בבית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ
1164/01
בפני: כבוד הנשיא א' ברק
המערער: יעקב
אלוש
נגד
המשיבה: מדינת ישראל
ערעור פסלות שופט על החלטתו של בית משפט
השלום
בת"א-יפו בת.פ. 2285/98 מיום 8.2.01
שניתנה
על ידי כבוד השופטת ז' הדסי-הרמן
תאריך
הישיבה: כ"ט בשבט התשס"א (22.2.2001)
בשם
המערער: עו"ד בני ברקי
בשם
המשיבה: עו"ד יאיר חמודות
פסק-דין
לפניי ערעור על החלטת בית-משפט השלום בתל אביב - יפו
(השופטת ז' הדסי-הרמן), מיום 8.2.2001, בה הוא דוחה את בקשת המערער לפסול עצמו
מלהמשיך ולדון בעניינו התלוי ועומד (ת.פ. 2285/98).
1. ביום 2.2.98 הוגש לבית משפט השלום בתל-אביב
כתב אישום בת.פ. 2285/98 המייחס למערער עבירות אלימות כלפי אשתו. במהלך חודש מאי,
1998, הגיעו הצדדים להסדר טיעון. במסגרת הסדר הטיעון תוקן כתב האישום, המערער הודה
באישום שבכתב האישום המתוקן, והמשיבה עתרה לבית המשפט לשליחת המערער לשירות המבחן
לצורך קבלת תסקיר מבחן. הוסכם, כי במידה והתסקיר יהא חיובי תעתור המשיבה לעונש של
מאסר על תנאי. בית המשפט הורה על קבלת תסקיר משירות המבחן בעניינו של המערער. ביום
12.12.00 התקבל משירות המבחן תסקיר אודות המערער. התסקיר תיאר בהרחבה את עברו
המשפחתי והאישי של המערער ואת ההליך הטיפולי בו החל. בית המשפט הורה על הגשת תסקיר
משלים. ביום 31.01.01 התקבלה הודעה משירות המבחן. בהודעתה, ציינה קצינת המבחן כי
שיתוף הפעולה בין שירות המבחן לבין המערער נכשל, בעקבות חוסר היענות מצד המערער,
ולפיכך אין אפשרות להגשת תסקיר משלים. קצינת המבחן ציינה עוד, כי אשת המערער יצרה
קשר עם שירות המבחן והודיעה כי המערער נהג כלפיה באלימות וכי היא אף הגישה תלונה
למשטרה. כן ציינה קצינת המבחן כי מנהלת מעון לנשים מוכות הודיעה לשירות המבחן כי
אשת המערער וילדיו שוהים במעון. בית המשפט הורה על שמיעת טיעונים לעונש. בהחלטתו,
ציין בית המשפט:
"התסקיר
הראשון שהוגש בעניינו של [המערער] לא דיבר בו טובות ממש, אך בכל זאת ביקש שירות
המבחן לבחון אפשרות למצוא אפיק טיפולי [למערער] ועל כן נדחה הדיון להיום, לקבלתו
של תסקיר נוסף. התסקיר של היום מלמד כי בינתיים חלה התדרדרות במצב היחסים בין בני
הזוג, המתלוננת - האשה - יצרה קשר עם שירות המבחן והודיעה כי [המערער] חזר לדרך
האלימות כלפיה עד כי נאלצה למצוא מקלט היא והילדים במעון לנשים מוכות. [המערער] עצמו
לא הגיע לשירות המבחן. היום התייצב בפני ב"כ [המערער] ומבקש לחזור בו מן
ההודיה בטענה כי [המערער] רשאי בכל עת שלב משלבי הדיון, לחזור בו מהודיה ולקבל
יומו ביהמ"ש. על סמך האמור לעיל, נראה לי כי [המערער] קיבל לא רק את יומו
בביהמ"ש אלא ימים רבים וברור שביהמ"ש לא יכול לשמש מגרש משחקים [למערער]
- ברצותו מודה, ברצותו כופר, ברצותו משתף פעולה עם שירות המבחן; ואם לא יעלה הרצון
לפניו, לא יעשה זאת."
2. ביום 8.2.01 ביקש ב"כ המערער כי בית משפט
השלום יפסול את עצמו מלהמשיך לדון בעניינו של המערער. הוא טען כי תוכן הודעת שירות
המבחן מבסס חשש אמיתי לניהול ההליך במשוא פנים ולפגיעה במראית הצדק. זאת, משום
ששירות המבחן חשף בהודעתו האחרונה מידע אודות המערער, הקשור בתלונותיה של אשתו
במשטרה ואף את שהותה במעון לנשים מוכות. ב"כ המערער ציין כי מדובר במידע
שאינו קביל המתייחס לעבר הקרוב של המערער ואשר יש בו כדי לשלול מבית המשפט את
יכולתו לדון בעניינו של המערער ללא משוא פנים.
3. בו ביום, הורה בית המשפט על דחיית בקשת
הפסלות. בהחלטתו ציין בית המשפט כי הוא אינו מוצא עילה לפסילתו. הוא ציין כי שירות
המבחן הביא עובדות אשר היו נחוצות כדי להציג בפניו את התמונה במלואה. אין בהן,
כשלעצמן, כדי לבסס את פסילתו. בנסיבות אלה, על בית המשפט מוטלת החובה להמשיך ולדון
בעניינו של המערער.
4. על החלטה זו הוגש הערעור שבפניי. בערעורו
ובדיון שבפניי, חוזר ב"כ המערער על טענותיו כפי שטען להן בבקשתו. הוא מציין
כי מועד חשיפת בית המשפט לתוכן הודעות שירות המבחן, עובר לטיעוני העונש, יש בו כדי
להשפיע שלא כדין על שיקול דעתו של בית המשפט. הוא מציין עוד כי בתגובה לטענת
המערער כי הוא מתכחש לתלונות אשתו המצוינות בהודעת שירות המבחן ואשר על פיהן הוא
הכה אותה, אמרה השופטת "וכי אשתו [של המערער] סתם הלכה למעון לנשים
מוכות?!" (התבטאות זו לא נרשמה בפרוטוקול). עוד הוא מצביע על העובדה כי בקשתו
של המערער לחזור בו מהודאתו שניתנה במסגרת הסדר הטיעון נדחתה. בכל אלה, טוען
ב"כ המערער, יש כדי לבסס עילת פסלות נגד השופטת ז' הדסי-הרמן.
5. מנגד טוען ב"כ המשיבה כי יש לדחות את
הערעור. הוא מציין כי התסקיר התייחס למערכת היחסים שבין בני הזוג אשר המידע לגביה
נחוץ היה ואין בכך כדי לפסול את בית המשפט.
6. לאחר שעיינתי בחומר שלפני נחה דעתי כי דין
הערעור להידחות. הלכה היא כי אין בחשיפתו של בית המשפט למידע שיתכן ואל לו שיובא
בפניו, לכשעצמה, כדי לבסס עילת פסלות (ראו: ע"פ 101/97 סטגסי נ' מדינת
ישראל (לא פורסם); ע"פ 177/97 ועקנין נ' מדינת ישראל (לא פורסם)).
כך גם, במקרה הדומה לשלנו, עת נחשף בית המשפט לחוות דעת פסיכולוגית בה מידע שלילי,
שלא הוכח מבחינה משפטית, ביחס לנאשם (ראו: ע"פ 1164/97 פלוני נ' מדינת
ישראל (לא פורסם)). אולם, יתכן כי בנסיבות מיוחדות, מידת חשיפתו של בית המשפט,
כמו גם טיבו של המידע אליו נחשף, עשויים לבסס עילת פסלות. וכך נפסק, למשל, בעניין
חשיפתו של בית המשפט לראיות בלתי קבילות:
"נקודת
המוצא והנחת היסוד הינה, כי שופט מקצועי יוכל להפריד בין הראיה הקבילה לראיה שאינה
קבילה, ואין בעצם קבלת מידע לא קביל כדי לפסול השופט. עם
זאת, קיימים מקרים מיוחדים וחריגים, שבהם "המסה" של הראיות הלא קבילות
אליהן נחשף השופט היא כה רבה, עד שיש בה כדי להכריע גם את מקצועיותו. גדר הספיקות
הוא תמיד אם בנסיבות העניין, עניין לנו במידע לא קביל ששופט מקצועי יוכל
"להתגבר" עליו, תוך שיעשה משפט ויראה שנעשה צדק, או שיש עניין לנו
"במסה" כה כבדה של מידע לא קביל, עד שיש בכוחה להכריע גם את השופט
המקצועי, או לפחות לעורר חוסר אמון ביכולתו של השופט להכריע אותה. מטבע הדברים,
שעניין זה משתנה מעניין לעניין" (ע"פ 6752/97 רפי פרידן נ' מ"י
(טרם פורסם); ראו גם ע"פ 6751/98 חנוך חן נ' מ"י (טרם פורסם)).
האם הנסיבות דנן, נופלות בגדרן של אלה המחייבות את פסלות
בית המשפט? נראה כי התשובה לכך שלילית. מטבע הדברים מידע הנפרש לעיני השופט בתסקיר
שירות המבחן הוא אינטימי והוא עלול לחשוף במידה רבה את הנאשם. בה בעת, התסקיר משמש
חלק מן ההליך ומבסס נדבך לגיטימי במסגרת קבלת ההחלטות בתיק מסוג זה. על כן, מטבע
הדברים הגבול בין אותם הפרטים שהכרחי כי יופיעו בתסקיר לבין פרטים שאותם אין להביא
בו יכול שיהיה דק. אולם במקרה שבפני לא שוכנעתי כי המידע שהובא בתסקיר בנוגע
להתפתחויות השונות, מבסס עילת פסלות. המערער דנן הורשע על פי הודאתו בעבירה של
אלימות כלפי אשתו. המשפט מצוי בשלב הטיעונים לעונש. תסקיר המבחן נשלח לשירות המבחן
בהסכמתו. לא ננקטה עמדה על ידי שירות המבחן באשר לתוכן תלונותיה של אשת המערער.
אין בהודעת שירות המבחן קביעה ביחס לנכונות האשמותיה של האשה את המערער. כל שנטען
הוא כי, לדברי האשה, היא הגישה נגדו תלונה וכי היא שוהה במעון לנשים מוכות. אין
באלה כדי לבסס את המסקנה כי בית המשפט לא יוכל לעשות דין צדק בהליך שלפניו וכי
דעתו נעולה במובן זה שהוא לא יהא פתוח, וקשוב, לטענות הצדדים. נחה דעתי, על כן, כי
אין חשש ממשי למשוא פנים בנסיבות אלה ואין ספק באשר ליכולתו של היושב בדין ליתן
גזר דין בנסיבות שלפניו ללא משוא פנים. גם בעובדה כי בית המשפט סירב לקבל את חזרתו
של המערער מהודאתו אין כדי לבסס עילת פסלות. מדובר בהחלטה דיונית אשר הדרך
לתקיפתה, מבלי לקבוע דבר באשר לסיכוייה, איננה במסגרת הליך פסלות (ראו לדוגמה:
ע"פ 77/93 עובדיה נ' מדינת ישראל, (טרם פורסם)).
מטעמים אלה, יש לדחות את הערעור.
ניתן היום, כ"ג בניסן התשס"א
(16.4.2001).
ה
נ ש י א
העתק
מתאים למקור
נוסח
זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו בקובץ
פסקי
הדין של בית המשפט העליון בישראל.
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
01011640.A01/דז/
בבית
המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444