מדינת ישראל נ. שלמה נפתלי דנון

פסק-דין בתיק ע"פ 11633/05 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 11633/05 ע"פ 536/06 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט ד' חשין המערערת בע"פ 11633/05 והמשיבה בע"פ 536/06: מדינת ישראל נ ג ד המשיב בע"פ 11633/05 והמערער בע"פ 536/06: שלמה נפתלי דנון ערעורים על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה, מיום 4.12.05, בתיק פ' 109/03, שניתן על ידי כבוד השופט י' אלרון תאריך הישיבה: ב' בתמוז תשס"ו (28.6.2006) בשם המערערת בע"פ 11633/05 והמשיבה בע"פ 536/06: עו"ד אליעד וינשל בשם המשיב בע"פ 11633/05 והמערער בע"פ 536/06: בשם שירות המבחן: עו"ד צבי סובול גב' אדווה פרויד פסק-דין השופט א' א' לוי: 1. בחודש פברואר 2002, בשעה 17.30 לערך, נהג המערער ברכב בנתיב השמאלי של רחוב חטיבת גולני בחיפה. על פני הכביש, בכיוון נסיעתו, מסומן מעבר חצייה להולכי רגל, ובצד ימין של הכביש ניצבו אותה שעה מספר אנשים שהתכוונו לחצות את הדרך. רכב מסחרי שנסע בנתיב האמצעי, לימין המערער, האט לפני מעבר החצייה, ונהגו, אמיר בסון, הסביר לאחר מעשה כי עשה זאת מתוך כוונה לאפשר להולכי הרגל להשלים את חצייתם. בשלב זה עקף המערער את רכבו של בסון משמאל, ופגע באחד מהולכי הרגל, יעקב דורו ז"ל (להלן: המנוח), שהובהל לבית חולים ולאחר כארבעה חודשים, ביום 21.6.02, הלך לעולמו. 2. בכתב אישום שהגישה המשיבה לבית משפט קמא נטען, כי המערער חטא בנהיגה רשלנית בגין כל אחד מאלה: הוא נסע במהירות מופרזת, בלתי סבירה, בקלות דעת בפזיזות וחוסר זהירות; לא האט לפני מעבר חצייה; לא נתן זכות קדימה למנוח; לא בלם את רכבו במועד ולא צפר כדי להתריע מפני הסכנה; ונהג באדישות ובשוויון נפש לאפשרות גרימתה של תאונה שעלולה לגרום למותו של אדם. בגין כל אלה יוחסו למערער מספר עבירות, ובראשן עבירת הריגה, לפי סעיף 298 לחוק העונשין. 3. המערער, שאישר כי נסע בעבר באותו מקום מספר פעמים, התגונן במהלך משפטו בטענה כי לא הבחין במנוח עד הפגיעה ממש ("פתאום נפל לי בן אדם לתוך הכביש ... אני בלמתי בלימת חירום ... הוא התנגש בי ואני התנגשתי בבן-אדם", ראו ההודעה ת/8). במקום אחר (ההודעה ת/9) נשאל המערער מתי הבחין במנוח, והשיב: "נראה לי שנייה לפני שנכנס לי באוטו". בית המשפט המחוזי שהחליט, לאחר שמיעתן של ראיות הצדדים, להכריע את הכף לחובת המערער, לא ראה מקום להרשיעו בעבירת הריגה, לאחר שמצא כי לא התקיים בו היסוד הנפש לעבירה זו. מאידך, נמצא כי במערער התקיימו יסודותיה של העבירה של גרימת מוות ברשלנות, לפי סעיף 304 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, וכן יתר עבירות התעבורה שיוחסו לו. בעקבות כך, ולאחר שהצדדים טענו לעונש, נגזר למערער עונשו: 6 חודשי מאסר, מאסר על-תנאי, פסילה מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה במשך 12 שנים וכן פסילה על-תנאי. באחד הערעורים המונחים בפנינו (ע"פ 536/06) מלין המערער כנגד הרשעתו, ולחלופין, כנגד העונש שהושת עליו. בערעור האחר (ע"פ 11633/05) משיגה המדינה כנגד גזר הדין, הואיל ולהשקפתה ראוי היה לכלול בו רכיב של מאסר ממש שהוגדר בפיה כ"משמעותי". 4. במהלך הדיון בפנינו טען בא-כוחו המלומד של המערער, עו"ד צ' סובול, כי נפל פגם בהרשעת שולחו, הואיל ומהראיות שהוגשו לבית המשפט קמא לא ניתן ללמוד על אחריותו לתאונה, ולחלופין, הוכח כי הקשר הסיבתי בין רשלנות המערער, ככל שזו קיימת, לתוצאה הקטלנית, נותק. בעקבות הערותינו חזר בו בא-כוח המערער, לאחר שנועץ בשולחו, מהערעור כנגד ההרשעה. אולם, כדי לסלק כל ספק נוסיף, כי בטענה הראשונה בדבר העדר האחריות לתאונה, אין אנו מוצאים ממש. מכלל הראיות שהיו בפני בית משפט קמא עולה, כי בעת שהמערער התקרב למעבר החצייה, חלקו הימני של המעבר לא היה גלוי בפניו, הואיל ורכבו של בסון הסתיר לו אותו שעה שהאט כדי לאפשר להולכי הרגל להשלים את חצייתם. במצב זה אסור היה למערער לעקוף את הרכב האחר, אדרבא, הוא היה מצווה להאט את מהירותו ואף לבלום כליל, כל עוד לא ווידא כי אין בהמשך נסיעתו על פני מעבר החצייה סכנה של פגיעה בהולכי רגל. משהמערער לא נהג כך, שוב לא היה מנוס מלקבוע כי האחריות לתאונה רובצת לפתחו בלבד, ואין ממש בטענה לפיה תרם לכך גם המנוח. 5. הסוגיה האחרת שנטענה בפנינו היא שאלת ניתוקו האפשרי של הקשר הסיבתי בין התאונה למותו של המערער. השגותיו של המערער בעניין זה התבססו על העובדה שהמנוח נפטר כארבעה חודשים לאחר התאונה, ובמהלכם חלה הטבה ניכרת במצבו. על רקע זה נטען, כי לא הובאו בפני בית המשפט המחוזי ראיות כדי להוכיח מה גרם בסופו של דבר למותו של המנוח, וממילא אין כל ביטחון שזו היתה תוצאתה של התאונה. כאן המקום להבהיר, כי כתוצאה מהתאונה נגרמו למנוח שברים מרובים, בין היתר, גם בעמוד השדרה הצווארי, ובעקבות כך נגרם לו שיתוק בחלק מפלג גופו התחתון. פרופ' י' היס מהמכון לרפואה משפטית, שלא ניתח את גופת המנוח, קיבל לידיו את תוצאות הנתיחה וכן את הדו"חות הרפואיים שנערכו על ידי המרכז רפואי רמב"ם במהלך תקופת האשפוז של המנוח. בפיו של עו"ד סובול היו השגות כנגד העדתו של פרופ' היס, הואיל והוא לא השתתף בנתיחה. אולם, אין בידנו לקבל השגות אלו, באשר פרופ' היס נקרא להעיד כעד-מומחה מטעם המשיבה, וכדרכם של מומחים רשאי היה לעיין בתרשומות רפואיות שנערכו על ידי אחרים, ולנסות להסיק מהן את התשובות בסוגיות אשר הטרידו את בית המשפט והצדדים. מסקנתו של פרופ' היס (ראו ת/13) היתה כי מותו של המנוח נגרם כתוצאה מזיהום של פצע לחץ שהתפתח מעל העכוז, ופצע זה הוא תוצאה של חוסר הניידות שנכפה על המנוח כתוצאה מהשיתוק שגרמה לו התאונה. מסקנה זו של פרופ' היס לא נסתרה בראיות מטעם המערער, ולפיכך, רשאי היה בית המשפט המחוזי לבסס עליה את הכרעת-דינו, בה לא מצאנו מתום. 6. באשר לערעור ההדדי כנגד העונש – המערער חטא בנהיגה רשלנית שהסתיימה בתוצאה הרת אסון. הוא לא נתן את דעתו לנעשה בדרך שלפניו, ואף שהיה ער לתמרורים שהיו מוצבים בדרכו, הוסיף לנהוג במהירות שלא היתה סבירה בנסיבות הזמן והמקום. חמורה מכל היא החלטתו להמשיך בנסיעה לעבר מעבר חצייה, מבלי שטרח לוודא כי בחלקו של המעבר הנעלם מעיניו, אין הולכי רגל. רשלנות זו של המערער גרמה לקיפוד פתיל חייו של אדם צעיר, ואת התאונה הזו ניתן וצריך היה למנוע. נדמה שאין צורך לשוב ולומר כי תאונות הדרכים הפכו לנגע, ואין כמו המקרה הנוכחי כדי ללמד עד כמה תורם "הגורם האנושי" במחדליו למצב הנורא והבלתי נסבל הזה. הדברים נאמרים ביתר שאת בעניינו של המערער, הואיל ומתברר כי יש לו עבר תעבורתי, ואם בכך לא די, מתברר כי מאז התאונה הוסיף לעבור עבירות, וביניהן בעלות אופי בטיחותי מובהק, כמו אי-ציות לתמרור עצור ואי-ציות לרמזור אדום. נוכח כל אלה, אנו סבורים כי יש ממש בטענת המדינה לפיהן הקל בית המשפט המחוזי עם המערער מעבר לנדרש ולמתחייב, ומכאן החלטתנו לקבל את הערעור, ולהעמיד את עונש המאסר בו ישא המערער על 8 חודשים. יתר חלקיו של גזר הדין (המאסר על-תנאי והפסילה) יישארו על כנם, ומתקופת הפסילה תנוכה תקופת הפסילה המנהלית (90 ימים). המערער יתייצב לשאת בעונשו בתאריך י"ב באב תשס"ו (6.8.2006), עד לשעה 11.00, בבית המשפט המחוזי בחיפה. ניתן היום, ב' בתמוז תשס"ו (28.6.2006). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05116330_O03.doc שב מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il