מקדמית 7. כאמור, הן המערערת, והן המשיבים מעלים שורה ארוכה של טענות בנוגע לשומת הפיצויים. אדון אך במקצת מראשי הנזק, אלה המצדיקים התייחסות. לפני שנידרש לטענות נעיר את ההערה הבאה: אין זה מתפקידה של ערכאת הערעור לבחון לעומק כל ראש נזק מבין ראשי הנזק הרבים המרכיבים את הסכום הסופי שנפסק לזכות המשיב והוריו. ערכאת הערעור בוחנת את הסכום הכולל שנפסק (לפני הניכויים) על רקע נתוני יסוד מסוימים, כמו גילו של הנפגע, שיעורה של הנכות התפקודית, אופי הסיעוד הנדרש, בסיס השכר ותוחלת החיים. אם מסתבר כי הסכום הכולל של נזקי הממון הינו סביר, אין צורך לקיים בחינה מעמיקה של ראשי הנזק אלא מקום שמתגלה טעות בולטת (ראו למשל, ע"א 610/75 רותם נ' נוף, פ"ד לב(1) 799, 809-808 (השופט ח' כהן); ע"א 18/81 קלייר נ' גולדנברג, פ"ד לז(4) 656, 659; ע"א 284/88 גבאי נ' פוגל, פ"ד מו(4) 837, 840). כך נהגנו במקרה הנוכחי. נכות תפקודית והפסדי השתכרות 8. מקובלת עלי קביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה נכותו הרפואית של המשיב עומדת על 100 אחוזים. קביעה זו התבססה על חוות דעתם של שני מומחים שמינה בית משפט קמא, ובה הובאו בחשבון הנזקים החמורים שנגרמו למשיב בחוט השדרה, נכותו המלאה בשתי הגפיים התחתונות ואובדן שליטתו על הסוגרים. עיקר המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בשאלת נכותו התפקודית של המשיב ובהשלכותיה על כושר השתכרותו. המערערת משיגה על החלטת הערכאה דלמטה לפיה איבד המשיב לחלוטין את כושר ההשתכרות. לשם ביסוס טענתה מציגה המערערת מספר דוגמאות של נפגעי פרפלגיה שונים אשר הינם עצמאיים בפעולות החיוניות היומיומיות, ולפיכך נפסק כי הינם בעלי יכולת השתכרות. לטעמי, אין אותן דוגמאות יפות לענייננו. בפני בית המשפט המחוזי הובאו חוות דעת של הנוירולוג, פרופ' הראל, ושל המומחה לשיקום, פרופ' שאקו. מחוות הדעת ומעדותם עולה כי המשיב סובל מנכות פיסית קשה, על גבול הקוואדרופלגיה. כמו כן, הוא סובל מאי שליטה על הסוגרים, מבעיות של שווי משקל והינו מוגבל בצורה קשה בפעולות יומיומיות. המשיב יכול אמנם לעשות שימוש מסוים בידיו, אלא שהטיית הגוף קדימה עלולה לגרום לנפילה ולכן יש לקשור אותו לכיסא. בנוסף על כל אלה, קיימות אצל המשיב התכווצויות בלתי רצוניות וכאבים קשים בחלקי הגוף השונים. לאור המגבלות הרבות מהן סובל המשיב, אין לקבל שיוכל להשתלב במקום עבודה, אף אם קיים סיכוי מסוים לשיפור כלשהו בתפקודו. יש אף לזכור, כי המשיב יזדקק למקום עבודה נגיש לנכים, עם מיזוג אוויר וחדר בו יוכל להתקלח ולהחליף את בגדיו. זאת ועוד, המשיב ייאלץ להעדר מן העבודה לעיתים תכופות לצורך טיפולים ובשל כאבים התוקפים אותו מעת לעת. לפיכך, בצדק קבעה הערכאה דלמטה, כי המשיב איבד לחלוטין את יכולת השתכרותו. בשל העובדה כי מדובר בקטין, יש לערוך את החישוב באשר לאובדן כושר ההשתכרות על בסיס ההנחה שאילולא התאונה היה משתכר כשיעור השכר הממוצע במשק, וכך אכן נהג בית משפט קמא. נוכח האמור לעיל, איני רואה מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי לעניין הפסד ההשתכרות של המשיב. סיעוד ועזרת הזולת 9. ראש הנזק העיקרי הנתון במחלוקת בין הצדדים הינו סיעוד ועזרת הזולת בעתיד. בהתאם לפסיקת הערכאה דלמטה, יהיה זכאי המשיב, משעה שיגיע לגיל 25, לפיצוי בסך 12,750 ש"ח לחודש בגין ראש נזק זה. המערערת מלינה על הסתמכותו של בית משפט קמא על המדדים שנקבעו בפרשת אקסלרד לשם קביעת גובה הפיצויים בגין עזרת הזולת. אין בידי לקבל טענה זו. אמת, אין לראות בקווים המנחים שהותוו בפרשת אקסלרד אמת מידה החותכת את עניינם של כל הניזוקים ששיעור נכותם התפקודית מגיע כדי 100 אחוזים. יתכנו מקרים של פרפלגים, אשר חרף נכותם הגבוהה, הינם עצמאיים, באופן מלא או חלקי, בפעולות היומיום ואינם זקוקים להשגחה צמודה בכל שעות היממה. מקרים אלו יצדיקו התייחסות שונה בכל הנוגע לעזרת הזולת (למשל, ע"א 2445/03 שמעון נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (טרם פורסם)). עם זאת, במקרה שלפנינו צרכיו הסיעודיים של המשיב, כפי שנקבעו על ידי המומחים, מתקרבים לצרכיו של אדם המשותק בארבע גפיו (ראו והשוו: פרשת אקסלרד, עמ' 456). בהסתמך על חוות הדעת הרפואיות ועדויות הרופאים, קבע בית משפט קמא כי המשיב זקוק לליווי והשגחה צמודים במשך כל שעות היממה, כאשר חמש שעות מתוכן הינן שעות סיעוד אקטיבי. בנוסף, נחוץ למשיב סיוע במשק הבית ובעבודות השוטפות. לא מצאנו שבעניין זה נפלה שגגה מתחת ידיה של הערכאה הדיונית. בנסיבות המקרה ובהתחשב בנכותו החמורה של המשיב, איני רואה מקום לקבוע כי המשיב נזקק לסיוע אך בחלק משעות היממה. 10. המשיב טוען כי לאור העובדה שהוא נפגע בגיל מאד צעיר, מחייבים צרכיו החברתיים העסקת מטפל ישראלי המדבר את שפתו ומכיר את עולמו. העלות החודשית הגבוהה של העסקת שני מטפלים ישראלים, כך על פי המשיב, מצריכה את הגדלתו של הסכום החודשי שנקבע עבור סיעוד. כזכור, בית המשפט המחוזי קבע סכום חודשי של 12,750 ש"ח החל משעה שהמשיב יגיע לגיל 25. עד הגיעו לגיל זה נפסקו סכומים נמוכים יותר, אליהם נתייחס בהמשך. מן ההיבט העקרוני, אין מקום לפעול בדרך שונה מזו שנקבעה בפרשת אקסלרד. באותו מקרה נפסק כי חובת הקטנת הנזק מחייבת להעסיק בסיעוד הנפגע, בדרך כלל, עובד זר, שעלותו נמוכה יותר מזו של עובד ישראלי (שם, בעמ' 457). יצוין, כי סכום הפיצויים שנקבע בפרשת אקסלרד - 12,000 ש"ח לחודש בגין סיעוד - מבטא את הסיכון כי במשך פרקי זמן מסוימים לא ניתן יהיה להעסיק עובדים זרים או שעלות העסקתם של עובדים אלה תגדל. זאת ועוד, סכום הפיצוי האמור אף כולל בתוכו תשלום עבור עובד ישראלי שיחליף את העובד הזר בסופי שבוע ובזמן שהלה יעדר. אכן, לעיתים ייתכנו נסיבות בהן יהיה לעובדים ישראליים יתרון ממשי, המצדיק העסקתם חרף העלות הגבוהה יותר. ברם, במקרה דנא לא השכיל המשיב להוכיח את התקיימותן של נסיבות מיוחדות כאלה (ראו והשוו ע"א 3417/00 יניב נ' הדר חברה לביטוח בע"מ (טרם פורסם)). חרף מצבו הגופני הקשה, ניתן להתרשם כי המשיב הצליח להשתלב בחברת נערים בני גילו. זאת ועוד, המשיב נמצא בסביבה תומכת ודוברת עברית במרבית שעות היממה - הן בשעות הבוקר, עת שהוא שוהה בבית הספר והן בשעות אחר הצהרים, שעה שהוא נמצא בחיק משפחתו. לפיכך, נראה כי אין ממש בטענה כי יש להעדיף עובד סיעוד ישראלי במקרה של המשיב על פני עובד זר. עוד יוער, כי המשיב אינו מצמצם את דרישתו למטפל ישראלי אך לתקופת נעוריו, וזאת חרף העובדה שבבגירותו לא יהיה מצבו שונה מזה של נכים קשים אחרים. לסיכום נקודה זו נאמר, כי לאור העובדה שעסקינן באדם שמצבו קרוב לזה של קוואדרופלג, אך אינו קוואדרופלג, נכון היה אילו בית משפט קמא היה פוסק לתקופה שלאחר גיל 25 סכום נמוך במידה כלשהי מזה שנפסק בפרשת אקסלרד. עם זאת, אינני רואה לנכון להקטין את הסכום, שכן לגבי התקופה שעד הגיעו של המשיב לגיל 25 קבע בית המשפט המחוזי סכום נמוך במידת מה מן הראוי, כפי שיוסבר עתה. 11. בגין ראש נזק של סיעוד ועזרת הזולת, העניק בית משפט קמא למשיב סכומי פיצוי המשתנים מעת לעת עד הגיעו לגיל 25. לתקופת האשפוז פסק בית המשפט להורים סך של 60,000 ש"ח. עבור התקופה שלאחר האשפוז ועד יום מתן פסק הדין, קבע בית המשפט כי המשיב יהיה זכאי לפיצוי חודשי של 7,000 ש"ח, תוך שהוא מביא בחשבון את העובדה שחלק מן הסיוע מומן על ידי משרד החינוך והמועצה המקומית. עוד החליטה הערכאה הדיונית, כי מיום 27.12.01 - יום מתן פסק הדין - ועד שימלאו למשיב 15 שנים יינתן לו פיצוי בסך 8,000 ש"ח, וכי מאותו גיל ועד גיל 25 יחושב פיצוי של 10,000 ש"ח לחודש. בחישוב סכומים אלו נלקח בחשבון הסיוע שתעניק לו אימו, שעה שתישאר עימו בשעות הלילה. מגיל 25 ומעלה, יהיה זכאי המשיב לפיצוי בסך 12,750 ש"ח. לגירסת המשיב, הפיצוי עד הגיעו לגיל 25 צריך להיות זהה לפיצוי שיינתן לו בשנים שלאחר מכן, הואיל ובני משפחתו אינם חייבים לטפל בו ללא קבלת תמורה זהה לזו שמקבל מטפל חיצוני. אם כן, השאלה העולה לפנינו היא האם בעת קביעת הפיצויים בגין עזרת הזולת, יש להביא בחשבון את העזרה שתוענק לנפגע על ידי בני משפחתו. יש להניח כי בני משפחה המתגוררים עם נכה דוגמת המשיב יסייעו לו בכל מקרה, בין אם זכאי הוא לפיצויים ובין אם לאו, ולוּ בשל תחושת החובה המוסרית המוטלת עליהם. עם זאת, ברי כי אין המזיק יכול "להרוויח" מכך שבני משפחה יסייעו לנכה בלא תמורה (ע"א 5774/95 שכטר נ' כץ (לא פורסם)). הלכה פסוקה היא, כי כאשר בן משפחה מטפל בנפגע ומשקיע "מאמץ יוצא דופן וחריג" מעבר למקובל בין בני משפחה, יהיה זכאי הנפגע לפיצוי בגין אותה עזרה, גם אם אין הוא משלם עבורה (ע"א 121/85 ליאור נ' פרי (לא פורסם), פסקה 9; ע"א 357/80 נעים נ' ברדה פ"ד לו(3) 762, 791-792). בענייננו מדובר בקטין, הסובל מנכות קשה והמרותק לכיסא גלגלים. נכה כזה זקוק להשגחה תמידית, שאיננה דומה כלל להשגחה על קטין רגיל. הטיפול בו מטיל נטל חריג על בני משפחתו, בגינו יהיה זכאי המשיב בפיצוי על עזרה שתוענק לו על ידם (ע"א 4641/94 כהן נ' עירית תל אביב-יפו, פ"ד נ(1) 422, 434-435)). עם זאת, יש לזכור כי המשיב אינו נזקק לעזרה פעילה בכל שעות היממה. כך למשל, בשעות הלילה, מידת הטיפול וההשגחה המוטלים על שאר בני המשפחה, אשר ממילא שוהים בבית, הם מצומצמים יותר. לפיכך, כל זמן שהמשיב שוהה בבית משפחתו, נראה כי אין זה נכון להעניק לו אותו סכום פיצוי, שהיה משתלם אילו התגורר בגפו. הואיל ולתקופה שעד גיל 25 נפסקו סכומים נמוכים מאלה התואמים את שנקבע בפרשת אקסלרד, נראה שהיה מקום לפסוק בגין עזרת הזולת, סכום נוסף מעבר ל-60,000 ש"ח. אותו סכום נוסף מתקזז כנגד הסכום שראוי היה להפחיתו מן הפיצוי שבית המשפט קמא קבע לתקופה שמגיל 25 ואילך (פיסקה 10 לעיל). הוצאות ניידות 12. איני מוצא טעם להתערב בפסיקת בית המשפט דלמטה בגין הוצאות ניידות לעבר ולעתיד, וזאת מן הטעמים הבאים: ראשית, הסכום נקבע בהתחשב בחוות הדעת שהונחו בפני בית המשפט בנושא. שנית, בעת קביעת סכום הפיצוי החודשי עבור הוצאות ניידות בעבר הובאו בחשבון הסכומים שהוצאו בגין שירותי הסעה לבית ספרו של המשיב. שלישית, מן הסכום החודשי שנפסק בגין ראש נזק זה נוכו, כמקובל, 30 אחוזים בגין הוצאות ניידות שהמשיב היה מוציא ממילא, אלמלא פציעתו. ניכויים שונים 13. לטענת המערערת, יש לנכות בעת קביעת סכום הפיצויים עבור טיפולים רפואיים, את הסכום המתחייב מזכאותו של המשיב לסיוע ממשרד החינוך במסגרת "סל השילוב". ברם, המערערת לא הוכיחה מהו היקף הסיוע לו זכאי נכה במצבו של המשיב. יתרה מכך, מעיון בהוראות המנהל הכללי במשרד החינוך לעניין שילוב תלמידים בעלי צרכים מיוחדים במסגרת החינוך הרגילה עולה, כי מתן הסיוע מותנה במשאבים הפנויים העומדים לרשות משרד החינוך והרשויות המקומיות (ראו, חוזר המנהל הכללי של משרד החינוך והתרבות הוראות קבע נ"ט/8(ג), כ"ב בניסן התשנ"ט, אפריל 1999, 31). לפיכך, לא ניתן לקבוע בביטחון כי אכן יהיה המשיב זכאי לסל סיוע זה. משלא עמדה המערערת בנטל המוטל עליה להוכיח מהו גובה הסיוע שהמשיב יקבל, אם בכלל, ממשרד החינוך, אין סיבה לנכות סכום כלשהו בגין "סל השילוב". המערערת טוענת, כי מסכום הפיצוי הכולל יש לנכות תשלומים בסך של כ-173,000 ש"ח אשר ניתנו למשיב. כ-137,000 ש"ח מן הסכום הנ"ל נועדו למימון עזרים רפואיים ואילו יתרת הסכום, כ-36,000 ש"ח, היוו החזר הוצאות הסעת המשיב לבית ספרו. המשיב אינו משיג על קבלת סכומים אלו, אך גורס כי בית משפט קמא הביא בחשבון סכומים אלו בעת קביעת גובה הפיצוי החודשי בגין ראשי הנזק של הוצאות ניידות ועזרים רפואיים. לפיכך, הוא סבור כי אין לנכות סכומים אלו בשנית. משבוחנים את כל הנושא של עזרים רפואיים, הן לעניין התשלומים שנשאה בהם המערערת והן לעניין הסכומים שנפסקו לעתיד, נראה שיש מידה של צדק בטענותיה של המערערת. חרף זאת, לא קיימת הצדקה לניכוי, במיוחד כאשר מתחשבים בעניין אחר לגביו שגה בית משפט קמא, עת שבסיומו של פסק הדין השמיט מסך הפיצויים הכולל מרכיב מסוים. הכוונה היא לסכום של 50,000 ש"ח שבו הייתה אמורה המערערת להיות מחויבת בשל שימוש מוגבר בשירותי כביסה וייבוש. במילים אחרות, הטעות בנושא האחד מתקזזת כנגד הטעות בתחום האחר. באשר למימון ההסעות לבית הספר, אין לנכותם מסכום הפיצוי הכללי, הן לאור העובדה שהם כבר הובאו בחשבון בעת קביעת סכום הפיצוי החודשי עבור הוצאות ניידות בעבר, והן משום שסכום הפיצוי המתקבל בפועל הינו סביר בנסיבות העניין. אשר לניכוי קצבת הניידות: אין מחלוקת בין בעלי הדין באשר לסכום שיש לנכותו לגבי התקופה מעת שיגיע המשיב לגיל 18. הויכוח מתמקד בניכוי לתקופה שעד לגיל זה. צודק המשיב בטענתו, כי אין לנכות מסכום הפיצויים את ההלוואה העומדת שניתנה לשם רכישת כלי רכב. טובת הנאה זו נלקחה בחשבון בעת שחושבו הוצאות הניידות. מכאן, שאין מקום להתחשבות כפולה בנתון זו. לפיכך יעמוד הניכוי בגין קצבת הניידות לתקופה שעד גיל 18 על סך של 184,523 ש"ח. 14. בסיכומו של דבר, דחינו את מרבית טענותיהם של בעלי הדין, למעט טענת המשיב בעניין הסכום שיש לנכותו בגין קצבת ניידות. לפיכך הערעור נדחה ואילו הערעור שכנגד מתקבל בחלקו, כאמור. שכר טרחת עורך דין בבית משפט קמא יתוקן בהתאם. המערערת תישא בשכר טרחת עורך דין בערכאתנו בסכום של 15,000 ש"ח. ש ו פ ט השופט א' ריבלין: אני מסכים. ש ו פ ט השופט א' רובינשטיין­: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט א' גרוניס. ניתן היום, כ"ח בתמוז תשס"ה (4.8.05). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 02011640_S16.docחכ/ מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il