אנדריי נפומניאשצ'י נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 11631/05 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 11631/05 בפני: כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופטת א' חיות המערער: אנדריי נפומניאשצ'י נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו שניתן בת"פ 40120/05 ביום 30.11.05 על ידי כב' השופט א' שהם תאריך הישיבה: ו' באייר התשס"ו (4.5.06) בשם המערער: עו"ד בנימין שקד בשם המשיבה: עו"ד שאול כהן בשם שירות המבחן: גב' ג'ודי באומץ פסק-דין השופטת א' חיות: 1. המערער הורשע על פי הודאתו בעבירה של הריגה לפי סעיף 298 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 ובעבירה של הפקרה לאחר פגיעה לפי סעיף 64א(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א-1961. עובדות כתב האישום שעל בסיסן הורשע המערער בדינו הן אלה: ביום 22.4.2005 בסמוך לשעה 21:00 נהג המערער משאית בכביש המוביל מפתח תקווה להוד השרון, כשהוא במצב של שכרות ועייפות. בשלב מסוים נרדם המערער, סטה ימינה אל המדרכה שם פגע בהולך רגל כבן 80 (להלן: המנוח) והרגו. נוסע נוסף שישב במשאית לצד המערער והפציר בו במהלך הנסיעה להאט את המהירות, נחבל אף הוא. כתוצאה מסטיית המשאית אל המדרכה נעקרו מעקות בטיחות ונפגע שלט פרסום שהוצב במקום. המערער המשיך בנסיעה פרועה גם לאחר הפגיעה במנוח תוך שהוא יורד מן המדרכה בחזרה אל הכביש וגורר עימו מתחת למשאית חלקים של מעקה הבטיחות, עד שנעצר במרחק מה מן המקום. 2. לאחר שהורשע ולקראת מתן גזר הדין הוכן על ידי שירות המבחן תסקיר בעניינו של המערער. בתסקיר צוין כי המערער מביע חרטה וצער עמוק על מותו של המנוח וכי ניכרות אצלו תחושות של אשמה, בושה ומועקה נפשית בשל תוצאות התאונה. התרשמותו של שירות המבחן הייתה כי המערער מתמודד עם תופעות פוסט-טראומטיות אשר שינו את חייו לבלי היכר ובדיקה שנערכה לו העלתה כי הוא אינו מכור למשקאות משכרים, אך סובל מ"שימוש לרעה באלכוהול". שירות המבחן המליץ להעמיד את המערער בפיקוחו למשך שנה, וכן המליץ כי במידה ובית המשפט שוקל הטלת מאסר על המערער יתאפשר לו לרצותו בדרך של עבודות שירות "על מנת למנוע החמרה במצבו הנפשי". 3. בית משפט קמא דחה את המלצות שירות המבחן וציין בגזר דינו כי בעברו של המערער כשלושים עבירות תנועה. בית משפט קמא קבע כי מהירות הנסיעה וכן שיכרותו של המערער והעייפות הרבה שממנה סבל מעידים שהוא "לא היה כשיר לנהיגה עובר להתרחשות התאונה" והיווה מעין "פצצה מתקתקת" כנהג. עוד ציין בית משפט קמא לחובתו של המערער את החומרה הרבה שיש לייחס להפקרת נפגע לאחר תאונה. עם זאת ובמסגרת השיקולים לקולא ציין בית משפט קמא כי יש ליתן משקל מסוים למצבו הנפשי של המערער ולהשלכות התאונה עליו ועל בני משפחתו. כמו כן ציין בית המשפט לזכותו של המערער את העובדה שנטל אחריות על מעשיו בהזדמנות הראשונה, הודה באשמות המיוחסות לו ואף הביע את צערו על שגרם למות המנוח וביקש את סליחת המשפחה. בהתחשב במכלול השיקולים שפורטו לעיל, גזר בית משפט קמא על המערער שש שנות מאסר, מתוכן ארבע שנים לריצוי בפועל והיתרה על תנאי למשך שלוש שנים. כמו כן נפסל המערער מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגה לרכב מנועי למשך חמש עשרה שנים, שתחילת מניינן במועד שחרורו מן המאסר. 4. המערער מלין בפנינו על חומרת העונש וטוען כי בית המשפט לא ייחס משקל מספיק לאמור בתסקיר שירות המבחן ולהמלצה הכלולה בו אשר נועדה למנוע החמרה בלתי הפיכה במצבו הנפשי ופגיעה ביכולת התפקוד העתידית שלו. לטענת המערער היה על בית משפט קמא לאמץ בנסיבות העניין את דרך הענישה השיקומית שעליה המליץ שירות המבחן. לחלופין, טוען המערער כי יש להקל בעונשו בהיותו אדם נורמטיבי אשר מעד באופן חד פעמי והוא חוזר ומדגיש את מצבו הנפשי הקשה לאחר התאונה ואת השלכותיה עליו ועל בני משפחתו. עוד טוען המערער כי הוא אינו מכור לאלכוהול וכי עבירת ההפקרה נבעה ממצב השיכרות שבו היה נתון בעת התאונה ולא מתוך רצון להימלט, והא ראיה שעצר את רכבו במרחק לא רב ממקום התאונה. 5. דין הערעור להידחות. המערער גרם במעשיו לקיפוח חיי אדם בנסיבות שיש בהן משום חומרה יתירה. המערער נהג ברכבו, ככל הנראה במהירות שאינה תואמת את תנאי הדרך, וזאת ניתן ללמוד מן העובדה שהנוסע הנוסף שהיה עימו הפציר בו להאט את מהירות הנסיעה. המערער היה במצב של שיכרות. כמות האלכוהול שנמצאה בדמו לאחר התאונה (219 מ"ג) היתה גבוהה פי ארבעה ויותר מן הכמות המותרת על פי תקנות 169א ו-ב לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (50 מ"ג במאה מיליליטר של דם). אם לא די בכך, נהג המערער במשאית בהיותו עייף במידה שגרמה לו להירדם תוך כדי נהיגה. התנהגותו של המערער לאחר שפגע במנוח מוסיפה נופך של חומרה לאירוע משום שלא עצר את המשאית לאחר הפגיעה אלא חזר אל הכביש והמשיך בנהיגה פראית ומסוכנת, כשהוא מותיר את המנוח שרוע על המדרכה בלא להושיט לו עזרה. 6. בע"פ 5167/05 מג'דוב נ' מדינת ישראל, תק-על 2005(4) 166 (2005), הדגישה חברתי השופטת פרוקצ'יה את החובה המוטלת על מערכת המשפט להירתם למלחמת חורמה בתאונות הדרכים ואת הצורך בענישה הולמת של עברייני תעבורה נוכח גל תאונות הדרכים המציף את הארץ, וכדבריה: תופעת הפגיעות בנפש ובגוף עקב תאונות דרכים המשתוללות בכבישי הארץ מחייבת את מערכת המשפט לגייס את כוחותיה למלחמה יעילה, בכלים הקיימים, כדי לסייע במיגור מכת התאונות וקטילת חיי אדם תמימים עקב התנהגות עבריינית על הכביש. בין האמצעים הנתונים בידי מערכת המשפט, מצוי כלי הענישה. ראוי להשתמש בו באופן שישיג את תכליתו, ויביא, בין שאר האמצעים הננקטים, להחדרת המודעות לכללי המותר והאסור בנהיגה בכביש, ולסכנות האורבות מהפרתם. בתוך כך, אין להתעלם מנסיבותיו האישיות של עבריין תעבורה, אולם ברי, כי ככל שתוצאות עבריינותו חמורות יותר, כך הנכונות להתחשב בשיקולים אינדיבידואליים בענישה תלך ותיפחת (שם, בפיסקה 8 לפסק הדין. כן ראו: ע"פ 4749/00 סאלם נ' מדינת ישראל, תק-על 2000(2) 358 (2001); ע"פ 8005/00 מדינת ישראל נ' משה, תק-על 2001(1) 1432 (2001); ע"פ 1751/01 מדינת ישראל נ' עזני, תק-על 2001(2) 1281 (2001); ע"פ 8103/05 עותמאן נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 19.12.05). דברים אלה יפים ביתר שאת מקום שבו חטא הנהג הפוגע גם בעבירת ההפקרה שהיא מן הבזויות שבעבירות התעבורה (ראו: רע"פ 3626/01 ויצמן נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(3) 187, 228, 231 (2002); ע"פ 11222/03 ישראלי נ' מדינת ישראל, תק-על 2004(2) 2328 (2004)). העונש שהוטל על המערער במקרה שלפנינו איננו קל אך הוא הולם את חומרת מעשיו ומתוך גזר הדין עולה כי בית משפט קמא הביא בחשבון את מכלול השיקולים הצריכים לעניין ואיזן ביניהם באופן ראוי. אשר על כן, לא מצאנו עילה להתערב בעונש שהוטל על המערער במקרה דנן. הערעור נדחה. ש ו פ ט ת השופטת א' פרוקצ'יה: אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופט א' גרוניס: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת א' חיות. ניתן היום, ‏‏י"ח אייר, תשס"ו (16.05.06). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05116310_V05.doc מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il