גילה אמיגה נ. השופט אלכסנדר רון , בית משפט השלום בית שמש

החלטה בתיק בג"ץ 1159/06 בבית המשפט העליון בג"ץ 1159/06 בפני: כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט א' רובינשטיין העותרת: גילה אמיגה נ ג ד המשיב: השופט אלכסנדר רון, בית משפט השלום בית שמש עתירה למתן צו על תנאי ולצו ביניים פסק דין השופט א' רובינשטיין: א. עתירה זו מופנית נגד כבוד שופט בית משפט השלום אלכסנדר רון, ועניינה החלטתו לצמצם את מספר עדי ההגנה בת"פ 2031/02 המתנהל נגד העותרת בבית משפט השלום בבית שמש. התיק קבוע לסיכומי ההגנה למחר (7.2.06), ומתבקש גם צו ביניים שיורה כי הסיכומים לא יישמעו בטרם יישמעו עדי ההגנה כמבוקש בעתירה. לעתירה צורפו מספר החלטות של כבוד השופט רון, האחרונה שבהם מיום 7.12.05. ב. העתירה אינה מפרטת את השתלשלות ההליך המשפטי, אף לא את העבירות בגינן עומדת העותרת לדין. מתוך ההחלטות הבודדות שצורפו עולה כי אלה פני הדברים: ביום 7.7.05 סיימה העותרת להעיד במשפטה, ונקבע מועד לשמיעת עדי ההגנה. בפועל היו לעותרת למעלה מארבעה חודשים להיערך לזימון עדיה. ברם, לדיון שנערך ביום 27.11.05 התייצבו רק שלושה עדי הגנה. בסיום אותו דיון קבע בית המשפט "תמוה בעיני ששומע אני עתה, לראשונה, שיש עדים נוספים שלא התייצבו היום". אף על פי כן, הסכים בית המשפט לאפשר לעותרת להעיד את כל עדיה, בקובעו כי "אם יתייצבו בישיבה הבאה 5 עדי הגנה, אמנע מלהורות לתביעה להתחיל לסכם, ואולם אם יתייצבו פחות, יעידו אלו שיתייצבו ולאחר מכן יוחל בסיכומים". לישיבה הבאה, שנערכה ביום 30.11.05 לא הופיע ולוא עד אחד. "לפנים משורת הדין", דן בית המשפט בבקשת העותרת לזמן עדים נוספים, ואישר לזמן לדיון שנקבע ליום 12.12.05 שני עדי הגנה נוספים. העותרת לא צירפה מסמך, פרוטוקול או החלטה, שיבהיר מה התרחש בדיון שהיה אמור להיערך ביום 12.12.05, ותחת זו הגישה היום, 6.2.06, עתירה זו. ג. לא נוכל להיעתר לעתירה. ראשית: "אין זה מדרכו של בית משפט זה בשבתו כבג"ץ, ואף לא מדרכה של ערכאת ערעור, להתערב ככלל בניהולם של הליכים שיפוטיים בערכאות השונות וביומני בית המשפט; ראו המ' 73/55 פיין נ' בנק א"י בריטניה, פ"ד ט' 574 (מ"מ הנשיא ש"ז חשין והשופט - כתארו אז - מ' זילברג); בג"ץ 583/87 הלפרין נ' סגן נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים, פ"ד מא(4) 683, 701, 702 (הנשיא מ' שמגר); רע"א 3831/99 מאי נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (השופט י' טירקל). לשם התערבות כזאת צריך שיתקיימו נסיבות קיצוניות ביותר או שיוכחו טענות בדבר שרירות לב, ואלה אף אלה אינן מתקיימות כלל בענייננו" (בג"צ 269/05 הרשימה הדרוזית המאוחדת נ' פרקליטות מחוז חיפה (טרם פורסם)). ראו לעניין זה סעיף 15(ד)(3) לחוק יסוד: השפיטה. כידוע אין ערעור על החלטות ביניים בדין הפלילי (ראו שלגי-כהן, סדר הדין הפלילי מה' 2 עמ' 474-473 והאסמכתאות שם), ואין מקום לעקיפת הדבר על-ידי עתירה מעין זו שלפנינו. ד. ועוד, פשיטא כי המדובר בנושא המצוי במובהק בסמכותו ובמומחיותו של בית המשפט הדן, המכיר את פרטי התיק, ובידו כמובן תדיר לקבוע את סדרי הדיון, ולשנות בהם לפי ההתפתחות. על פני הדברים, ומבלי לקבוע – כמובן – מסמרות בתיק לגופו, דומה כי במקרה שלפנינו הלך בית משפט השלום כברת דרך לקראת העותרת במישור הפרוצדורלי. כך או אחרת, למותר לציין כי ככל שלאחר תום משפטה תסבור העותרת שנגרם לה עוול, ויש מבחינתה צורך בערעור, תוכל להעלות טענותיה בפני ערכאת הערעור, על פי סדר הדין הרגיל בהליך הפלילי. ה. כאמור אין בידינו להיעתר לעתירה. ניתן היום, ח' בשבט תשס"ו (6.2.2006). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06011590_T01.docהג מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il