יצחק עיני נ. מרדכי שאול

23 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 1155/20 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופטת ד' ברק-ארז כבוד השופט א' שטיין המערערים: 1. יצחק עיני 2. שאול עיני 3. עמיחי דבש 4. מרדכי ציוני 5. גילי כרמלי 6. אהרון והבה נ ג ד המשיבים: 1. מרדכי שאול 2. אלישע מאיר 3. דני ניאזוב 4. אלישע אזולאי 5. הרצל ציוני 6. מרדכי טרביביניה 7. ויצמן שהראבני 8. יצחק עזרא 9. יוסף ממנוב 10. אפרים דביר 11. ניסים אברהמי 12. עמותת בית הכנסת סולם יעקב החדש ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 25.12.2019 בה"פ 56393-05-18 שניתן על-ידי כבוד השופטת א' לושי-עבודי תאריך הישיבה: כ"ו באדר התשפ"א (10.3.2021) בשם המערערים: עו"ד דורון ברזילי, עו"ד נעמי עיני פלדמן בשם המשיבים: עו"ד אופיר טביב בשם היועץ המשפטי לממשלה: עו"ד אביעד אמרוסי פסק-דין השופטת ד' ברק-ארז: 1. האם לעמותה מסור שיקול דעת לגבי קבלת חברים אליה במקרים שבהם לא נקבעו תנאים לחברות בתקנון העמותה? ואם כן – מה היקפו של שיקול דעת זה? אלה הן השאלות שעומדות במרכז ההליך שבפנינו. 2. שאלות אלה ייבחנו תחילה במסגרת המשפט הפרטי, ובהקשר זה במשקפיו של חוק העמותות, התש"ם-1980 (להלן: חוק העמותות או החוק). בהמשך לכך, הן יידונו גם בהתחשב בדינים החלים על גופים דו-מהותיים, במקרים שבהם העמותה הנדונה היא בעלת מאפיינים ציבוריים. עיקרי התשתית העובדתית וההליכים עד כה 3. ההתדיינות שבפנינו נסבה על החלטותיה של המשיבה 12, עמותת בית הכנסת סולם יעקב החדש (להלן: העמותה). העמותה הוקמה בשנת 1999 והיא מפעילה ומנהלת את בית הכנסת סולם יעקב החדש הפועל בעיר חולון (להלן: בית הכנסת). על-פי האמור בהודעת הערעור, את בית הכנסת פוקדים מאות מתפללים קבועים לאורך השנה, ואף יותר מכך בחגים ובמועדים. בתעודת הרישום של העמותה הוגדרו מטרותיה העיקריות כך: "השלמת בנית בית הכנסת 'סולם יעקב' החדש על שם נעמי עיני ברחוב מקלף בחולון. קבלת תרומות. קבלת תמיכות מהעיריה, מועצה דתית, משרד הפנים, משרד הדתות. הפעלת בית הכנסת ובית המדרש וגופים נוספים כפי שיחליט וועד העמותה". 4. עם הקמתה אימצה העמותה את הוראות התקנון המצוי שבתוספת הראשונה לחוק העמותות (להלן: התקנון המצוי). סעיף 1(ב) לתקנון המצוי קובע כי אדם החפץ להתקבל כחבר בעמותה יגיש לוועד העמותה בקשה בעניין זה ובה יצהיר כי מטרות העמותה ותקנונה ידועים לו, ויתחייב לקיים את הוראות התקנון ואת החלטות האסיפה הכללית אם יתקבל כחבר. יוער כבר בשלב זה כי התקנון המצוי אינו כולל התייחסות לתנאים מיוחדים שבהם נדרשים לעמוד מי שמבקשים להיות חברים בעמותה. ביום 3.8.2004 אושרו מספר שינויים קלים בתקנון העמותה, אך אלה אינם נוגעים לסוגיה שבפנינו. 5. המשיבים 11-1 הם חברי העמותה. המשיב 1 הוא יושב-ראש העמותה (להלן: יו"ר העמותה), וחלק מהמשיבים האחרים הם חברי ועד העמותה. מנגד, המערערים הם מי שמבקשים להצטרף כחברים מן המניין בעמותה, אך בקשותיהם נדחו. יש לציין כי המערער 1 פעל למען הקמתו של בית הכנסת, שאף קרוי על שם אמו, ואילו המערער 2 הוא בנו. 6. ביום 18.9.2016 הגישו המערערים 4-1 בקשה בכתב להצטרף כחברים בעמותה. בבקשה הם הצהירו כי מטרות העמותה ותקנונה ידועים להם, וכן התחייבו לקיים את הוראות התקנון והחלטות האסיפה הכללית אם יתקבלו כחברים בה. בקשה זו נדחתה. להשלמת התמונה יוער כי באותה עת היו בעמותה 7 חברים. בהמשך, צורפו אליה כחברים גם המשיבים 11-8. 7. ביום 24.11.2016 הגישה העמותה בקשה לשינוי תקנונה ובמסגרתה ביקשה לשנות, בין היתר, את התנאים לקבלת חברים כך ש"כל אדם המעוניין להתקבל כחבר עמותה יגיש מועמדותו בכתב וכן את קורות חייו ותרומתו לחברה בתחום מטרותיה הציבוריות של העמותה". במכתבו מיום 1.11.2017 הבהיר רשם העמותות כי העמותה לא הגישה את המסמכים הנדרשים לצורך בחינת בקשתה. בעמדת רשם העמותות שהוגשה בהמשך לבית המשפט המחוזי ביום 26.3.2019 צוין כי עד למועד הגשת העמדה מטעמו, העמותה טרם המציאה את המסמכים הנדרשים לשם בחינת הבקשה לשינוי התקנון ועל כן היא טרם נבחנה. 8. בעקבות פניה שהגיעה לרשם העמותות שבה נטען כי העמותה פועלת בניגוד להוראות החוק ולהנחיות הרשם, החליט הרשם לבצע בדיקה לעמותה במסגרתה היא נדרשה להמציא מסמכי ניהול תקין, לפרט את בקשות ההצטרפות שהוגשו לה בשנת 2016 ולנמק אילו בקשות נדחו על-ידה ומדוע. על-פי דו"ח תוצאות הבדיקה של הרשם מיום 3.7.2017 העמותה השיבה כי בקשות ההצטרפות נבחנו על-ידה, וכי חלקן נדחו משום ש"לחברי העמותה ניסיון רע לגביהם, בין במישרין ובין לאור עברם". כמו כן העמותה ציינה כי לאחר פניית הרשם נבחנו הבקשות בשנית, אך לבסוף הוחלט לדחותן. בדו"ח תוצאות הבדיקה של הרשם נדרשה העמותה לדון בבקשות ההצטרפות בהתאם לדרישות הקבועות בתקנון המצוי. 9. ביום 4.7.2017 הגישו המערערים 4-1 בקשה נוספת להצטרף כחברים בעמותה, ובהמשך לכך הגישו גם המערערים 6-5 בקשה להצטרף כחברים בעמותה. ביום 15.1.2018 ערערו המערערים לאסיפה הכללית של העמותה. ביום 19.2.2018 דחתה האסיפה הכללית את הערעור מבלי שפורטו בהחלטה הסיבות לדחייה. 10. בשלב זה, המערערים (וכן שני מבקשים נוספים שבינתיים ביקשו להימחק מההליך) הגישו לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד המרצת פתיחה שבה עתרו לפסק דין הצהרתי אשר יורה, בעיקרו של דבר, כי יש להכיר בהם כחברים בעמותה (ה"פ 56393-05-18). ביתר פירוט, הסעדים שהתבקשו בהליך היו אלה: "א. להצהיר, כי התקנון המצוי כאמור בתוספת הראשונה לחוק העמותות, תש"ם-1980 ... הינו תקנונה המאושר של העמותה; ב. להצהיר, כי המבקשים 1-8 הינם חברים מן המניין בעמותה; ג. להצהיר, כי החלטת האסיפה הכללית בעמותה מיום 19.2.2018, במסגרתה, נדחו, לכאורה, בקשות המבקשים להצטרף כחברים מן המניין בה – בטלה VOID ...; ד. להצהיר, כי כל פעולה שנעשתה, ככל שנעשתה, לאחר החלטת הדחייה, וכפועל יוצא ממנה, בטלה אף היא". המערערים טענו כי הם מתפללים באופן קבוע בבית הכנסת, תורמים באופן תדיר לעמותה ומסייעים לקידום מטרותיה, וכי המשיבים מסרבים לקבל אותם כחברים בה משיקולים זרים. באופן ספציפי נטען כי המשיבים נועלים את שעריה של העמותה בפני חברים חדשים על מנת למנוע ביקורת ובקרה אפקטיביים על התנהלותם הבלתי תקינה בניהול העמותה וכספיה. 11. ביום 6.8.2018 הגישו המשיבים את תשובתם ובה טענו כי ההחלטה שלא לקבל את המערער 1 כחבר בעמותה נשענת על כך שהורשע בניהול רשת מתוחכמת להפצת חשבוניות מזויפות ואף ריצה בשל כך עונש מאסר ממושך. בנסיבות אלה, כך נטען, עולה קושי שהוא ישמש בתפקיד ניהולי בעמותה המנהלת כספי ציבור. כן נטען כי המערער 1 "מסית ומדיח נגד חברי העמותה" ו"נוהג באלימות מילולית ובגסות רוח" כלפי מתפללי בית הכנסת, "חותר תחת ניהולה התקין של העמותה" ואף שואף להשתלט עליה. באשר ליתר המערערים נטען כי הם פועלים מטעמו של המערער 1 ונעדרים כל זיקה לבית הכנסת. בנוסף המשיבים טענו כי לעמותה עומדת זכות להתגונן מפני פגיעה בפעילותה הסדירה אף אם הדבר כרוך באי-קבלת חברים אליה. 12. ביום 14.8.2018 הורה בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטת י' רוטנברג) על העברת הדיון בהמרצת הפתיחה לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מחמת היעדר סמכות מקומית. 13. במהלך דיון קדם המשפט שנערך ביום 31.12.2018 (השופטת א' לושי-עבודי) ניתן פסק דין חלקי בהסכמת הצדדים המצהיר כי התקנון המצוי בתוספת הראשונה לחוק העמותות הוא תקנונה המאושר של העמותה. בהמשך לכך, בא-כוחם של המשיבים מסר כי העמותה תהיה מוכנה לקיים אסיפה כללית על מנת לבחון מחדש את בקשות ההצטרפות של המערערים. בהחלטה שניתנה בתום הדיון ציין בית המשפט המחוזי כי על אף שהורה בהחלטתו מיום 16.9.2018 על התייצבותם של כלל הצדדים להליך לדיון, הגיעו אליו רק המשיבים והמערערים 2-1. כמו כן, בהתאם להסכמת המשיבים, בית המשפט המחוזי הורה כי האסיפה הכללית תתכנס כאמור בתוך 60 ימים ובכפוף לפרסום מראש כדין. בית המשפט המחוזי הורה כי באסיפה הכללית ינכח משקיף מטעם המערערים, כי טרם האסיפה הכללית המערערים יגישו כל מסמך רלוונטי שיידרש על-ידי העמותה וכי האסיפה הכללית תנמק את החלטה באופן סדור ומפורט. לסיום התבקש רשם העמותות לחוות את דעתו ביחס למחלוקת בין הצדדים ובשים לב להחלת התקנון המצוי על העמותה. 14. להשלמת התמונה יצוין כי, כאמור, ביום 26.2.2019 ביקשו שניים מהמבקשים בתובענה המקורית להימחק מההליך וביום 6.3.2019 הורה בית המשפט המחוזי על מחיקתם. 15. ביום 3.3.2019 נערכה האסיפה הכללית ובה השתתפו יו"ר העמותה ותשעה חברי עמותה, ונכחו בה משקיף מטעם המערערים ומשקיף מטעם המשיבים. במסגרת האסיפה נבחנו בקשות ההצטרפות של כל אחד מהמערערים ולאחר שהתקיים דיון בכל אחת מהן הן נדחו בהחלטות פרטניות. באשר למערער 1 ציינו חברי העמותה את פועלו בהקמת בית הכנסת ואת העובדה שהוא קרוי על שם הוריו. מנגד, חברי העמותה העלו הסתייגות מהתנהגותו וטענו שהוא נהג באלימות כלפי מספר חברי עמותה. חברי העמותה תיארו את המערער 1 כמי "שעושה בבית הכנסת כבתוך שלו" ופועל בצורה חתרנית ולא "בסולידריות כמתבקש". כן נטען כי התנהגותו של המערער 1 "שתלטנית כוחנית ואלימה, ואיננה עולה בקנה אחד עם טובת העמותה ו/או ניהולה התקין". בהצבעה שנערכה הוחלט ברוב דעות לדחות את בקשת ההצטרפות של המערער 1 (אחד החברים הצביע בעד קבלת הבקשה ושניים נמנעו) ביחס ליתר המערערים ציינו חברי העמותה כי הם אינם מתפללים באופן קבוע בבית הכנסת וביחס לחלקם נטען כי הם נעדרים כל זיקה אליו ועל כן דחו את בקשותיהם (בקשותיהם של המערערים 2, 6 ו-7 נדחו פה אחד, ואילו בקשותיהם של המערערים 4-3 נדחו ברוב דעות). 16. בהתאם להחלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 31.12.2018, ביום 28.3.2019 הוגשה עמדתו של רשם העמותות, ובה נטען כי הסמכות להחליט בנוגע לקבלת חברים לעמותה נתונה לוועד העמותה וכי לצורך החלטתו זו על הוועד להפעיל שיקול דעת סביר, הנובע בין היתר מאופי פעילותה של העמותה. כן הובהר כי אם מתקבלת החלטה לדחות בקשת הצטרפות עליה להיות מנומקת ומבוססת. רשם העמותות הוסיף וציין כי הדרך לתקוף החלטה של האסיפה הכללית בעניין חברות בעמותה קבועה בסעיף 1(ג) לתקנון המצוי, אשר מורה כי אדם המבקש להצטרף כחבר לעמותה רשאי לערור על הסירוב לפני האסיפה הכללית הקרובה. עמדתו של רשם העמותות הייתה כי באסיפה הכללית שהתקיימה ביום 3.3.2019 עמדה העמותה בחובתה לקיים דיון בערעור על דחייתן של בקשות ההצטרפות. ביום 28.4.2019 הוגשה עמדה משלימה של רשם העמותות ובה ציין הרשם כי לא מצא תשתית עובדתית בטענות המערערים באשר לליקויים בהתנהלותה של העמותה. 17. ביום 3.5.2019 הורה בית המשפט המחוזי למערערים להודיע האם הם נכונים לסיים את ההליך במחיקת התובענה מבלי שייעשה צו להוצאות. 18. ביום 20.5.2019 הודיעו המערערים כי הם מתנגדים למחיקת התובענה, מאחר שלשיטתם, הסעד העיקרי שביקשו – צירופם כחברים בעמותה, לא ניתן להם. עמדתם של המערערים, כפי שהוצגה בהודעה זו, היא כי סעיף 1(ב) לתקנון המצוי מחייב קבלה אוטומטית של כל מועמד המגיש בקשה להצטרפות לעמותה, ללא דרישות נוספות, ודחיית בקשות ההצטרפות שלהם נעשתה מנימוקים שונים אשר אין כל קשר בינם לבין תקנון העמותה. באופן ספציפי נטען כי בקשותיהם להצטרף כחברים בעמותה נדחו ללא כל סיבה מתקבלת על הדעת. מנגד, המשיבים סברו שיש להורות על מחיקת התובענה. 19. לאחר שנשמעו טענות הצדדים בדיון בעל-פה, ביום 25.12.2019 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי קבע כי טענותיהם של המערערים בנוגע לדחיית מועמדותם כחברים בעמותה מהוות למעשה ערעור על החלטת מוסדות העמותה, וכי המסגרת המתאימה לכך אינה הגשת תובענה על דרך של המרצת פתיחה. לגוף המחלוקת, בית המשפט המחוזי ציין כי אין לקבל את עמדתם של המערערים לפיה די בהגשת בקשת הצטרפות לצורך קבלה לעמותה, שכן משמעותה היא קבלה אוטומטית של כל אדם לעמותה ללא שיקול דעת. כן ציין בית המשפט המחוזי כי עמדה זו אינה מתיישבת עם סעיף 1(ג) להוראות התקנון המצוי המאפשר להשיג על דחיית בקשת הצטרפות לעמותה. הטענות בערעור 20. המערערים ממקדים את טענותיהם בפרשנות הראויה לתנאים הקבועים בסעיף 1(ב) לתקנון המצוי. לגישתם, סעיף זה קובע רשימת קריטריונים סגורה לקבלת חברים לעמותה, ועל כן, בקשה שעומדת בהם צריכה ככלל להתקבל. המערערים טוענים כי לעמותה שיקול דעת מצומצם בלבד בכל הנוגע לדחייתן של בקשות הצטרפות, וכי היא רשאית לעשות כן רק במקרי קיצון שבהם קבלת הבקשה תסכן את קיומה או תאיין את מטרותיה. לטענתם, בקשות ההצטרפות שלהם הוגשו על-פי התנאים שקובע סעיף 1(ב) לתקנון המצוי (בנוסח הנדרש הכולל התחייבות לקיים את הוראות התקנון והחלטות האסיפה הכללית), ועל כן היה מקום לקבלן. על רקע זה, המערערים טוענים כי ההחלטות הדוחות את בקשותיהם להצטרף כחברי עמותה התקבלו בניגוד להוראותיו של סעיף 1(ב) לתקנון המצוי, ואף תוך הפרת חובות האמון ותום הלב של המשיבים 11-1 כלפי העמותה. לגישתם של המערערים, ההחלטות בעניינם התקבלו מתוך מניעים אישיים ושיקולים זרים, במטרה לשמר את שליטתם של המשיבים 11-1 בעמותה וחששם לשינוי מאזן הכוחות באסיפה הכללית, כמו גם רצונם למנוע ביקורת בנוגע להתנהלותם בכספי העמותה. בהתאם לכך, המערערים מבקשים להצהיר עליהם כחברים בעמותה ולחלופין להורות על החזרת הדיון בערעור לבית המשפט המחוזי תוך הבהרה שהתנאים הקבועים בסעיף 1(ב) לתקנון המצוי הם המחייבים ביחס לקבלת חברים לעמותה. 21. מנגד, עמדת המשיבים היא כי דין הערעור להידחות. המשיבים טוענים כי לוועד העמותה נתון שיקול דעת להכריע בבקשת הצטרפות אליה, וכי במסגרתו הוא רשאי להביא בחשבון את טובת העמותה. המשיבים אף סבורים כי אם תתקבל עמדתם של המערערים לפיה כל מבקש רשאי להצטרף כחבר לעמותה יאוין בכך העיקרון של "טובת העמותה" המעוגן בסעיף 27 לחוק העמותות. כן נטען כי שיקול דעתו של ועד העמותה כפוף לשיקול דעתה של האסיפה הכללית שרשאית לבחון את הערעור על החלטתו. בהמשך לכך, לשיטת המשיבים, קבלת עמדתם של המערערים תשלול את שיקול הדעת של מוסדות העמותה ואף תבטל את ה"היררכיה השלטונית" שבין החלטותיו של ועד העמותה לבין החלטותיה של האסיפה הכללית בכל הנוגע לקבלת חברים. כמו כן טוענים המשיבים כי בקשות ההצטרפות של המערערים נדחו מטעמים ענייניים וכי אלה לא הצליחו להצביע על אי-סבירות באופן הפעלת שיקול דעתה של האסיפה הכללית. באופן ספציפי נטען כי הבקשות נדחו בשל כך שהמערערים מבקשים לבצע "השתלטות עוינת" על העמותה. בנוסף חזרו המשיבים על טענותיהם בכל הנוגע להרשעותיו הפליליות של המערער 1 והדגישו כי לגישתם המערערים 6-2 נעדרים זיקה לבית הכנסת ופועלים מטעמו של המערער 1. עמדת היועץ המשפטי לממשלה והתגובות לה 22. ביום 10.3.2021 התקיים דיון בערעור. בסיומו הורינו על הגשת עמדתו של היועץ המשפטי לממשלה, וזאת בהתייחס לשאלה של היקף שיקול הדעת הנתון לעמותה באשר לקבלת חברים אליה אף כאשר התקנון (ובכלל זה התקנון המצוי) אינו כולל התייחסות מפורשת לקריטריונים אשר לפיהם יבחנו בקשות הצטרפות. בהמשך לכך, עמדת היועץ המשפטי לממשלה הוגשה ביום 29.7.2021. 23. לשיטתו של היועץ המשפטי לממשלה, נקודת המוצא היא כי לעמותות מוקנה שיקול דעת רחב לגבי צירוף חברים אליהן, שאותו יש להפעיל בתום לב ובסבירות. לצד זאת, היועץ המשפטי לממשלה סבור כי יש להבחין בין עמותות שכללו בתקנונן תנאים לחברות לבין עמותות שלא כללו תנאים כאלה. לשיטתו של היועץ המשפטי לממשלה, במקרים שבהם נקבעו בתקנון תנאים מפורשים לחברות בעמותה, הרי שהם מגבילים את שיקול דעתה של העמותה. לעומת זאת, דווקא באותם מקרים שבהם התקנון אינו מציין דבר בעניין, שיקול הדעת של העמותה ביחס לקבלת חברים אליה הוא רחב יותר. בנוסף, היועץ המשפטי לממשלה סבור שיש להבחין בין עמותות בעלות אופי ציבורי לבין עמותות בעלות אופי פרטי, כפי שהדבר נלמד מהמטרות המוגדרות במסמכי הרישום שלהן. לשיטתו, ככל שהעמותה היא בעלת אופי פרטי יותר שיקול דעתה בנוגע לקבלת חברים יהיה רחב יחסית, ואילו ככל שהעמותה היא בעלת אופי ציבורי שיקול הדעת יהיה מצומצם יותר, במובן זה שהחלטות בעניין קבלת חברים לעמותה יהיו מנומקות, ומבוססות על טעמים סבירים, שוויוניים וענייניים. 24. באופן ספציפי, התייחס היועץ המשפטי לממשלה לשיקול הדעת הנתון לעמותות המנהלות בתי תפילה, כדוגמת העמותה שבענייננו, בכל הנוגע לקביעת מגבלות על הצטרפותם של חברים אליהן. היועץ המשפטי לממשלה סבור כי גם עמותות המנהלות בתי תפילה הן בעלות שיקול דעת בכל הנוגע לקבלת חברים, אם כי עליהן להפעילו בהתאם למאפייניו המיוחדים של בית תפילה. כך למשל, מציין היועץ המשפטי לממשלה כי עמותה המנהלת בית תפילה רשאית להתחשב בשאלה האם מדובר במתפלל קבוע (ובכלל זה להחליט מי יחשב למתפלל קבוע), במקום מגוריו של המבקש ובמקרים מסוימים באופיו הדתי והקהילתי של בית התפילה. 25. המערערים מצטרפים לעמדתו העקרונית של היועץ המשפטי לממשלה בכל הנוגע לקביעתו כי ככל שהעמותה היא בעלת מאפיינים ציבוריים יותר, שיקול דעתה ביחס לקבלת חברים אמור להיות מצומצם יותר. המערערים טוענים כי עמדתו של היועץ המשפטי לממשלה מובילה, הלכה למעשה, לקבלת טענותיהם באשר לפסלות ההחלטות שהתקבלו בעניינם. עם זאת, המערערים כופרים מכל וכל בעמדתו של היועץ המשפטי לממשלה לפיה לעמותה שלא קבעה תנאים מיוחדים לקבלת חברים בתקנונה שיקול דעת רחב יותר ביחס לכך. המערערים טוענים כי היבט זה בגישתו של היועץ המשפטי לממשלה מרוקן מתוכן את סעיף 16 לחוק העמותות שמורה כי התנאים לקבלת חברים לעמותה "יהיו לפי הוראות התקנון", וכן פוגע בוודאות המשפטית ובהסתמכות הלגיטימית של המבקשים על כך שיוכלו להצטרף לעמותה. לשיטתם של המערערים, חברות בעמותה היא אחד הביטויים לחופש ההתאגדות שהוא בגדר זכות יסוד, ולכן אין לפגוע בו מבלי שמתקיימת לכך עילה מפורשת בתקנון. 26. מנגד, המשיבים, שהגישו את עמדתם באיחור ניכר, מצטרפים לעמדתו של היועץ המשפטי לממשלה בעניין היקף שיקול הדעת הרחב הנתון לעמותה שאימצה את הוראותיו של התקנון המצוי. לגישתם של המשיבים, על אף שהעמותה במקרה דנן נהנית מתרומות של כספי ציבור היא בעלת אופי פרטי וזאת בשל כך שמטרותיה הן מתן שירותי דת, ניהול ואחזקת מבנה בית כנסת. עוד נטען, בבחינת למעלה מן הדרוש לשיטתם של המשיבים, כי למעשה העמותה עמדה אף בכללי המשפט הציבורי וכי החלטותיה ניתנו באופן סדור וענייני תוך הפעלת שיקול דעת סביר ומנומק. כן יצוין כי ביום 24.10.2021 הוגשה מטעם המערערים בקשה למחיקת תגובתם של המשיבים ולחלופין להגשת תשובה מטעם המערערים בשל האיחור שחל בהגשתה. בהתחשב בתוצאה שאליה הגעתי, כמפורט להלן, לא מצאתי להידרש לבקשה. דיון והכרעה 27. לאחר שבחנתי את הדברים, אני סבורה כי יש לקבל את הערעור בחלקו. זאת, על בסיס עמדה שאינה משקפת במדויק אף אחת מן הגישות שהוצגו על-ידי בעלי הדין, ואף אינה חופפת באופן מלא לעמדתו של היועץ המשפטי לממשלה. בעיקרו של דבר, מצאתי כי יש מקום להגדרה שיטתית יותר של אמות המידה להפעלתו של שיקול דעתה של עמותה בכל הנוגע לקבלת חברים. כמו כן, בנסיבות העניין, מצאתי כי הליכי קבלת ההחלטות בעמותה לא התקיימו באופן מלא בהתאם לדרישות הדין. הכול – כמפורט להלן. המסגרת הנורמטיבית: דיני העמותות ודיני הגופים הדו-מהותיים 28. כפי שצוין בפתח הדברים, יש לבחון את המקרה שבפנינו משתי פרספקטיבות רלוונטיות – זו של דיני העמותות וזו של דיני הגופים הדו-מהותיים. דיני העמותות 29. עמותות הן חלק בלתי נפרד ממציאות חיינו. אנו פוגשים בהן בהקשרים רבים ומגוונים. בראש ובראשונה, עמותות מאפשרות לאזרחים לפעול למען קידום מטרות הנראות צודקות בעיניהם, לתרום לחברה ואף להיתרם מפעילותם זו. המסגרת המשפטית של עמותה מאפשרת לשני אנשים או יותר שלהם מטרה משותפת להתאגד יחדיו ולפעול למען הגשמתה, שלא למטרות רווח. על חשיבותן של התאגדויות למשטר הדמוקרטי כתב עוד לפני שנים רבות דה-טוקוויל (ראו: אלקסיס דה-טוקוויל הדמוקרטיה באמריקה כרך ב 550-546 (אהרן אמיר מתרגם, 2008)). הלכה למעשה, ישנו מגוון רחב של סוגי עמותות, לרבות עמותות שמנהלות בתי חולים, בתי-ספר וגנים, עמותות בתחום הספורט והתרבות, עמותות המפעילות בתי תפילה ובהם בתי-כנסת מסגדים וכנסיות, עמותות הפועלות בתחום החברתי ועוד היד נטויה. ישנן עמותות קטנות וישנן עמותות גדולות ובעלות השפעה רבה על החיים הציבוריים. מטבע הדברים, יש ביניהן שונות רבה. עם זאת, בליבת הדברים מצויים גם עקרונות משותפים, שבהם אתמקד כעת. 30. אפתח בהצגת ההוראות הרלוונטיות בחוק העמותות, הקובע כיום את המסגרת המרכזית לפעילותן של עמותות. על-פי סעיף 1 לחוק העמותות, עמותה מוגדרת כתאגיד שפועל למטרה חוקית שאינה למטרות רווח. שני בני אדם בגירים רשאים לייסד עמותה והיא תיכון עם רישומה בפנקס העמותות. סעיף 9 לחוק קובע כי "לכל עמותה יהיה תקנון כמפורט בפרק זה; דין התקנון כדין חוזה בין העמותה לבין חבריה ובינם לבין עצמם". סעיף 10 לחוק מוסיף על כך בקבעו כי כל עמותה חופשית לאמץ לעצמה תקנון, ומשלא עשתה כן, יחול בעניינה התקנון המצוי. 31. בכל הנוגע להצטרפותם של חברים לעמותה, הנושא המצוי במוקד המחלוקת בענייננו, קיימות מספר הוראות רלוונטיות בחוק ובתקנון המצוי. כך, באשר לכשירות להיות חבר עמותה, סעיף 15(א) לחוק קובע כי כל אדם שמלאו לו שבע עשרה שנים וכל תאגיד כשירים להיות חברים בעמותה. נוסף על כך, סעיף 16 רישא לחוק, שכותרתו "תנאים לחברות" קובע כי "התנאים לחברות בעמותה, פקיעת חברות, קבלת חברים, פרישתם והוצאתם יהיו לפי הוראות התקנון". 32. בהמשך לכך, סעיף 1 לתקנון המצוי עוסק בקבלת חברים לעמותה. סעיף 1(א) לתקנון המצוי קובע כי "מייסדי העמותה הנם חברים בה מיום רישום העמותה בפנקס העמותות". סעיף 1(ב) לתקנון המצוי, קובע כי אדם החפץ להיות חבר העמותה לאחר רישומה צריך להגיש בקשה בכתב לוועד העמותה בנוסח הקבוע כדלקמן: "אני (שם, מען ומספר זהות) מבקש להיות חבר בעמותה (שם העמותה). מטרות העמותה ותקנונה ידועים לי. אם אתקבל כחבר בה, אני מתחייב לקיים את הוראות התקנון ואת החלטות האסיפה הכללית של העמותה". כמו כן, סעיף 1(ג) לתקנון המצוי קובע כי "ההחלטה בדבר קבלת המבקש כחבר העמותה או אי קבלתו נתונה בידי הועד", וכי במקרה שבו הוועד סירב לקבל את המבקש לעמותה הוא רשאי לערור על כך לפני האסיפה הכללית הקרובה. 33. אכן, כפי שצוין, סעיף 10 לחוק העמותות קובע כי עמותה יכולה לאמץ לעצמה גם תקנון אחר. אולם, במקרה כזה קובע סעיף 12 לחוק האמור מספר הסדרים שלא ניתן לחרוג מהם. סעיפים 1(א) ו-1(ב) לתקנון המצוי נמנים עם הסדרים אלה. לעומת זאת, אין חובה לאמץ את סעיף 1(ג) בתקנונה של עמותה. ניתן לקבוע למשל שגוף אחר של העמותה יהא המוסמך להכריע בבקשות הצטרפות אליה. 34. לבסוף, ראוי לציין כי סעיף 27 לחוק קובע כי: "על חברי הועד לפעול לטובת העמותה במסגרת מטרותיה ובהתאם לתקנון ולהחלטות האסיפה הכללית". 35. כל האמור עד כאן הוא חשוב, אך אינו מתמודד במישרין עם הסוגיה שבפנינו. כאמור לעיל, התקנון המצוי קובע כי ההכרעה בבקשת הצטרפות לעמותה מסורה לוועד, אך הוא אינו מפרט באשר לשיקול הדעת המסור לו (או לגוף אחר שנקבע בתקנון לעניין זה) בעת קבלת ההחלטה, או באשר לשיקולים הרלוונטיים להחלטה האם לצרף אדם כחבר בעמותה. לדיון בכך אפנה כעת. כפי שאראה, סוגיה זו מעמתת בין חופש ההתאגדות מחד גיסא לבין תכליות חברתיות המצדיקות את הגבלתו מאידך גיסא. החופש להתאגד: השיקולים התומכים בשיקול הדעת הרחב של העמותה 36. נקודת המוצא לדיון היא שהתאגדות בעמותה הינה אחד הביטויים של חופש ההתאגדות, הנהנה ממעמד של זכות יסוד (ראו: בג"ץ 253/64 ג'ריס נ' הממונה על מחוז חיפה, פ"ד יח(4) 673 (1964) (להלן: עניין ג'ריס); ע"א 9981/17 צוויקלר נ' בן נון, פסקה 41 (8.9.2019)). מטעם זה, נקבע עוד לפני שנים רבות כי רק שיקולים כבדי משקל עשויים להצדיק איסור על התאגדות (עניין ג'ריס, בעמ' 679). יפים לעניין זה דבריו של הנשיא מ' שמגר בעניין ע"א 1282/93 רשם העמותות נ' כהנא, פ"ד מז(4) 100(1993) (להלן: עניין כהנא): "זכות ההתאגדות היא זכות יסוד הן מבחינת זכויותיו האישיות של האזרח במדינה דמוקרטית, הן מבחינת העיקרים החברתיים המנחים אותה והן מבחינת אופייה כמדינת חוק. חופש ההתאגדות הוא זכות היחיד והכלל, והוא תנאי שאין בלעדיו לקיומה של הדמוקרטיה" (שם, בעמ' 106). 37. מנקודת מבט מסורתית של שיח זכויות, חופש ההתאגדות בעמותה כולל גם את החופש לבחור עם מי להתאגד, ובכלל זה עם מי לא להתאגד (ראו למשל: Larry Alexander, What is Freedom of Association, and What is its Denial, 25(2) Soc. Phil. Pol'y 1, 14 (2008)). אם כן, באופן עקרוני, ובכפוף לחריגים, יכולים אנשים לבחור באיזו התאגדות הם חפצים, ובכלל זה באלו התאגדויות הם אינם חפצים. היבט זה של חופש ההתאגדות מצדד באי-התערבות בשיקול דעתה של עמותה שלא לקבל כל אדם כחבר בה, והכול בזכרנו את האפשרות העקרונית הפתוחה בפני אותו אדם ליזום התאגדות אחרת כרצונו. 38. ההכרה הבסיסית בכוחה של העמותה שלא לקבל כל אדם כחבר בה משרתת לא רק עמדה פורמאלית באשר לבחירת מי שייטול חלק בהתאגדות. יש לה גם חשיבות מעשית. קבלת חברים חדשים לעמותה יכולה להשפיע על טיב הפעילות בה – למשל כאשר החברים החדשים אינם מזדהים עם מטרות העמותה, ועשויים לרצות להשתלט עליה "השתלטות עוינת". בעיקרו של דבר, עמותה רשאית שלא לקבל אליה כחבר אדם הפועל בניגוד למטרותיה, כפי שאלה הוגדרו במסמכי הרישום שלה. 39. הדברים מקבלים משנה תוקף ביחס לעמותות המאופיינות בחתירה לקידום מטרות ציבוריות, כלומר עמותות שלהן מסר או אידיאולוגיה מובחנים, כאלה שנדונו במשפט האמריקני תוך שימוש במונח expressive association, וניתן אולי לכנותן התאגדויות נושאות מסר. גופים מסוג זה מתמקדים בהעברת מסרים שנועדו להשפיע על הזירה הציבורית. על כן, חברות בהם של אנשים שאינם מזדהים עם מטרותיהם, או אף מזוהים עם חתירה נגדם, פוגעת לא רק בחופש ההתאגדות אלא גם במסר עצמו (ראו למשל: Daniel A. Farber, Speaking in the First Person Plural: Expressive Associations and the First Amendment, 85 Minn. L. Rev. 1483 (2001)). עמותה של טבעונים, למשל, לא תרצה לצרף אליה אוכלי בשר, ועמותה המקדמת לימודי דת צפויה להסתייג מקבלת חברים הדוגלים באתאיזם. אלה הם שיקולים טובים וראויים, כל איש ואשה לפי השקפת עולמם. מעניין להזכיר בהקשר זה את פסק הדין בעניין החברה המלכותית למניעת התאכזרות לבעלי חיים בבריטניה, אשר התנגדה לקבלת חברים חדשים חובבי ציד שביקשו להצטרף אליה כדי לשנות "מבפנים" את מדיניותה ארוכת השנים המתנגדת לציד תוך שימוש בכלבים (ראו: Royal Society for the Prevention of Cruelty to Animals v. Attorney General [2002] 1 WLR 448). דברים אלה אף עולים בקנה אחד עם סעיף 3(ב)(3) לתקנון המצוי שקובע כי האסיפה הכללית רשאית, לפי הצעת הוועד, להחליט על הוצאת חבר מן העמותה במקרה שבו הוא פועל בניגוד למטרותיה. ברי כי אם העמותה רשאית להפסיק את חברותו של מי שפועל בניגוד למטרותיה, היא גם רשאית שלא לקבלו מראש לחברות בעמותה. החופש שלא להתאגד: השיקולים התומכים בהגבלות על שיקול הדעת של העמותה 40. מעבר לאמור עד כאן, חשוב להבהיר כי בדומה לזכויות אחרות, חופש ההתאגדות אינו זכות מוחלטת. במשך השנים הובעו עמדות שונות ביחס לנקודת האיזון הראויה בכל הנוגע למגבלות שיוטלו על חופש ההתאגדות (להרחבה בנושא זה, ראו למשל: Freedom of Association (Amy Gutmann ed,. 1998)). 41. מגבלה ברורה אחת על חופש ההתאגדות נוגעת לדרישות הדין בכל הנוגע לפעילות בלתי חוקית. כך למשל, סעיף 3 לחוק העמותות אוסר על רישום של עמותה "אם מטרה ממטרותיה שוללת את קיומה של מדינת ישראל או את אופיה הדמוקרטי". כמו כן, חוק העמותות אוסר על רישום של עמותה במקרים שבהם יש יסוד סביר לחשוש שהיא תשמש מסווה לפעילות בלתי חוקית (ראו למשל: עניין כהנא, בעמ' 108-104). 42. יש לתת את הדעת להבחנה בין הגבלה של עצם האפשרות להקים עמותה, אשר פוגעת בליבה של חופש ההתאגדות, לבין הגבלות שעניינן קבלת חברים או אופי הפעילות, שפוגעות אף הן בחופש ההתאגדות, אך במידה פחותה. מגבלה מסוג זה מתבטאת למשל באיסור על אפליה הפוגעת בתקנת הציבור. כאשר אנשים מתאגדים בעמותה הם מתבססים על משפט המדינה ואף מקבלים מעמד וכוחות נוספים בזכותו (תוך שימוש באישיות המשפטית הנפרדת של העמותה). אכן, היקף תחולתה של הזכות לשוויון במערכות יחסים פרטיות מצומצם יותר בהשוואה לתחום הציבורי. אולם, כידוע, האיסור על אפליה חל גם בהקשרים פרטיים מסוימים (שאינם בהכרח רלוונטיים לפעילותן של עמותות), כגון חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, התשס"א-2000, חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988 וחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח-1998. לא למותר לציין כי בארצות הברית הוכרה כפסולה מדיניות גורפת של אי-קבלת נשים לעמותה שפעלה בתחום של פיתוח כישורי מנהיגות עסקית (ראו: Roberts v. United States Jaycees, 468 U.S. 609 (1984)). בהקשר הנוכחי, די יהיה אם אומר שמבחינת המשפט הפרטי עצמו, ככלל, לא ניתן להגביל הצטרפות לעמותה כאשר ההחלטה נגועה באפליה הפוגעת בתקנת הציבור. הדברים נאמרים בבחינת למעלה מן הצורך במקרה זה, שבו לא עלו טענות של אפליה קבוצתית. החופש להתאגד מול החופש שלא להתאגד: כיצד ליישב בין הדברים? 43. התרגום המעשי של הדברים הוא זה: דיני העמותות אמנם מקנים לכל אדם את הזכות לבקש להצטרף לעמותה, אך לא מקנים לו את הזכות המהותית להצטרף אליה אם בקשתו נדחתה על-ידי מוסדותיה. אם כן, כל עוד עסקינן בתחום המשפט הפרטי, לא ניתן לכפות על עמותה לקבל חברים שבהם אינה חפצה, ככל שדחייתם כמועמדים נובעת מעצם טיבה ואופיה של העמותה, אינה נגועה באפליה הנוגדת את תקנת הציבור ומבטיחה את התנהלותה התקינה של העמותה. בשל ההגנה הרחבה על חופש ההתאגדות, המצב המשפטי הבסיסי הוא שחברי עמותה פרטית רשאים להחליט מי יהיו חבריה ובית המשפט ימעט להתערב בבחירתם. 44. עמדה זו אף עולה באופן ברור מלשון החוק. סעיף 1(ב) לתקנון המצוי קובע כי אדם החפץ להיות חבר עמותה יגיש לה בקשת הצטרפות. נוסח הבקשה כולל התחייבות לפיה "אם אתקבל כחבר בה, אני מתחייב לקיים את הוראות התקנון ואת החלטות האסיפה הכללית של העמותה". מנוסח זה ניתן ללמוד כי קבלתו של המבקש אינה אוטומטית או מובנת מאליה. אף סעיף 1(ג) לחוק מוסיף ומציין כי "ההחלטה בדבר קבלת המבקש כחבר העמותה או אי קבלתו נתונה בידי הועד" (ההדגשות הוספו). מכך אנו למדים שלעמותה נתון שיקול הדעת להחליט האם לקבל את המבקש כחבר בה או לאו. 45. במסגרת שיקול הדעת הנתון לעמותה האם לקבל או לא לקבל אליה חבר היא רשאית להביא בחשבון את התנהלותה התקינה של העמותה וטובתה. זאת, בהתאם לסעיף 27 לחוק העמותות המורה כי על חברי הוועד לפעול לטובת העמותה. עמותה רשאית שלא לקבל מועמד שקיים חשש כי התנהלותו תפגע ביכולת הניהול הפנימית שלה, בפעילותה הסדירה או ביכולתה לפעול למען מטרותיה. כמו כן, נתון לעמותה שיקול דעת שלא לקבל אליה חבר שהצטרפותו נועדה לשרת מטרות שאינן עולות בקנה אחד עם מטרות העמותה ופעילותה. ככלל, אין להתבסס על חששות ערטילאיים לגבי האופן שבו הצטרפותו של מאן דהוא תפגע בעמותה. יש להצביע על התנהלות מסוימת או התבטאות של המועמד שמעידות על כך שהצטרפותו אליה עלולה לפגוע בהתנהלותה הסדירה של העמותה או ביכולתה לפעול להשגת מטרותיה. 46. מעבר לכך, יש מקום להבחנה בין מקרים שבהם תקנון העמותה כולל התייחסות לתנאים שבהם חייב לעמוד מועמד על מנת להתקבל כחבר עמותה לבין מקרים בהם תקנון העמותה שותק בהיבט זה. כאשר התקנון כולל מראש התייחסות לתנאים שבהם יש לעמוד כדי להצטרף לעמותה, בפועל גדרי האפשרות לפסול מועמדים רחבים יותר. זאת, מאחר שקמה חזקת חוקיות להחלטה לדחות קבלתו של אדם שאינו עומד באותם קריטריונים שנקבעו מראש ואושרו על-ידי רשם העמותות במסגרת אישור התקנון. על כן, ראוי כי עמותה המבקשת להגביל הצטרפות חברים לפי קריטריונים מיוחדים תגדיר זאת מראש בתקנון. כך למשל עמותה המבקשת לקדם ציבור או קהילה מסוימים ומעוניינת להגביל את החברות בה אך לבני הציבור או הקהילה הללו תגדיר כי זוהי אחת ממטרותיה ותעגן את התנאים המגבילים את האפשרות לחברות בה בתקנונה (והכול בכפוף לדיני האפליה). בהקשר זה יצוין כי בתקנון לדוגמה של עמותת בית כנסת שפרסם רשם העמותות קבועים תנאים מוקדמים לחברות בעמותת בית הכנסת שעניינם עולה בקנה אחד עם מטרותיה, כדוגמת התייחסות לכך שיהיו זכאים להתקבל כחברים "מתפללים כדרך קבע בבית הכנסת, ולפחות בשבתות ובחגים". יובהר כי קביעת קריטריונים ספציפיים לחברות בעמותה בתקנון עשויה להרחיב את שיקול הדעת הנתון לה ממילא. עמותה שלא קבעה תנאים מיוחדים לקבלת חברים בתקנונה רשאית להביא בחשבון את השיקולים שמניתי לעיל (ובהם מטרות העמותה, התנהלותה התקינה של העמותה ועוד). עמותה המבקשת להרחיב את היקף שיקול דעתה ולכלול בתקנון קריטריונים נוספים לחברות בה רשאית לעשות כן ולקבוע את הקריטריונים לחברות בה בתקנונה. תנאים אלה צריכים להיות מאושרים על-ידי רשם העמותות במסגרת אישור תקנון העמותה. 47. למעשה, הגבלת החברות בעמותה על-פי קריטריונים שנקבעו מראש בתקנון היא ראויה (גם אם לא הכרחית) לפחות מארבעה טעמים מרכזיים. ראשית, היא מאפשרת לאדם המבקש להצטרף כחבר עמותה וודאות ויכולת תכנון. כך למשל אדם המבקש להצטרף לעמותה לקידום הספורט בענף מסוים יוכל לדעת מראש האם נדרשת ממנו התמקצעות מיוחדת בענף זה על מנת להיות חבר עמותה. שנית, היא מגבילה את אפשרותה של העמותה לשקול את בקשות החברות המוגשות לה בדרך של "כל מקרה לגופו" ולקבוע קריטריונים שונים "תוך כדי תנועה" באופן שעלול לפגוע בשוויון. שלישית, היא מאפשרת בקרה של רשם העמותות על עקרונות הקבלה לעמותה, ובכלל זה פסילה של קריטריונים הנגועים באפליה בלתי חוקית עוד בשלב אישור התקנון על-ידיו. רביעית, עיגון הקריטריונים באופן מפורש בתקנון מאפשר בקרה על החלטתו של ועד העמותה שלא לקבל אדם מסוים על-ידי גורמים מבית, כלומר מצד חברים קיימים בעמותה שחפצים בקבלתו של המועמד שנדחה. 48. ומה הדין כאשר עמותה לא אימצה תקנון, ולפיכך חלות עליה הוראות התקנון המצוי? כאמור, התקנון המצוי אינו קובע מהם התנאים לקבלת חברים לעמותה. עם זאת, הוראות התקנון המצוי מתייחסות לכך שקבלה לעמותה מחייבת הצהרה של מי שמבקש להצטרף כחבר בה כי מטרות העמותה ידועות לו. מכך ניתן ללמוד כי גופי העמותה יכולים לשקול את התאמתו של המועמד לעמותה מבחינת מטרותיה. קבלת חברים חדשים לעמותה צריכה לסייע, בין היתר, למימוש וקידום מטרות העמותה. כך למשל רשאית עמותה המפעילה בית כנסת שכונתי להביא בחשבון את השאלה האם מדובר באדם שנמנה עם ציבור המתפללים בבית הכנסת וכן את מקום מגוריו. 49. עוד הבחנה שראוי לתת עליה את הדעת נוגעת לשאלת "זכות העמידה" להעלות טענות כנגד אי-קבלת חברים לעמותה. בהקשר זה נדרשת הבחנה בין שני מצבים עיקריים: העלאת טענות על-ידי גורמים מחוץ לעמותה בלבד והעלאת טענות מצד חברים קיימים בעמותה שחפצים בקבלתם של מועמדים שנדחו. 50. כאשר דחיית המועמדים אינה מקובלת על חלק מחברי העמותה (הגם שאינם רוב) הם יכולים לבסס טענות כנגד דחייתם על סעיף 9 לחוק העמותות שקובע כי תקנון העמותה הוא חוזה מחייב – בין החברים לבין עצמם, ובין החברים לבין העמותה (על ההיבט החוזי של תקנון העמותה, ראו: בן-ציון גרינברגר ונחמיה בן-תור דיני עמותות להלכה ולמעשה כרך א 199 (מהדורה שניה, 2013). לדיון בהיבט החוזי של התקנון בדיני האגודות השיתופיות ובדיני החברות, ראו והשוו: ע"א 556/69 "ניר" חברה שיתופית להתיישבות עובדים עברים בע"מ נ' ביטן, פ"ד כד(2) 710, 715 (1970); ע"א 3051/98 דרין נ' חברת השקעות דיסקונט בע"מ, פ"ד נט(1) 673, 696 (2004); ע"א 759/00 עזבון נחמן גולדשטיין ז"ל נ' פסגת ברטנורה בע"מ, בפסקה 9 (16.3.2004); ע"א 10419/03 דור נ' רמת הדר – כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ, פ"ד ס(2) 277, 286 (2005) (להלן: עניין דור)). בהתאם לגישה זו, לפחות בחלק מן המקרים, תיחשב דחיית מועמדותם של מבקשים כהפרה של התקנון כלפי החברים הקיימים. 51. לצד זאת, אף למי שהוא מועמד מחוץ לעמותה יש אפשרות לתקוף החלטה על דחייתו. סעיפים 1(ב) ו-1(ג) לתקנון המצוי מקנים למי שאינו חבר העמותה את האפשרות להגיש בקשת הצטרפות אליה ואף לערער על החלטתו של הוועד שלא לקבלו כחבר בפני האסיפה הכללית. כאשר הטענה נגד דחיית המועמדות עולה רק מצד גורם חיצוני אין ספק שהליך הביקורת השיפוטית על ההחלטה כרוך בפגיעה משמעותית יותר בחופש ההתאגדות של חברי העמותה. עם זאת, כפי שפורט לעיל, התערבות בשיקול דעתה של העמותה בכל הנוגע לקבלת חברים אינה מהווה פגיעה בגרעין הקשה של הזכות להתאגדות, ועל כן ביקורת שיפוטית כאמור עשויה להיות אפשרית במקרים מסוימים (לדיון בהיקף הביקורת השיפוטית על שיקול דעתה של אגודה שיתופית בכל הנוגע לקבלת חברים אליה ראו והשוו: עניין דור, בעמ' 293-291). דיני גופים דו-מהותיים 52. עד כה נדרשתי לעניינן של עמותות בעלות אופי פרטי מובהק. שונים הם פני הדברים כאשר עסקינן בעמותה שניתן לראות בה "גוף דו-מהותי". עמותות רבות זוכות למימון ציבורי בצורה של תמיכות, הקצאת קרקע ציבורית, קבלת הטבות מס ועוד. כך למשל, נקבע בעבר כי חברה קדישא, שהיא עמותה הממלאת תפקיד בעל אופי ציבורי ובעלת סמכויות סטטוטוריות מסוימות, היא גוף משפטי בעל "מעמד ציבורי מיוחד" (ראו: ע"א 294/91 חברת קדישא גחש"א "קהילת ירושלים" נ' קסטנבאום, פ"ד מו(2) 464, 487 (1992). ראו גם: דפנה ברק-ארז "אחריות אזרחית של גופים ציבוריים: דואליות נורמטיבית" משפט וממשל א 275, 292 (1992); דפנה ברק-ארז משפט מינהלי – משפט מינהלי כלכלי כרך ג 23-19 (2013) (להלן: ברק-ארז, משפט מינהלי כלכלי); אסף הראל גופים ונושאי משרה דו-מהותיים 63-62 (מהדורה שנייה, 2019) (להלן: הראל, גופים דו-מהותיים)). ישנן עמותות המוקמות על-ידי המדינה לשם ביצוע תפקידים ציבוריים שונים (ראו למשל: בג"ץ 4721/94 קר שירותי רפואה בע"מ נ' שר הבריאות, פ"ד נא(1) 29 (1995) שם נידון עניינה של עמותה שהוקמה ביוזמת משרד הבריאות ונוהלה על-ידי עובדי מדינה. על הסתייעות המדינה בעמותות לצורך ביצוע תפקידים ציבוריים שונים ראו: יצחק זמיר הסמכות המינהלית כרך א – המינהל הציבורי 516-513 (מהדורה שנייה מורחבת, 2010)). 53. כפי שנקבע בפסיקתו של בית משפט זה לא אחת, גוף דו-מהותי חייב בעקרונות ההגינות והשוויון של המשפט הציבורי (ראו: ברק-ארז, משפט מינהלי כלכלי, בעמ' 500-499). על כן, הוא אינו מחויב רק להימנע מאפליה העולה כדי פגיעה בתקנת הציבור לפי אמות המידה של המשפט הפרטי אלא נדרש לפעול בשוויון והגינות במובנם הרחב ואף להימנע מלפעול בשרירותיות. כאשר מדובר בעמותה שהיא בעלת מאפיינים של גוף דו-מהותי, בית המשפט יכול לבחון את סבירות ההחלטה שלא לקבל מבקש כחבר עמותה. בחינה זו לא תהא מצומצמת, כאמור, אך לאפליה העולה כדי פגיעה בתקנת הציבור, ובמובן זה קיים שוני מן הביקורת השיפוטית שתחול במקרה של עמותה פרטית המסרבת לבקשות הצטרפות כחברים. כאשר מדובר בעמותה שהיא בעלת מאפיינים ציבוריים מובהקים יינתן משקל גדול יותר להגנה על השוויון וההגינות, כך שהפגיעה האפשרית באוטונומיה של העמותה לבחור מי יהיו חברים בה תיסוג אל מול שיקולים אלה. לעומת זאת, החלתן של חובות מהמשפט הציבורי על עמותות בעלות אופי פרטי, שאינן מקבלות תמיכה מיוחדת מהמדינה מעוררת קושי מן ההיבט של הפגיעה באוטונומיה של גופי העמותה וחופש ההתאגדות (ראו: ברק-ארז, משפט מינהלי כלכלי, בעמ' 495). כמו כן, בשל חובת ההנמקה שעשויה לחול במקרים מסוימים על גופים דו-מהותיים, עמותה בעלת מאפיינים ציבוריים מובהקים הדוחה בקשת הצטרפות צריכה לנמק את סיבת הדחייה של בקשת החברות (לדיון בחובת ההנמקה שראוי להחיל על אגודה שיתופית המסרבת לקבל אליה חברים ראו והשוו: עניין דור, בעמ' 298-296. לדיון בחובת ההנמקה שראוי להחיל על גופים דו-מהותיים ככלל ראו: הראל, גופים דו-מהותיים, בעמ' 491). סיכום ביניים 54. נסכם אפוא את הדברים עד כה. ככלל, בהתחשב בנוסחו של חוק העמותות ובתכלית של הגנה על זכות ההתאגדות – לעמותה נתון שיקול דעת בבחינת בקשות הצטרפות אליה, והיא רשאית לדחות בקשות הצטרפות של חברים מטעמים ענייניים הנוגעים למטרות העמותה, לפעילותה הסדירה ולניהולה התקין. מעבר לכך ישנם שני פרמטרים מרכזיים המשפיעים על היקף שיקול דעתה של עמותה בכל הנוגע לדחיית בקשות חברות, ובהתאם לכך, להיקף הביקורת השיפוטית על החלטותיה בעניין זה. 55. ראשית, יש לבחון מהם התנאים הקבועים בתקנון העמותה לעניין קבלת חברים. קביעת תנאים בתקנון עשויה להרחיב את שיקול הדעת הנתון לגופי העמותה כך שתקום חזקת חוקיות להחלטה לדחות קבלתו של אדם שאינו עומד בקריטריונים שנקבעו מראש. בהתאם לכך, הביקורת השיפוטית על החלטות בעניין זה תהיה מצומצמת יותר ותבחן האם ההחלטה התקבלה על בסיס העילות שנקבעו בתקנון, אם לאו (ובכפוף לכך שמדובר בעילות שאינן נוגדות את תקנת הציבור). עמותה שלא קבעה הוראות מיוחדות לקבלת חברים וחל בעניינה ההסדר המפורט בתקנון המצוי מוגבלת אך לשיקולים הנוגעים למטרות העמותה, לפעילותה הסדירה ואופי פעילותה, ולניהולה התקין. בהתאמה, הביקורת השיפוטית שתופעל על החלטותיה של עמותה כאמור היא רחבה יותר, וככלל לא תיבחן רק השאלה האם מדובר באפליה אסורה, אלא גם אם הטעמים לסירוב נוגעים עניינית למטרות העמותה ופעילותה. 56. שנית, יש לבחון האם מדובר בעמותה פרטית, שאינה מקבלת סיוע מיוחד מהמדינה, או שמא מדובר בעמותה בעלת מאפיינים של גוף דו-מהותי (למשל עמותה המקבלת תמיכות מהמדינה, או מפעילה סמכויות סטטוטוריות). כאשר מדובר בעמותה שהיא גוף דו-מהותי, או בעלת מאפיינים ציבוריים, ההגנה שתינתן לאוטונומיה של גופי העמותה ולחופש ההתאגדות אל מול עקרונות אחרים כמו שוויון והגינות תהיה חלשה יותר. לעומת זאת, עמותה שהיא פרטית באופן מובהק היא בעלת שיקול דעת רחב יותר לדחות בקשות הצטרפות אליה. מן הכלל אל הפרט 57. בבואנו לבחון את יישומם של העקרונות שהוצגו ביחס למקרה דנן יש אפוא לדחות את הטענה שהעלו המערערים לפיה קבלה לחברות בעמותה היא אוטומטית, ככל שהגשת הבקשה עומדת בדרישות ה"טכניות" שמציג התקנון המצוי. כפי שהוסבר לעיל, שיקול דעתה של העמותה בכל הנוגע לקבלת חברים אליה אינו מצומצם אך למקרי קיצון שבהם המבקשים להתקבל לעמותה יסכנו את פעילותה או יאיינו את מטרותיה. כפי שהובהר, לעמותה קיים שיקול דעת בנוגע לקבלת חברים אליה. לכן, על אף שבקשותיהם של המערערים להצטרף כחברים בעמותה הוגשו בהתאם להוראות התקנון המצוי, העמותה לא הייתה חייבת לקבלן באופן "אוטומטי". 58. מנגד, יש לדחות את טענת המשיבים לפיה העמותה היא בעלת אופי פרטי וככזו אינה כפופה כלל לחובות מן המשפט הציבורי. כפי שכבר צוין, העמותה היא בעלת מאפיינים ציבוריים מסוימים. אכן, קיימות עמותות שלהן מעמד ציבורי מובהק יותר. אולם, גם לא ניתן לומר שמדובר בעמותה שהיא פרטית לחלוטין. בין השאר, היא נתמכת ונהנית ממשאבי הציבור, ובכלל זה פעילותה העיקרית – הפעלת בית הכנסת – מסתייעת הודות לקרקע הציבורית שקיבלה מעיריית חולון. על כן, גם אם העמותה אינה כפופה לכל החובות של המשפט הציבורי, יש מקום להחיל עליה נורמות ציבוריות מסוימות החלות על גופים דו-מהותיים (ראו עוד: ברק-ארז, משפט מינהלי כלכלי, בעמ' 507-492; הראל, גופים דו-מהותיים, בעמ' 133-129). בנוסף לכך, העמותה לא קבעה קריטריונים מיוחדים לקבלת חברים אליה, ועל כן שיקול דעתה מוגבל לשיקולים הכלליים שכל עמותה רשאית להביא בחשבון בבחינת בקשת הצטרפות ולא מעבר לכך. 59. מה היו אפוא השיקולים שעמדו בבסיסן של החלטות הדחייה במקרה שלפנינו? הצדדים היו חלוקים בנוגע לכך. בהמרצת הפתיחה נטען כי המערערים "מתפללים דרך קבע בבית הכנסת בו פועלת העמותה", תורמים באופן תדיר לעמותה ומשתתפים באירועים המתקיימים על-ידה. כמו כן נטען כי המערערים מסייעים רבות לקיומה וקידומה של העמותה באופן שמאפשר לה להגשים את מטרותיה. לעומת זאת, בהחלטות הדחייה הפרטניות של בקשות ההצטרפות צוין ביחס למערערים 6-2 כי הם כלל אינם מתפללים בבית הכנסת, או לכל הפחות אינם פוקדים אותו באופן קבוע. נראה שהכרעה במחלוקת עובדתית זו הייתה הכרחית לשם הפעלת ביקורת שיפוטית על החלטותיה של העמותה, ובפרט לשם הכרעה בשאלה האם הצטרפותם של המערערים לעמותה עולה בקנה אחד עם מטרותיה. אולם, בית המשפט המחוזי לא קבע ממצאים ברורים לגבי זיקתם של המערערים לבית הכנסת. 60. זאת ועוד: במסגרת הטענות שנגעו להנמקת החלטות הדחייה של בקשות ההצטרפות בהליך שהתקיים בבית המשפט המחוזי ואף בפנינו, התייחסו המשיבים להרשעתו הפלילית של המערער 1 (על אף שבהחלטת הדחייה לא צוין עניין זה כנימוק פורמלי). בהקשר זה יש מקום להבהיר כי הרשעה בעבירה פלילית אינה מונעת מאדם להגיש בקשה ואף להתקבל לחברות בעמותה. סעיף 33(א)(4) לחוק העמותות קובע אמנם כי מי שהורשע בעבירות פליליות מסוימות לא יכהן כחבר בוועד העמותה או כחבר בוועדת הביקורת שלה, אך אינו מונע מאדם שהורשע בפלילים להצטרף כחבר לעמותה. עם זאת, עמותה רשאית להביא בחשבון הרשעות פליליות שמפאת מהותן, חומרתן או נסיבותיהן עשויות להיות רלוונטיות לקבלתו של המועמד כחבר. חיזוק לדברים ניתן למצוא בסעיף 3 לתקנון המצוי המגדיר את התנאים לפקיעת חברות, וקובע, בין השאר, בתת סעיף 3(ב)(4) כי האסיפה הכללית רשאית, לפי הצעת הוועד, להחליט על הוצאת חבר מן העמותה אם הוא הורשע "בעבירה שמפאת מהותה, חומרתה או נסיבותיה אין הוא ראוי לשמש כחבר עמותה". אף כאן רציונל הדברים הוא דומה: אם הרשעה בעבירה כאמור מקנה לאסיפה הכללית את האפשרות להוציא חבר מהעמותה, נתון לגופי העמותה שיקול הדעת שלא לקבל מראש חבר שהורשע בעבירה כאמור. חשוב כמובן להדגיש, כי הדברים מוגבלים לעבירות שאכן רלוונטיות לעמותה או לפעילות בה, להבדיל מאימוץ מדיניות החותרת תחת עקרונות של תקנת השבים וחזרה לקהילה. מכל מקום, אין צריך לומר שהדין אינו מאפשר לעמותה לדרוש מחבר המבקש להתקבל בה אישור מסוג של "תעודת יושר". אם כן, ביחס למערער 1 שהוא בעל זיקה לבית הכנסת, היה על העמותה לבחון האם העבירות שבהן הורשע הן עבירות שיש בהן כדי להשפיע על האפשרות שהוא יהיה חבר בעמותה המנהלת כספי ציבור והאם העבירות שבהן הוא הורשע הן עבירות שמפאת מהותן, חומרתן או נסיבותיהן אין הוא רשאי להיות חבר בה. 61. מעבר לכך, בנסיבות העניין ההחלטות שהתקבלו והאופן שבו נערך הדיון בנושא בבית המשפט המחוזי מעוררים קשיים נוספים. ראשית, הדיון שנערך בבית המשפט המחוזי לא הביא בחשבון את ההיבטים "הציבוריים" של העמותה, שהם רלוונטיים לדיון בהחלטותיה, כפי שהוסבר לעיל. שנית, אף מההיבט הפרוצדוראלי, הבקשות לא נדונו באופן מסודר קודם בפני ועד העמותה, ורק לאחר מכן בפני האסיפה הכללית בהתאם להוראות התקנון המצוי. 62. מכל האמור עולה שראוי כי במקרה זה יתקיים הליך חוזר – שבו בקשות ההצטרפות ייבחנו בהתאם לאמות המידה העקרוניות שהותוו בפסק דין זה ובהתאם להליך שנקבע לכך בחוק (כמוסבר בפסקה 32 לעיל). סיכום 63. לנוכח כל האמור לעיל, אציע לחבריי לקבל את הערעור במובן זה שנקבע כי בקשות ההצטרפות יוחזרו לדיון בפני ועד העמותה, אשר ידון בהן בהתאם לאמות המידה שהתוו בפסק דין זה. לאחר שוועד העמותה יקבל החלטה בבקשות ההצטרפות תעמוד למערערים אפשרות להשיג על ההחלטה בפני האסיפה הכללית, הכול כמפורט בתקנון המצוי. מעבר לכך, זכויות הצדדים שמורות. מובן כי אין באמור לעיל משום נקיטת עמדה. 64. למען הסר ספק יובהר כי ועד העמותה ידון רק בבקשות הצטרפות של אותם מבקשים שיחזרו ויגישו בקשה לא יאוחר מיום 21.12.2021. ההחלטה בעניין תתקבל לא יאוחר מיום 15.1.2022. 65. סוף דבר: הערעור מתקבל כאמור בפסקאות 64-63 לעיל. במכלול הנסיבות אין צו להוצאות. ש ו פ ט ת השופט א' שטיין: 1. אני מצרף את דעתי לפסק דינה של חברתי, השופטת ד' ברק-ארז, על כל הכתוב בו. 2. אוסיף ואעיר, כי אחרי שידענו שעמותה איננה גוף פרטי טהור – גם כשאינה מגיעה כדי ישות דו-מהותית – על כורחנו מגיעים אנו למסקנה כי נאסרה עליה הפליה בקבלת חברים. איסור כאמור חל על עמותה כאשר היא פועלת מכוח הוראות מפורשות שבתקנונה וכן בהפעלת שיקול-דעת שהתקנון מעניק למוסדותיה, כל אימת שההפליה מנוגדת לתקנת הציבור. איסור זה נלמד מסעיפים 30 ו-61(ב) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973. 3. בהקשר זה נזכור את הפטור ממס הכנסה אשר ניתן לעמותות פרטיות המקדמות מטרות ציבוריות שונות ומגוונות, שכוללות דת או חינוך, במסגרתו של סעיף 9(2) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש]. ובזכרנו זאת, נשאל את עצמנו שאלה פשוטה: מדוע משלמי המיסים צריכים לממן עמותה שמפלה בקבלת חברים במידה אשר מגיעה כדי פגיעה במוסר הבסיסי של הציבור בישראל? בעניין זה, ראו והשוו Jennifer Jolly-Ryan, Teed Off About Private Club Discrimination on the Taxpayer's Dime: Tax Exemptions and other Government Privileges to Discriminatory Private Clubs, 13 Wm. & Mary J. of Women & L. 235, 235 (2006) ("Many private clubs […] receive substantial property tax exemptions from significant real estate holdings. Tax exemptions to private clubs that discriminate on the basis of race, gender, and religion are at the expense of the very citizens victimized by discrimination, citizens who oppose discrimination, and taxpayers who protest, 'not on my dime!'"). ש ו פ ט השופט י' עמית: 1. ככלל, אני מסכים עם חברתי השופטת ד' ברק-ארז, כי עצם האפשרות להקים עמותה נמצאת בליבת חופש ההתאגדות, בעוד שהגבלות על קבלת חברים לעמותה, פוגעות במידה פחותה בחופש ההתאגדות. במסגרת חופש ההתאגדות, רשאים חברי העמותה לעצב את תנאי הקבלה לעמותה. לגישת חברתי, במקרה כזה "גדרי האפשרות לפסול מועמדים רחבים יותר" (פסקה 46 לפסק דינה). איני משוכנע בכך, ויכול הטוען לטעון כי מקום בו העמותה התוותה מראש קריטריונים להצטרפות לעמותה, היא כבלה בכך את שיקול דעתה לאותם קריטריונים בלבד, ובכך צמצמה את שיקול הדעת שלה בבחינת בקשות הצטרפות לעמותה. לדידי, מאחר שתקנון העמותה נתפס כחוזה, יש להחיל עליו דיני פרשנות חוזים, ולבחון אם בקביעת התנאים להצטרפות לעמותה, יש משום הסדר שלילי או הסדר שנועד לצמצם את שיקול דעת ועד העמותה או האסיפה הכללית אם לאו. לכן, אותיר לבדיקה פרטנית כל מקרה שבו העמותה הוסיפה לתקנונה הוראות הנוגעות לתנאי הקבלה לעמותה. 2. מספר חברי העמותה והיקף פעילותה, תקציב העמותה ואופי פעילותה – כל אלה משחקים תפקיד בבואנו להציב את העמותה במשרעת שבין עמותה פרטית לחלוטין לבין עמותה ציבורית. בהתאם למיקומה של העמותה על גבי המשרעת כך היקף שיקול הדעת - ככל שהעמותה נושאת אופי פרטי יותר כך רחב יותר שיקול הדעת אם לקבל או לדחות בקשה להצטרף כחבר לעמותה, ולהיפך, ככל שלעמותה יש יותר צביון ואופי ציבורי, שיקול הדעת מצומצם יותר. 3. במקרה דנן, לו דעתי נשמעה, היה מקום לדחיית הערעור, באשר איני סבור כי יש מקום להתערב בשיקול הדעת של האסיפה הכללית, ואציין כי אי קבלת המערערים כחברים בעמותה, אין משמעה בהכרח כי נמנעת מהם האפשרות להתפלל בבית הכנסת. חברתי פירטה בסעיף 15 לפסק דינה את הטעמים שהביאו לדחיית בקשת ההצטרפות של המערערים, ולדידי, המדובר בטעמים ענייניים וסבירים שאינם מעידים על שרירות או חוסר תום לב או שיקולים זרים. זכותם של חברי העמותה למנוע "השתלטות עוינת" שעלולה לפגוע באופיו של בית הכנסת ובשלוות נפשם של המתפללים. משהוחלט על ידי האסיפה הכללית לדחות את בקשת המערערים להצטרף כחברים לעמותה, איני רואה טעם בהחזרת בקשת ההצטרפות לדיון בפני ועד העמותה. ש ו פ ט הוחלט ברוב דעות לקבל את הערעור, כאמור בפסקאות 64-63 לפסק-דינה של השופטת ד' ברק-ארז, בהסכמת השופט א' שטיין, וכנגד דעתו החולקת של השופט י' עמית. ניתן היום, ‏ג' בטבת התשפ"ב (‏7.12.2021). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ 20011550_A08.docx יי מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1