רפאל לביא נ. בן ציון צנעני

פסק-דין בתיק ע"א 11610/05 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 11610/05 בפני: כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופטת א' חיות המערער: רפאל לביא נ ג ד המשיב: בן ציון צנעני ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בת"א 1928/01 שניתן ביום 3.11.2005 על ידי כבוד השופטת ע' ברון תאריך הישיבה: כ"ז באלול התשס"ח (15.09.08) בשם המערער: עו"ד שמואל אוסלנדר בשם המשיב: עו"ד דוד בסון; עו"ד רונן ריכלין פסק-דין השופטת א' חיות: זהו ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ע' ברון), בו נדחתה תביעתו של רפאל לביא (להלן: המערער) ליתן פסק-דין המצהיר כי הוא הבעלים של 12 דונם בחלקת פרדס הסמוכה למכון ויצמן ברחובות והידועה כגוש 3695 חלקה 87 (להלן: הפרדס). כמו כן נדחתה עתירת המערער לחייב את בן ציון צנעני (להלן: המשיב) לפעול לרישומו של המערער כבעל מניות בחברה המחזיקה בפרדס באופן שישקף את זכויותיו בו. תמצית העובדות הצריכות לעניין, ההליכים בבית משפט קמא ופסק הדין נשוא הערעור 1. המערער הוא יזם, אשר עסק בעבר בקבלנות בניין והמשיב הוא עורך-דין במקצועו אשר במשך שנים קיים עם המערער קשרים עסקיים בעיקר בתחום הנדל"ן. במסגרת קשרים אלה היו השניים שותפים, במישרין ובאמצעות חברות שהקימו, בנכסי מקרקעין שונים (להלן: השותפות). בשלב כלשהו חדלו המערער והמשיב מפעילות עסקית משותפת בשל סכסוכים שנתגלעו ביניהם והחלו מנהלים מסכת של התדיינויות והליכים משפטיים בגין אותם סכסוכים. הסכסוך נשוא ההליכים שבפנינו נוגע כאמור לזכויות בפרדס אותן רכש המערער, לטענתו, יחד עם המשיב במסגרת השותפות. בתובענה שהגיש בעניין זה ביום 28.9.2000 (בדרך של המרצת פתיחה) טען המערער כי הפרדס נרכש על-ידו ועל-ידי המשיב במשותף תוך שהם מגייסים לצורך רכישה זו משקיעים נוספים. עוד טען המערער כי שותפות זו אמורה הייתה להשתקף באחזקת המניות שתוקצינה בחברה חדשה שהוקמה לצורך כך – "גני רחובות בע"מ" (להלן: חברת גני רחובות), באופן ש-26 דונם יהיו שייכים למשקיעים הנוספים ואילו 24 דונם יהיו שייכים לשותפות ויחולקו בחלקים שווים בין המערער למשיב (12 דונם לכל אחד). המערער הוסיף וטען כי נוכח מערכת היחסים הקרובה בינו ובין המשיב, שהייתה מבוססת על אמון ועל הסכמים על-פה ומלת כבוד, לא הקפידו הם על רישום פורמלי של הזכויות אולם משהתערערה מערכת היחסים ביניהם והמערער נדרש לנקוט הליכים משפטיים נגד המשיב לצורך שמירה על זכויותיו בנכסי השותפות, התברר לו לטענתו במהלך בוררות שהתקיימה ביניהם בעניין אחר בפני הרב צבי וינמן (להלן: הבוררות) כי המשיב מתכחש לזכויותיו בפרדס. משכך הוגשה על-ידו התובענה בה עתר, כאמור, לסעד הצהרתי בדבר זכויותיו אלה וכן לצו המחייב את המשיב לפעול לרישום מניות בחברת גני רחובות על שמו באופן שישקף את זכויותיו ב-12 דונם של הפרדס. 2. התובענה שהגיש המערער מבוססת בעיקרו של דבר על מסמך אחד אליו אתייחס בהרחבה להלן. המסמך ממוען אל אשתו של המערער ואינו נושא תאריך אך אין מחלוקת בין הצדדים כי נערך בשנת 1984 בתקופת חג הפסח בכתב ידו של המשיב ועל נייר המכתבים של משרדו ובו צוין, בין היתר "יש לנו 24 דונם פרדס ליד מכון ויצמן". המערער טען כי בכך יש משום "הודאת בעל דין" על דבר היותו של הפרדס חלק מנכסי השותפות והוא השליך את מירב יהבו על מסמך זה כראיה מכרעת לביסוס התובענה שהגיש ולסעד שלו עתר במסגרתה. המסמך האמור הוצג בפני בית משפט קמא וסומן על-ידו נ/8 (להלן: המסמך נ/8). הדיון בתובענה שהגיש המערער הועבר על-ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו לפסים של תביעה רגילה ולאחר שמיעת עדויות מטעם הצדדים דחה בית המשפט את התביעה בקובעו בפסק-דינו מיום 3.11.2005: התובע לא הצליח להרים את נטל ההוכחה הרובץ עליו. כל טיעוניו הסתמכו על המסמך נ/8, אולם נתברר כי לא די במסמך זה, באשר אף התובע הסכים כי אין הוא משקף נאמנה ובאופן מדויק את זכויותיהם של הצדדים בשותפות. התובע לא הציג ראיות נוספות שיש בהן כדי לתמוך בתביעתו, ומשכך אין בידי ליתן סעד הצהרתי אשר מפקיע זכות קניינית רשומה. 3. בית משפט קמא ער היה לכך שבהליכי ביניים אשר התקיימו בין הצדדים נקבע כי פסק בוררות שניתן בעניינם בקשר עם סכסוך אחר, מקים ביניהם השתק פלוגתא בשאלת תוקפו של המסמך נ/8 (ראו החלטת כב' השופט (כתוארו אז) א' ריבלין ברע"א 6281/02 צנעני נ' לביא (לא פורסם, 3.3.2003) לפיה נדחתה בעניין זה בקשת רשות ערעור על החלטת כב' השופטת ש' גדות מיום 5.6.2002). מטעם זה אף הורה בית משפט קמא בהחלטת ביניים מיום 11.1.2004 על מחיקת חלקים מסוימים מתצהירו של המשיב בהם העלה טענות כנגד תוקפו של מסמך נ/8. יחד עם זאת הדגיש בית משפט קמא כי העובדה שהמשיב מושתק מלטעון נגד תוקפו של המסמך אינה מונעת דיון בפרשנותו של המסמך, כאמור בהחלטתו של בית משפט זה ברע"א 6821/08 הנ"ל. אשר לפרשנות שיש לייחס למסמך נ/8 קבע בית משפט קמא, תוך ניתוח מפורט של המסמך עצמו ושל הראיות והעדויות שבאו בפניו כי מדובר במסמך התחשבנות אשר הוא כשלעצמו אינו יוצר זכויות וכי לכל היותר יש בו כדי למנות את החובות והנכסים של השותפות. עוד קבע בית המשפט כי התשובה לשאלה עד כמה ניתן להסתמך על המסמך נ/8 כראיה בלעדית לעניין זכויותיו הנטענות של המערער בפרדס מותנית במידה רבה בתשובה לשאלה מהי רמת הדיוק של המסמך בכללו, וכלשון בית המשפט: המסמך נ/8 איננו חוזה. אין בו הצעה ואין בו קיבול. הוא איננו יוצר זכויות, אלא רק מציג זכויות הקיימות, לכאורה, מכוחו של הסכם אחר. זהו מסמך אשר יש בו מצבת חובות ומולה מצבת נכסים, והוא נועד להציג את מצבה הפיננסי של השותפות שבין לביא לצנעני. השאלה המתעוררת כאן נוכח עמדותיהם הנוגדות של הצדדים האם מסמך זה משקף את המצב הפיננסי נכוחה אם לאו. אם נאמר שבכל יתר פרטי ההסכם יש כדי לשקף באופן מדויק את מצבת הנכסים והחיובים של השותפות, וכן את זכויותיהם של השותפים ואת חובותיהם, הרי ניתן יהיה להניח כי אף ההתייחסות לפרדס במסגרת נ/8 היא נכונה ומדויקת. לשון אחר: מאחר שמסמך זה נכתב לתכלית מסוימת, הרי אם אין הוא מגשים את אותה התכלית באחד מחלקיו, שוב אין אנו יכולים להסתמך עליו כמקור יחיד כדי להוכיח כי הוא מגשים את התכלית בחלק אחר [ההדגשה במקור]. לעניין מידת הדיוק של האמור במסמך נ/8 ציין בית משפט קמא כי אין התאמה בין סכום ההלוואה בסך 50,000 דולר ארה"ב אשר אין מחלוקת כי ניתנה לשותפות על-ידי אחותו של המשיב גב' פניני, ובין הסכום של 190,000 דולר ארה"ב אשר צוין במסמך כסכום שאותו חבה השותפות לגב' פניני. בית משפט קמא הוסיף וציין כי במקום שבו נרשם סכום זה היה רשום תחילה סכום החוב האמיתי (50,000 דולר ארה"ב) אך הוא נמחק ותחתיו נרשם הסכום האחר (190,000 דולר ארה"ב) הגבוה ממנו כמעט פי ארבעה, בלא שיש בידי המערער להסביר את הדבר. עוד מציין בית משפט קמא כי בסיכומיו מטיל המערער עצמו ספק בהיותו של המסמך נ/8 מייצג נאמנה את מצבה הפיננסי של השותפות בהקשר זה, תוך שהוא מייחס למשיב הגדלה פיקטיבית של החוב לגב' פניני ומשכך קבע בית משפט קמא כי כותב המסמך נ/8 (המשיב) לא התכוון גם לפי גישתו של המערער לנסח מסמך "שיהווה ייצוג אמין ונאמן של מארג הזכויות והחובות של השותפות עצמה ושל כל אחד מן השותפים בה" וסבר כי נדרשות ראיות נוספות התומכות באמור במסמך נ/8 לעניין זכויותיו של המערער בפרדס. בית משפט קמא לא היה נכון אמנם לייחס אמון מלא לגרסה שהציג המשיב בעניין זה לפיה הוסיף למסמך נ/8 (הממוען אל אשת המערער) את השורה "יש לנו 24 דונם פרדס ליד מכון ויצמן" לבקשת המערער על מנת שאשת המערער תחדל להציק לו בעניין זה וכנגד תוספת זו, שאינה משקפת את המציאות, הציע לו לגרסתו המערער להוסיף סכום כלשהו לחוב שחבה השותפות לגב' פניני. יחד עם זאת ציין בית המשפט כי אף שהסבר זה אינו משכנע כל צורכו "הסבר טוב ממנו – אין", והדגיש כי הנטל בעניין זה מוטל על המערער. 4. מכאן נפנה בית משפט קמא לבחון האם אמנם הוצגו בפניו ראיות נוספות אשר יש בהן כדי לתמוך באמור במסמך נ/8 לעניין זכויותיו של המערער בפרדס והגיע אל המסקנה כי ראיות כאלה לא הוצגו. אדרבא מחומר הראיות עולה לגישת בית משפט קמא מסקנה הפוכה. בית המשפט התייחס בהקשר זה לכך שהתשלומים עבור רכישת הזכויות בפרדס בוצעו מחשבון שהתנהל על שמו של המשיב בבנק דיסקונט סניף שעריים, והמערער לא הצליח להוכיח כי התנהלו בו עסקי השותפות. כמו כן התייחס בית המשפט להצהרת הון של המערער אשר בה אין זכר לזכויותיו הנטענות בפרדס, אף שנכסי המקרקעין האחרים שבבעלותו פורטו באותה הצהרה (להלן: הצהרת ההון). בית המשפט דחה בהקשר זה את הסבריו של המערער כי מקומו של הפרדס נפקד מהצהרת ההון משום שאין מדובר ברכוש פרטי אלא בנכס המוחזק על ידי חברת מלונות צל בע"מ (להלן: חברת מלונות צל), שאחזקותיו בה פורטו בהצהרת ההון. הסבר זה נדחה לחלוטין על-ידי בית המשפט והוא הוסיף וציין כי מכל מקום אם אמנם הוחזקו זכויותיו של המערער בפרדס באמצעות חברת מלונות צל אין הוא יכול ממילא לתבוע דבר מידי המשיב בעניין זה כיום מן הטעם שבהתמחרות שהתקיימה ביניהם מכר המערער למשיב את כל זכויותיו בחברה האמורה. לבסוף קבע בית משפט קמא כי המערער לא הוכיח את מה שכונה על-ידו "כלל הזהב" ולפיו כל רכוש וכל עסק של מי מהם ובכלל זה הפרדס, שייך לשניהם בחלקים שווים בשל השותפות רבת השנים בינהם. בהקשר זה ציין בית המשפט כי הרישומים הנאמנים של רשם החברות ושל מרשם המקרקעין מלמדים על כך שאין למערער חלק ונחלה בפרדס ואילו "כלל הזהב" הנטען אשר אינו מגובה בתיעוד או בראיה כלשהם, אינו יכול להתגבר על רישומים אלה. עוד הדגיש בית המשפט כי אף שהמערער תבע לעצמו מניות המייצגות 12 דונמים מן הפרדס בחברת גני רחובות, הוא לא הוכיח כלל כי המשיב מחזיק במניות המייצגות שטח של 24 דונמים. זאת נוכח העובדה כי על שם המשיב רשומות 100 מניות, המייצגות זכויות בעשרה דונמים בלבד ואילו יתר המניות רשומות על שם אשתו של המשיב (100 מניות), דודו ציון צנעני (40 מניות) ומשקיעים נוספים (260 מניות). מנימוקים אלה כולם דחה בית משפט קמא את תביעתו של המערער ומכאן הערעור שבפנינו. הליך גישור אליו הופנו הצדדים בהסכמה לאחר הגשת הערעור לא צלח ולכן נדרשים אנו להכריע בערעור לגופו. הטענות בערעור 5. בערעור שבפנינו שב המערער וטוען כי המשיב מתכחש להודאתו המפורשת בכתב במסמך נ/8 בדבר השותפות ביניהם ב-24 דונמים של הפרדס; כי בפסק הבוררות נקבע שמסמך נ/8 מהווה הודאת בעל דין של המשיב באשר לאמור בו; כי בשל מעשה בית דין שקם על פי פסק הבוררות, מושתק המשיב לטעון כנגד תוקפו המחייב של המסמך נ/8, כפי שקבע בית משפט זה בהחלטתו ברע"א 6281/02 הנזכרת לעיל; כי נוכח קביעה זו לא היה מקום לשמוע את טענת המשיב לפיה המסמך פיקטיבי ונעשה למראית עין; כי טענה זו איננה נוגעת לפרשנותו של המסמך אלא לתוקפו והיא עומדת בניגוד מוחלט לקביעה בדבר תוקפו המחייב; כי שגה בית משפט קמא בקובעו שמסמך זה, המהווה הודאת בעל דין, אין די בו כדי לעמוד בנטל ההוכחה המוטל על המערער כתובע; וכן כי סוגיית סכום החוב של השותפות לגב' פניני איננה נוגעת לשאלת הבעלות בפרדס והיא לא התעוררה כלל בהליך וממילא לא הייתה מחלוקת כלשהי לגביה. המערער מוסיף וטוען כי בשל יחסי האמון ששררו בינו לבין המשיב לא הוסדר רישומן הפורמלי של הזכויות שרכש כל אחד מהם במסגרת השותפות ובכלל זה רישומן של הזכויות בפרדס. המערער מדגיש כי בהסכם מיום 15.10.1971 על-פיו נרכש הפרדס מידי מר משה ברייער (להלן: ברייער), צוין במפורש כי המשיב אינו רוכש את הפרדס לעצמו בלבד וכי הוא משמש בעניין זה נאמן עבור משקיעים נוספים. כמו כן שב המערער ומעלה טענות לעניין חוסר אמינותו של המשיב וטוען כי משקבע בית משפט קמא שעדותו של המשיב הייתה "בעייתית למדי" היה עליו לקבל את התביעה נוכח משקלם המצטבר של המסמך נ/8 ושל חוסר מהימנות המשיב. לבסוף טוען המערער כי שגה בית משפט קמא בכך שלא התייחס ל"מסכת ארוכה ושיטתית של קיפוח זכויותיו" על-ידי המשיב וכי הליכים משפטיים שונים שניהלו המערער והמשיב מלמדים על "שיטה" ו"מעשים דומים" בהתנהלותו של המשיב כלפיו. 6. המשיב מצידו טוען כי לא חלה "חזקת שיתוף" בינו לבין המערער וכי במהלך תקופת השותפות הם הקפידו על הפרדת זכויות ביחס לנכסים שונים. כך, למשל, טוען המשיב כי שני מגרשים ברחובות אשר נרכשו על ידם נרשמו האחד על שם אשתו של המערער והשני על שם אשתו של המשיב וכי מניותיה של חברת פינת חמד ברחובות בע"מ נרשמו מחצית על שם אשת המערער ומחצית על שם אשת המשיב. המשיב טוען עוד כי לא רק שהוא והמערער הקפידו על רישום נפרד של זכויותיהם באותם נכסים אלא כי כל אחד מהם רכש בנפרד נכסים נוספים; כי הפרדס הוא אחד מאותם נכסים אשר נרכשו על-ידי המשיב לבדו ועבורו שילם לברייער כספים מחשבונו הפרטי בבנק דיסקונט סניף שעריים ומאותו החשבון שילם גם פיצוי בסך 10,000 ל"י למר בן-יקר אברהם (להלן: אברהם), לאחר שחזר בו מהסכם שותפות לפיו התחייב להקצות לאברהם כ-40 אחוזים מן הפרדס (כ-20 דונמים). אשר להצהרת המשיב הכלולה בהסכם הרכישה ולפיה הוא מייצג פרט לעצמו גם משקיעים-רוכשים נוספים, טוען המשיב כי לא התכוון למערער אלא לאותם משקיעים ובהם דודו ציון צנעני, אשר רכשו מאוחר יותר 300 מניות בחברת גני רחובות. המשיב מוסיף וטוען כי המערער לא היה שותף בעסקה לרכישת הפרדס, לא סייע במימושה, לא נכח בפגישות עם ברייער שקדמו לה ואף לא במעמד החתימה. עוד טוען המשיב כי גם בשלבים מאוחרים יותר המערער לא התעניין בגורלו של הפרדס ולא היה שותף באחזקתו ובניסיונות להשביחו. המשיב שב וטוען כי הפיסקה במסמך נ/8 המתייחסת לזכויות בפרדס הוספה על-ידו לבקשת המערער כ"טובה אישית" על מנת שיוכל לטעון בפני אשתו שאליה הופנה המסמך כולו כי הוא שותף בפרדס ועוד הוא טוען כי כנגד תוספת זו הודגש על-ידו באופן בולט באותו המסמך התיקון באשר לגובה החוב לאחותו הגב' פניני מ-50,000 דולר ארה"ב ל-190,000 דולר ארה"ב. לעניין סכום החוב האמיתי המגיע לגב' פניני מהשותפות מפנה המשיב לצוואתו מיום 30.11.1983 בה הורה כי על המערער לשלם לפניני סך של 50,000 דולר ארה"ב "הואיל וכסף זה קבלתי כהלוואה מאחותי לעזרה לבנית מלון צל הרים". עוד טוען המשיב כי הצוואה הנ"ל, אותה ערך כאמור ביום 30.11.1983, מכילה רשימה ארוכה של נכסים וחובות התואמת לאמור במסמך נ/8, לבד מן הפרדס ומ"יתרת החוב" בסך 140,000 דולר ארה"ב לגב' פניני וגם בכך לגישתו יש כדי לתמוך בגרסה שהציג לעניין זה. לטענת המשיב עמדתו אינה קוראת תיגר על תוקפו של המסמך נ/8 והיא נוגעת לפרשנותו בלבד ומשכך אין מניעה כי תועלה על-ידו. המשיב טוען עוד כי המערער, בהציגו הכרעות שיפוטיות הנוגעות לעברו, מבקש לטעת בקרב בית משפט זה דעה קדומה נגדו; כי בכל מקרה השותפות פורקה על-פי עדות המערער בבוררות עוד בשנת 1984, וכי אילו אכן היה הפרדס בבעלות משותפת שלו ושל המערער ניתן להניח כי הם היו מוכרים אותו על מנת לממן את בניית מלון צל הרים בים המלח ולא נזקקים להלוואות מקרובי משפחתו של המשיב. בסיכומי תשובתו חזר בו המערער מן הגרסה שהפרדס נכלל בין נכסי חברת מלונות צל שעל אחזקותיו בה דיווח בהצהרת ההון, והוא אף בא בטרונייה אל המשיב בעניין זה על כך שבחר "לשוב ולהיתפס לפליטת הפה של המערער בחקירתו הנגדית". המערער מדגיש בהקשר זה בסיכומי התשובה כי הנכס היחיד של חברת מלונות צל הוא המלון, וכי בעת רכישת הפרדס חברת מלונות צל טרם הוקמה וממילא מובן כי לא יכולה הייתה להשתתף ברכישתו. דיון 7. עיון במסמך נ/8 אותו הציב המערער במוקד טיעוניו כראיה ניצחת להוכחת זכויותיו בפרדס מלמד כי אכן אין מדובר בהסכם או בהתחייבות אשר בכוחם ליצור או להעניק זכויות, ומקובלת עליי בהקשר זה קביעתו של בית משפט קמא לפיה עניין לנו במסמך שעל-פי מהותו ותכליתו לא נועד אלא לתעד את מצבת הנכסים וההתחייבויות של השותפות. במלים אחרות, עניין לנו במסמך אשר כל כוחו במישור הראייתי להוכחת זכויות והתחייבויות אשר נוצרו קודם עריכתו. אכן, אין לכחד כי ככל שמדובר במשקלו הראייתי של המסמך העובדה שנערך על-ידי המשיב ובכתב ידו יש בה לכאורה כדי להקנות לו משקל ראייתי בלתי מבוטל והצדק עם המערער באומרו כי הפיסקה במסמך נ/8 בה נכתב "יש לנו 24 דונם פרדס ליד מכון ויצמן" שקולה בנסיבות העניין כהודאת בעל דין מצד המשיב על דבר קיומן של זכויותיו הנטענות. עוד יש צדק בטענת המערער כי במשפט האזרחי ניתן, ככלל, להכריע את הכף על פי הודאת בעל דין בלא תוספת ראייתית כלשהי (ראו סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971) אלא שבענייננו סבר בית משפט קמא כי אין די באותה הודאה בקובעו כי מדובר במסמך שאיננו מדויק גם לגישת המערער בפרטים אחרים הכלולים בו. על כן, תר בית המשפט אחר תוספת ראייתית כלשהי שיהא בה כדי לחזק את גרסת המערער הנסמכת על האמור במסמך נ/8. ואולם, תוספת כזו לא נמצאה לו לבית המשפט בחומר הראיות שהוצג. ההיפך הוא הנכון. סדרת הראיות אותן סקר הובילה אותו אל המסקנה כי הן שוללות את גרסת המערער לעניין זכויותיו בפרדס. כך, בין היתר, בהינתן העובדה שהתשלומים עבור רכישת הפרדס שולמו מחשבון פרטי של המשיב וכן בהינתן העובדה שאין בהצהרת ההון שהגיש המערער אזכור כלשהו לזכויותיו בפרדס. ויודגש – מסקנתו של בית משפט קמא כי אין די במסמך נ/8 על מנת לבסס את תביעת המערער באשר לזכויותיו בפרדס וכי לא הוצגו כל ראיות נוספות לכך, מצויה כל כולה במתחם של דיני הראיות ואין היא עומדת בסתירה כלשהי לקביעתו של בית משפט זה ברע"א 6281/02 לעניין השתק הפלוגתא הקיים בין הצדדים בשאלת תוקפו של אותו המסמך. זאת ועוד: גם אם נקבל את טענת המערער כי משהוצג המסמך נ/8 הכולל "הודאת בעל דין", עובר נטל השכנוע אל כתפי המשיב (ואינני קובעת כי כך הוא), עמד המשיב בנטל זה משהציג ראיות פוזיטיביות (הצהרת ההון של המערער ושבעה ספחים הנוגעים לחשבון שהתנהל על שמו בבנק דיסקונט סניף שעריים המתעדים תשלומים עבור הפרדס ותשלום פיצוי לאברהם), המוכיחות כי לא ניתן להסתמך במקרה דנן על האמור במסמך נ/8 לעניין הפרדס כראיה מספקת לביסוס זכויותיו של המערער בו. הנה כי כן, לא נמצא לנו טעם מבורר המצדיק התערבות בקביעותיו ובמסקנותיו של בית משפט קמא. אשר על כן, אציע לחבריי לדחות את הערעור ולחייב את המערער בתשלום שכר-טרחת המשיב בערעור בסך 15,000 ש"ח. ש ו פ ט ת המשנה לנשיאה א' ריבלין: אני מסכים. ש ו פ ט השופטת מ' נאור: אני מסכימה. ש ו פ ט ת אשר על כן הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת א' חיות. ניתן היום, ז' תמוז, תשס"ט (29.06.2009). ה מ ש נ ה – ל נ ש י א ה ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05116100_V16.doc מא מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il