יוסף ושולמית חן נ. מדינת ישראל - ועדת הזכאות לפי חוק יישום ת

פסק-דין בתיק ע"א 115/09 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 115/09 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש המערערים: 1. יוסף ושולמית חן 2. לוי ארד ובניו נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל - ועדת הזכאות לפי חוק יישום תכנית ההתנתקות ערעור על החלטות בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת א' שניידר) שלא לפסול עצמו מלדון בתיק ו.ע. 163/07 (מיום 25.12.2008), ובתיק ו.ע. 153/08 (מיום 29.12.2008) בשם המערערים: עו"ד זיו סימון; עו"ד רחלי ליבנה ארד בשם המשיבה: עו"ד לימור פלד פסק-דין ערעור על החלטות בית משפט השלום בירושלים (השופטת א' שניידר), שלא לפסול עצמו מלדון בעניינם של המערערים 1 בו.ע 163/07 (החלטה מיום 25.12.2008), ובעניינה של המערערת 2 בו.ע 153/08 (החלטה מיום 29.12.2008). 1. המערערים 1 היו בעלים של מספר עסקים שפונו במסגרת יישום תכנית ההתנתקות בשנת 2005. הם הגישו תביעתם אל מנהלת סל"ע בהתאם להוראות חוק יישום תכנית ההתנתקות, התשס"ה-2005 (להלן: החוק). מאחר וסברו כי ועדת הזכאות פסקה להם פיצוי חלקי בלבד בשל עסק המסגריה שהיה בבעלותם הגישו המערערים 1 ערעור לבית משפט השלום. בדיון מקדמי שנערך בפני השופטת ע' זינגר הוחלט על החזרת הדיון לוועדת הזכאות לשם עריכת ניסיון לפשרה. הניסיון לא צלח והתיק הושב לבית משפט השלום. עקב שינוי מערכתי שנערך בבית משפט השלום הועברו כלל הערעורים על החלטות וועדות הזכאות לטיפול השופטת א' שניידר. 2. המערערים 1 הגישו בקשה לפסילת השופטת א' שניידר. לטענתם, העובדה ששימשה יועצת משפטית לכנסת בתקופה שבין השנים 2001-2005 והשתתפה בדיוני וועדות הכנסת השונות שעסקו בחקיקת החוק, לרבות התבטאויותיה בעניין החוק במהלך דיונים אלה, מעלים חשש אמיתי לכך שלא תוכל לדון בערעורם באופן אובייקטיבי. המערערים טענו עוד כי דעתה המגובשת של השופטת, שנטתה לעתים להחמיר עם המפונים, גם בסעיפים הנתונים לפרשנות, תעמוד לנגד עיניה בשל תפקידה הקודם, אם תדון בערעורם, וזאת על חשבון טובת המערערים. לדעתם, השופטת תידרש לבצע פרשנות תכליתית של חלק מסעיפי החוק, סעיפים שפורשו על ידה בעבר, באופן שלא יאפשר למערערים לקבל פיצוי ראוי והולם בשל פינויים, והנוגד את עקרון הפרדת הרשויות. לדעתם, יש לקחת בחשבון את תחושתם כי השפיטה לא תהיה ראויה ולא תיטיב עימם. 3. השופטת א' שניידר דחתה את הבקשה. השופטת נימקה החלטתה בפירוט ועמדה על כך שבתפקידה הקודם כיועצת משפטית לכנסת ייעצה לכנסת ולוועדותיה בעניינים הקשורים להליכי החקיקה ופעלה להבטחת תקינותם ולא קבעה את תוכנו של החוק. השופטת קבעה כי אכן השתתפה בדיוני וועדות הכנסת שעסקו בהצעת החוק, שמעה את העמדות השונות ואף השתתפה בסיור הוועדה בגוש קטיף וזאת במטרה להכין נוסח שיקלע באופן המירבי לכוונתו הסופית של המחוקק, תוך התמודדות עם שאלות חוקתיות. השופטת קבעה עוד כי פרשנות החוק כפופה לנוסח שהתקבל בכנסת, לכוונת המחוקק ולהלכות השונות שנפסקו ביחס אליו. לכן דחתה את החשש שבמסגרת הפרשנות ניתן יהיה לנקוט ברוח הדברים ששררה בעת הליך החקיקה ולפני שהחוק התקבל. כן דחתה את ההשוואה לשופט שנאלץ לטעון נגד פסק דין של עצמו. השופטת קבעה כי אין חשש ממשי למשוא פנים מצידה ולכן דין הבקשה להידחות. לדבריה, אין מדובר במעורבות באותו עניין, שכן אז דובר בייעוץ משפטי בקשר לנוסח החוק ולתקינות הליך החקיקה וכאן מדובר בערעור בנוגע לפיצוי המערערים בקשר לעסקם שפונה - עניין אשר השופטת לא היתה מעורבת בו כלל. השופטת הוסיפה כי קבלת הבקשה עלולה להביא לתוצאה מערכתית קשה שדווקא שופט שמכיר נושא משפטי מסוים מתוקף תפקידו הקודם יהיה מנוע מלדון בו והתיק יועבר לשופט אחר שיצטרך להקדיש זמן נוסף ללימוד הסוגיה המשפטית - תוצאה שיש בה כדי להגביר את העומס על השופטים. 4. בהחלטה מיום 29.12.2008 דחתה השופטת מנימוקים דומים את בקשת הפסלות שהגישה המערערת 2 במסגרת ערעור על החלטת ועדת הזכאות בגין גובה הפיצוי שנפסק לה על אבדן קניינה באזור התעשיה ארז ובעיקר עקב שלילת הפיצוי בגין שני מבנים שהיו בבעלותה. בהחלטה זו הדגישה השופטת כי גם אם ייאמר כי בטרם התמנתה לכס השיפוט שימשה יועצת מקצועית למחוקק, עדיין אין לראות בכך מעורבות באותו עניין הנדון בהליך, כאמור בסעיף 77א(א1)(3) לחוק בתי המשפט, התשמ"ד- 1984 (להלן: חוק בתי המשפט). יצוין כי המשיבה שהגישה תגובתה לבקשות הפסלות ציינה כי נימוקי המערערים אינם מגלים עילת פסלות, אולם השאירה את ההחלטות לשיקול דעת בית המשפט. על החלטות אלה הוגש הערעור שלפניי. 5. בערעוריהם חזרו המערערים על טענות הפסלות שהעלו בפני השופטת קמא. בין היתר, טענו כי העובדה שהשופטת א' שניידר שימשה בשנים הרלוונטיות כיועצת המשפטית של הכנסת, נכחה במסגרת תפקידה בוועדות הכנסת השונות אשר חוקקו וכתבו את החוק אשר מכוחו ערערו המערערים לבית משפט השלום בירושלים, מקימה חשש ממשי למשוא פנים בעניינם. בדיונים בוועדות הכנסת נטלה השופטת חלק פעיל ביותר תוך הגנה על אינטרסים שלעתים קרובות היו מנוגדים לאינטרסים של מפוני גוש קטיף ואזור התעשיה ארז. חלק מהוראות החוק שהשופטת הביעה תמיכה בהן בזמנו ואשר נטו להחמיר לעתים עם המפונים, זכו לביקורת מפי בית משפט זה וחלקן אף נפסלו מכח היותן בלתי חוקתיות ובלתי מידתיות במסגרת בג"ץ 1661/05 המועצה האזורית חוף עזה נ' ראש הממשלה -אריאל שרון, פ"ד נט(2) 481 (2005)). לפיכך, יש לדעת המערערים חשש אמיתי כי השופטת גיבשה דעתה על החוק, כולל בסעיפים הנתונים לפרשנות, וזאת בשל תפקידה הקודם. דעה זאת תעמוד למערערים לרועץ. המערערים טוענים כי עניינם נכנס בגדר סעיף 77א(א1)(3) לחוק בתי המשפט הקובע כי בטרם התמנה לשופט היה השופט מעורב באותו עניין הנדון בהליך שלפניו... כיועץ מקצועי..", לאורו מנועה השופטת, לדעתם, מלדון בערעוריהם. לחלופין טוענים המערערים כי עניינם נכלל במסגרת עילת הסל שבסעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט, שכן עצם תפקידה הקודם שם את השופטת במצב של ניגוד עניינים מובנה העשוי לממש את החשש למשוא פנים. לדעתם, מינוי השופטת לדון בעניינם פוגע בעקרון הפרדת הרשויות המקובל בחברה דמוקרטית באופן העשוי להשפיע באופן ממשי על אמון הציבור במערכת בתי המשפט. המערערים מציינים את מבחן "המתדיין הסביר" המבקש לחוש כי בית המשפט יפסוק בעניינו בנפש חפצה. המערערים שבים וטוענים כי קמה עילה לפסול את השופטת נוכח העובדה כי ניתן היה להבחין לא אחת, במהלך דיוני הוועדה, במסר העובר בין השורות ובו דעתה האישית של השופטת באה לידי ביטוי ומכאן, שדעתה התגבשה כבר בנוגע לערעורם. המערערים מסכמים כי הגישו ערעורם בשל חששם כי יקבלו הכרעה מוטה בעניינם לאור הרקע הקודם של השופטת. 6. איפשרתי למשיבה להגיש תשובתה לערעור. המשיבה מתנגדת לערעור מאחר ואינו מגלה עילת פסלות. המשיבה טוענת כי ככלל, שופט שהיה מעורב בהליכי חקיקה, בין בתפקידו בשירות המדינה ובין בתפקידו בכסת, אינו מנוע מלדון בתיקים בהם עולות שאלות הנוגעות לפרשנותם ויישומם של חוקים, שבהליך חקיקתם היו מעורבים. המשיבה מביאה ציטוט מתוך בג"ץ 785/87 עבד אל נאצר אל עזיז עבד אל עפו נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית, פ"ד מב(2)1, בו נכתב, בין היתר, מפי הנשיא מ' שמגר, כי "משמעותה של תיזה זו היא, כי ככל שמשפטן מנוסה יותר בתחומי המשפט השונים, כך גם תצטמצם כשירותו לשמש כשופט. גישה זו איננה משקפת את המשפט המצוי באף שיטת משפט ואף לא את המשפט הרצוי". לאור העובדה שהשופטת א' שניידר העניקה ייעוץ כללי למחוקק בלבד, אין מקום לפסול אותה רק בשל כך מלדון בתיק נשוא הערעור. 7. לאחר שעיינתי בערעור, בתשובת המשיבה ובהחלטות בית המשפט קמא הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. חששם של המערערים כי דעתו של בית המשפט ננעלה בפניהם וחוסר הנוחות שהם חשים מהעברת הטיפול בעניינם לידי השופטת א' שניידר, מבטא תחושות סובייקטיביות שאין להן בסיס בכל הנוגע להכרעות השיפוטיות העומדות בפני השופטת. אין חולק כי חוק ההתנתקות והנסיבות אשר אפפו את הולדתו, היו נתונים במחלוקת ציבורית קשה. אכן, מדובר בעניין ציבורי רגיש בעל חשיבות מהמעלה ראשונה. אין חולק כי השופטת א' שניידר, בתפקידה הקודם כיועצת משפטית לכנסת, ליוותה את הליך חקיקתו של החוק ופעלה להבטחת תקינותו. היא עשתה זאת, כאמור, מתוקף תפקידה אז. אין בכך כדי להוות עילה לפסול אותה מלדון כעת בטענות בדבר הפיצוי הראוי שיש לפסוק למערערים עקב הפגיעה בקניינם מכח החוק. 8. מציאות החיים היא כי שופטים מתמנים לרוב מקרב ציבור עורכי הדין ולאחר עבודה משפטית קודמת, ומינויים אינו התפקיד הראשון בקריירה המקצועית שלהם. אין בעמדה שנוצרה במהלך מילוי התפקיד הקודם של השופט או השופטת בעניינים שטיפלו בהם בהקשרים אחרים ובנסיבות שונות כדי להוות עילה אוטומטית לפסילה, שכן אין בכך כדי להקים חשש ממשי למשוא פנים בטיפול בעניין הנדון בתיק שהונח לפתחו של השופט. לפיכך יש לבחון את מהותו של התפקיד הקודם, את סוג מעורבותו של השופט בתפקידו אז בעניין הנדון לפניו כעת; יש לבחון גם האם מדובר בהבעת עמדה משפטית או שהעניין טופל עובדתית, וכן את חלוף הזמן ושינויי הנסיבות מאז הטיפול בנושא במסגרת התפקיד הקודם. במקרה דנן פעלה השופטת א' שניידר במסגרת תפקידה הציבורי וייעצה לרשות המחוקקת בנוגע להליך חקיקתו של חוק ההתנתקות, תוך שמירה על תקינותו של ההליך, וזאת להבדיל מתוכנו של החוק אשר נקבע על ידי המחוקק. לאור זאת, יש לקבוע כי לא קמה במקרה דנן עילה לפסילתה בשל הקשר הקודם לתיק במסגרת התפקיד שמילאה השופטת קודם למינויה שכן מדובר היה בסיוע משפטי לחקיקת חוק ההתנתקות במסגרת מילוי תפקידה בשירות הציבורי (יגאל מרזל, דיני פסלות שופט 283 (2006)). ודוק: מדובר בתפקיד ציבורי ופועלה של השופטת לא נעשה מתוך אינטרס אישי (ע"א 8743/04 משה בר -נר נ' אשר רוט, עו"ד (לא פורסם, 16.1.2005)). 9. אשר לעילת הפסילה הייחודית שבסעיף 77א(א1)(3) לחוק בתי המשפט הקובעת כי שופט לא ישב בדין ביודעו כי:"בטרם התמנה לשופט היה השופט מעורב באותו ענין הנדון בהליך שלפניו כבא כוח...". פרשנותה של עילה זו תיעשה על פי מבחן החשש הממשי למשוא פנים, לאמור, בין היתר, כי לא כל עניין ולא כל הליך יבססו עילת פסלות (יגאל מרזל, בעמוד 285). במקרה דנן אין מדובר כלל באותו עניין הנדון, שכן אין דינו של ליווי הליך החקיקה ושמירה על תקינותו, להבדיל מתוכנו של החוק אותו קבע המחוקק, כדין פרשנות הסעיפים אשר נקבע כבר בפסיקתו של בית משפט זה כי הם חוקתיים וחוקיים. אין דינה של הפרשנות הכללית בטרם הוחק החוק כדין הפרשנות ביחס למקרים הספציפיים אשר באו לפתחו של בית המשפט ועוסקים בפיצויים הפרטני של המערערים מכח אותו חוק. במקרה דומה שהגיע לפתחו של בית משפט זה (ע"א 314/02 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 27.2.2002)), נקבע כי אין בעובדה שהשופטת שימשה בעבר בתפקיד מנהלת המחלקה המשפטית במשרד הרווחה ובאת כח היועץ המשפטי לממשלה בתיקי אימוץ, כדי לפסול אותה באופן גורף מלדון בתיקי אימוץ. נוכח חלוף הזמן מאז שימשה השופטת בתפקידה הקודם והעובדה כי השופטת לא טיפלה בעניינה של הקטינה שעניינה נדון בתיק במסגרת תפקידה הקודם, נקבע שאין בעצם היותה בעבר באת כוח המשיב בתיקי אימוץ, כדי להקים עילה לפסילתה. במקרה נוסף שהגיע לפתחו של בית משפט זה ביקשה המערערת פסילתה של שופטת אשר היתה עובר למינויה כשופטת פרקליטה בפרקליטות המחוז ושימשה כתובעת בתיק פלילי שנגע לעבירות כלכליות אשר נוהל נגד אביו של מנהל המערערת (ע"א 1816/04 אורן הסלע בניה והשקעות בע"מ נ' ראובן הוד (לא פורסם, 28.3.2004)). המערערת סברה כי משקעי העבר ישפיעו על שמיעת הערעור ועל פסיקת השופטת. נקבע כי מדובר בהתנהגות של השופטת שהתרחשה (אם בכלל) לפני שנים רבות, כי ההליך לא נוהל נגד המערערת עצמה וכי אין בעצם ההיכרות הקודמת של השופטת עם מנהל המערערת על רקע מקצועי, כדי להקים חשש ממשי למשוא פנים ולפסול את השופטת מלשבת בדין. מקל וחומר בענייננו, אשר בו לא דנה השופטת א' שניידר, בעניינם הספציפי של המערערים, אלא עסקה בהליך התהוות חוק ההתנתקות בכללותו מתוך מטרה להפוך את רצון המחוקק לדבר חקיקה (השווה: יגאל מרזל, עמוד 280). זאת ועוד, מאז עסקה השופטת א' שניידר בייעוץ חקיקת חוק ההתנתקות עברו שנים מספר ומאז אושר החוק, בעיקרו, נכתבו פסקי דין העוסקים בפרשנות סעיפיו. על פי החוק בנוסחו כיום והפסיקה שבאה בעקבותיו יידון גם עניינם של המערערים. 10. בהקשר זה יפים הדברים שנכתבו בבג"ץ 785/87 (לעיל): "לו ננקטה בחיי המעשה אמת המידה שהוצעה לצורך הענין שבפנינו על ידי העותרת, לא יכול היה שופט לדון בכל ענין בו עולה בעיה עיונית אשר אליה התייחס בעבר, בין כעורך דין בהופעתו במשפט, בהרצאה שנשא בתחום האקדמי או בהבעת דעה כיועץ משפטי לממשלה או כפרקליט המדינה". מכל מקום, המערערים לא הניחו תשתית המצדיקה את המסקנה כי קם חשש ממשי למשוא פנים בנסיבות העניין, אף לא לפי העילה הספציפית שבסעיף 77א(א1)(3) לחוק בתי המשפט. אין ספק בליבי כי השופטת תדון בעניינם של המערערים בנפש חפצה, על פי הראיות שבפניה ועל פי הדין שעל פרשנותו היא מופקדת. הערעור נדחה ללא צו להוצאות. ניתן היום, ח' בשבט התשס"ט (2.2.2009). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09001150_N02.doc דז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il