צבי צילקר נ. "השבוע באשדוד"

פסק-דין בתיק ע"א 1150/09 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 1150/09 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש המערער: צבי צילקר נ ג ד המשיבים: 1. "השבוע באשדוד" 2. מנחם גלילי ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בקרית-גת (כב' השופטת נ' נצר) מיום 15.1.2009 שלא לפסול עצמו מלדון בת"א 1239/07 בשם המערער: עו"ד ליאת גרינפלד פסק-דין ערעור על החלטת בית המשפט השלום בקרית גת (השופטת נ' נצר), שלא לפסול עצמו מלדון בעניינו של המערער בת"א 1239/07, בהחלטה מיום 15.1.2009. 1. המערער הגיש תביעה בעילת פרסום לשון הרע כנגד המקומון "השבוע באשדוד", הוא המשיב 1, ונגד כותב הכתבה נשוא התביעה מנחם גלילי, הוא המשיב 2. הכתבה עניינה מעשי שחיתות שאירעו, כביכול, בחסותו של המערער עת שימש ראש העיר אשדוד. 2. לאחר הגשת כתב ההגנה ביקשו הצדדים בקשות שונות בנוגע למילוי שאלונים ולגילוי מסמכים והתיק לנקבע לישיבת קדם משפט. על יסוד התנהלות בית המשפט במהלך קדם המשפט וחילופי הדברים בין באת כח המערער לבית המשפט, לפיהם הביע בית המשפט דעתו הלכאורית כי הפרסומים בכתבה אינם מהווים לשון הרע וכי על המערער להניח תשתית עובדתית בתצהירו לטענה זו, הגיש המערער בקשה לפסילת בית המשפט. כן הגיש בקשה לתיקון פרוטוקול הדיון באופן שישקף את שנאמר בדיון, לרבות התבטאויות בית המשפט לפיהן מדובר בתביעת סרק. בית המשפט קיבל את הבקשה לתיקון פרוטוקול בחלקה במובן זה שהורה להוסיף רק את דברי באת כח המערער שהושמטו מהפרוטוקול, אך סירב להוסיף את התבטאויותיו הנטענות ביחס לתביעה. 3. בית המשפט, לאחר שקיבל את תגובת המשיבים, החליט לדחות את בקשת הפסלות. בית המשפט קבע כי הבקשה לא נועדה אלא לנסות לרפות את ידיו משמצא לנכון להביע עמדה לכאורית באשר לסיכויי התביעה במסגרת ישיבת קדם משפט. בית המשפט הוסיף כי אין הבעת הדעה מקימה לכשעצמה עילת פסלות ואין בדבריו כדי להצביע על קיומה של דעה קדומה או על נחרצות קביעתו. עוד קבע כי יתכן כי ישנה התרשמותו המוקדמת בשים לב למסכת הראייתית שתובא בפניו. בית המשפט הוסיף כי לא בכדי קבע את התיק לקדם משפט נוסף לאחר הגשת תצהירים אשר נועדו להשלים את שהחסירו כתבי הטענות או להבליט ולהאיר את הסוגיות שנותרו עמומות. מכאן הערעור שלפניי. 4. המערער מפרט בערעורו בהרחבה את מהלך הדיון בקדם המשפט. לטענתו, במהלך קדם המשפט הביע בית משפט דעתו כי מדובר בתביעת סרק שלא ברור מדוע הוגשה ומדוע יש לנהלה. בית המשפט הוסיף כי אין בכתבה דבר המהווה לשון הרע וכי מדובר בעיתונות חוקרת. בהמשך לדין ודברים הציע בית המשפט למשוך את התביעה. משסירב המערער החליט בית המשפט כי על המערער להגיש תצהירו ראשון וקבע את אופן המשך ניהול התיק, המותנה בשאלה האם יתמיד המערער בתביעתו. לדעת המערער דברי בית המשפט מצביעים על כך שדעתו ננעלה ועל כן קיים חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט המצדיקים פסילתו. לטענת המערער, אין מדובר בהבעת דעה לכאורית לגיטימית בישיבת קדם משפט, שכן בתביעת לשון הרע בית המשפט הוא הקובע מהי פרשנותו הנכונה של הפרסום על פי מבחן אובייקטיבי תוך עיון בפרסום עצמו בלבד. בניגוד לקביעת בית המשפט בדבר הצורך בהגשת תצהירים בטרם קדם משפט נוסף, אין אפשרות בתביעת לשון הרע להוכיח כי פרסום מהווה לשון הרע על ידי תצהירים ו/או ראיות. לכן, משהביע בית המשפט דעתו נחרצות בישיבת קדם המשפט כי הפרסומים אינם מהווים לשון הרע, הפך המשפט למשחק מכור ואין בהגשת תצהירים מטעם המערער כדי להועיל לשינוי דעת בית המשפט. לדעת המערער, משוא הפנים בא לידי ביטוי לאורך הדיון כולו בניסיון להפנות את בית המשפט להלכות הפסוקות בדיני לשון הרע אשר אינן עולות בקנה אחד עם החלטותיו. בנוסף, אופן רישום הפרוטוקול היה בלתי הוגן. לדעת המערער, סירוב בית המשפט להוסיף דבריו לפרוטוקול אומר דרשני. כך גם חיוב המערער להשיב באופן מלא על השאלון, שחלקו אינו רלוונטי למחלוקות נשוא התביעה. במיוחד, כאשר החלטה מקבילה ביחס למתן תשובות לשאלון שהפנה המערער למשיבים לא ניתנה. בכך נתן בית המשפט יד להמשך הפגיעה בשמו הטוב של המערער. המערער מוסיף כי עצם הקביעה בהחלטה כי מטרת הגשת הבקשה היתה לנסות לרפות את ידיו של בית המשפט מצביעה על משוא פנים כלפיו. הצטברות ההתבטאויות ויחסו של בית המשפט, מהווה עילה, לדעת המערער, לפסילתו מלשבת בדין. 5. לאחר עיון בהודעת הערעור ובנספחיו וכן בהחלטת בית המשפט הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. הלכה היא, כי אין די בתחושות סובייקטיביות של מי מן הצדדים כדי להקים עילת פסלות, וכי לצורך כך נדרש חשש ממשי למשוא פנים, המבוסס על נסיבות אובייקטיביות. תקנה 140 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כי קדם המשפט נועד לשם "בירור של נושא הריב ודרכי הדיון בו, במגמה ליעל את הדיון, לפשטו, לקצרו ולהחישו או כדי לברר אם יש מקום לפשרה בין בעלי הדין". בית המשפט רשאי במהלך קדם המשפט להפנות את תשומת ליבו של צד לקשיים בתובענתו, ולהפנות אליו שאלות מכוונות במידת הצורך. התבטאויות בית המשפט קמא במהלך הדיון, שאותן לא הכחיש, אינן אלא דברים לכאורה, אשר נועדו לצורך ייעול הדיון, במסגרת הדיון בקדם המשפט (ע"א 8025/03 עמוס גבעון נ' אברהם שרם (לא פורסם, 3.12.2003)). מכל מקום, סופיות העמדה נגזרת מן האופן שבו הובעה ומן המסגרת הדיונית בה הובעה והוכרעה (ראו בג"ץ 2148/94 גלברט נ' יושב ראש ועדת החקירה, פ"ד מח(3) 573, 604-606 (1994)), ובית המשפט רשאי להביע את דעתו על סיכויי התביעה וההגנה, דעה שהיא רק בבחינת השערה לכאורה, לפי שלב השמיעה שבו נתון ההליך השיפוטי. דעה כאמור, אשר הובעה בשלב מוקדם של ההליך, לפני שמיעת טיעוני הצדדים, אין בה, ככלל, כדי להעיד כי "ננעל" ליבו של בית המשפט (ע"א 3196/06 מלחם אקרם נ' ועדת הקבלה לפקולטה לרפואה - האוניברסיטה העברית בירושלים (לא פורסם, 14.6.2006)). ויודגש, אם דעה זו היא לכאורית בלבד, תוך שהשופט פתוח לאימוצה של דעה שונה, אין בעצם הבעת הדעה כדי לפסול את השופט מלשבת בדין. האיסור אינו על דעה קודמת, הוא על דעה קדומה (יגאל מרזל דיני פסלות שופט 192, 194 (2006)). 6. אין בנסיבות שהובאו בפני כדי ללמד שהדיון במהלך קדם המשפט נוהל מתוך משוא פנים. זאת, אפילו נקבל את טענת המערער בדבר התבטאותו של בית המשפט בנוגע לסיכויי התביעה אשר דבר אמירתה לא הוכחש. יש לזכור, כי מדובר בשלב מקדמי של ההליך, בטרם הוגשו תצהירים ונשמעו ראיות, וברי כי בשלב זה אין השופט מגבש עמדה סופית בעניין. דווקא העובדה שבית המשפט אפשר לבעלי הדין להגיש תצהירים מטעמם ולקיים קדם משפט נוסף מעידה על כך, כי הוא היה מוכן לאפשר למערער להביע את מלוא טענותיו על מנת לבסס את תביעתו וכדי למקד את המחלוקת בין הצדדים, וזאת מבלי לסתור את ההלכות שנקבעו ביחס לבירור תביעת לשון הרע. לפיכך, ניכר כי בית המשפט לא גיבש דעה קדומה ונחרצת במחלוקת זו, אלא דעה לכאורית בלבד, כפי שהעיד על עצמו בהחלטה. בנסיבות אלו, חששו של המערער למשוא פנים, ככל שישנו, הינו חשש סובייקטיבי בלבד, ולא קם החשש הממשי האובייקטיבי למשוא פנים, המצדיק את פסילת בית המשפט. למותר לציין, כי אי שביעות רצונו של צד להליך מהחלטות שניתנו על ידי בית המשפט ואופן ניהול המשפט, לרבות הוראותיו בנוגע למילוי שאלונים ולהחלטתו בעניין תיקון הפרוטוקול, אין בו כדי להקים עילת פסלות. הלכה היא כי השגות בעניינים אלה מקומן בהליכי ערעור רגילים, על-פי סדרי הדין, ולא במסגרת הליכי פסלות (ע"א 7186/98 מלול נ' ג'אן (לא פורסם, 3.12.1998). לאור כל האמור לעיל, דין הערעור להידחות ללא צו להוצאות. ניתן היום, כ"ו באדר התשס"ט (22.3.2009). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09011500_N01.doc דז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il