סיגל סיטבון נ. אבנר סיטבון

פסק-דין בתיק ע"א 11550/04 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 11550/04 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופטת ד' ברלינר המערערת: סיגל סיטבון נ ג ד המשיבים: 1. אבנר סיטבון 2. בנק אדנים למשכנתאות והלוואות בע"מ 3. בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב, מיום 1.11.04, בת"פ 703/00, שניתן על ידי כבוד השופטת הילה גרסטל תאריך הישיבה: כ"ז בכסלו התשס"ז (18.12.06) בשם המערערת: עו"ד אילן תמאם בשם המשיב 2: עו"ד אלי טיקטנסקי בשם המשיב 3: עו"ד גבור ישעיהו פסק-דין השופט א' א' לוי: ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (ה.פ 703/00) בו נדחתה תביעתה של סיגל סיטבון, המערערת בפנינו, לסעד הצהרתי לפיו מחצית מדירת מגוריה במקרקעין הידועים כחלקה 91 בגוש 8261 בנתניה (להלן: "הדירה" או "דירת המגורים") מצויה בבעלותה. רקע עובדתי 1. המערערת ומשיב 1, אבנר סיטבון (להלן: "החייב"), נישאו זה לזו ביום 23.5.82. במרוצת השנים נולדו להם חמישה ילדים, עימם הם מתגוררים בדירת המגורים מיום 22.1.96 ועד עצם היום הזה. החלקה בה מצויה הדירה נרכשה בשנת 1994 על ידי חברת "בס"ד הלבונה חברה לבניה והשקעות בע"מ" (להלן: "החברה"), אשר מנהליה ובעלי המניות בה הם החייב ושותפו מר דוד חשאי. עוד במועד רכישת החלקה דווחה החברה לרשויות המס כי מחצית ממנה נרכשה בנאמנות עבור החייב. 2. לימים, יזמה החברה את הקמתו של בניין בחלקה הנדונה, ופרויקט זה לווה פיננסית על ידי בנק מרכנתיל, אשר רשם לטובתו משכנתא על החלקה, ועל דירה נוספת המצויה בבעלותם של בני הזוג. נוסף לכך, נכרת בין החייב לחברה הסכם למתן שירותי בניה עבור החלק אשר נרכש בנאמנות עבור החייב. כאשר פנה החייב לבנק מרכנתיל לשם קבלת ערבות בנקאית מכוחו של חוק המכר (דירות) (הבטחת השקעה של רוכשי דירות) התשל"ה-1974, נדרש הוא להוכיח כי הדירה נמכרה לו הלכה למעשה. בעקבות כך, מכרה החברה ביום 3.10.94 את הדירה לחייב, ובגינה נרשמה הערת אזהרה לטובתו בלשכת רישום המקרקעין, ובהמשך, הוציא בנק מרכנתיל את הערבות הבנקאית המבוקשת. זמן קצר לאחר מכן, ביום 19.10.94, נטל החייב הלוואה נוספת מבנק אדנים בסך 300,000 ש"ח, בה ציין כי היא נועדה לשם קנייתה של דירת המגורים. לשם הבטחת הלוואה זו הסב החייב את הערבות הבנקאית שקיבל מבנק מרכנתיל לטובת בנק אדנים. כחלוף שנים, ומאחר ולא עלה בידי החייב לפרוע את חובותיו, הוא הוכרז כפושט רגל, ושני הבנקים – מרכנתיל ואדנים – פתחו בהליכי מימוש של השעבודים. ההליך בפני בית-משפט קמא 3. בתביעה שהגישה המערערת לבית-המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, היא עתרה להצהיר כי היא בעלת מחצית מן הזכויות בדירת המגורים, וטענה כי זו האחרונה נרכשה בהון שנצבר מכוח מאמץ משותף של בני הזוג במהלך נישואיהם, ולא מהכספים שהילוו הבנקים. לטענת המערערת, היא אינה מצויה בעסקי החייב ואינה מודעת להלוואות שקיבל מהבנקים, ועל כן גם אינה חבה בגין חובותיו העסקיים. 4. בית-המשפט (כבוד השופטת ה' גרסטל) קבע כי יחסיהם של בני הזוג מוסדרים בהוראותיו של חוק יחסי ממון, התשל"ג-1973, המורות על איזון משאבים בין בני הזוג, ולא בהלכת השיתוף, אליה כיוונה המערערת בטיעוניה. זאת, כיוון שהשניים נישאו לאחר שנת 1974, היא השנה הקובעת לעניין זה. לפיכך, נקבע כי זכותה של המערערת בנכסים הרשומים על שמו של החייב, ובכלל זה דירת המגורים, הינה זכות אובליגטורית דחויה, המתגבשת רק בעת פקיעת הנישואין. עוד נקבע, כי מאחר ובמקרה דנא חיי בני הזוג מתנהלים על מי מנוחות ואין בכוונתם להתיר את קשר נישואיהם, ממילא טרם התגבשו תביעותיה של המערערת ביחס לדירה לזכות של ממש. 5. בית-המשפט הוסיף וקבע, כי גם אם יניח לטובת המערערת כי היא בעלת זכויות בדירה, אלו נדחות מפני זכויותיהם הקנייניות של הבנקים בה. להשקפתו, זכויות המערערת בדירה משמען, מניה וביה, כי החובות אשר נוצרו בגינה, רובצים אף לפתחה, אלא אם יוכח היפוכו של דבר. ומאחר וחובות החייב לבנק אדנים נוצרו מכוח הלוואה שנועדה לרכישת דירת המגורים, ולא לשם עסקיו של החייב, כפי שנטען, גם המערערת חבה בהם. מטעם זה ומטעמים נוספים נדחתה תביעתה של המערערת. המערערת, הממאנת להשלים עם פסק-דינו של בית משפט קמא, משיגה עליו בפנינו. נימוקי הערעור 6. המערערת סבורה כי בית-משפט קמא היה נעדר סמכות עניינית לדון בתביעתה, הואיל וסמכות זו מסורה לבית-המשפט לענייני משפחה. לגופם של דברים נטען, כי דירת המגורים נרכשה מכספיהם המשותפים של בני הזוג, ולא מהלוואות שהעניקו הבנקים, באשר הלוואות אלו נועדו לצורך עסקיו של החייב בלבד. לדידה, העובדה כי החברה יידעה את רשויות המס כי מחצית החלקה נרכש עבור החייב בנאמנות, מלמדת כי כבר בעת ההיא יועד חלק זה למגוריהם של שני בני הזוג. עוד טוענת המערערת, כי אין היא עותרת לאיזון משאבים בכל נכסי בני הזוג, אלא בדירת המגורים בלבד, ולפיכך, היה על בית-משפט קמא להורות על נקיטת אמצעים לשמירת זכותה בדירה מכוח סעיף 11 לחוק יחסי ממון. סעיף זה מאפשר לבן זוג החושש כי זכויותיו בנכס יקופחו בעתיד על ידי בן הזוג האחר, לפנות לבית-משפט לקבלת סעד לשם שמירת זכויותיו. המערערת הוסיפה וטענה, כי מנהל סניף בנק מרכנתיל ידע כי ההלוואה ניתנה לצורך רכישת בית מגורים ולא לצרכים עסקיים, ובכך תומכת גם העובדה כי היא מעולם לא נדרשה על ידי הבנק לפרוע איזה מן החובות המיוחסים לחייב. 7. מנגד, סבורים הבנקים המשיבים – מרכנתיל ודיסקונט – כי אין לשעות לטענת העדרה של סמכות עניינית, הואיל ובין בני הזוג לא התעוררה כל מחלוקת בתחום יחסיהם, ולפיכך, "זכויות" המערערת בדירה – מכוח עקרון איזון המשאבים – טרם התגבשו, ועל כן אף לא נרשמו במרשם המקרקעין. ולבסוף, מטעימים הבנקים כי אף אם קיימות למערערת זכויות במחצית מדירת המגורים, אך ברי הוא כי היא חבה בחובות שהיו כרוכים ברכישת הדירה. דיון 8. בפתח דברי אבהיר, כי אין מקום לשעות לטענת המערערת לפיה בית-משפט קמא נעדר סמכות עניינית לדון בתובענה אשר הוגשה על ידה, בין היתר, הואיל והיא חזרה בה מטענה זו בפני בית-משפט קמא (ראו סעיף 3.1 לנימוקי הערעור). יתר על כן, נדמה שנשתכח מהמערערת כי היא היתה זו אשר יזמה את ההליך, ואם היא או בא-כוחה סברו, באמת ובתמים, כי הסמכות העניינית מסורה לערכאה אחרת, היו צריכים להפנות את התביעה לבית המשפט המוסמך, להשקפתם. אכן, גם במצב זה, ואף בהעדר טיעון מטעם מי מבין הצדדים, מצווה בית המשפט לבחון את כתבי הטענות שהונחו בפניו כדי לוודא כי התביעה מצויה בתחום סמכותו העניינית (ע"א 1662/99 חיים נ' חיים ואח', פ"ד נו(6) 295, 309; רע"א 6558/99 חבס נ' חבס, פ"ד נד(4) 337). אולם, סבורני כי גם בחינה זו אין בה כדי לתמוך בטענת המערערת. השילוב שבין עיון בהמרצת הפתיחה, והעמדה בה נקט משיב 1 כלפי התביעה, מלמד כי גם על פי השקפתם הסובייקטיבית של בני הזוג, אין מדובר כלל בסכסוך משפחתי. 9. כאמור, נישאו בני הזוג בשנת 1982, ועל כן מוסדרים יחסיהם הממוניים בהוראותיו של חוק יחסי ממון (ראו ע"א 1915/91 יעקובי נ' יעקובי, פ"ד מט(3) 529 (1995); רע"א 8672/00 אבו רומי נ' אבו רומי, פ"ד נו(6) 175, 183 (2002); מנשה שאווה הדין האישי בישראל, כרך ב' 797). מכוח הוראות החוק וההלכה הפסוקה, בנכסים שרכש בן הזוג האחד במהלך הנישואין, קמה לבן-הזוג האחר זכות אובליגטורית גרידא אותה הוא רשאי לממש בסיומו של הקשר הזוגי (סעיף 5 לחוק). מכאן המסקנה, כי צדק בית המשפט המחוזי בקביעתו כי הזכות לה טוענת המערערת, טרם גמלה. אף ניסיון המערערת לטעון כי אין היא עותרת לאיזון משאבים כולל, כי אם לאיזון בגין דירת המגורים בלבד, לא יצלח. בדרך כלל, בעת עריכתו של איזון משאבים אין להתייחס לכל נכס באופן פרטני, אלא לכלל נכסיהם של בני הזוג (ראו ע"א 1229/90 חנוך נ' חנוך, פ"ד מה(5) 584, 585). כך או כך, המקרה הנוכחי אינו נופל לגדרו של סעיף 11 לחוק יחסי ממון, הואיל ולא עלה בידי המערערת להצביע על חשש סביר לסיכול איזו מזכויותיה (השוו אריאל רוזן צבי יחסי ממון בין בני זוג, 311 (התשמ"ב)). 10. אף אם אלך בדרכו של בית המשפט המחוזי, ואניח לטובת המערערת כי קמו לה זכויות במחצית מדירת המגורים, עדיין אין משמעות הדבר כי היא קנתה בה זכות בעלות הגוברת על זכויותיהם של הבנקים המשיבים. בן זוג המבקש הכרה בזכאותו למחצית הזכויות בנכס שבבעלות בן-זוגו, נעשה, מטבע הדברים, שותף גם לנטל החוב הרובץ על נכס זה, מקל וחומר שכך הוא המצב מקום שמקור החוב בהלוואה שניתנה לצורך מימון רכישת הנכס. לא ניתן ליהנות מהזכות ולהתעלם מהחבות הנובעת ממנה, באשר חובות בני הזוג משותפים אף הם, כל עוד לא הוכח היפוכו של דבר (השוו ע"א 5598/94 נניקשווילי נ' נניקשווילי, פ"ד מט(5) 163, 168; ע"א 7442/97 עמית נ' עמית, פ"ד נד(4) 625; רע"א 8791/00 אניטה שלם נ' טווינקו בע"מ ואח', טרם פורסם, פיסקה 32 לפסק דינו של הנשיא (בדימ') א' ברק). 11. טענת המערערת לפיה היא בעלת זכות קניינית במחצית הדירה, מבלי לחוב לחובות משיב 1, נתמכה בעדותו של זה האחרון בפני בית-משפט קמא ("אשתי הייתה בסך הכול עקרת בית טובה, שרת הפנים, אני שר החוץ. כל מה שביקשתי ממנה היא הייתה עושה, כאישה שעושה את רצון בעלה" (עמ' 14 לפרוטוקול הדיון). אולם אותה טענה אינה עומדת במבחנן של הראיות האחרות שהובאו בפני הערכאה הדיונית, ומהן עולה כי הניסיון להפריד בין הזכויות ברכוש לבין חובו של משיב 1, הינה מלאכותית ואינה משקפת את מצב הדברים כהווייתו. מארג הראיות, אשר מקצת ממנו יובא להלן, מלמד כי המערערת הייתה מעורבת בעסקי בעלה, וידעה על ההלוואות שנטל לצרכי החברה והשעבודים שנעשו בגינן: א. עוד בשנת 1993, במהלך העסקים הרגיל של החברה, ערבה המערערת, יחד עם בעלה ושותפו, להבטחת חובות החברה לבנק מרכנתיל (ראה נספח 2' למוצג ז' למוצגי משיב 2). ב. מעורבות המערערת בעסקי החברה באה לידי ביטוי גם בשנת 1995, עת רכשה היא, בצוותא עם גב' מלכה חשאי – אשתו של מר חשאי – נכס מקרקעין ברחוב שמואל הנציב בנתניה, אשר שימש כמשרד לפעילותה של החברה (ראו נספח 2 למוצג ו' למוצגי משיב 2). ג. כעבור מספר שנים, ולאחר שהחייב והחברה נקלעו לקשיים פיננסים, נערך הסדר חוב בין בנק מרכנתיל, מחד, לבין החברה, המערערת, החייב, מר חשאי ואשתו, מאידך. בהסכם זה אישרה המערערת בחתימתה כי היא מודעת לקיומם של חובות הרובצים על החברה, להם היא ערבה, כאמור במבוא להסדר: "והואיל ולהבטחת חובותיהם אוחז הבנק במסמכי שעבוד שונים לרבות משכונות, משכנתאות וכתבי שעבוד שוטף וספציפי הן על נכסי החברות והן על נכסי החייבים באופן אישי". בהמשכו של חוזה זה אף ויתרה המערערת על זכויותיה כלפי הבנק: 13. "מוצהר ומוסכם בזה, כי החל מן המועד בו יהיה הבנק רשאי וזכאי לממש את הנכסים המשועבדים לרבות הדירות והמכוניות יהיו מגיעות לבנק כל הזכויות הנובעות מזכויות החייבים בנכסים אלה, והחייבים לא יטענו כל טענה כנגד מימוש הזכויות על ידי הבנק..." (נספח א' למוצג 7 למוצגי משיב 2). ד. זאת ועוד, מטרת ההלוואה – קניית דירת מגורים – עולה מפורשות גם מפועלו של החייב, אשר פנה לבנק אדנים בבקשה למתן הלוואה בסך 300,000 ש"ח, תוך שהוא מצהיר כי היא נועדה ל"בניית דופלקס בלבונטין נתניה" (נספח י"ג למוצגי המערערת). אף בהסכם ההלוואה גופו נאמר כי: "הלווה פנה לבנק וביקש מהבנק הלוואה למטרות של מימון לרכישה או לשכירות של נכס שהלווה רכש או שכר מאת הלבונה חברה לבניה והשקעות בע"מ לפי הסכם מיום 3.10.94" (נספח י"ב למוצגי המערערת). ה. לכל אלה יש להוסיף, כי אישור נוסף לקיומה של זיקה הדוקה בין חובו של משיב 1 לרכישת דירת המגורים, מצוי גם בכתב הערבות אשר הוציא בנק מרכנתיל לטובת החייב (נספח ו' למוצגי המערערת). 12. משכך הם פני הדברים, אין לשעות לטענות המערערת לפיהן דירת המגורים נרכשה בהון עצמי של בני הזוג. אשר על כן, אציע לחברי לדחות את הערעור, ולהותיר את פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי על כנו. המערערת תשא בהוצאות הליך זה, וכן בשכר טרחת באי כוחם של משיבים 2 ו-3 בסכום של 15,000 ש"ח, כל אחד. ש ו פ ט הנשיאה ד' ביניש: אני מסכימה. ה נ ש י א ה השופטת ד' ברלינר: אני מסכימה. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט א' א' לוי. ניתן היום, כ"ד באדר התשס"ז (14.3.07). ה נ ש י א ה ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 04115500_O12.doc אז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il