קרניל חברה לעבודות הנדסיות בע"מ נ. גב ים חברה לקרקעות בע"מ

פסק-דין בתיק ע"א 11512/04 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 11512/04 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט א' רובינשטיין המערערת והמשיבה שכנגד: קרניל חברה לעבודות הנדסיות בע"מ נ ג ד המשיבה והמערערת שכנגד: גב ים חברה לקרקעות בע"מ ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה, מיום 26.10.04, בת"א 570/98, שניתן על ידי כבוד השופטת ב' בר זיו תאריך הישיבה: י"ח באלול התשס"ו (11.09.06) בשם המערערת והמשיבה שכנגד: עו"ד אילה סגל-גבסי; עו"ד יוסף סגל בשם המשיבה והמערערת שכנגד: עו"ד נעמה סלע פסק-דין השופט א' א' לוי ערעור וערעור שכנגד על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (ת.א 570/98), בו נקבע כי על המערערת, קרניל חברה לעבודות הנדסיות בע"מ, לשלם לגב ים חברה לקרקעות בע"מ, היא המשיבה והמערערת שכנגד בערעורים שבפנינו, פיצוי כספי בגין ליקויי בנייה שונים אשר נתגלו בעבודותיה. רקע עובדתי 1. בראשית שנות ה-90 יזמה המשיבה את הקמתו של פרויקט בניה ובו שני בניינים, במקרקעין הידועים כחלקות 45 ו-46 בגוש 10421 בעיר קריית מוצקין. לשם כך, התקשרה המשיבה ביום 1.8.1991 בחוזה עם חברת פ.א ברקאי חברה לבניין וייזום בע"מ (להלן: "ברקאי"), כדי שזו תשמש כקבלן ראשי בפרויקט הבניה (ראו נספח א' במע/1 למוצגי המערערת, להלן: הסכם א'). במסגרתו של הסכם זה, קיבלה ברקאי על עצמה את התחייבויותיה ואחריותה של המשיבה כלפי רוכשי הדירות "בדבר טיב הדירות ו/או העבודה על פי חוק המכר (דירות), התשל"ג-1973 על תקוניו" (סעיף 11 להסכם א'). בתוך כך, העמידה ברקאי מספר ערבויות בנקאיות לטובת המשיבה (סעיף 29 להסכם א'). אקדים ואציין כבר עתה, כי ביום 5.1.96 חילטה המשיבה סך של 424,939.37 ש"ח מתוך ערבויות אלו, ובהמשך, ביום 19.10.96 הוצא כנגד ברקאי צו פירוק. לשם ביצוען של עבודות האינסטלציה בפרויקט הבניה, שכרה ברקאי את שירותיה של המערערת, חברה העוסקת בביצוע עבודות הנדסיות במערכות אינסטלציה ומיזוג אוויר, כקבלנית משנה. מערכת ההסכמים בין ברקאי למערערת בנויה משני נדבכים. האחד, הינו הסכם שנכרת בין השתיים ביום 4.11.1991 (נספח א' במע/2 למוצגי המערערת, להלן: הסכם ב'), בו הצהירה המערערת כי היא מודעת לכך שהסכם זה הינו חלק בלתי נפרד ממכלול התחייבויותיה של ברקאי, וכי תוכנן של אלו ידוע לה. עוד נקבע, כי המערערת תבצע את עבודות האינסטלציה לפי דרישותיה של ברקאי, ובהתאם לתנאי ההסכם שלה עם המשיבה, וכי היא תשא באחריות לטיב עבודותיה במשך שנה ממועד "מסירת מערכת העבודות בשלמותן". לשם הבטחת התחייבות זו, נקבע כי המערערת תפקיד בידי ברקאי ערבות כספית בעת קבלת התשלום האחרון. הנדבך השני הינו הסכם אשר כרתו השתיים ביום תשלום החשבון הסופי (נספח ב' למע/1 למוצגי המערערת, להלן: הסכם ג'), ובו הצהירה המערערת על אחריותה לטיב העבודה בפרויקט לפי חוק המכר (דירות), ובהתאם לפרטי החוזה שנכרת בין ברקאי למשיבה. משמעות הדבר היא כי משך תקופת חבותה החוזית של המערערת אינו שנה בלבד, כאמור בהסכם ב', אלא כאמור בסעיף 4 לחוק המכר (דירות) ובתוספת לו, היינו, לאורך תקופת הבדק והאחריות גם יחד. 2. בשלהי שנת 1993, לאחר שהמערערת סיימה את ביצוען של עבודות האינסטלציה בפרויקט, נכנסו דיירי הבניין לדירותיהם החדשות, והופתעו לגלות בהן ליקויים שונים, ובכללם רטיבות באזורים רבים. הדיירים דיווחו אודות ליקויים אלו והנזקים שנגרמו כתוצאה מהם לחיים אנגל, אשר חברה בשליטתו מונתה מטעמה של המשיבה לפקח על מסירת הדירות והטיפול בהן בשנת הבדק. אנגל הלה בדק ומצא כי מקורה של רטיבות זו בליקויים במערכת האינסטלציה, שבאו לידי ביטוי בנזילות ממערכת המים הקרים והחמים, בחיבורי הכלים הסניטאריים ובמערכת הדלוחין (ת/2). תחילה, העביר אנגל תלונות אלו לטיפולה של ברקאי, אולם לאחר שזו נקלעה לקשיים כלכליים, החליטה המשיבה לתקן את הטעון תיקון באמצעות קבלני משנה מטעמה, ולא להסתייע בשירותיה של המערערת לשם כך. הליכים בפני בית-משפט קמא 3. נוכח הנזקים שנגרמו למשיבה, תבעה היא מן המערערת פיצוי כספי בבית-המשפט המחוזי בנצרת, בגין התרשלותה הלכאורית בביצוע עבודות האינסטלציה ב-25 דירות, ובגין הפרת חוזה ב', אשר נכרת בין ברקאי והמערערת ואשר לטענתה, נועד להיטיב עימה. טענותיה של המשיבה בבית-משפט קמא נסמכו על חוות דעת מומחה מטעמה, מר יצחק לזר (ת/4-ת/10), אשר בדק את הליקויים הנטענים בארבע דירות, וכן על דו"חות שערכו קבלני משנה אשר ביצעו את התיקונים בכל הדירות נושא כתב התביעה. בחוות דעתו, ציין לזר כי כאשר הגיע לבניין לשם בדיקתן של הדירות, התיקונים ב-15 מהן הסתיימו זה מכבר. עם זאת, לאחר שערך בדיקות מקיפות, הגיע לזר למסקנה כי: 10. "על פי הממצאים אשר התגלו על-ידי בדירות בהן טיפלתי בעצמי ותועדו בחלקם בתמונות של הדירות אשר טופלו לפני הגעתי, ניתן לקבוע חד משמעית כי אכן מדובר בביצוע רשלני של עבודות אינסטלציה הנוגדות הנחיות למתקני תברואה (הל"ת), תקנות התכנון והבניה ותקנים רלוונטיים" [ההדגשה הוספה]. בין היתר, מנה לזר את הליקויים הבאים: העדר שיפועים בצנרת ניקוז האמבטיות ואגניות המקלחון; דליפות בחיבורי הצנרת והברזים; קביעת נקודות ביקורת תחת אגני המקלחת; פריצת חיבורי צנרת הניקוז; בליה בלתי סבירה ופיצוצים בצינורות המים החמים והקרים; שקיעת אגניות ואמבטיות; התפשטותה של רטיבות מתחת לריצוף הדירה אשר הובילה להכתמתו; ולבסוף, התפוררות קירות הגבס וריקבון צמר הסלעים אשר נועד לבידוד. לזר סיכם את עלות ביצוע תיקוני האינסטלציה אשר בוצעה על-ידי המשיבה בסך של 816,729 ש"ח. זאת, בעוד סך העלות הכוללת בגין תיקון הליקויים בדירות עמד על 2,229,547 ש"ח (כעולה מתצהירו של מר מרסלו פירסטמן, מנהל החשבונות של המשיבה, ת/1). 4. אף המערערת לא קפאה על שמריה, והגישה חוות דעת מומחה מטעמה, מר יוסף גולדקלנג, אשר התייחסה לליקויים שפורטו בחוות הדעת מטעמה של המשיבה (מע/3 למוצגי המערערת). בחוות הדעת הנגדית נטען כי מקצתם של הליקויים שפורטו לעיל אינם מובילים בהכרח לזרימה לא תקינה של מים במערכת האינסטלציה, וכי היה על המפקח מטעמה של המשיבה לגלותם מייד עם התרחשותם, ולא זמן רב לאחר מכן. 5. בית-משפט קמא קבע כי המערערת חבה באחריות חוזית כלפי המשיבה, הגם שהיא אינה צד לחוזה ישיר עימה, אלא עם ברקאי בלבד. עוד נקבע, כי המערערת התרשלה בעת ביצוע עבודות האינסטלציה, תוך הפרת הוראות החוק הנוגעות בדבר ובשל כך, עליה לפצות את המשיבה. בית-המשפט תמך מסקנה זו בחוות הדעת מטעמה של המשיבה. עוד נקבע, כי אף המומחה מטעמה של המערערת מודה בכשלים אלו, ואין לשעות לניסיונו להניח את האחריות בגינם לפתחם של גורמים אחרים שפעלו בדירות. זאת, הואיל ומשכשלה המערערת בקיום התחייבויותיה החוזיות, די בכך כדי להטיל עליה אחריות גם בגין הנזקים הנלווים להן. בית-המשפט הוסיף וציין, כי אף שחוות הדעת מטעמה של המערערת התייחסה לארבע דירות בלבד, יש בה כדי להעיד על מצבן של הדירות, שכן הליקויים והנזקים שנמצאו בהן משותפים לכל הדירות נושא התביעה. דפוס חוזר זה נלמד הן מדו"חות החברה אשר ביצעה את התיקונים בפועל, והן מן התמונות אשר צורפו לתביעה, המעידות כי אין מקור אחר לתופעת הלוואי של הרטיבות זולת צנרת המים והביוב. תקינותם של אלו האחרונים הייתה, כאמור לעיל, באחריותה הבלעדית של המערערת. 6. עם זאת, ראה בית-משפט קמא לנכון להפחית את הפיצוי למשיבה, וזאת בשל העובדה שהיא לא הקטינה את הנזק, והפחית מן הפיצוי שנקבע בחוות דעתו של המומחה לזר - 816,729 ש"ח - את הסכומים הבאים: ראשית, נוכח הפיקוח ההדוק שביצעה המשיבה על עבודת המערערת, היה עליה לבדוק את טיב העבודות ולהתריע על כשלים שאירעו בהן. משלא עשתה כן, ייחס לה בית-משפט קמא אשם תורם בשיעור של 25%. שנית, כפי שצוין לעיל, חילטה המשיבה סכום של 424,939.37 ש"ח מן הערבויות שברקאי העמידה לטובתה במסגרת ההסכם ביניהן. בית-משפט קמא חישב את שיעור הערבויות שחולטו על-ידי המשיבה לצורך עבודות האינסטלציה על פי חלקן היחסי של אלו בכלל התיקונים (36.63%), והפחית מן הפיצוי האמור סך של 169,665.74 ש"ח. שלישית, בית-המשפט ראה לנכון להפחית כ-20% מן הפיצוי האמור מאחר שהמשיבה לא אפשרה למערערת לתקן בכוחות עצמה את הנזקים שנתגלו, ותחת זאת שכרה את שירותיהם של קבלנים חיצוניים, יקרים יותר. בנוסף לכל אלה, חויבה המערערת לשלם כ-10% מסך הוצאות הפיקוח שהוציאה המשיבה, היינו, 12,000 ש"ח. בסופו של יום, חויבה המערערת לשלם למשיבה סכום של 291,535 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, ובתשלום הוצאות ההליך בסך 100,000 ש"ח. המערערת מזה, והמשיבה מזה, מיאנו להשלים עם הכרעתו של בית-משפט קמא, ומכאן הערעורים שבפנינו. נימוקי הערעור והערעור שכנגד 7. המערערת מטעימה כי היא אינה נושאת באחריות חוזית כלשהי כלפי המשיבה, וכי ההסכמים שנכרתו בין המשיבה לברקאי לא הובאו כלל לידיעתה. מכל מקום, לטענתה, היא אינה אחראית לנזקים שנגרמו כתוצאה מן הליקויים במערכת האינסטלציה, שכן לא הוכחה הפרתה של חובת הזהירות או התרשלות כלשהי מצידה. עוד טוענת המערערת, כי יש בפעולותיה של המשיבה בפרויקט, בעצמה ובאמצעות קבלני משנה נוספים, כדי לנתק את הקשר הסיבתי בין התרשלותה הלכאורית לבין הנזק שנגרם לדירות. יתרה מכך, המערערת סבורה כי חוות דעתו של לזר אינה עונה על הקריטריונים הנדרשים לשם הגדרתה כחוות דעת מומחה, ועל כן, אין לה ערך ראייתי כלשהו. זאת, כיוון שהמשיבה היא שהעבירה לידי לזר את הנתונים בהם נעזר לשם הכנת חוות דעתו, והוא לא ליקט אותם באופן עצמאי. נוסף לכך, סבורה המערערת כי עדותו של המומחה ביחס ל-15 הדירות אשר תוקנו לפני הגעתו, הינה בגדר "עדות שמועה" ולפיכך, אין להסתייע בה. המערערת מוסיפה וטוענת, כי חוות דעת לכאורית זו הוגשה ביחס לארבע דירות בלבד, ואין ללמוד ממנה גזרה שווה ביחס לכל הדירות נושא התביעה. נוכח כל אלה, מבקשת המערערת לשים את יהבה על חוות הדעת מטעמה, אשר נדחתה על-ידי בית-משפט קמא, ולטענתה, קובעת כי הליקויים שנתגלו בדירות אינם פועל יוצא של עבודתה. ולבסוף, טוענת המערערת כי היה על בית-משפט קמא לצמצם במידה רבה יותר את היקף הפיצויים בהם חויבה, על-ידי הגדלת שיעור הקטנת הנזק בו חבה המשיבה: הן באמצעות הגדלת שיעורו של האשם התורם, הן בעזרת זקיפת מלוא סכום הערבויות שחולטו, והן באמצעות הפחתת סכום גבוה יותר בגין העובדה שהמשיבה לא נעזרה בשירותיה של המערערת. 8. במסגרתו של הערעור שכנגד, תומכת המשיבה את יתדותיה בפסק-דינו של בית-משפט קמא באשר לעצם חבותה של המערערת כלפיה, ובאשר לאימוץ המסקנות האמורות בחוות דעתו של לזר. עם זאת, מלינה המשיבה על סכום הפיצוי שנקבע לה, הנופל מזה שנקבע בחוות דעתו של לזר, מן הטעמים הבאים. תחילה, מטעימה המשיבה כי לא היה מקום להפחית את שיעורן היחסי של עבודות האינסטלציה בגין הערבויות שחולטו, הואיל והערבויות ניתנו לה על-ידי ברקאי, והן אינן רלוונטיות כלל במערכת היחסים שלה עם המערערת. המשיבה מוסיפה וטוענת, כי הביעה את רצונה לתקן את הליקויים שנגרמו בדירות הפרויקט, אולם המערערת היא שמנעה ממנה לעשות זאת. על כן, הקטנת שיעור הפיצוי שניתן לה ב-20%, אינה עולה בקנה אחד עם הסכום שניתן היה לחסוך הלכה למעשה. לבסוף, מבקשת המשיבה כי המערערת תשא בסכום גבוה יותר בגין הוצאות ההליכים. דיון 9. השאלה הניצבת בבסיסה של המחלוקת שבפנינו, היא האם המערערת חבה באחריות לליקויי הבניה ועליה לפצות את המשיבה בגין נזקיה מכוח דיני הנזיקין, ולחילופין או בנוסף להם, מכוח דיני החוזים. שותף אני להשקפתה של ערכאה קמא כי חבותה של המערערת נובעת הן מכוח רשלנותה והפרת חובת הזהירות בה היא חבה כקבלנית משנה בפרויקט הבניה הנדון, והן מכוח קיומה של מערכת יחסים חוזית בין הצדדים, אשר קובעת את אחריותה של המערערת לטיב העבודות בפרויקט לפי חוק המכר (דירות). אבהיר את דברי אלה. 10. למען תקום חבות בנזיקין מכוח עוולת הרשלנות, יש להוכיח שלושת אלה: אשם, קשר סיבתי, ונזק. קיומו של אשם ברשלנות הוא פועל יוצא של התרשלות וחובת זהירות, ועל כן, נפנה תחילה לבחון את ההתרשלות המיוחסת למערערת (ראו 2625/02 נחום נ' דורנבאום, פ"ד נח(3) 385, 401). התרשלות הינה סטייה מרמת התנהגות של אדם סביר, אשר לא נמנע מסיכונים צפויים, ההופכים את התנהגותו לבלתי סבירה. עובר לקביעה כי המערערת התרשלה בביצוע עבודותיה, יש לבחון האם היה ביכולתה לצפות את התממשות הסיכונים הכרוכים בהתנהגותה. בעניינו, המערערת הייתה יכולה לדעת, וראוי היה שתעשה כן, כי ביצוע עבודות שלא לפי תקני הבניה הנדרשים על פי חוק, עלול להוביל לנזקים לדירות בהן היא פעלה כקבלנית משנה. אלה הם סוג הנזקים שהיה על המערערת לצפותם, וראוי להטיל עליה אחריות בגינם הן מטעמים של הרתעה והן מטעמים של פיזור נזק, שכן המערערת הייתה יכולה לבצע את מלאכתה נאמנה, בעלות הפחותה מעלות נזקה של המשיבה (ע"א 4114/90 בן שושן נ' כריכיה קופראטיבית בע"מ, פ"ד מח(1) 415, 428). משמצאנו כי המערערת התרשלה במעשיה, שומה עלינו לבחון אם קמה לה חובת זהירות כלפי המשיבה. יסודה של חובת זהירות זו ביחסי קרבה ושכנות בין הצדדים, ובמסקנה כי אין שיקולי מדיניות המצדיקים את שלילתה. לצערנו, אין זו הפעם הראשונה בה נתגלו ליקויי בנייה בדירות אשר נמסרו לידי רוכשים תמימים. סוגיה זו נדונה בעבר פעמים רבות בפני בית-משפט זה, והוכרע כי קבלן משנה אשר הקים בניין האמור להיות בטוח ותקין לשימוש ולמגורים, חב חובת זהירות כלפי מי שעשה שימוש בדירות בהן הוא ביצע את העבודות (ראו ע"א 7130/01 סולל בונה בניין ותשתית בע"מ ואח' נ' יגאל תנעמי ואח', פ"ד נח(1) 1, 18; ע"א 867/86 שרון נ' שיכון עובדים, פ"ד מה(3) 617, 622). 11. בית-משפט קמא קבע את התרשלות המערערת ואת הקשר הסיבתי בינה לבין הנזק שנגרם למשיבה, על יסוד חוות דעת מומחה אשר הוגשה מטעמה. כלל ידוע הוא, כי לא על נקלה תבטל ערכאת ערעור קביעה עובדתית שנקבעה על-ידי ערכאה קמא. התערבות בממצאים עובדתיים תיעשה במקרים קיצוניים בלבד, כגון מקרים בהם נפל בהכרעת הערכאה הדיונית פגם היורד לשורש העניין או כאשר הדברים אינם מבוססים על פניהם (השוו ע"א 78/84 סווילם נ' אלג'ילאני, פ"ד מב(2) 142, 145; ע"א 3601/96 בראשי נ' עזבון המנוח קלמן בראשי, פ"ד נב(2) 582, 594). הערכת הראיות וההכרעה ביניהן היא מתפקידיו של בית-המשפט, אף אם קשורה היא בשאלות מקצועיות, הכרוכות בהסקת מסקנות מחוות דעת שונות שהונחו בפניו, כפי שארע בעניינו (השוו ר"ע 423/83 מדינת ישראל נ' עזבון סילוורמן ואח', פ"ד ל"ז (4) 281, 285; ע"א 6581/98 זאבי ואח' נ' מדינת ישראל, לא פורסם). בית-משפט קמא ביכר, על יסודם של נימוקים סבירים, את חוות הדעת שהוגשה מטעמה של המשיבה, אשר הצביעה על מקור הליקויים בעבודתה של המערערת, ובצדק ציין כי חוות הדעת מטעמה של המערערת מכירה אף היא בקיומם של אלו. אשר על כן, לא נמצאה לנו עילה, כבית משפט שלערעור, להתערב בהכרעתו זו (השוו ע"א 1227/97 סלעית האדומים מחצבה ומפעל לעיבוד אבן בע"מ נ' אברהים ואח', פ"ד נ"ג (3) 247, 252; ע"א 345/89 נאות דברת נ' נהול והשקעות בע"מ, פ"ד מו(3) 350, 359). 12. למעלה מן הדרוש אוסיף, כי אין רגליים לסברה לפיה חוות הדעת מטעם המשיבה אינה באה בגדר "חוות דעת", שכן היא מקיימת את התנאים האמורים בפרק ג' לפקודת הראיות [נוסח חדש] התשל"א-1971, ופרק י"א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ואת ההלכה הפסוקה בסוגיה זו. אף העובדה כי המומחה בדק במו ידיו רק ארבע מכלל הדירות נשוא התובענה, אינה עומדת למשיבה לרועץ, נוכח התייחסותו המפורשת לכך בחוות דעתו. כאמור, המומחה לא התיימר להציג עובדות בלתי נכונות, דייק בלשונו באשר למספר הדירות שבדק, ואף תיאר ללא כחל ושרק את אופן התרשמותו מן הפגמים שנראו בדירות הנוספות, היינו, מן התמונות והדו"חות. קביעתו החד משמעית, אותה אימץ בית-משפט קמא, התבססה על מכלול נתונים אלו, לאמור, הליקויים אינם ספוראדיים בדירה זו או אחרת, אלא חוזרים על עצמם באופן שיטתי וקבוע: בכל הדירות נתגלתה רטיבות אשר גרמה להחלדה של הצנרת ולכתמים וחלודה בריצוף ובקירות. רוצה לומר, מקורם של אלו בעבודתה הרשלנית של המערערת, אשר לא עמדה בתקנים הנדרשים. 13. לפיכך, הגעתי לכלל מסקנה כי הוכח שהמערערת התרשלה בביצוע עבודות האינסטלציה אותן התחייבה לבצע, ועל כן עליה לפצות את המשיבה בגין הנזק שגרמה. מכל מקום, שותף אני למסקנתה של ערכאה קמא, לפיה חבה המערערת גם מכוח דיני החוזים. ראשית, אין לקבל את טענת המערערת כי דבר ההסכם בין ברקאי למשיבה לא הובא לידיעתה, הואיל והדבר מופיע באותיות של קידוש לבנה בסעיף 12 להסכם בינה לבין ברקאי. כאמור, בעת כריתתו של הסכם ג' בין המערערת לברקאי, נטלה המערערת על עצמה אחריות לטיב העבודות לפי חוק המכר (דירות) ובהתאם למפורט בהסכם ב', בין ברקאי למשיבה. משכך הם פני הדברים, נפנה לבחון את מקור חבותה החוזית של המערערת. תנאי הכרחי לשם יצירתו של חוזה לטובת צד שלישי הוא, כי הצדדים התכוונו להקנות לו זכות תביעה עצמאית כנגד החייב (השוו ג' שלו דיני חוזים (התשס"ג-2003) 430; ע"א 3755/03 בן חמו נ' טנא נגה (שיווק) 1981 בע"מ, לא פורסם). אך ברי הוא, כי הצדדים להסכם ג' התכוונו להקנות למשיבה את הזכות לדרוש את קיום החיוב, כפי שזו אכן עשתה בסופו של יום. כוונה זו נלמדת מלשון החוזים ומן הנסיבות שאירעו לאחר כריתתם גם יחד. לשונו המפורשת של הסכם ג' מעלה כי המערערת נושאת באחריות לטיב עבודותיה לפי חוק המכר (דירות), ובהתאם לאמור בהסכם ב', בו נקבע בעבר כי אחריות זו מוטלת על שכמה של ברקאי. להשקפתי, לו התגנב בליבה של המערערת ספק שמא עבודותיה לא יעמדו בתקנים הנדרשים על פי חוק, לא הייתה היא מתקשרת בחוזה אשר כל בר בי רב מבין כי זוהי משמעותו, גם אם זו מוסקת מכללא (השוו ע"א 1051/03 אולפן ראובן ואח' נ' כ.מ.ב.ק לפיתוח ויזום בע"מ, לא פורסם). כוונה זו עולה גם מהשתלשלות האירועים מן הרגע בו נתגלו הליקויים בדירות, או אז פנתה המשיבה למערערת במכתב ובו פירטה אודות הליקויים הנטענים. אף שהמערערת כפרה תחילה בעצם קיומם של אלו, נציג מטעמה ביקר בדירות האמורות והביע נכונותה לתקן את עבודות האינסטלציה הפגומות. לו סברה המערערת כי היא אינה חבה כלפי המשיבה מנימוק זה או אחר, היא הייתה מציינת זאת באותה עת. איני נדרש לשאלה, בה לא הכריעה ערכאה קמא, האם נכונות זו הצטמצמה לביצוען של עבודות האינסטלציה בלבד, או שמא היא הייתה גורפת יותר, והכוונה גם לביצוע העבודות הנלוות, כגון החלפת הריצוף ובניה מחודשת של הקירות שנפגמו. כך או כך, המשיבה, מטעמיה שלה, בחרה לבצע את התיקונים בסיועם של קבלני משנה, והדבר בא בגדר שיקוליו של בית-משפט קמא באשר לגובה הפיצוי שנפסק לה. 14. הנה כי כן, לאחר שהכרענו בשאלת חבותה של המערערת, נפנה כעת לדון בטענות בדבר היקף הקטנת הנזק ושיעור הפיצוי אשר נקבע על-ידי בית-משפט קמא. עובר לדיון בטענות הצדדים לגופן, אקדים ואציין כי בית משפט זה לא ימיר את הערכותיה של הערכאה הדיונית בהערכתו-שלו, אלא אם כן סכומי הפיצויים שנפסקו הינם בלתי סבירים או שנפלה טעות בולטת בהערכת הנזק, מה שאין כן במקרה שבפנינו (ע"א 7130/01 סולל בונה בנין ותשתית בע"מ נ' תנעמי הנזכר, בעמ' 24; ע"א 60/87 אילוז נ' דוד, פ"ד מב(3) 643, 647). באשר לטענה בדבר אשם תורם מצידה של המשיבה – בקביעת קיומו של אשם תורם יש לבחון תחילה אם, בנסיבות העניין, נהג הניזוק כאדם אחראי ותוך זהירות סבירה; ואם נמצא שלשאלה זו יש להשיב בשלילה, יש לחלק את האחריות לפגיעה בין המזיק לבין הניזוק על-פי מבחן האשמה המוסרית (השוו ע"א 73/86 שטרנברג נ' עיריית בני-ברק, פ"ד מג(3) 343, 350; תנעמי הנ"ל בעמ' 21). כיוון שהמערערת ביצעה את עבודות האינסטלציה תחת פיקוח מטעמה של המשיבה, היה על מפקח זה להתריע מבעוד מועד כי הוראות התקנים אינן מקוימות כלשונן (ע"א 1530/02 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' יובלים אגודה שיתופית ואח', פ"ד נח(6) 822, 831). הנחה מסתברת היא, כי ניתן היה למנוע חלק מן הנזקים שנגרמו בסופו של יום, לו הייתה ניתנת התרעה מעין זו, ועל כן, ראוי היה לייחס למערערת אשם תורם בשיעור של 25%. נוסף לכך, שותף אני לקביעתו של בית-משפט קמא בדבר הקטנת הנזק בשיעור של 20% נוספים, הואיל והסתייעות המשיבה בשירותיהם של קבלני משנה לשם תיקון הליקויים האמורים, הייתה כרוכה בהוצאות גבוהות יותר מאשר לו הייתה המערערת עושה כן. עוד אוסיף, כי צדק בית-משפט קמא שעה שהפחית מסכום הפיצוי את שיעורן היחסי של עבודות האינסטלציה מכספי הערבות הבנקאית שניתנה על-ידי ברקאי וחולטה על-ידי המשיבה. לולא הפחתתו של סכום זה, הייתה המשיבה מטיבה את נזקה פעמיים: תחילה על-ידי חילוטה של ערבות הבנקאית, ולאחר מכן על-ידי הפיצוי שנפסק לה בבית-משפט. 15. ולבסוף, המערערת משיגה על גובה ההוצאות שנפסקו לה בפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי, ואילו המשיבה מבקשת להוסיף על סכום זה. דין טענות אלו להידחות, שכן ככלל, ופרט למקרים חריגים בהם נפלה טעות קיצונית, ערכאת ערעור אינה מתערבת בפסיקת הוצאות, המהווה חלק מסמכותה השיורית של הערכאה הדיונית, הרואה לנגד עיניה את מכלול נסיבותיו של הסכסוך ואת התנהלות הצדדים לאורכו של המשפט (רע"א 6568/05 כץ נ' כץ, לא פורסם; ע"א 136/92 ביניש עדיאל נ' דניה סיבוס, פ"ד מז(5) 114, 131; ע"א 378/78 קלינגר נ' מנהל מס עזבון, פ"ד ל"ג (1) 509, 510). בנסיבות הערעורים שבפנינו, לא מצאתי כי הוכחה עילה לסטות מכלל זה. אשר על כן, אני מציע לדחות את הערעורים, ולהותיר את פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי על כנו. בנסיבות העניין, כל צד ישא בהוצאותיו. ש ו פ ט השופטת ע' ארבל: אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופט א' רובינשטיין: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט א' א' לוי. ניתן היום, כ"ה בחשוון תשס"ז (16.11.06). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 04115120_O10.doc אז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il