אימן אבו חיט נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 1158/10 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 1158/10 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש המערער: אימן אבו חיט נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז (השופטת נ' אהד), מיום 10.2.2010, שלא לפסול עצמו מלדון ב-עפ"א 16603-12-09 בשם המערער: עו"ד מאזן דעאס בשם המשיבה: עו"ד איילת קדוש פסק-דין לפניי ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז (השופטת נ' אהד), מיום 10.2.2010, שלא לפסול עצמו מלדון ב-עפ"א 16603-12-09. 1. ביום 15.12.2008, במסגרת הליך קודם אשר התנהל בעניינו בתיק עפ"א 11948-07-08 (להלן: ההליך הקודם), דחתה השופטת אהד את ערעורו של המערער. הערעור נגע להחלטתו של בית משפט השלום בכפר סבא (השופט פדר), בה נדחתה בקשתו של המערער להאריך את המועד לביצוע צו הריסה שיפוטי ביחס לבית מגורים שבנה ללא היתר. בפסק הדין נקבע כי לא נפל כל פגם בהחלטתו של בית משפט השלום וכי: "דרכו של המערער הינה להגיש בקשה בכל פעם בו מועד אורכה לביצוע צו ההריסה מגיע לידי פקיעה, ומשנדחית בקשתו מערער עליה בפני ערכאה גבוהה יותר וכך יוצר המערער הליכי סרק בזה אחר זה, שכל מטרתם הינה אחת ויחידה והיא דחיית הקץ" (עמ' 9 לפסק דינו של בית המשפט המחוזי). כן נפסקו לחובת המערער הוצאות על-סך 35,000 ₪. על פסק הדין הוגשה בקשת רשות ערעור לבית משפט זה, וזו נדחתה ביום 22.1.2009. 2. בהמשך, הגיש המערער בקשה חדשה לבית משפט השלום בכפר סבא (השופט פדר) להארכת המועד לכניסתו לתוקף של צו ההריסה. בית משפט השלום קבע בהחלטתו מיום 2.3.2009 כי מהבקשה לא עלה שינוי נסיבות, ולפיכך נדחתה הבקשה תוך פסיקת הוצאות על-סך 10,000 ₪ לחובת המערער. בקשה נוספת של המערער למתן אורכה נדחתה ביום 28.10.2009 על-ידי בית משפט השלום בכפר סבא (השופט פדר). אף על החלטה זו הגיש המערער ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז (להלן: ההליך הנוכחי). ביום 28.12.2009 נקבע הערעור לשמיעה בפני השופטת אהד, אשר קבעה את הדיון ליום המחרת, ה-29.12.2009. בהמשך הגיש המערער בקשה לדחיית הדיון בערעור, אשר צוין בה כי היא מוסכמת על המשיבה. בתגובה, דרשה השופטת כי המערער ימציא את הסכמת הצד שכנגד. 3. בפתח הדיון שהתקיים ביום 10.2.2010 בהליך הנוכחי, ביקש בא-כוח המערער כי המותב יפסול עצמו מלדון בעניינו (להלן: בקשת הפסלות). בבקשת הפסלות נטען כי העובדה שהמותב הדן בהליך הנוכחי דן בעבר בעניינו של המערער במסגרת ההליך הקודם, הנוגע לאותה פרשיה עובדתית, מעוררת חשש ממשי לכך שהמותב לא יוכל לדון בהליך הנוכחי באופן אובייקטיבי. זאת, כך נטען, נוכח העובדה שבית המשפט הביע בפסק הדין בהליך הקודם את דעתו על התנהגותו של המערער, וכן נוכח החלטותיו בהליך הנוכחי, אשר מעידות לטענת המערער על דעה קדומה שנתגבשה בקרב בית המשפט כלפיו. באת-כוח המשיבה התנגדה לבקשה, בטענה כי אין כל חשש למשוא פנים בעניינו של המערער, בפרט נוכח התנהלותו בהליכים השונים שהגיש עד כה. כן נטען כי החלטותיו של בית המשפט בקביעת מועד הדיון ובבקשת הדחייה אינן חריגות בהתחשב בסוג ההליך בו מדובר. 4. בהמשך הדיון דחתה השופטת אהד את בקשת הפסלות, וקבעה כי אין בעובדה שדנה בעניינו של המערער בהליך הקודם, כדי לבסס עילה לפסילתה. זאת, בין היתר, נוכח העובדה שפסק הדין שניתן במסגרת ההליך הקודם אושר על-ידי בית משפט זה, בדחותו את בקשת רשות הערעור שהוגשה על-ידי המערער ובציינו את התנהלותו הבעייתית. עוד ציינה השופטת, כי החלטתה בקביעת מועד הדיון נבעה מרצונה לייעל את הדיון וכי דרישתה להמצאת הסכמת הצד שכנגד לבקשת הדחייה הינה שגרתית ולא היה בה כדי להביע חוסר אמון במערער. 5. על החלטה זו הוגש הערעור שלפניי. בערעורו, טוען בא-כוח המערער כי העובדה שהשופטת דנה בעבר בעניינו של המערער ואף ביטאה לטענתו כעס כלפיו בפסק הדין בהליך הקודם, מקימה חשש למשוא פנים במסגרת ההליך הנוכחי. כן נטען, כי אף החלטותיו של בית המשפט בהליך הנוכחי, קרי – קביעת מועד הדיון בערעור בהתראה קצרה במיוחד וכן הדרישה מהמערער להמציא את הסכמת הצד שכנגד לבקשת הדחייה שהגיש, מעידות על-כך שבית המשפט גיבש לגביו דעה קדומה. בתגובתה לערעור מיום 2.3.2010, תיארה המשיבה את התמשכות ההליכים בעניינו של המערער, אשר נובעת מניסיונותיו לעכב את הריסת מבנה המגורים הבלתי-חוקי נשוא ההליך דנן. כן ציינה המשיבה, כי בנסיבות העניין אף ראוי שהשופטת אהד, אשר מעורה בהשתלשלות העניינים, תדון בעניינו של המערער; כי קביעותיה של השופטת בפסק הדין בהליך הקודם הינן קביעות שיפוטיות אובייקטיביות גרידא; וכי החלטותיה של השופטת בהליך הנוכחי מקורן בשאיפה לייעל את הדיון. 6. דין הערעור להידחות. ראשית, ולעניין טענתו הראשונה של המערער, הלכה היא, כי העובדה שבית המשפט הכריע בעבר בעניינו של נאשם, אינה מקימה, כשלעצמה, עילת פסלות (ראו: ע"פ 2879/07 דיין נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.6.2007); ע"פ 1623/08 דרי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 13.5.2008); יגאל מרזל דיני פסלות שופט 262, 304-302 (2006)). אכן, קיימים מקרים בהם על-אף הנחת מקצועיותו של בית המשפט, יהיה בעובדה כי שופט דן נאשם בהליך קודם כדי להקים חשש ממשי למשוא פנים, אולם מקרים אלה חריגים ונדירים הם (ראו, למשל: ע"פ 286/01 לידני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 4.2.2001)). המקרה שלפניי אינו נמנה עם אותם מקרים יוצאי דופן. מעיון בהחלטה נשוא בקשת הפסלות, כמו-גם בפסק הדין בהליך הקודם, לא עולה כי בית המשפט גיבש עמדה נחרצת כלפי המערער, במובן זה שדעתו של היושב בדין ננעלה. קביעותיו של בית המשפט נבעו מהנסיבות שהוצגו בפניו בהליך הקודם, וחזקה על בית המשפט כי ישקול גם במסגרת ההליך דנן את מכלול הנסיבות הרלוונטיות על-פי התרשמותו ושיקול דעתו, כשופט מקצועי, ועל-פי החומר שיובא לפניו. לפיכך, לא שוכנעתי כי קיימת תשתית אובייקטיבית לקיומו של חשש ממשי למשוא פנים בנסיבות העניין. 7. אף בטענות המערער ביחס להחלטותיו של בית המשפט בהליך הנוכחי לא מצאתי ממש. הלכה היא, כי אין בהחלטות דיוניות של בית המשפט, כשלעצמן, כדי להקים עילה לפסילתו של בית המשפט. כך, נפסק בעבר, כי החלטות דיוניות שעניינן קביעת מועדי דיונים אינן עילה לפסילת שופט (ראו: ע"פ 3161/09 יחזקאל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.7.2009)). על מנת שתקום עילת פסלות, יש להראות כי בנסיבות העניין קם חשש ממשי, מבחינה אובייקטיבית, למשוא פנים בניהול המשפט. במקרה דנן, החלטותיו הדיוניות של בית המשפט – שעניינן, כאמור, בקביעת מועד הדיון בערעור ובדרישה להמצאת הסכמת הצד שכנגד בבקשה לדחיית מועד הדיון – אינן חורגות מגדר סמכויותיו של בית המשפט בניהול ההליך. מכאן, כי לא קם חשש כי דעתו של בית המשפט ננעלה ביחס למערער. אשר על כן, הערעור נדחה. ניתן היום, כ"ח באדר התש"ע (14.3.2010). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10011580_N02.doc דז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il