ויאצ'סלב גנזובייב נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 11555/05 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 11555/05 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופט א' רובינשטיין המערער: ויאצ'סלב גנזובייב נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בת"פ 8114/04 שניתן ביום 14.4.05 על-ידי כבוד השופט ח' עמר תאריך הישיבה: י"ז בתמוז תשס"ו (13.7.06) בשם המערער: עו"ד אדוה אלאב בשם המשיבה: בשם שרות המבחן: עו"ד ענת חולתא גב' אדוה פרויד פסק-דין השופט א' רובינשטיין: א. המערער הורשע לפי הודאתו בכתב אישום מתוקן בעבירות איומים וחבלה בנסיבות מחמירות. בעקבות סכסוך כספי בין חברתו של המערער לבין חברת כוח אדם בה עבדה המתלוננת, קשר המערער עם שני אחרים (הנאשמים 2 ו-3 בכתב האישום) ועם נוספים, לאיים על המתלוננת כדי שתשלם את הכסף לחברתו. המערער התקשר למכשיר הטלפון הסלולרי של המתלוננת ודרש תשלום כאמור, והמתלוננת ביקשה כי יוצגו מסמכים מתאימים. בשיחה נוספת, מייד לאחר מכן, איים המערער על המתלוננת באמרו "אם את, כלבה, לא תשלמי עכשיו כסף, יהיה לך עסק אתנו". המתלוננת ניתקה את השיחה, ופחות משעה לאחר מכן הגיעו המערער וחבריו לקשר לדירתה, דפקו על דלתה ודרשו תשלום. המתלוננת סגרה את הדלת חרף נסיונם של המערער וחבריו למנוע את סגירתה. אחר כך דפקו על תריסי דירתה וצעקו כי ישברו את הבית, ואז יצאו קרובי משפחתה וביקשו כי יעזבו; אזי תקף המערער אחד מהם (פיוטר), והנאשמים האחרים וכן נוספים תקפו אחר (אלכס), והחבורה כולה תקפה את אלכס ופיוטר, שנפגעו בפניהם ונזקקו לטיפול. נאשם 2 תקף את המתלוננת והיכה בפניה עד שנפלו משקפיה ונשברו. ב. (1) בית המשפט קמא גזר תחילה את דינם של נאשמים 1 (המערער) ו-3. הוגש תסקיר שירות המבחן לעניין המערער, המוכר לשירות המבחן על רקע עבירות קודמות והתמכרות לסמים, מהם ניקה עצמו בתקופה האחרונה. שירות המבחן התרשם מן המערער כמי שהפנים דפוסי התנהגות עברייניים הפועל באופן אימפולסיבי; נאמר כי הוא מצוי בסיכון לעבירות נוספות, ולכן הומלץ על עונש מוחשי, תוך הפניה למסגרת טיפולית בכלא. בתסקיר משלים נמסר כי המערער נקי מסמים, מטופל בשיחות פרטניות ומתפקד חיובית בכלא, אך לא שולב במסגרת טיפולית. בית המשפט התרשם כי המערער היה יוזם האירוע – החל בשיחת הטלפון – וגם הראשון שפתח באלימות. גם בעקבות הרשעותיו הקודמות המרובות הטיל בית המשפט על המערער מאסר בפועל של 38 חודשים וכן הפעיל מאסר מותנה בן 12 חודש, חציו בחופף וחציו במצטבר, כך שנגזרו עליו 44 חודשי מאסר בניכוי ימי מעצרו, וכן 12 חודשי מאסר על תנאי. (2) על הנאשם 3 הטיל בית המשפט קמא, לאחר עיון בתסקיר ובעברו הפלילי – נכבד, אך מכביד פחות משל המערער – 13 חודשי מאסר בפועל; כן הופעל מאסר מותנה בן 10 חודשים, שמונה חודשים מתוכו בחופף והיתר מצטבר, ובסך הכל 15 חודש (בניכוי ימי מעצר), וכן מאסר על תנאי בן 12 חודש. (3) בגזר דין נפרד הוטלו על נאשם 2, שגם לו עבר פלילי אך מכביד פחות מאשר לשני הנאשמים שתוארו מעלה, 10 חודשי מאסר בפועל (בניכוי ימי מעצר) וכן מאסר על תנאי בן 12 חודש. ג. (1) בערעור נטען, כי עונשו של המערער חורג לחומרה, שכן יהא עליו לרצות 44 מול 10 ו-15 חודשי מאסר בפועל שירצו האחרים. אכן, גם לשיטת המערער ישנם פרמטרים שיש לאבחנו בהם לעומת הנאשמים האחרים, אך נטען כי עדיין הפער גדול מדי ובלתי סביר. בנוסף נטען כי המערער עבר תהליך שיקומי, הן בניקיון מסמים הן בהתנהגותו בכלא. (2) תסקיר שירות המבחן שהוגש לקראת הדיון ציין נכונות של המערער לטיפול ממושך בתחום הסמים ביתרת מאסרו, אף כי הדבר טרם מומש. מפי באת כוחו עלה כי אינו בטוח ברצונו זה, ואם ישתחרר במועד מוקדם יפנה לטיפול יומי. (3) באת כוח המערער, שטענה למערער בכתב ובעל פה בכל הניתן, הדגישה בפנינו כי בכתב האישום פעולתם של הנאשמים כולם דומה, ואין ראיה להיות המערער יוזם הקשר, כעולה מגזר הדין קמא. העיון מעלה, כי אולי כיוונה בכך לאישום בחבלה בנסיבות מחמירות, שכן פרשת האיומים שקדמה לתקיפה נעברה בידי המערער; אך גם במסכת האלימות, לפי כתב האישום, פתח המערער – כפי שגם ציין אל נכון בית המשפט קמא. (4) הוגשו מטעם המערער מסמכים המצביעים על השתתפותו בקורסים שונים במהלך מאסרו ומצביעים על גישה חיובית מצדו לשיקומו. נמסר גם כי היה מנוע חופשות ולכן לא השתתף באירועי שמחה במשפחה. לפיכך נתבקשה הקלה בעונשו. באת כוח המדינה סברה כי יש מקום שהמערער יעבור הליך טיפולי בכלא, ומכל מקום הביעה התנגדות להקלה בעונש, נוכח חלקו הבולט בפרשה. נציגת שירות המבחן מסרה, כי השירות ראה בחיוב את נכונות המערער לטיפול ארוך טווח; הדבר מצריך, עם זאת, משך מאסר מתאים. (5) עיינו גם בגיליון הרישום הפלילי של המערער. למרבה הצער, המדובר בקופת עבירות שראשיתה ב-1991, סמוך לאחר עלייתו ארצה (1990), והכוללת עבירות אלימות, סמים, התחזות, הצתה, החזקת סכין, גניבה ועוד, לרבות מספר מאסרים בפועל, אף לתקופות לא קצרות. ד. בשקלול אין בידינו להיעתר לערעור. על פי המכלול היה לבית המשפט קמא על מה שיסמוך בראיית הדומיננטיות של המערער באירועי העבירה, כאשר תואר לעיל, ומכל מקום ברור גם למערער כי עונשו צריך להיות חמור משל שני הנאשמים האחרים, למצער נוכח עברו הפלילי המכביד משמעותית משלהם. אף אם לא הקל בית המשפט קמא בעונשו של המערער, גם לא מיצה עמו את הדין, כפי שציין; מדובר בתקיפתה של אשה (לאחר איום עליה) בשל סכסוך כספי שהיא מעורבת בו במקום עבודתה, תוך פגיעה בה ובקרוביה בביתה-מבצרה, ואין בית משפט זה ובתי משפט אחרים יכולים לישב שאננים נוכח מעין אלה. נסיון לפתרון סכסוכים באלימות סופו ענישה של ממש, לא כל שכן כשהמדובר במי שצבר עבירות רבות והמוחזק כמועד לעבירה. ה. ועם זאת, לא נחתום דברינו בלא שנאמר כי התרשמנו מאשר הובא בפנינו כי למערער פוטנציאל שיקום, וכי החל לממשו בקורסים בכלא. על המערער לשקול כמובן אם רצונו לנסות להשיג שחרור על-תנאי (המועד ה"רגיל" לעיון בכך הוא בחודש הקרוב) – וכמובן איננו מביעים דעה על כך – או שמא להשתלב בתכנית שיקום וגמילה בבית הסוהר, המחייבת שהיה ממושכת יותר. כך או אחרת, אנו מאחלים למערער כי לא ישוב עוד לדרך העבריינית. ו. איננו נעתרים איפוא לערעור. ניתן היום, י"ז בתמוז תשס"ו (13.7.06). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05115550_T02.doc מפ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il