שירלי גניש נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 11546/04 בבית המשפט העליון ע"פ 8050/04 ע"פ 11546/04 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופט א' רובינשטיין המערער בע"פ 8050/04: אחמד ג'מיל המערערת בע"פ 11546/04: שירלי גניש נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזרי הדין של בית המשפט המחוזי בתל-אביב בת"פ 40134/04 מיום 18.7.04 ומיום 1.11.04 (השופט מודריק) תאריך הישיבה: כ"ד בתשרי תשס"ו (27.10.05) בשם המערער בע"פ 8050/04: עו"ד אהוד בן יהודה בשם המערערת בע"פ 11546/04: עו"ד יובל נחמני בשם המשיבה: עו"ד דניאלה ביניש פסק-דין השופט א' רובינשטיין: א. ערעור על חומרת עונשם של המערער והמערערת, שהובאו לדין בבית המשפט המחוזי בתל-אביב באותה פרשה עגומה (ת"פ (ת"א) 40134/04), אך דינם נגזר בנפרד (על-ידי השופט ד"ר מודריק). הערעורים נשמעו בצוותא חדא. ב. על פי כתב האישום קשרו המערערים לשדוד נהג רכב, בכך שיעלו לרכבו באמתלת הסעה ואחר כך יתקפוהו באבן, וידרשו ממנו את כספו באיומי סכין. כך עשו, וקרבנם היה המתלונן תומר כהן, שנסע ב- 14.5.04 בשעה 1:00 לפנות בוקר, ובעצרו בצומת גלילות נתבקש על-ידי המערערים להסיעם. משניאות, ביקשה הימנו המערערת בשלב מסוים לעצור, ואז חבטה בראשו באבן גדולה, והמערער שלף סכין, קירב אותה אל המתלונן בדרישה שיתן לו כסף ואת הרכב, והמערערת – בעודה חובטת בראש המתלונן – איימה עליו באמרה "הוא (המערער – א"ר) ערבי, הוא יהרוג אותך". המתלונן ניסה להיאבק ואז דקרו המערער ברגלו ובבטנו. המתלונן מסר למערערים את הכסף שבארנקו ונמלט כדי להזעיק עזרה, והמערערים גנבו גם מכשיר טלפון סלולרי מרכבו. המתלונן נזקק, בהמשך, לאשפוז בשל דקירות וחבורות בראשו, בבטנו וברגלו ולניתוח בבטנו. העבירות בהן הואשמו המערערים היו קשירת קשר לביצוע פשע (סעיף 499(א) עם 402(ב) לחוק העונשין, תשל"ז-1977), חבלה חמורה בנסיבות מחמירות (סעיפים 333 יחד עם 335(א)(1) ו-(2)); שוד בנסיבות מחמירות (סעיף 402(ג)). ג. (1) המערערים הודו בכתב באישום והורשעו. נתבקש תסקיר באשר למערערת. המערער עמד על סיום התיק מיידית בלא תסקיר, אף שבית המשפט הפנה תשומת לבו לכך שבנסיבות מסוימות עלול הדבר לגרום לחומרה בעונשו. דינו של המערער נגזר, תוך שהובא בחשבון מזה חומרתה המיוחדת של העבירה, ומזה הודאתו, נסיבותיו האישיות והתנהגותו במעצר; הוטלו עליו 5.5 שנות מאסר, מהן 4 שנים בפועל ויתרתן על תנאי. (2) באשר למערערת, תסקיר שירות המבחן תיאר פרשת חיים אומללה, של צעירה כבת 19.5 בעת ביצוע העבירות, שכרתה חוזה נישואין אזרחי עם המערער (אשר לימים בוטל), בת להורים נרקומנים, שגדלה בפנימיות וחברה מנערותה המוקדמת לחברת שוליים, ואחר-כך חיה ללא מסגרת, ועוד פרקים עגומים מאוד נוספו לחייה. על יסוד אלה, וכן מצוקתה הכספית ורצונה לשמר את חברותה עם המערער שהיו ביסוד המעשה, הקל בית המשפט קמא בעונשה לעומת המערער וגזר עליה 4.5 שנות מאסר, מהן 3 בפועל ויתרן על תנאי. ד. לימים הובאו המערער והמערערת שוב לדין בבית המשפט המחוזי תל-אביב, זו הפעם בפני שני שופטים. כמסתבר, שבוע בטרם העבירות נשוא ענייננו עשו מעשה דומה (יחד עם אחרת) כלפי מתלונן אחר, אך תיק זה נדון לאחר התיק דנא. על כך נדונו והודו. תחילה נדון המערער, ובית המשפט (השופט רוזן) התחשב בכך שאילו הובא הנאשם בתיק ההוא לדין בצוותא חדא עם התיק נשוא ענייננו, לא היה עונשו חמור בהרבה ממה שנגזר עליו בתיק דנן, ולפיכך גזר עליו חמש שנות מאסר, מתוכן ארבע לריצוי בפועל, חציין בחופף וחציין מצטבר לעונש ארבע השנים בפועל שנגזר בתיק דנא, ושנה על תנאי. באשר למערערת, לא מיצה עמה בית המשפט (השופט שהם) את הדין, בשל נסיבותיה האישיות הקשות, וגזר עליה שש שנות מאסר, מהן ארבע שנים בפועל, שמתוכן 20 חודש במצטבר לעונש המאסר בתיק דנא, ושנתיים על תנאי. ה. (1) המערער טען בהודעת הערעור, כי בית המשפט קמא לא הביא בחשבון את הודאתו, נסיבות חייו הקשות, היותו במאסר ראשון והעדר עבר פלילי, וכן את גילו הצעיר – 22. הודעת הערעור הוגשה ב-2.9.04. משניתן גזר דינה של המערערת מאוחר יותר, ביום 1.11.04, העלה בפנינו בא כוחו (החדש) של המערער בעיקר נימוק של אחידות הענישה. קרי, משעברו המערער והמערערת אותן עבירות, ראוי כי גזר דינם יהא שווה, בעוד שבפועל יש פער של שנה בעונש בתיק דנא, ויחד עם התיק הנוסף מגיע הפער ל-16 חודשי מאסר בפועל (72 למערער, 56 למערערת). לשיטתו, עקרון אחידות הענישה הוא מן המקובלות והמפורסמות, ואין מקום לשוני בין השניים, וזאת גם אם המערער לא כילכל ענייניו בחכמה במשפט והועמד על כך על-ידי בית המשפט. עוד הפנה בא כוח המערער לפסיקה בעניין אחידות העונשים (ע"פ 5223/97 רוזנטל נ' מדינת ישראל (לא פורסם), והפסיקה הנזכרת שם; וראו גם ע"פ 392/88 רונזאנשוילי נ' מדינת ישראל, פ"ד מ"ב(3) 309 (השופט בייסקי); ע"פ 969/02 וענונו נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ע"פ 8961/01 מישלב נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). כן הפנה לתסקיר שירות המבחן שנתקבל לקראת הדיון דנא, המתאר יחסים קשים במשפחת המערער על רקע הידרדרות המערער לפשע, אף כי לאחרונה הוחל בתהליך פיוס, וכן שומר המערער על ניקיונו מסמים. (2) טענות המערערת בפנינו עיקרן סיפור חייה החריג, מצוקתה רבת השנים ותלותה במערער, תוך השגה על גישתו של שירות המבחן, שסבר כי הסיכויים לשיקומה של המערערת טובים יותר במסגרת סגורה כמו המאסר, וציין כי יש שינויים ראשוניים בתפקודה במסגרת המאסר, וזו עשויה להועיל לה. לשיטת בא כוח המערערת, ראוי ללכת לקראתה באשר לאורך התקופה, לאחר שלא ראתה אור בחייה. (3) לשיטת בא כוח המדינה, אכן מבחינת העבירות מדובר בשותפות מלאה בין המערער למערערת, אך יש הצדקה לפער בין העונשים, בשל נסיבותיה האישיות הקשות של המערערת כפי שפירט בית המשפט המחוזי. ו. (1) לאחר העיון באנו לכלל מסקנה כי אין בידנו להיעתר לערעורים. המערערים גמלו רעה תחת טובה למי שנעתר להסיעם כמעשה חסד. עבירתם היא בשפל המדרגה האנושית, וכל אדם הגון מתקומם כלפיה. כפי שציין השופט מודריק, "נקל לשער את המחשבות שחלפו במוחו של המתלונן ואת החשש והחרדה שנתקף בהם ביחס לחייו". הקורא מעשים מעין אלה והוא עצמו נוהג בכבישים מתחלחל מן המחשבה ש"טרמפ" תמים לזולת הופך לסיוט, לביעתותי לילה של פגיעה בגוף, בנפש וברכוש. לפיכך לטעמנו לא החמיר בית המשפט קמא עם המערערים. (2) באשר למערער, אכן אחידות הענישה היא עיקרון שיש בו הוגנות ויש בו חשיבות ליצירת אמון כלפי בתי המשפט. ואולם, אין הענישה "פעולת מחשב", ולנסיבותיו של נאשם משקל לכל הדעות גם כשהמדובר בכתב אישום אחד ובשותפות, אף אם ההקפדה על אחידות במקרים כאלה רבה יותר. בתיק דנא הפער שקבע בית המשפט (שנה בפועל פחות למערערת), ואף אם נביא בחשבון את התיק האחר שבעקבותיו הפער במקובץ הוא 16 חודש, מוסבר כראוי בנסיבותיה האישיות המאוד מיוחדות ומאוד קשות של המערערת. המערערת לא ראתה בטובה מרגע לידתה להורים נרקומנים, ללא משפחה תומכת, תוך מעבר מילדות ממסגרת למסגרת וממסגרת להיעדר מסגרת, והעבירה דנא נעברה בהיותה בת 19.5 שנים בלבד. גם אם המערער נקלע לקשיים במשפחתו, אין השוואה אמיתית בין רקעו לבין רקעה של המערערת, שגם צעירה ממנו בשלוש שנים. לפיכך אין מקום לטענת עוול בשל אי שמירה על אחידות הענישה, שכן השוני בנסיבות האישיות הצדיק פער מסוים, ולא ראינו להתערב באורך התקופה שקבע בית המשפט המחוזי לעניין זה. (3) ובאשר למערערת, היא זכתה כאמור בהקלה בעונשה בשל רקעה הקשה, אך חומרת העבירות אינה עושה אותה ראויה להקלה נוספת. (4) לפיכך איננו נעתרים לערעורים. נביע עם זאת את התקוה, כי לקח המאסר מזה וטיפול שיקומי בעת המאסר מזה יתנו את פריים, וכי המערערים לא ישובו לסורם ויבחרו חיים אחרים, חיים של אזרחות הגונה, לטובתם שלהם ולטובת החברה. ניתן היום, כ"ד בתשרי תשס"ו (27.10.05). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 04115460_T03.docלח מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il