מדינת ישראל נ. זוהר טל

פסק-דין בתיק ע"פ 11579/04 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 11579/04 בפני: כבוד השופטת ד' ביניש כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופטת א' חיות המערערת: מדינת ישראל נ ג ד המשיב: זוהר טל ערעור על גזר הדין של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 4.11.04 בת.פ.ח. 1048/03 שניתן על ידי כבוד השופטים: ב' אופיר-תום, מ' סוקולוב וי' שנלר תאריך הישיבה: י"ח בסיון התשס"ו (14.6.2006) בשם המערערת: עו"ד ענת חולתא, עו"ד איתי פרוסט בשם המשיב: עו"ד ישראל קליין בשם שירות המבחן למבוגרים: גב' ברכה וייס פסק-דין השופטת ד' ביניש: 1. המשיב נדון בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטים ב' אופיר-תום, מ' סוקולוב, י' שנלר) בתפ"ח 1084/03 לחמש שנות מאסר בפועל, שנתיים מאסר על-תנאי למשך שלוש שנים, שלא יעבור עבירה מסוג פשע שבסימן י' לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק), ושישה חודשי מאסר על-תנאי למשך שלוש שנים, שלא יעבור עבירה מסוג עוון שבסימן י' לחוק. המדינה מערערת על קולת העונש. ביום 16.7.04 הרשיע בית המשפט המחוזי את המשיב, על פי הודאתו, בעובדות כתב אישום מתוקן במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של סחר בבני אדם לעיסוק בזנות, לפי סעיף 203א(א) לחוק; בסרסרות לזנות, לפי סעיף 199 לחוק; בעבירות עושק, לפי סעיף 431 לחוק; בניסיון לסחר בבני אדם, לפי סעיפים 203א(א) ו-25 לחוק; וכן בעבירה של החזקת פרסום תועבה ובו דמותו של קטין, לפי סעיף 214(ב3) לחוק. מעובדות כתב האישום המתוקן עולה, כי בדצמבר 2000 הקים המשיב אתר אינטרנט המפרסם פרטי נשים להזמנה לקיום יחסי מין עבור אתנן. המשיב קיבל מאלמונים שהעסיקו את הנשים בזנות עמלה בסך של כ-100-150 ₪ מדמי האתנן עבור כל הזמנה של אישה לקיום יחסי מין עם לקוח מהאתר. החל מאוגוסט 2001 החל המשיב לפרסם באתר גם פרטי נשים אותן רכש בעצמו לשם עיסוק בזנות. על-פי הזמנה טלפונית היו נשים אלה מוסעות למלונות בתל-אביב על-ידי המשיב או אחר שנשכר מטעמו לשם כך. את דמי האתנן במלואם העבירו הנשים לידי המשיב. על-פי עובדות האישום הראשון, רכש המשיב ארבע נשים קורבנות סחר, בהסכם עם שניים אחרים, לפיו הוא יקבל מחצית מדמי האתנן של הנשים, והם יקבלו את היתר. המשיב שיכן את הנשים בדירות בתל-אביב והעסיק אותן בזנות. על-פי עובדות האישום השני, באוגוסט 2001 רכש המשיב אישה מאדם אחר תמורת 3,500$, והעסיקהּ בזנות. המשיב נטל לעצמו את מלוא דמי האתנן שנתקבלו מעבודתה, תוך ניצולה, בין היתר, בכך שאמר לה כי נקנתה בסכום של 10,000$. על-פי עובדות האישום השלישי, בשלושה מועדים שונים בשנת 2002 נסע המשיב למדינת בלרוס, בניסיון לרכוש נשים להעסקה בזנות בישראל, באמצעות פלוני, המגייס נשים לשם עיסוק בזנות במסווה של חברה לגיוס כוח-אדם לחו"ל. ביוני 2002 פנתה המתלוננת א' לחברה זו, שם נמסר לה כי תעבוד בישראל בחשפנות תמורת 1,000$ לחודש. א' נכנסה לישראל כתיירת ונרכשה על-ידי המשיב תמורת 3,000$. היא צורפה ליתר קורבנות הסחר שהועסקו על-ידי המשיב, והחלה לעסוק בזנות עבורו. המשיב אף חייב את א' ל"חוזה" לפיו לא תקבל בחצי השנה הראשונה לעבודתה את מלוא שכרה, אלא רק לאחר מכן. על-פי עובדות האישום הרביעי, נתפס אצל המשיב עם מעצרו, ביום 11.5.03, חומר תועבה הכולל, בין היתר, אלפי תמונות של קטינים בהם מבוצעים מעשי תועבה, אותן הוריד המשיב מרשת האינטרנט. 2. לאחר שניתנה הכרעת הדין הורה בית המשפט המחוזי על הכנת תסקיר מטעם שירות המבחן בעניינו של המשיב, ולאחר שהוגש התסקיר נשמעו טיעוני הצדדים לעונש. בפתח טיעוניה בבית המשפט קמא ציינה באת-כוח התביעה כי לאחר משא ומתן בין התביעה להגנה גובש כתב האישום המתוקן והוגש לבית המשפט. במסגרת הסכמה זו, ציינה, נכללה גם הגבלה של טיעון התביעה לעונש מאסר בפועל של עשר שנים. בטיעוניה עמדת באת-כוח המדינה על החומרה ועל הכיעור שבעבירת הסחר בבני אדם לשם עיסוק בזנות, המהווה תופעה של עבדות מודרנית. באת-כוח המדינה הדגישה כי המשיב קנה בעלות בקורבנות והכפיף את חירותן לדרישותיו השונות, כי פעל במשותף עם סוחרי נשים אחרים וחי על רווחי הנשים בהן סחר, וכי ניצל את מצוקתן הקשה של קורבנותיו, בין היתר, על-ידי שעבודן עד להחזרת עלות רכישתן. עוד הודגש, כי המשיב הרחיב כל העת את מעגל מעורבותו בתחום, ואף נסע שלוש פעמים לבלרוס לשם רכישת הנשים ישירות. לבסוף, ציינה באת-כוח המדינה את הכמות העצומה של תמונות פדופיליות אשר נתפסו בחזקת המשיב. נוכח האמור לעיל ביקשה באת-כוח המדינה כי ייגזרו על המשיב עשר שנות מאסר בפועל, בצירוף מאסר על תנאי. מנגד, ביקש בא-כוח המשיב כי נוכח נסיבותיו האישיות של המשיב, יגזור עליו בית המשפט עונש קל. בא-כוח המשיב טען, כי כתב האישום שהוגש נגד מרשו הנו תולדה של ניסיונו של המשיב להתנתק מעיסוקו זה. לטענתו, דווקא משום רצונו לחדול מעיסוקו זה, החליט מי שהיה שותפו לנקום בו, באמצעות הגשת תלונה נגדו. עוד טען בהקשר זה, כי אותו שותף כלל לא הועמד לדין ולא נענש על פעילותו המשותפת עם המשיב. בא-כוח המשיב הדגיש כי המשיב לא התעמר במתלוננות אלא התייחס אליהן בהגינות ואיפשר להן לחיות ולעבוד בתנאים נוחים. כן ציין את עברו הנקי של המשיב ואת העובדה כי מדובר בהסתבכותו הראשונה עם החוק. לבסוף, פנה המשיב עצמו בדברים לבית המשפט, וביטא את קשייו במעצרו הממושך, את חרטתו על מעשיו ואת רצונו לשקם את הריסות חייו. ביום 4.11.04 גזר בית המשפט המחוזי על המשיב את העונשים אשר פורטו לעיל. בגזר דינו עמד בית המשפט המחוזי על החומרה הרבה של המעשים בגינם הורשע המשיב, אולם ציין כי המקרה דנן שונה וחריג ממרבית המקרים בהם מואשמים הנאשמים בעבירות של סחר בנשים. בית המשפט הדגיש בהקשר זה את יכולותיו הקוגניטיביות והאישיות הגבוהות של המשיב, היבט אשר מצא את ביטויו גם בתסקיר שירות המבחן, וכן בעדויות עדי האופי אשר העידו מטעמו של המשיב. בית המשפט ציין, אמנם, כי דווקא מאדם אינטליגנטי ובעל כישורים יש לדרוש כי ישכיל לשים סייגים לשאיפותיו הכלכליות, ואולם מצא כי יש להתחשב בנסיבותיו האישיות של המשיב ובנסיבות המיוחדות האופפות את מעשי העבירה שבגינם הורשע, על אף חומרתם. בית המשפט קמא ציין בגזר הדין כי מודע הוא למגמת ההחמרה בעונשיהם של עברייני סחר בנשים, ואף הביע עמדה כי החמרה זו ראויה היא, אלא שלשיטתו, מספר מאפיינים ייחודיים מאבחנים את עניינו של המשיב מעניינים אחרים. ראשית, צוין כי לעבירות הסחר והסרסרות לא נלוו, בענייננו, תופעות חמורות אחרות כגון כליאתן של הקורבנות וכפייתן לעבוד בתנאים קשים ולא אנושיים, וכי לא הייתה כל התעמרות בנשים. שנית, צוין כי יחסו של המשיב למתלוננות היה הוגן, כי דאג לכל מחסורן, ואף צירף חלק מהן לחוגו החברתי ולבילוייו עם חבריו. שלישית, צוין כי ביחס לאחת מהנשים פיתח המשיב יחס רגשי וראה בה בת זוגו. רביעית, הודגש אורח חייו הנורמטיבי של המשיב עד להידרדרותו לעסקי הסחר בנשים, וצוין כי לא מדובר במי שתחום העבריינות הנו אורח חייו. בנסיבות אלה, מצא בית המשפט קמא כי יש לתת משקל ראוי לשיקומו של המשיב. בית המשפט ציין עוד לקולה את הודאתו של המשיב בכתב האישום המתוקן, גם אם זו באה לאחר תום פרשת התביעה ובמהלך שמיעת פרשת ההגנה. נוכח כל האמור לעיל קבע בית המשפט קמא מפי השופט י' שנלר כי: "לאחר ששקלנו את מכלול הנסיבות, השיקולים לחומרא ולקולא, הגענו למסקנה כי המקרה דנן נמצא שלא במדרג החמור מסוג העבירות בהן הורשע הנאשם. עם זאת, ובכך יש להבהיר, עבירת הסחר, לכשעצמה, חמורה דיה על מנת שלא לפטור את הנאשם בעונש מתון בלבד. בכך יימצא האיזון בין שיקולי הענישה של גמול והרתעה מחד גיסא, והנסיבות האישיות מאידך גיסא" (בעמ' 13 לגזר הדין). 3. על גזר דינו של בית המשפט המחוזי הגישה המדינה את הערעור שלפנינו. בערעורה טענה המדינה כי טעה בית המשפט קמא בהטילו על המשיב עונש מופרז לקולה, אשר אינו מתיישב עם חומרת המעשים בהם הורשע, נסיבות ביצועם ורמת הענישה הראויה והנוהגת במקרים כגון אלה. בין השאר, טענה המדינה כי לקביעותיו של בית המשפט קמא אודות נסיבות ביצוע העבירות על-ידי המשיב אין תשתית ראייתית וכי קביעות אלה חורגות ממסגרת כתב האישום המתוקן בו הודה המשיב. עוד טענה המדינה, כי בית המשפט התעלם בגזר דינו מהתרשמות שירות המבחן כי המשיב נטה להציג תמונה חלקית, המטשטשת את הבעייתיות שבמעשיו, ומהעובדה כי בסופו של יום, לא בא שירות המבחן בהמלצה טיפולית בעניינו. באשר לעדי האופי שהעידו מטעמו של המשיב טענה המדינה, כי המשיב הסתיר מהם את רוב פעילותו העבריינית, וכי בית המשפט קמא התעלם מן העובדה כי העדים סברו שהמשיב היה מעורב בתחום זה תקופה קצרה בלבד. באשר לאיבחון שעשה בית המשפט קמא בין עניינו של המשיב לבין פסק הדין שניתן בע"פ 3204/03 מדינת ישראל נ' יעיש בן דוד, פ"ד נח(1) 543 (בו הוחמר עונשו של נאשם בעבירות דומות), טענה המדינה כי לא רק שעניינו של המשיב אינו שונה לקולה מעניין בן דוד, אלא שהוא אף חמור ממנו, למרות העובדה שלבן דוד רישום פלילי קודם. זאת, מאחר שבן דוד הורשע בפחות עבירות, ביחס לפחות נשים, ובגין מעשים שנתמשכו על פני תקופה קצרה בהרבה מזו שהורשע לגביה המשיב, וכן הורשע המשיב אף בעבירה הנוספת נושא אישום 4. 4. בדיון שקיימנו בערעור ביום 24.4.06 נשמעו טיעוני המדינה, ונתגלעה מחלוקת בין הצדדים באשר לנסיבות עריכת הסדר הטיעון ולתוכנו. עיקר המחלוקת נסב סביב טענת בא-כוח המשיב כי בהסדר הטיעון התחייבה המדינה שלא לערער על גזר הדין שיינתן. לטענתו, הסכמת מרשו לעריכת הסדר הטיעון נבעה מעידודו של בית המשפט קמא לעריכת הסדר הטיעון, ומאמירותיו, בעת דיון עם באי-כוח הצדדים בלשכתו, מהן עולה כי אינו רואה במשיב "סוחר קלאסי בבני אדם" וכי אינו סבור שרמת החומרה של התיק גבוהה. בנסיבות אלה, התפתחה אצל המשיב ציפייה כי בית המשפט קמא לא יחמיר בעונשו, ועל כן מוכן היה להגיע להסדר טיעון עם המדינה, ובלבד שלא יוגש ערעור מטעמה כנגד גזר הדין שיינתן. באת-כוח המדינה הכחישה טענה זו מכל וכל. לטענתה, מעולם לא התחייבה המדינה לוותר על זכות הערעור המוקנית לה, באם יחרוג בית המשפט מרמת הענישה הראויה לה עתרה בטיעוניה. בתום הדיון החלטנו כי באי-כוח הצדדים יגישו תצהירים ובהם יפרטו את העובדות שהיו ברקע הסדר הטיעון ואת אופן מעורבותו של בית המשפט קמא בעריכתו. לאחר קבלת התצהירים, קיימנו, ביום 14.6.06 דיון נוסף, בו נותר כל צד בעמדתו ביחס להסדר הטיעון, ונשמעו טיעוני בא-כוח המשיב. 5. לאחר שעיינו בערעור ושמענו את טענות הצדדים החלטנו, אם כי לא בלב קל, לדחותו. מקובלות עלינו טענות המדינה כי טעה בית המשפט בהתייחסו לנסיבות המקלות, כביכול, לעבירות שביצע המשיב. אין צורך להכביר מילים על חומרתן הרבה של העבירות בהן הורשע המשיב, ועל חובת בית המשפט לבטא חומרה זו באמצעות מיצוי הדין עם האשמים. בית משפט זה כבר קבע לא אחת, כי חומרתה הרבה של עבירת הסחר בבני אדם לשם עיסוק בזנות אינה נובעת מהעבירות הנלוות אשר כרוכות בה כעניין שבשגרה, אלא חומרתה נובעת, בראש ובראשונה, מעצם ההתייחסות לאדם כאל חפץ, כקניין, ככלי להפקת רווחים. בכך מתקיימת פגיעה אנושה בכבוד האדם, בחירותו, באנושיותו. אמנם, יש בעברו הנקי של המשיב שיקול לקולה, אולם במעלותיו וכישרונותיו של המשיב קיים גם היבט של חומרה. המשיב יכול היה להבין את אופיים החמור של מעשיו. רמתו הקוגניטיבית ויכולותיו האישיות, כמו גם אורח חייו הנורמטיבי, צריכים היו לשמש עבורו תמרור עצור, אשר ימנע ממנו לפנות אל עולם הפשע, השיעבוד והניצול. חומרה יתרה מתקיימת גם בשימוש אותו עשה המשיב בידע המקצועי שלו ובמומחיותו בתחום המחשבים, לשם פיתוחן ושיכלולן של העבירות. עם זאת, קיימים בעניין שלפנינו קשיים מסוימים, המחייבים הבחנה בין מקרה זה למקרים אחרים, בייחוד בשלב בו מצויים ההליכים כעת, ואלה מטים את הכף לעבר אי התערבות בעונש שנגזר על המשיב. חלק מקשיים אלה נובע מהסדר הטיעון שנערך עם המשיב, ומהמחלוקות הנטושות בין הצדדים באשר לתוכנו ולנסיבות עריכתו. יצויין, כי הסדר הטיעון שנערך עם המשיב לא נערך בכתב ואף לא ניתנה הצהרה ברורה לפרוטוקול לגבי תוכנו, ונסיבות עריכתו. עריכת הסדר הטיעון בכתב, הייתה מונעת את המחלוקת שבין באי-כוח הצדדים באשר לתוכן ההסכמות ביניהם ומייתרת את הצורך בדיונים ובתצהירים שנדרשו על ידינו. בנסיבות שנוצרו, מייחס בא-כוח המשיב להסדר הטיעון דברים שהמדינה מכחישה. בעניין זה, מוכנה אני להניח כי המדינה לא התחייבה שלא לערער על גזר הדין, הן מאחר שהדבר מנוגד מפורשות להנחיות פרקליט המדינה, ובעיקר משום שמכלול נסיבות העניין אינו מתיישב עם התחייבות כזאת. מתקבל הרושם כי הסדר הטיעון הושפע מגישתו של בית המשפט, ולכן גם לא נומק ההסדר כדבעי על ידי התביעה. עוד נראה כי הסנגור הוא שנטע בלב המשיב ציפיות להקלה בעונשו תמורת הודייתו, ויתכן שעידודו של בית המשפט להסדר הטיעון תרם לציפיה זו. כבר אמרנו לא אחת שככלל, בית המשפט אינו צריך להיות מעורב בעריכת הסדרי טיעון, וודאי שלא להתערב בתוכנם. אולם, אם מעורבות כזו קיימת, עליה להיות מינימאלית וזהירה ביותר. בע"פ 6619/04 חזיזה נ' מדינת ישראל (טרם פורסם) ציינו בהקשר זה כי: "המשא ומתן הקודם לגיבושו של הסדר טיעון, הוא עניינם של הצדדים הנוגעים לו בלבד, ואל לו לבית המשפט ליזום אותו או לדרבן את הצדדים לגבש הסכמים מסוג זה. מקל וחומר שעל בית המשפט להימנע מכל אמירה אשר עלולה להתפרש על ידי מי מן הצדדים כמשקפת את העונש אשר עתיד להיגזר על הנאשם. יוזמות והתבטאויות מסוג זה פסולות הן, באשר על מזבח יעילות ההליך מקריב השופט את עשיית הצדק, הואיל והוא מתחייב מראש לוותר על שיקול הדעת שמסר לו המחוקק לגזור לנאשם את העונש הראוי לו (לעניין זה ראו ע"פ 532/71 בחמוצקי נ' מדינת ישראל, פד"י כו(1), 543; ע"פ 1958/98 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(1), 577; ע"פ 4492/02 שטייק נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(5), 825)." בענייננו, כעולה מתצהירי הצדדים, בית המשפט קמא עודד את עריכתו של הסדר הטיעון, ואף זימן את באי-כוח הצדדים ללשכתו בעניין זה. בתום הדיון נשלחו הצדדים לבחינת האפשרות לגיבוש הסדר טיעון ביניהם. בנסיבות העניין, אין זה מופרך לקבל את הטענה כי במשיב התפתחה ציפייה כי בית המשפט יקל עמו. ציפייה זו אינה מחייבת, כמובן, את בית המשפט לגזור על נאשם עונש מסוים, אולם אינה נטולת משקל בבחינת ערעור מטעם המדינה על קולת העונש. 6. קושי מרכזי נוסף העולה בענייננו, הנו השלב שבו מצוי כיום המשיב – לאחר שריצה קרוב לשני שלישים מעונשו, ערב דיון בוועדת השחרורים. בעניין זה יש לציין את תסקיר שירות המבחן מיום 10.4.06 שהוגש לנו, אשר המליץ שלא להטיל על המשיב תקופת מאסר נוספת. זאת, נוכח הערכתו כי קבלת הערעור והחמרת עונשו של המשיב בשלב זה, "עלולה להחליש את כוחותיו להתארגנות ולפגוע ביכולותיו להשתלב באורח חיים נורמטיבי לאחר השחרור". בדיון שקיימנו התייצבה לפנינו קצינת המבחן וחזרה על הערכה זו. לבסוף, נדגיש עוד כי החלטת בית המשפט קמא להקל עם המשיב נעשתה בעקבות התרשמותו – לאחר תקופה ממושכת ביותר שבה התנהל משפטו של המשיב לפניו - מהשינוי שעבר המשיב, מחרטתו הכנה ומכוונתו לשנות את אורח חייו. כדברי השופטת ב' אופיר-תום אשר הובאו לעיל: "רק אותה תובנה וחרטה כנה שהביע בפנינו, ללא הרף, כמו גם הכאב האמיתי שביטא על הידרדרותו לעולם הפשיעה, ועל ניצולן של אותן נשים שהסיק לצורך עשיית רווחים לעצמו, הם המצדיקים בעיני הליכה לקראתו על-ידי אי מיצוי הדין עימו. שהרי, אין חולק כי רף הענישה בעבירות נתעבות אלה, עלה מאד לאחרונה, ועדיין ראוי לו שיעלה עוד". (עמ' 15 לגזר הדין) נציין, כי נראה שמלכתחילה היה מקום להחמיר יותר בעונשו של המשיב, ובית המשפט נקט גישה מקלה כלפיו. אף אנו סבורות כי יש להעלות את רף הענישה בעבירות בהן הורשע המשיב, אולם נוכח מכלול הנסיבות המיוחדות בענייננו, השלב שבו מצוי המשיב, המלצת שירות המבחן, והיותנו ערכאת ערעור, אין אנו רואות להחמיר בעונשו. אשר על כן, הערעור נדחה. ש ו פ ט ת השופטת מ' נאור: אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופטת א' חיות: אני מסכימה. ש ו פ ט ת לפיכך הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת ד' ביניש. ניתן היום, כ"ה בסיון התשס"ו (21.6.2006). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 04115790_N05.doc /צש מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il